ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כיצד נישמר מהיטמעות בגוי שבקרבנו? ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה עם ישראל ישראל והעמים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ט"ו תמוז תשס"ח

כיצד נישמר מהיטמעות בגוי שבקרבנו?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל

שערי התחנה המרכזית ירושלים. הבאים להיכנס עומדים בין שורות של מחסומים, שבסיומם ממתינים להם שומרים חמושים, שבודקים אותם בשערים אלקטרוניים לגילוי מתכות. הכול במטרה - לחצוץ, להגן.
לא רחוק משם, דרס ערבי בטרקטור מספר יהודים למוות. שום מחסום לא עמד בדרכו, הרי יש לו ת.ז. כחולה. כך נטמע לו הגוי בתוכנו, ואת התוצאות האיומות משלמות אלפי הבנות שנטמעות ומתבוללות בין זרים, נרצחי הפיגועים, והחברה הישראלית-יהודית ההולכת ומאבדת את זהותה. ואנו זועקים מנהמת לבנו - כיצד נישמר מהיטמעות בגוי שבקרבנו?



דרך האינטרס הערבי
הרב שמואל אליהו שליט"א - רב העיר צפת
באמת... קשה לערבים לחיות בישראל. לא לחינם רוב גדול של הצעירים הערבים רוצים להגר מהארץ. החשדנות כלפיהם גדולה, עוצרים אותם במחסומים, גם את אלו שלא אשמים ולא עשו כל רע. אין להם שום סיכוי אמיתי לשוויון בישראל. התקציבים שהם מקבלים נמוכים מאוד ביחס ליהודים. השמאל שמנסה לארגן להם שוויון רק הולך ומצטמק. תוחלת החיים ושמחת החיים שלהם קטנה משל היהודים. אמא ערבייה רגילה חיה כל הזמן בפחד - שמא הבן שלה ייעצר, שמא יתחבר לארגוני הטרור, שמא היא תמצא אותו מונח כ"שהיד" בארון מתים?
המוסלמים שגדלו על הקוראן יודעים שהיהודים עתידים לחזור לארצם. הם יודעים שזה כתוב בתורה. הם קראו את דברי מוחמד שכתב בקוראן שעם ישראל הוא העם הנבחר. בקום המדינה, בתש"ח, רוב הערבים הבינו שעם ישראל חוזר לארצו, ובחרו מדעת לעזוב את הרכוש החומרי בארץ ישראל ולהתחיל חיים חדשים בארצות הערבים. מי שעשה כן בעבר - עשה והצליח. גם היום עוזבים עשרות אלפי ערבים את הארץ בכל שנה ושנה לירדן, למדינות המפרץ ולאירופה. זה השכל הישר.
לכן, הפיתרון הראשון לבעיות הביטחון וההתבוללות היא לקרוא לערבים בשפתם ולומר להם: אתם מאמינים באלוקים! אתם מאמינים בקוראן! אתם מאמינים במוחמד! למה לכם ללכת נגד אלוקים? אתם מנסים להלחם בו? תעשו את דבר ה'! תפנו את ארץ הבחירה לעם הבחירה! צריך לדבר אליהם בשפתם. להציע בפניהם את האפשרויות שיש להם להתפתח בארצות אחרות. ככל שיעזבו יותר - כך יקטנו סכנת ההתבוללות ובעיות הביטחון.
בנוסף - חשוב לזכור, שרוב מקרי ההתבוללות הם ממניעים של דיכוי ולא של אהבה. ברוב המקרים שפגשתי - היהודייה הייתה האישה השנייה, האישה המוכה, האישה המושפלת. נוכחותה הפריעה לאישה החוקית - האישה הערבייה, מפני שהיהודייה הייתה מתחרה שמורידה את הרמה של הבית, והמכות שהיהודייה קיבלה זלגו לעיתים גם אליה. צריך לשתף פעולה עם הנשים הערביות, שיפעלו כנגד התועבה הזו, מפני שהיא הורסת את ביתם .
גם כוהני הדת המוסלמים - הקאדים מתנגדים לנישואים עם יהודיות, מפני שזה נגד הקוראן והצניעות. הקשר עם היהודיות מתלווה בדרך כלל לסחר בסמים ולפשע. בדרך כלל מדובר בנשים עם דימוי עצמי נמוך מאד והקשר הזה מדרדר את החברה הערבית לתחתית המדרגה. זה לא בנין - זה הרס. צריך לחזק את כוחם של הקאדים במלחמה כנגד הפריצות הזו, שהורסת בחברה הערבית כל חלקה טובה .

