גירושין מכובדים ושלום ובית | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

ספריה
גירושין וקידושין

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
גירושין

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

מיכאל בן מזל טוב

12 דק' קריאה

הסכם לכבוד הדדי 1
לאחרונה נתחבר על ידי חוגים דתיים הקשורים לתנועות הפמיניסטיות נוסח "הסכם לכבוד הדדי", שמגמתו למנוע סחבת ועיגון בתהליך הגירושין. שאם חס וחלילה יעלו הנישואין על שרטון ואחד מבני הזוג ירצה להתגרש, לא יוכל השני לעכבו במשך שנים ארוכות. וזאת על ידי קביעת סנקציה חריפה, שהצד שיעכב את מתן או קבלת הגט, ישלם מזונות מוגדלים, לכל הפחות 1,500$ או מחצית ממשכורתו, אם היא יותר מ-1,500$ לחודש.
שלוש בעיות ישנן בהסכם זה, שבעטיין נראה לי שאין נכון לחתום עליו.

א - דיון בבית הדין
אחד הגורמים לפירוד בין בני זוג שומרי מצוות, הוא היחלשות של אחד הצדדים מבחינה דתית. הדרך שעליה הסכימו בעת הנישואין כבר אינה מוסכמת עליו, המטרות אינן משותפות, ובדרך כלל בצירוף לעוד כמה גורמים כבר אין רצון יותר לחיות ביחד. כשבאים להתגרש הדבר בא לידי ביטוי בכך שאותו צד שנחלש פונה לבית משפט אזרחי. וזה אסור כידוע מהתורה, שכן נאמר: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", לפניהם דווקא ולא לפני מי שאינם שופטים על פי דיני התורה. לפיכך, תנאי ראשון בכל הסכם חייב להיות, שאם חס וחלילה יעלו הנישואין על שרטון, יתקיימו כל הדיונים, בכל התחומים, כולל בענייני הממון ומשמורת הילדים, אך ורק בבית הדין הרבני. סעיף זה צריך להיות חזק כל כך, עד שהתשלום עבור ביטולו יהפוך את האפשרות לפנות לבית משפט אזרחי לבלתי אפשרית. כל עוד אין סעיף כזה, יהודי שרוצה לשמור על מצווה זו אינו יכול לחתום על החוזה. לא יתכן לחתום על חוזה ולהזניח יסוד עקרוני כל כך.

ב - האחריות המוסרית
אין בחוזה שום התייחסות לשאלה מי אשם בפירוק הנישואין. יש בכך עוול נורא. אדם נתן את כל אמונו בבן זוגו, הפקיד בידיו את עתיד חייו, ופתאום בן זוגו מודיע לו שאין לו יותר רצון להמשיך לחיות עמו, והוא מעוניין לפרק את המשפחה שהקימו. אני מסכים שלמרות כל הכאב, אי אפשר לחייב את מי שאינו מעוניין בכך, להמשיך לחיות עם בן זוגו. אבל לפחות שישלם את המחיר העיקרי על פירוק המשפחה. גם לפי ההלכה האשם בפירוק המשפחה צריך לשלם את המחיר הכרוך בפירוק המשפחה. כל עוד עמדה מוסרית בסיסית זו אינה מעוגנת בבסיס ההסכם, יש סנקציה עצומה ביד הרוצה לפרק את המשפחה, ולמסכן שבגדו בו אין שום דרכים להתגונן בפניו.

ג - שלום בית
עוד הערה פחות מרכזית. בתוך ההסכם מופיע סעיף העוסק ב"שיקום הנישואין", לפיו, המעוניין להמשיך בנישואין רשאי לבקש לשקם את נישואיו בעזרת גורם מקצועי מוסכם. בהעדר גורם מקצועי מוסכם, ימונה מסייע לשיקום הנישואין על ידי 'האגודה הישראלית לטיפול במשפחה'. בני הזוג מתחייבים להופיע לפניו עד שלוש פעמים, כדי לבדוק ברצינות האם ניתן לשקם את נישואיהם. סעיף זה תמוה מאוד. ראשית, מדוע דווקא אותה אגודה? מהן עמדותיה? מי מפקח עליה? 2 מדוע שלא ילכו למערכת הממלכתית של מחלקות הרווחה והעובדים הסוציאליים באיזור. ומי בכלל אומר ש"גורם מקצועי" יועיל להם, אולי מוטב שילכו לרב. כמדומה שסעיף זה נועד כדי לצאת ידי חובת העיקרון של החתירה ל'שלום בית' המקובל בבתי הדין. אבל אם רוצים באמת להועיל לכך, צריך שהצד הרוצה לשמור על שלום הבית יוכל לקבוע אל מי ללכת, ובן זוגו יהיה חייב לבוא עימו. מעין העיקרון ההלכתי, שהתובע צריך ללכת אחר הנתבע.

