ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

איסור הפלות ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה הבית היהודי נישואין וזוגיות שיעורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תמוז תשס"ח

איסור הפלות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
רבקה בת צילה

אחת משבע מצוות בני נח היא איסור הרציחה, וכפי שנאמר בפרשת נח (בראשית ט, ו): "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". ודרש רבי ישמעאל, שגם מי שהורג עובר חייב מיתה, שנאמר: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם 'בָּאָדָם' דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ", ואיזהו אדם שבאדם, זהו עובר (סנהדרין נז, ב).
אבל אם העובר מסכן את נפשה של האם, מותר להורגו כדי להציל את האם, שחיי האם קודמים לחיי העובר. למשל, כאשר האשה מתקשה לילד, ואומרים הרופאים שאם הלידה תימשך האם תמות, מחתכין את הוולד שברחמה, ומוציאים אותו איברים איברים, ומצילים את חייה. ואם כבר יצא ראשו או רובו של הוולד, למרות שברור שהמשך הלידה יגרום למיתת האם - אסור להמיתו, שהוא כבר נחשב לחי בפני עצמו, ואין הורגים אותו כדי להציל את חייה (משנה אוהלות ז, ו).

שאלת העוברים הסובלים מתסמונת דאון
בעקבות התפתחות הטכנולוגיה הרפואית ניתן כיום לבדוק במשך ההריון האם העובר סובל מפגמים מסוימים. השאלה היא, האם מותר במקרה שהעובר סובל מתסמונת דאון או סיבוכים קשים לבצע הפלה?
תסמונת דאון מתבטאת בתווי פנים וגוף מיוחדים. המחלה נובעת מעודף של כרומוזום אחד, הגורם לפיגור שכלי וגופני בדרגות שונות. כמו כן אצל בעלי תסמונת דאון ישנה שכיחות רבה יותר של מומים ומחלות שונות, כמו מומי לב, והצרה של התריסריון, נטייה לזיהומים וסרטן הדם. באופן עקרוני יכולים בעלי תסמונת דאון לחיות עשרות שנים אבל עקב בעיות רפואיות שונות הם אינם מאריכים ימים בדרך כלל.
ישנן משפחות שהתפרקו ונהרסו עקב לידת ילד כזה. ויש שהצליחו לשרוד, אבל שמחת חייהן אבדה, וכאב וייסורים ליוו אותן עד יומן האחרון, וגם חינוך ילדיהן האחרים נפגע קשות. ויש שהצליחו להפוך את הקשיים והסבל למנוף לצמיחה מוסרית רוחנית, והשקיעו בחינוך ילדן החריג, ואף זכו לרוות נחת ממנו ומשאר ילדיהם.

מחלוקת הפוסקים
למעשה, נחלקו בזה גדולי הפוסקים, ומחלוקתם תלויה בשאלה עקרונית: מהי רמת חומרת איסור ההפלה.
לדעת המחמירים, העובר נחשב כאדם חי והפלתו כרצח, ואם כן, כשם שאסור להרוג אדם חולה כך אסור להרוג עובר חולה. וכן הורו הרב פיינשטיין זצ"ל בספרו שו"ת 'אגרות-משה' (חו"מ ב, סט), והרב אויערבאך זצ"ל, והרב אלישיב שליט"א, וכן דעת עוד הרבה פוסקים.
לעומתם סוברים המקילים, שהעובר אינו נחשב אדם חי, והפלתו אסורה משום השחתה וחבלה בלבד. ואזי כאשר העובר סובל מסיבוכים קשים שעלולים לגרום לו ולבני משפחתו סבל רב - מותר יהיה להפילו. שכשם שמותר לאדם לקטוע את ידו החולה, כך מותר לאשה להפיל את עוברה החולה. אבל מסיבות כלכליות או חברתיות אסור לאדם לקטוע את ידו או לעקר את עצמו וכן אסור לאשה להפיל את פרי בטנה. וכן הורו הרב ישראלי זצ"ל בספרו 'עמוד-הימיני' (סימן לב), והרב אליעזר ולדינברג זצ"ל בספרו שו"ת 'ציץ-אליעזר' (ט, נא, ב; יג, קב, ו).