לדחקם בכל מיני דחק

הרב גד בן-זמרה שליט"א - רב אולפנת מעלה לבונה
בגוף השאלה חבויה הנחת יסוד - שעצם נוכחות הזרים בארצנו היא 'עובדה קשה', ונותר לנו לדון רק בשאלה - כיצד נמנע את הטמיעה שלנו בהם ולהיפך.
אך האמת (התורנית, המוסרית והמציאותית) תורֵה דרכה, שהפתרון היסודי להתפתחות ה'גייס החמישי' בקרבנו, המעמיד אותנו בסכנה קיומית עד "ונלחם בנו ועלה מן הארץ" (ה' ירחם) - תלוי במילה אחת קטנה (אך קשה מאוד לביצוע): " והורשתם (וגירשתם, רש"י) את כל יושבי הארץ מפניכם". "והורשתם את הארץ וישבתם בה" - "והורשתם אותה מיושביה ואז וישבתם בה, תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה" (רש"י במדבר ל"ג).
לעומת זאת - "ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם...וצררו אתכם על הארץ", חס ושלום! אמנם הרמב"ן חולק על רש"י בפירוש אחד הפסוקים, אך אין חולק במשמעות הברורה של רוב הפסוקים העוסקים בחובת הגירוש ומדגישים שלא די בריבונות כללית על הארץ.
ככלל - נראה שהתורה לא רצתה להעמידנו בניסיון. אין אפשרות שעם ישראל יחיה בצד עמים אחרים ולא ילמד ויושפע ממעשיהם . ואכן, ההשפעה השלילית של הגויים הביאה עלינו גלות מארצנו.
ההשפעה החברתית, אפילו בין יהודים ובודאי השפעת הגוי, היא 'חוק טבע': "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו" (רמב"ם, הלכות דעות פ"ו). לכן, במקרה קיצוני - אם אדם לא מוצא חברה ראויה - דוחק הרמב"ם ביהודי: "צא למערות ולחוחים ולמדברות"!
מעין דרך זו אימצו היהודים לעצמם בכל שנות גלותם. הם בנו גטאות וחומות - כפשוטם ולא כפשוטם. אם רפו ידינו, וזרים אוכלים את נחלתנו, למצער, הסתגרנו בד' אמותינו, התפרנסנו זה מזה ושמרנו את בנותינו. שיטה זו הוכיחה את עצמה 2000 שנה...
אך אם חפצי גאולה אנו, המייחלים בכל לב ל"זמן שיד ישראל (תהיה) תקיפה עליהם" ומשתוקקים להתהלך קוממיות בארצנו - מחובתנו לשנות כיוון גם בהיבט ההתיישבותי. לא נסתפק בעוד דונם ועוד עז, אלא נוודא שהדונם שלנו לא מחזק את האחיזה שלהם! הרי על כל בית שנבנה ביישובינו בידיהם, הם בונים מכוחו ארבעה בתים אצלם, ולאחר זמן אנו במו ידינו הורסים את אותו בית בעשר דקות (עם שופל שנוהג בו ערבי...) בטענה: שהערבים הם 'נתון' ו"אין מה לעשות". פשוט שאם הם 'נתון' אזי אנחנו 'משתנים'! ומי עשה אותם כל-כך 'נתונים'? - אנחנו עצמנו! (עיין אור-החיים הקדוש במדבר ל"ג, נ"ה).
בעקבות הפיגועים האחרונים נקבל על עצמנו, בלי נדר, לייקר את אחינו בני ישראל הנהנים מיגיע כפיהם, ולפעול בכל כוחנו להוצאת הגויים מתוכנו ולדחקם בכל מיני דחק (עיין רמב"ם ע"ז י'). זה לא רק ציווי, זה מניעת סיכון קיומי, וזו עצה טובה מאוד מאוד!

