ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אהבת ישראל ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר פנחס Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תמוז תשס"ח

אהבת ישראל


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

כוחה פנחס - אהבת ישראל
התורה מציינת את הטעם שבגללו זכה פנחס לכהונה:
"וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵא-לֹקָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".(במדבר כה, יג).

הקנאה שקינא פנחס במסירות נפש לשם שמים - כיפרה על כלל ישראל מלבד זאת היא זיכתה אותו לברית כהונת עולם.
יש שואלים מדוע התורה כותבת'ויכפר' בלשון עתיד , היה מן הראוי לכתוב 'וכיפר על בני ישראל'? וניתן להשיב על פי דברי חז"ל שאמרו "פנחס הוא אליהו". כשם שפנחס כיפר על בני ישראל במדבר, כך אליהו הנביא מכפר על בני ישראל לדורות בכל יום ויום על ידי שמעלה לשמים את מעשיהם ואת זכויותיהם. וזה נעשה על ידי הברית מילה שגם מי שנראה חלילה כאילו הוא רחוק מתורה ומצוות, כשעושה ברית מילה מתברר שהנשמה שלו היא קודש קודשים. שהוא שייך לברית של עם ישראל שקיימת מאז אברהם ועד ימינו.

בקללות שותפים המואבים, למה לצרור את המדיינים?
בגמרא (בבא קמא דף לח/א) "ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות? אלא נשא משה קל וחומר בעצמו, אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה: "צרור את המדינים והכיתם אותם". מואבים עצמן לא כל שכן? אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי. שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן, רות המואביה ונעמה העמונית".
אם נשים לב נראה שבפרשת בלק נמצאים בעיקר את שרי מואב, המדיינים כמעט שלא מוזכרים בפרשת בלק. חמש עשרה פעמים מוזכרים המואבים בסיפור הקללות, בכל הדרך עם האתון. כל הקרבנות שבלק ובלעם מקריבים הם רק עם המואבים. למה? כי שרי מדיין פרשו כששמעו מבלעם שאומר כי הוא צריך את האישור של אלוקים. באותו רגע הם הבינו שזה אבוד מבחינתם. הם יודעים שאלוקים אוהב את עם ישראל. ברור להם שאין סיכוי שאלוקים יסכים לקללות של בלעם. מאותה שעה נמצאים עם בלעם רק שרי מואב. מתי חוזרים המדיינים? ברגע שבלעם מייעץ לבלק את העצה להחטיא את ישראל עם עריות, באותה שעה חוזרים המדיינים וקופצים על העגלה.

איך היתוש מנצח את הפיל?
הגמרא במסכת שבת (עז:) אומרת שיש חמש יצורים ענקיים וחזקים שכמעט אין יצור שיכול להתמודד איתם. ביניהם מונה הגמרא את הפיל, האריה והלוויתן. כל בעל חיים אחר שיעמוד מול היצורים החזקים הללו סופו לברוח או להמחץ, חוץ מיצורים בקטנים שיכולים על כל אחד מהם. היתוש יכול להפיל אימתו על הפיל. הכלבית כל לוייתן. והמפגיע על האריה. מסבירים המפרשים כיצד יכול יתוש להכניע פיל גדול? כיצד יכול יצור קטן להכניע לווייתן ששוקל מאות טונות של בשר שרירים ועצמות? התשובה היא שהוא מפעיל את הכוחות של הלווייתן מול עצמו. כשהלווייתן מפעיל את כוחו ומעלה את גופו על היבשה – אין מי שיכול להפעיל כל כך הרבה כוחות להוריד אותו והוא מת שם מהתייבשות. למה הלווייתן עולה על היבשה? כי מישהו שיבש לו את המנגנונים, מישהו גרם לו לעלות ליבשה ולמות. כך עושה היתוש לפיל. הוא מסתובב סביבו ומציק לו במקומות היותר רגישים, הפיל יוצא מדעתו מרוב כעס ועצבים, הוא משתולל ביער, נתקל עם כל כוחותיו בעץ ענק ונופל מוכה ושדוד.

עצת בלעם הרשע להפעיל את ישראל מול עצמם
כדי להבין את המדיינים צריך לזכור שכל הסיפור של בלק מתחיל בישראל שמנצחים את סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן. כשבלק רואה שישראל הם עם חזק, מנצח את שני הענקיים החזקים הללו. הוא מבין שצריך משהו יותר חזק משרירים. הוא קורא לבלעם שיקלל. כשמסתבר לבלק ובלעם שבני ישראל יותר חזקים מצור. "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" מה אפשר עוד לעשות? להפעיל את ישראל מול עצמם.
ידע בלעם ברשעתו את הכלל שאומר: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו". אמר בלעם: נפעיל את היצר הגדול שלהם לטובתנו. אם הם כל כך חזקים וגדולים, ננצל את כל היצר החזק של ישראל כנגד עצמם. נחטיא אותם ביצר הרע שהוא גדול כפי מידתם וננצח. ממש כמו שעושה היתוש לפיל. כמו שהכלבית גורמת ללווייתן. אם יודעים איך לעשות זאת, כל הכוח של עם ישראל יפעל מולו ולא מול מואב ומדיין.