למעשה השאלה כרוכה בעוד גורמים, כמו שלב ההריון. שכן יש מקילים להפיל בארבעים הימים הראשונים של ההריון, שעד אז לדעתם העובר עדיין לא נחשב כאדם חי. ויש מקילים אף בכל שלושת החודשים הראשונים של ההריון. והמקילים מתירים עד סוף החודש השישי להפיל עובר שסובל מתסמונת דאון.

האם נכון לפרסם הלכה זו?

לפני כעשר שנים סיפרה לי אחותי, שעבדה כאחות בבית החולים שערי צדק, שרוב התינוקות היהודים שנולדים עם תסמונת דאון הם ממשפחות שומרי מצוות. וזאת משום שהציבור אינו מודע לכך שיש פוסקים שמקילים להפיל במקרים של מחלות, ולכן נשים רבות אינן מבצעות בדיקות הריון. וגם מי שנבדקה והתברר כי עוברה סובל מתסמונת דאון, אינה מעלה בדעתה שיש מקום לשאול בזה שאלת חכם.
הזדעזעתי לשמוע עובדה מצערת זו, וליתר ביטחון בדקתיה עם רופאים שונים, ואכן התברר שזו המציאות, רוב הילדים בעלי תסמונת דאון נולדו באותה תקופה למשפחות שומרות מצוות. 1 וחשבתי שיש ערך גדול לפרסם את דעת המקילים, וכפי שמצינו בהלכות רבות, שבשעת הצורך אפילו במקרה של ספק דאורייתא אפשר להקל, ובמיוחד כאשר ניתן לבצע את ההפלה בדרך עקיפה שלדעת כמה פוסקים האיסור יהיה מדברי חכמים, ואזי מדובר בספק דרבנן.

אלא שידעתי שיהיו שיטענו כי אין לפרסם את דעת המקילים, שמא תיפרץ על ידי כך הגדר, ויהיו נשים שיורו לעצמן היתר להפיל גם מסיבות כלכליות או חברתיות, דבר האסור לדעת כל הפוסקים.
הלכתי לשאול בזה את אחד מרבותי גדולי הדור, שאינני מזכיר את שמו, מפני שלא בקשתי את רשותו לכך. וענה לי שחשוב מאוד לפרסם את דעת המקילים, ואף שהוא עצמו לא רצה להכריע כאחת הדעות, אמר לי שכל משפחה שרוצה לסמוך על דעת המקילים רשאית. ואכן לימדתי הלכה זו במסגרת פינת ההלכה של 'ערוץ שבע'. לאחר מכן סיכמתי הלכות אלו בהרחבה בספרי 'פניני הלכה'. 2

מקרים שאין בהם מחלוקת
כאשר יש חשש שהאב או האם יאבדו את שפיות דעתם בעקבות לידת ילד בעל מום, גם הפוסקים המחמירים מקילים להפיל, הואיל ומחלת נפש נחשבת כסכנת נפשות, שכן רוב חולי הנפש מתים בקיצור ימים.
לעומת זאת, כאשר ישנם קשיים כלכליים, או שבחורה נתעברה בלא נישואין ואין פגם בעובר, לכל הדעות אסור להפיל. ואם אין בכוחה של האם לגדל את ילדה, תוכל למוסרו לאימוץ. משפחות רבות של חשוכי ילדים ישמחו לקבל את ילדה, ויהיו אסירי תודה על כך.

האם מותר לשאול רב שמיקל?
בשאלות גדולות וגורליות שכאלה צריך לשאול שאלת חכם, מפני שהתשובה תלויה בפרטים רבים. בנוסף לכך, השאלה כרוכה בבעיות מצפוניות קשות, ולא תמיד אדם יכול להעריך נכונה את כוחותיו. אלא שמותר לבני הזוג לבחור לנהוג על-פי השיטה המתירה, ולשאול רב הסובר שמותר להפיל עובר חולה או בעל מום. ומי שיש לו רב מובהק - ראוי שישאל אותו.
יש לציין כי למרבה הצער, קרו מקרים רבים שרופאים התרשלו במלאכתם, ערכו בדיקות חלקיות, שעל פיהן חרצו את גזר דינו של העובר למוות, ובאמת העובר היה בריא ושלם. לפעמים זה קורה לאחר שמתקבלות תוצאות לא ברורות, והאחריות המקצועית מחייבת לערוך בדיקה חוזרת, אולם הרופא, מתוך יחס של זלזול בעובר, נחפז ומורה על הפלה.
זו הסיבה שיש סיפורים רבים על נשים שהרופאים הורו להן לבצע הפלה, והן נהגו כדעת המחמירים ולא הפילו, ולבסוף נולד להם במזל טוב ילד בריא ושלם.