העסקת ערבים סכנה לנפשות
הרב שלום דוב ליפשיץ שליט"א - יו"ר יד לאחים, ורב ברמת גן
הבעיה החמורה של טמיעת בנות יהודיות בקרב בני מיעוטים הולכת ומחריפה. לצערנו, בשנת תשס"ח, טיפלו פעילי ופעילות "יד לאחים" ביותר מ-1000 מקרים של נשואי יהודיות לערבים!
הבנות הנלכדות ברשתם של הערבים הם בנות יהודיות המתגוררות ברחבי הארץ, גם בישובים ובאזורים המוגדרים כדתיים וחרדיים . הן עושות צעד נורא זה בגלל מצוקות כלכליות ורגשיות הפוקדות משפחות רבות, ויוצרות מתחים בלתי פוסקים, שמפרים את "שלום הבית". אווירת מתח, תסכול ומרירות דוחפת את הבנות לחפש פתרון למצוקותיהן. הערבים שמזהים את מצוקת הבנות, מעניקים להן הרבה חום ויחס ג'נטלמני המשרה על הבנות קסם רב. הבנות מקבלות פינוקים, בילויים, וביגוד אשר רק יכלו לחלום עליהם בבית הוריהם.
אולם זמן קצר לאחר היווצרות הקשר, כאשר הבנות הולכות שולל ועוברות להתגורר בכפרים הערבים, נכונה להן מציאות חיים אכזרית מאין כמוה. הן הופכות לנרדפות ומושפלות, וילדיהן אשר הינם על פי ההלכה יהודים לכל דבר, נתונים להתעללות מזעזעת יומיומית. הזעקות הבאות למרכזי "יד לאחים", לאחר מכן, קורעות לב - "אנא חושו וחלצו אותנו".
לכן בכל זיהוי של מצוקה יש לפנות מיידית לקבלת סיוע וטיפול בטרם תחל התדרדרות. על כל יהודי מוטלת החובה לראות בשלום אחיו ולראות כיצד ניתן לסייע ולקדם את פני הרעה, חלילה.
אך אל לנו להסתפק בכיבוי השרפות לאחר שפרצה האש. מחובתנו לנסות לנטרל מראש את הגורמים העיקריים לסכנה, שהם היווצרות נקודות - מפגש בין ערבים ליהודים, כפי שסקרנו לעיל. על כל מעסיק יש לדעת כי בכך שהינו נותן עבודה לערבי, מביא הוא סכנה מוחשית, חלילה, לפתח בתי בני ובנות ישראל.
הרווח הכספי שבהעסקת עובדים אלו, הוא בטל ומבוטל לעומת הפסד הנפשות , כאשר המעסיק היהודי נהפך לשותף מלא באבדן וכליה, חלילה, של בנות ונשים יהודיות הן וילדיהן הרכים.
עם זאת יודגש, כי אין בדברים אלו כל מגמה של גזענות. גם משפחות הערבים רואות בחומרה רבה את צירופן של בנות יהודיות למשפחותיהן. ואם ימצא מנגנון פיקוח מסודר, אשר יפקח על העובדים הערבים כי יעסקו אך ורק בתחום עיסוקם המוגדר, ולא ייצרו כל קשר אחר, יתכן והרבה מן הבעיות היו נמנעות.

מה דעת ההלכה בנידון?
להלכה נפסק, שמותר לחלל שבת על מנת להציל נפש יהודית הלכודה בין בני עם נכר.
הערבים מועסקים במרכולים, בישיבות, בתחבורה הציבורית, מוסדות סיעוד, מלונות, מסעדות ועוד, ולכן יש לערבים יכולת נרחבת ליצור קשר עם בנות יהודיות. ממילא, כל יהודי המעסיק עובד יהודי, באותה עבודה שאם הערבי היה עוסק בה יש חשש שהיה יוצר קשר עם בנות ישראל, הרי אם התשלום עבור עבודת הערבי פחות מהתשלום לעבודת יהודי, ניתן לחשב את ההפרש ולשלמו בדמי מעשר- כספים.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il