ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

נשים ברוכות ילדים וצומות ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה הבית היהודי נושאים שונים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תמוז תשס"ח

נשים ברוכות ילדים וצומות


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב

מעוברות ומיניקות פטורות מהצומות הקלים
מעוברות ומיניקות פטורות מהצומות הקלים, שהם: עשרה בטבת, י"ז בתמוז, צום גדליה ותענית אסתר. יש אומרים שדין מינקת הפטורה מהצומות הקלים חל על כל מי שנמצאת בתוך עשרים וארבעה חודשים שאחר הלידה, שאין הפטור תלוי בהנקה אלא במשבר הלידה, שההתאוששות ממנו אורכת עשרים וארבעה חודשים (מהרש"ם ויחו"ד א, לה). למעשה, לדעת רוב הפוסקים, כל אשה שפסקה להיניק חייבת להתענות בצומות הקלים, וכן המנהג הרווח. אבל הרוצה להקל יש לה על מי לסמוך. וכן מי שחשה חולשה, אף שאינה נחשבת לחולה ממש - רשאית להקל.

לחזור לצום בגיל העמידה
ברוך ה' ישנן נשים שזוכות במשך למעלה מעשרים שנה שלא לצום בצומות הקלים, משום שבכל צום הן בהריון או מיניקות. ואם אינן בהריון ואינן מיניקות, לכל הפחות הן בתוך שנתיים שאחר הלידה, שמותר להן לסמוך על המקילים ובמיוחד כשיש להן חולשה קלה. אולם עליהן לשים לב, שלאחר שיסיימו את שלב לידת הילדים בחייהן - יחזרו למצוות הצומות.

האם אשה וולדנית בריאה או חלשה
שאלה: אולי אשה שילדה ילדים רבים נחלשה בגופה, וגם אחר שהם גדלו היא בבחינת חולה שפטורה מהצום.
תשובה: להיפך, דווקא אשה שילדה הרבה ילדים חזקה יותר ויש לה יותר כוח לצום. הרי כמעט כולכם שמעתם איך אנשים מתפעלים מנשים שזכו ללדת ילדים רבים, ו"למרות זאת" הן נראות טוב, מלאות מרץ וחיוניות. במקום להתפלא בכל פעם מחדש, אולי נכון יותר להסיק שכפי הנראה אשה שגופה פעיל יותר, בהריון והנקה, שומרת יותר על כושרה, ולכן היא יותר חזקה.
משל לאדם שהולך בכל יום עשרה קילומטרים, ולאחר מכן שוחה חצי שעה ועושה תרגילי התעמלות שונים, הרי לא נאמר עליו שהוא מסכן, כי גופו הולך ונחלש מרוב המאמץ. אם למשל נצטרך עזרה לשאת איזה משא כבד, האם נמליץ שלא לבקש זאת ממנו, מפני שגופו נחלש מכל ההליכות הארוכות והשחיות הממושכות שלו. להיפך, דווקא ממנו נבקש עזרה, כי גופו מתחזק מהמאמץ. הוא בכושר. כך אשה שיולדת ילדים רבים, אם אין לה בעיה מיוחדת, הרי בזכות הלידות היא שומרת יותר על כושרה ויכולה ביתר קלות לצום. וככל שתלד יותר ילדים כך תהיה יותר חזקה ותראה יותר טוב.

הנתונים הסטטיסטיים
טוב, יתכן שהגזמתי מעט. כי אכן ישנם בעיות ומיחושים מסוימים שעלולים להתגבר בעקבות הריונות מרובים (במיוחד כשלא מקפידים להתעמל ולשמור על הבריאות). אבל מנגד, ישנם יתרונות חשובים מאוד בהריונות מרובים. למשל, הם ממעטים באופן משמעותי את הסיכון לחלות בסרטן. וממעטים גם את הסבל והסיבוכים המתלווים לתסמונת קדם-וסתית.
ואמנם ישנם מחקרים סטטיסטיים שמצביעים על כך שנשים וולדניות חולות וחלשות יותר, ובספרות הרפואית המודרנית מדגישים מאוד עובדות אלו. אולם כל הסקרים הללו נעשו על נשים וולדניות מחברות פרימטיביות באסיה ואפריקה, לעומת נשים שילדו פחות מחברות מפותחות באירופה ואמריקה. אבל אין סקרים על נשים וולדניות מהחברה היהודית הדתית. חוקרים ורופאים רבים טועים בזה, וחושבים שכל הוולדניות בהכרח גם פרימטיביות. אולם בחברה שלנו המצב הפוך, דווקא אשה שיולדת הרבה, קשובה יותר למצב בריאותה, ונמצאת תחת מעקב רפואי משמעותי יותר, ויש סיכוי רב שכל בעיה רפואית שתתעורר אצלה תטופל בצורה טובה. (תודה לרב יואל ולד"ר חנה ממשפחת קטן על עזרתם בזה).
כמדומה לי שקראתי פעם שגם הסיכון לחלות במחלות לב קטן יותר בקרב נשים וולדניות (אם יש מומחים שיודעים אחרת, נא העירו לי ואתקן). בנוסף לכך, ראיתי מחקר, לפיו אשה שלא זכתה להוליד ילד נמצאת בסיכון גבוה ב- 44 אחוז לסבול משבר בירך מעל גיל 65, לעומת נשים שילדו לפחות פעם אחת. עוד טוענים החוקרים, שעם כל לידה יורד הסיכון לסבול משברים בתשעה אחוזים (מעריב כז ניסן תשס"ג).