מעלתם של הורי הילדים
חובה קדושה לציין לשבח את ההורים שמטפלים במסירות ובאהבה בילדיהם הסובלים מתסמונת דאון. ואף שיש אומרים שמותר להפיל במקרה כזה, אחר שנולד, הרי הוא אדם חי וצריך להתייחס אליו במלא הכבוד והאהבה. זה נסיון קשה, שרבים אינם מסוגלים לעמוד בו. ואותם עומדים במשימה הגדולה הזו, ומעניקים לילדם אהבה וחינוך, ומטפחים את כשרונותיו, ראויים להערכה עצומה. צדיקים אלו צריכים לשמש לנו דוגמה ומופת לטוב לב ואחריות מוסרית.

מעשה מהרב ישראלי זצ"ל
לעיתים ישנן מחלות שגם אחר הבדיקה נותר ספק, יתכן שהעובר בעל מום ויתכן שלא. גם במקרים הללו לדעת המקילים מותר לבצע הפלה.
ומעשה באדם ששאל את הרב ישראלי זצ"ל על מקרה שכזה, והרב התיר להפיל את העובר. אבל ליבו של אותו אדם נקפו, והלך לשאול רב אחר, והרב השני שנטה להחמיר בדינים אלו פסק שאסור להפיל.
אותה משפחה החליטה להחמיר על עצמה ולא לבצע הפלה, ונולד להם במזל טוב תינוק בריא ושלם.
לאחר מכן הלך אותו אדם לרב ישראלי וסיפר לו שהחליטו להחמיר ובעזרת ה' נולד להם תינוק בריא ושלם. הרב ברכם שיזכו לגדלו לתורה ולמצוות ולחופה ומעשים טובים. אבל הקפיד עליו ונזף בו, ואמר, שאין סומכים על הנס.

תגובת הרב רפי פוירשטיין
הדיון ההלכתי והאמוני בנושא הפלות הינו סבוך וחמור. ברצוני להתמקד בשלושה נושאים הקשורים במאמרו של ידי ורעי הרב אליעזר מלמד שליט"א ובאמצעותם להגיב למאמר זה:
1. חומרת איסור רציחה.
2. מצבם של הלוקים בתסמונת דאון בזמננו.
3. שאלת 'המדרון החלקלק'.

וביתר פירוט:
1.איסור הפלה - את חומרת איסור רציחה הזכיר הרב מלמד בפתח מאמרו. ואף המחלוקת בדבר מעמדו של העובר לעניין דיני רציחה הוזכרה. ברור כי לכולי עלמא צריך סיבה טובה מאד על מנת להורות היתר בשאלה סבוכה זו. כסיבה טובה תחשב פגיעה ממשית בבריאותה של האמא. לא פגיעה במצב רוחה, או במצבה הכלכלי והרגשי, כי אם כאמור פגיעה במצבה הבריאותי הכולל בריאותה הנפשית.