המטרה של המדייניות – להחטיא את משה בעצמו
איך עושים זאת? איך גורמים לעם לפעול מול עצמו? בנות מואב ניסו להחטיא אבל לא ידעו איך לעשות את זה – הן לא מגיעות לתוצאות המקוות. זה לא שהן לא נקיות מאשמה, אבל עיקר החטא הוא של המדיינים. הם ידעו איך להפעיל את ישראל מול עצמם. איך עושים זאת? דרך המנהיגים. כשמחטיאים את המנהיגים של ישראל – עם ישראל עובד נגד עצמו. (לצערינו אנחנו מכירים את זה מהחיים שלנו עכשיו).
כך ציווה צור את ביתו כזבי: "אל תשמעי אלא לגדול שבהם". (סנהדרין פב:) לכי ישר למשה. כשהיא הגיעה למחנה ישראל פגשה את זמרי – ראש בית אב בשבט שמעון. "בא זמרי אצל כזבי אמר לה: השמעי לי! אמרה לו: איני נשמעת אלא לגדול שבכם, כמשה רבך!". לבסוף היא נשמעת לזמרי, כנראה מתוך מטרה להגיע לאהל של משה. בפועל גורר אותה זמרי לאוהל של משה. "וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי משֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כששומעים מה אמר צור לכזבי מבינים שהתוכנית של הארורה הזאת הייתה להגיע למשה בכבודו ובעצמו. להחטיא את משה. אם לא לפחות את המנהיגים האחרים. ולמה? כי כשראשי עם ישראל נתונים לעריות ולכל מיני תאוות אחרות של כסף, מניות, שוחד והנאות אחרות, הם יקבלו החלטות שגויות, בסופו של דבר עם ישראל יפעל מול עצמו. אחר כך יבואו בני מואב ומדיין לאסוף את השלל.

להכות את הנוכלים
מדיין הוא עם קטן ביותר, אולי עשירית מעם ישראל. אבל הם הרבה יותר מסוכנים מהמואבים. התורה קוראת להם "נוכלים". הם הצליחו לגרום לעם ישראל להזיק לעצמו מה שאחרים לא יכולים להזיק לו. לכן ציוותה תורה להכות אותם: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם: כִּי צֹרֲרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר".
איך מכים אותם? באותה דרך! "וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר". מיד אחר כך כתוב: "וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב". יש שואלים: אם הם הרגו כל זכר בודאי שהרגו את ראשי מדיין? צריך לומר שהתורה מלמדת שהדגש במלחמה היה בראשים של מדיין. ישראל השיבה למדיין באותה מטבע. קודם ראשי המדיינים אחר כך כולם.
לכן משה רבינו עצמו שותף במלחמה הזו. הוא בעצמו צריך להיות חלק מעם ישראל בעת המלחמה הזו. "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ". אתה לא יכול ללכת לעולמך לפני שאתה מסיים לנקום את הנקמה במדיין. למה. כי זאת הנקמה שלך!! אתה הייתה המטרה. הראשים של העם היו המטרה. אתה צריך להיות מאחרי המערכה.

מלחמת ישראל במדיין – ראש בראש
לכן המלחמה עם מדיין היא בסיוע "הציץ". זה שבדרך כלל נמצא על ראש הכהן הגדול. שכשיצאו בני ישראל למלחמה לקחו את "כלי הקדש וחצוצרות התרועה בידיהם". ומהם כלי הקודש? למה לא כתוב רק ארון הברית, כמו בכל מלחמה אחרת? כי כאן המלחמה היא ראש בראש . ולכן לקחו איתם גם את הציץ. "זה הארון והציץ, שהיה בלעם עמהם, והפריח מלכי מדין בכשפים והוא עצמו פורח עמהם. הראה להם את הציץ שהשם חקוק בו והם נופלים" (רש"י במדבר לא). באמצעות הציץ גם בדקו מי מבנות מדיין שייכת למחשבת הטומאה. "ולפני הציץ העבירום, והראויה להבעל פניה מוריקות".
למה דווקא באמצעות הציץ? כי הוא ממונה על מחשבת הטהרה. מהציץ לומדים על כך שצריך לשמור את המחשבות בטהרה בשעה שלובשים תפילין. בגמרא (שבת דף יב/א) "אמר רבה בר רב הונא חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה קל וחומר מציץ. מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה". לוחמי ישראל במדיין לא היו רבים, רק אלף למטה. אבל כולם כולם נבדקו על שמירת המחשבה. על שמירת העיניים. וכשהיה להם הרהור עבירה - מיד הם הביאו את כלי הזהב לכפרה.
ובגמרא (שבת דף סד/א) "ויקצוף משה על פקודי החיל". אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר להן משה לישראל: שמא חזרתם לקלקולכם הראשון? אמרו לו: לא נפקד ממנו איש. אמר להן: אם כן כפרה למה? אמרו לו: אם מידי עבירה יצאנו, מידי הרהור לא יצאנו. מיד "ונקרב את קרבן ה'" תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה? מפני שזנו עיניהם מן הערוה". הביאו כפרה "וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי ה'" ונתכפר להם.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il