ויהי רצון שימי הצומות יהפכו לנו לימי ששון ושמחה. ויתקיימו בנו דברי הנביא (יחזקאל לו, לח): "כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'".

בחירת בית חולים ללידה

לפני כמה שבועות הובאה כתבה מקיפה מאת עפרה לקס על חדרי הלידה בבתי החולים השונים, על מעלותיהם וחסרונותיהם.
חשוב להוסיף שיקול משמעותי בבחירת בית החולים, והוא - אופיו הדתי. בבתי חולים בעלי אופי חילוני הלידה בשבת כרוכה בקשיים גדולים המכבידים ומעיקים מאוד. כבר בכניסה לבית החולים ישנה בעיה, המתקרב לדלת בית החולים גורם להפעלת מנוע חשמלי שפותח את הדלת. יש מקומות שכשעוברים בהם נדלק אור. כדי להתקבל לבית החולים צריכים להירשם, ואין שם אפשרות להירשם על ידי גוי של שבת או כתב נמחק וכיוצא בזה, וכך היולדת נאלצת להשתתף בחילול שבת שלא לצורך. כשמגיעים לחדר הלידה צריכים ללחוץ על פעמון כדי שהמיילדות יפתחו את הדלת. ואם היולדת נאלצת להקל וללחוץ על הכפתור, שהרי היא במצב של פיקוח נפש, מה יעשה אחר כך בעלה שצריך להיכנס אחריה. וכבר שמעתי על בעלים שנשארו מחוץ לבית החולים או חדר הלידה מפני שלא מצאו פתרון כיצד להיכנס בלא לחלל שבת.
אשה אחת סיפרה, שכדי לקבל זריקת אפידורל הכריחו אותה לחתום בשבת על טופס הסכמה, דבר שלא יעשה בבתי חולים דתיים. ואמנם כשאין ברירה, והרופאים מתעקשים שאם לא תחתום לא יטפלו בה, מותר לה לחתום, שפיקוח נפש דוחה שבת. וגם יישוב דעתה של היולדת החוששת מפני הלידה נחשב פיקוח נפש. אבל לכתחילה טוב שלא להיכנס לבעיות שכאלה.
בבתי חולים דתיים גם אין פקפוק על כשרותם של המאכלים, ואין מצב שמדליקים אור בחדר בשבת, שאחר כך יש קושי לכבותו. והנהלת בית החולים דואגת לקידוש ולחם משנה לכל הנשים.

ומה מתאים יותר מאשר להתחיל את חייו של התינוק החדש מתוך אווירה של תורה ושמירת מצוות, ובוודאי מי שתעשה כך בלא להידחק להיתרים שבדיעבד, תזכה ללדת בסימן טוב ובמזל טוב.

השיקול הרפואי
אמנם שיקול אחד חשוב יותר, והוא השיקול הרפואי, שאם היולדת סבורה שבבית חולים מסוים חייה בטוחים יותר, מפני איכות הרופאים או הציוד, מלכתחילה ראוי שתעדיף אותו. וכן כאשר אשה טופלה במשך הריונה על ידי רופא שהיא סומכת עליו יותר מאשר על האחרים, היא רשאית ללדת בבית חולים שבו הוא עובד.
וכן כאשר בית החולים הקרוב אליה אינו מנוהל על פי ההלכה וכדי להגיע לבית חולים דתי תצטרך לנסוע למרחק רב, עדיף שתירשם לבית החולים הקרוב, כדי למעט בנסיעה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il