הרב מלמד כותב בדבריו: "ואזי כאשר העובר סובל מסיבוכים קשים שעלולים לגרום לו ולבני משפחתו סבל רב - מותר יהיה להפילו" מאידך, עיון בדברי הרב ולדנברג (ציץ אליעזר חלק ט סימן נא) מלמד על גישה זהירה הרבה יותר, בשתי נקודות: ראשית, הרב ולדנברג כורך את ההיתר להפיל בהרעה במצב בריאותה של האשה, ולא ב"סבל רב" גרידא. וכך למשל, הוא כותב: "גם כשמצב בריאותה של האשה רופף מאד ולשם רפואתה או השקטת מכאוביה הגדולים דרוש לבצע הפלת העובר, אע"פ שאין סכנה ממשית, גם כן יש מקום להתיר לעשות זאת, וכפי ראות עיני המורה המצב שלפניו" .
או במקום אחר (חי"ד ק"א): "ויש בזה די מספיק בהרבה פעמים בכדי לגרום עי"כ להרס מצבה הנפשי של האשה ושל הבעל גם יחד, וגם לרבות, בכדי לגרום להם ליפול באיזה מחלה רצינית או לא רצינית, וגם להרוס את תקינות החיים המשפחתיים של הזוג".
שנית, על אף גישתו המקילה מכמה בחינות, נמנע הרב ולדנברג מלתת היתר כללי במקרה של תסמונת-דאון, וכך הם דבריו (שם): "על כן נראה דאין לקבוע בזה הוראת היתר כללי מפורש לביצוע הפסק - הריון בהתגלות מקרה של מונגולודיזם, אלא בהודע תוצאות הבדיקה צריך הרופא לשלוח את האשה [והנהלת בית החולים צריכה להוציא צו בקשר לכך] אל רב מורה הוראה עם נתינת נתונים על תוצאות הבדיקה, והרב מורה ההוראה יתחקה היטב על המצב הנפשי של הזוג בקשר לכך, ויחליט בשיקוליו ההלכתיים אם להתיר הפסקת הריון, ורק עם קבלת היתר - חכם מוסמך תיאות הנהלת בית החולים לבצע זאת בין כתליו". דומני, כי כוונתו של הרב ולדנברג, כי גם במקרים שבהם, על פניו, יש מקום להקל, אין לתת היתר כללי. כיון שההיתר צריך לכלול משתנים רבים ביותר שכולם יחד מצביעים על פגיעה בבריאותם הנפשית והגופנית של בני הזוג, ולא רק "סבל רב". יש לזכור, שמחוץ לסיכון שבהפלה, ישנם נשים שלא משתחרות מרגשות האשם שלביצוע ההפלה, וגם זה נזק נפשי שיש לקחת אותו בחשבון, ולא תמיד ניתן לצפות אותו מראש.

2.מצבם של הלוקים בתסמונת-דאון - מאז שנכתבו התשובות 'המקילות' בענייני הפלת עוברים עם תסמונת דאון, השתנה מצבם ללא היכר. מאז שהמדען דאון לפני למעלה מ-140 שנה תיאר את התסמונת, השתנה מצבם של הלוקים בה ללא היכר. אבי מורי פרופ' ראובן פוירשטין שליט"א הראה כבר לפני למעלה משלושים שנה שניתן להביא את הלוקים בת"ד לתפקוד ברמה גבוהה ביותר גם במישורים הקוגניטיבים-שכליים. כותב שורות אלה מכיר אישית זוגות רבים שהם בעלי ת"ד והם נשואים כדת משה וישראל. יש ביניהם מסיימי בגרות [מליאה או חלקית], משרתים בצבא [כמתנדבים], עובדים בעבודות לא מוגנות, אני מכיר בעלת תסמונת דאון שהינה בעלת רשיון נהיגה [בחו"ל], דוברי שפות, משוררים, שחקנים ובקיצור אנשים ונשים שהינם בעלי יכולות תפקוד והסתגלות גבוהות שמוציאים אותם מפורשות מחוץ לתחום 'הפיגור'. גם מצבם הגופני ועימו תחולת חייהם השתפרה ללא היכר. לצערנו במשך עשרות שנים, לא טופלו בעלי ת"ד, לא התבצע מחקר רפואי ראוי לשמו המתייחס אליהם. כל זה השתנה באופן משמעותי. ישנם מרפאות מיוחדות בתחומים שונים העוקבים אחרי בעלי ת"ד. בקיצור, אנחנו במקום אחר לגמרי מכל הבחינות. ברור, שהילד עם דאון זקוק להשקעה רבה יותר, ישנם עדיין מאבקים לא פשוטים מול רשויות החינוך בשילובם של ילדים אלה. גם ברור שאם ההשקעה הנכונה איננה מתבצעת, תיפגע התפתחותו של הילד והוא עשוי לתפקד ברמה נמוכה ביותר. מכל מקום, התקדמות זאת מחייבת אותנו, דומני, להשקיע את מאמצינו בשכנוע הצבור בכך שהלוקה בת"ד הינו אדם עם פוטנציאל בלתי רגיל, עם איכות חיים ממשית, ובעל יכולת לתרום למשפחתו לקהילה. הגם שאינני מכחיש את קיומם של מצבים בהם יש צורך להתיר הפלה, אך לא זו צריכה להיות מגמתינו הכללית. מגמתינו צריכה להתמקד בהבלטת הפוטנציאל העצום שיש בילדים אלה ובתפקיד המיוחד אותו מועיד לנו ה' בגידולם ובהבאתם למימוש צלם אלוקים שלהם. ואם קשה לבני הזוג, הבה וננסה לחזק ברכים כושלות באמצעות כל הידע והניסיון שנצברו שניתן להביא את הילדים הללו לחיים טובים ומאושרים.

3. המדרון החלקלק - הרב וולדנברג (צ"א ט, נא) מזהיר: "כל בני ישראל מוזהרים באזהרה חמורה לא לנהוג קלות ראש בהפסקת ההריון, ואחריות גדולה מוטלת בזה הן על השואל והן על הנשאל. מלבד מה שיש בזה משום גידור פרצת הפרוצות והזונים אחריהם שגם אומות העולם גדרו עצמם בזה ותיקנו תקנות ועונשים חמורים על העוברים והמסייעים, וישראל קדושים המה". הרב וולדנברג מודע היטב לסכנה האורבת דווקא מהדעות 'המקלות'. ההתקדמות הטכנולוגית הכבירה בתחום של הגנום האנושי, והשכלול בטכנולוגיות ההדמיה, יביאו לכך שבעתיד נוכל לזהות לקויות שונות ומשונות אצל העוברים הרכים. קיימת סכנה שאנשים רבים, שאינם בעלי תודעה הלכתית מפותחת דיה, אך הם 'מסורתיים', 'מאמינים', ימתחו את ה'קולא' אל מעבר לכוונת ההלכה. כמי שפוגש לא מעט זוגות שקיבלו תשובות 'חיוביות' מהבדיקה [קרי: שהאשה ההרה נושאת בחובה עובר עם ת"ד], אני יודע עד כמה ניתן למתוח את מושג 'הסבל'. התסכול הכרוך בלידת ילד עם צרכים מיוחדים, תסכול שהוא לגיטימי לכשעצמו, יכול בקלות להיות מוגדר כ'סבל'. ואם בתסכול עסקינן, התסכול יכול להופיע למשל במי שחיכה לבת ונמצא כי יש לו בן וההיפך. או, במי שגילו בבדיקת האולטראסאונד שהעובר חיגר באחד מרגליו, או סובל ממום בליבו. כל אלה יכולים לגרום לתסכול רב, ולתחושת ניכור רבה כלפי העובר שעוד טרם נולד. וחלילה להפלה.
לכן, נכון היה לו ידידי ורעי הרב מלמד שליט"א היה ממליץ לזוגות להיוועץ עם רב טרם קבלת ההחלטה אם לבצע הפלה אם לאו, ורומז על כך שלרב יש מרחב של שיקול דעת טרם קבלת החלטה. ולא להצהיר על מגמת 'קולא' בהלכות הפלה, מה שמעורר את החשש להחלטות לא נכונות ולא מבוססות של בני הזוג בשעת לחץ ומצוקה נפשית קשה מאד.
לסיכום הערה שלא מהעניין: "נועם - אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימין זה לזה" בהלכה (סנהדרין כד, א). בקשתו של הרב מלמד להכליל את מאמרי החולק על דעתו, בנושא כה טעון מהווה דגם ראוי לחיקוי של ת/ורת נועם - תורת ארץ ישראל שדרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.

מענה לתגובה 3

צודק ידידי הרב פוירשטיין בהתייחסותו ללוקים בתסמונת דאון, ושיש לטעת במשפחותיהם אופטימיות, ולתאר בפניהן את כל ההישגים שפורטו במאמרו. לא התכוונתי לפגוע במגמה חיובית זו.
אבל כאשר מדובר בשלב שבו יש היתר הלכתי לפי חלק מהפוסקים לבצע הפלה, יש לאפשר למשפחה לברר את השאלה. כוחם של האנשים ואופיים שונה זה מזה, יש שמשימה זו קלה להם, ויש שקשה מנשוא. אין לצייר בפני אף אדם את הלוקים בתסמונת דאון בצורה וורודה מדי או שחורה מדי.
במיוחד חשוב ליידע בהלכות אלו את מי שאינו קשור לרב. כי הקשורים לרב במקרה הצורך יקבלו ממנו היתר לבצע הפלה. אבל מי שאין לו קשר לרב, חושב שאין מה לשאול, ופעמים שיקבל על עצמו החלטה שיקשה לו אחר כך לעמוד בה. ואחרי שיקרא את מאמרי, ידע לשאול שאלת חכם.
עוד תועלת ישנה בפרסום זה לנשים מבוגרות שהסיכון שילדו ילד לוקה בתסמונת דאון גובר (בגיל שלושים ושבע 0.42%, ועולה בהדרגה עד שבגיל ארבעים וחמש 3.2%). וכשזכו בעז"ה לכמה ילדים אומרות בליבן, מה לי להיכנס לסיכון הזה, מוטב לשמוח בילדים שיש לי ודי. אבל כשידעו שבזמן שהסיכון גובר אפשר לבצע בדיקה, ואף אפשר לסמוך על שיטת המקילים, יסכימו להרות ועל ידי כך ירבו ילדים בישראל.

יתכן שמי שגדל בביתו של אחד מגדולי פורצי הדרך בעולם בתחום זה, וספג מילדותו את האופטימיות שבהתמודדות עם קשיים כאלה, ואף ראה בעיניו הצלחות רבות, נוטה לכיוון מסוים, ואולי אינו נותן משקל מספיק לקשיים העוברים על משפחות רבות אחרות, שבמאמרי נתתי ביטוי למצוקותיהן.
בכל אופן, בפרסום דברים אלו משני הצדדים, יתעשר הציבור הרחב בידיעתו את הסוגיה על צדדיה ולבטיה, וכל אדם יוכל לפלס בה את דרכו על פי האופי והכוחות שה' חננו.

בדיקות בהריון - תגובת ד"ר חנה קטן (רופאת נשים)
בהמשך למאמרו החשוב של הרב אליעזר מלמד שליט"א בעיתון 'בשבע' פרשת נח (תשס"ג), רציתי להציג את הגישה שלי לענ"ד בעניין בדיקות בהריון.
לדעתי חשוב ביותר שחוויית ההריון של האשה תהיה חוויה רגועה, שלוה, אופטימית ונטולת דאגות. זה נכון ונצרך גם לגופו של עניין, וגם על מנת לעודד את הילודה העתידית. במקום להפוך את ההריון לתקופה מאיימת, לחוצה, מלאת חקירות ובדיקות – ניתן וצריך להפוך אותה לחוויה אופטימית ונעימה.
הבדיקות בהריון שיש לבצע לטעמי הן אך ורק אותן בדיקות שחשובות לבריאות האם או לבריאות העובר, שהרי בתקופת ההריון שניהם 'פציינטים' שלי! מאידך, בדיקות שמבוצעות כדי לחקור 'מה טיבו של עובר זה', מהם מומיו ובעיותיו, ושאין בהן שום סיוע לבריאותו - אין שום ענין לבצע. אין פה מצב של רפואה מונעת, כי אם מצב שפותח מדרון חלקלק של מתן ציונים לעובר, ובהמשך הפסקת חייו בהתאם לציון שמתקבל. יש כאן היגררות מיותרת אחר השלילה שבתרבות המערב העכשווית והנהנתנית, שאין מקומה עימנו.

לצערי הגדול עדיין לא קיימות בדיקות עובריות שניתן לבצען לפני הגבול ההלכתי של ארבעים ימי הריון (ראה במאמרנו ב'תחומין' כא וב'אסיא' סט-ע). הבדיקות המבוצעות כדי לקבל אבחנה ודאית של מום כרומוזומלי או הפרעה גנטית בעובר הן חודרניות, וגורמות להפלה בשכיחות של אחד למאה עד מאתיים מקרים! יש בהן גם לא מעט סכנה - במדינת ישראל נפטרו בשנים האחרונות שתי נשים בעקבות זיהום אחרי בדיקת מי שפיר, שנעשתה בבתי חולים מכובדים ובטיפול של רופאים מומחים. ועוד, כל יום נולדת בדיקת איבחון חדשה למוטציה גנטית זו או אחרת שעשויה להתגלות בעובר; מהו הגבול?
ממאמרו של הרב מלמד השתמע, שכיוון שיש רבנים המקלים להפסיק הריון של עובר בעל תסמונת דאון - ייתכן שיהיה ראוי ונכון לבצע בדיקות כדי לאבחן את התסמונת הזו. אך בנוסף לכל האמור לעיל, חשוב לזכור שישנן תסמונות רבות אחרות שלא ניתן לאבחן בזמן ההריון, והשלב הבא עלול להיות שלא ייכנסו כלל להריונות שאינם 'הכרחיים'! לא אל הנער הזה התפללנו.
עדיפה בעיניי האמונה התמימה והנעימה של בנות ישראל בדורות הקודמים וגם בדורנו, שיולדות בשמחה ובעוז וללא חשש מיותר; והחשש ברוב המקרים נמוך מאוד. דחיית הנישואין שהחלה להיות נפוצה בדורנו המפונק, ואחריה דחיית הילודה, ואחריה בחינת העובר בשבע עיניים, אינן מוסיפים לנו טובה, והן לא יגבירו ולא יעודדו את הילודה בציבור שלנו. רק אצל נשים מסוימות, שמפחדות להיכנס להריון מחשש למומים או לבעיות אחרות, יש מקום להקל, ולהמליץ להן להרות ואחר-כך לעשות את הבדיקות הללו; אבל לא ראוי ולא כדאי שזו תהיה הדרך לציבור.

על הנשים לשים את בטחונן בקב"ה, ובמיוחד כשעל פי השכל והאמת אין מקום לדאגה מוגזמת כזו, ולא להיכנס באופן רוטיני למערכת של בדיקות עובר שאחריתן מי ישורן! הבדיקות העובריות המסובכות והמסוכנות צריכות להישאר למקרים היוצאים מן הכלל, לנשים בודדות, ולא להיות הנורמה אצל אשה שהתחיל להיווצר ברחמה עולם חדש. ממבט רחב - אין לכך כל הצדקה.

איזה בדיקות כדאי לבצע בהריון
נשים רבות שואלות איזה בדיקות כדאי לבצע בהריון. בדרך כלל בבואן אל רופאי הנשים, מציעים ואף ממליצים להן לבצע בדיקות רבות, חלקן עולות כסף רב. ונשאלת השאלה האם ראוי לבצע בדיקות אלה או לא?
על פי השיקולים ההלכתיים ולאחר התייעצות עם רופאים יראי שמים, כמדומה שההדרכה הראויה היא לבצע את כל אותן הבדיקות שמשרד הבריאות מממן (ללא הביטוח המשלים). למשל, בדיקת מי שפיר לבנות גיל 35 ומעלה, או אף בגיל נמוך יותר כאשר יש סימנים לסיכון גבוה יותר לתסמונת דאון. המדיניות הציבורית הכללית מבטאת איזון בין החרדה המופרזת לבצע בדיקות רבות לבין התעלמות מסכנות שכיחות. כאשר אחוזי הסיכון גוברים, ראשי המערכת מבינים שעדיף לממן לכל האוכלוסייה בדיקה, וכאשר הסיכון נמוך, אינם רוצים להכביד על המערכת בתוספת עלויות. 4
ואכן עדיף להימנע מבדיקות מיותרות, מפני שיש בדיקות שעלולות לגלות חשש פגם בעובר, אבל מדובר בחשש כזה שגם לפי דעות המקילים אסור יהיה לבצע הפלה, ואם כן מה טעם לעורר חרדות בחינם? חלק מהבדיקות שאינן ממומנות על ידי מערכת הבריאות נועדו לבדוק מקרים נדירים כל כך, שאם נהיה עקביים ונחשוש לרמת סיכון כזו נצטרך לשנות לחלוטין את אורח חיינו - למעט בנסיעות ברכב פרטי, לא לשלוח ילדים לטיולים, לאסור עליהם רחצה בים ולהימנע מעבודה במקצועות שונים. ואם בשאר תחומי החיים איננו חוששים לסיכונים נמוכים שכאלה, קל וחומר שאישה בהריון אינה צריכה להכניס עצמה לחרדות מיותרות.

תשאלו אם כן, מה טעם הרופאים שממליצים לנשים על בדיקות רבות שאינן נצרכות כל כך? כמה תשובות לכך. חלקם חוששים שאם אחר הלידה יתברר שיש לתינוק בעיה, יאשימו את הרופא ואף יתבעוהו למשפט. כדי להגן על עצמם הם מציעים מלכתחילה את כל הבדיקות האפשריות. סיבה נוספת, לעיתים קופת החולים והרופאים מרוויחים מביצוע אותן הבדיקות שאינן כלולות בסל התרופות. סיבה נוספת, חלק מהרופאים החילונים, למרבה הצער, מזלזלים בחיי העובר ובאיסור הפלה, ובכל מקרה של חשש בעיה, ואפילו קטנה, ממליצים להפיל. לכן הם ממליצים לבצע את כל הבדיקות האפשריות. לרופאים אלו עדיף שלא ללכת.


^ 1. ככל שגיל האשה המעוברת גבוה יותר, כך הסיכון שהעובר יסבול מתסמונת דאון גובר. למשל אשה בת עשרים, הסיכון שעוברה סובל מתסמונת דאון הוא אחד ל-1734 (0.05%). ואילו הסיכון שאשה בת שלושים ושבע תלד תינוק בעל תסמונת דאון הוא אחד ל-234 (0.42%). ואילו אשה בת ארבעים וחמש שנכנסה להריון, הסיכון שעוברה בעל תסמונת דאון הוא אחד ל-31 (3.2%).
לאחר פרסום המאמר, התקשר פרופ' אשר אור נוי, ממשרד הבריאות, וממכון להתפתחות הילד בירושלים כדי לחזק את ידי. וציין בפניי נתונים אלו: בארץ, אחד לאלף נולדים עם תסמונת דאון. באוכלוסייה המבצעת בדיקות אחד לאלפיים, באוכלוסיה שאינה בודקת כאחד לחמש מאות. ובאוכלוסיה החרדית, להערכתו - כאחד לשלוש מאות או ארבע מאות, מפני האחוז הגבוה של יולדות מבוגרות.
בירושלים נולדים כששת אלפים ילדים בשנה, מתוכם 30-20 בעלי תסמונת דאון, מעל 80% מהם בציבור החרדי והחרד"לי. כאשר מכלל הילודים, הילודים למשפחות אלו הם כחמישים אחוז.
^ 2. במהדורה הראשונה בפניני הלכה כרך ג', ובמהדורה השנייה בליקוטים חלק ב'. שם בהלכה י' מובאת המלצה לבצע מגיל 35 בדיקות מי שפיר. וכך מובא באופן כללי להלן בעוד מספר עמודים.
^ 3. תגובתו הראשונה של הרב רפי פוירשטיין, חברי לספסל הלימודים בישיבת "מרכז הרב", וידידי מאז ועד היום, היתה סוערת יותר עם נטייה ברורה למנוע הפלת עובר הסובל מת"ד. לכן הוצרכתי לכתוב אז מענה זה. לאחר שביקשתי את רשותו לפרסם את תגובתו בספר, כתב את הדברים מחדש. אולם המענה הנדפס כאן הוא זה שנדפס בזמנו, בתאריך יב חשוון תשס"ג, ביחס לתגובתו הראשונה.
^ 4. ישנה בדיקת "סקר שליש ראשון בהריון" שאינה ממומנת ויתכן שרצוי לבצעה. וכדאי להתייעץ עם רופא ירא שמים על כך.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il