האם נכון לזרז גירושין
עוד בעיה שמעלים כנגד חוזה זה, שהוא מיקל על הגירושין. במצב הרגיל כיום, תהליך הגירושין ארוך ומתיש, ורבים מאלה שמחשבות על גירושין עולות בדעתם, נרתעים לאחוריהם מפני הקושי להתגרש, ומעדיפים להשקיע מאמץ רב יותר בשיפור נישואיהם. אולם כאשר התהליך יקוצר על ידי חוזה כזה, יש חשש שיותר אנשים ירצו להתגרש. למרות זאת, נדמה לי שיותר חשוב למנוע את הסחבת המתישה, הכאובה והמייסרת, שבתהליך הגירושין. גם בחז"ל לא שמענו שתהליך גירושין נמשך זמן ארוך כל כך.

אין לחתום על חוזה זה
לפיכך יש מקום להסכם שיצהיר בפני בית הדין: "דעו לכם רבותיי הדיינים, כי הסכמנו מראש שאם חס ושלום נגיע לגירושין, מי שיעכב את הגירושין שלא בצדק, ישלם על כך. ובתנאי כמובן שהסכם זה לא יפגע בסמכות בית הדין ובכללי הצדק והמוסר שבהלכה".
אולם כפי שהחוזה מנוסח כיום, יש בו חסרונות רבים מדאי, וגם אם יוסיפו בו סעיפים ברוח הדברים שהזכרתי, יש חשש שבכל מקרה של התנגשות, בית המשפט האזרחי יבטל את העקרונות ההלכתיים. לפיכך, אין לחתום עליו.
אם החוזה ישונה באופן שיבטיח את שמירת עקרונות ההלכה והמוסר, יש לשקול את היחס כלפיו מחדש, ולהתחיל לדון בפרטיו הממוניים. 3

תגובת הרב אלישיב קנוהל 4
בעקבות דבריי על כי אין לחתום על ה"הסכם לכבוד הדדי", מפני שתי בעיות עיקריות שבו, שלח אלי הרב אלישיב קנוהל, רב הקיבוץ כפר עציון, תגובה. וזה לשונה:

אני מבקש להתייחס לדבריו של הרב אליעזר מלמד בעניין הסכמי קדם נישואין - ההסכם לכבוד הדדי.
א) הרב מלמד מבקר את ההסכם, מדוע הוא לא מחייב את בני הזוג לפנות לבית הדין. להווי ידוע, במדינת ישראל לא יכול זוג להיפרד אלא בבית הדין, רק שם ניתן להסדיר גט. לכן, בודאי שההסכם מחייב להגיע לבית הדין כדי להסדיר את הגט. מגמת ההסכם היא למנוע את הריב והוויכוחים שלפני הסדרת הגט. מחברי ההסכם מקווים שזוגות שיגיעו חס ושלום למצב משברי, והם יהיו חתומים על ההסכם, הם יצליחו ע''י ההסכם להגיע להסכמה על הסדרת הגט, בלא להגיע לבית הדין או לבית המשפט לענייני משפחה. לאחר מכן הם יגיעו לבית הדין כדי לבצע את נתינת הגט.
ב) הרב מלמד טוען מדוע ההסכם אינו מטיל על האשם בפירוק המשפחה קנס כלשהו.

יש בידינו גרסה של ההסכם המכילה סעיף המטיל קנס על האשם העיקרי בפירוק המשפחה. אך עלינו לדעת שברוב מוחלט של המקרים אין אשם עיקרי, אלא לשני הצדדים יש אחריות למצב. כך שמציאות זו של הטלת קנס על האשם העיקרי תהיה נדירה ביותר. מאידך גיסא, הכנסת סעיף כזה להסכם תגרום לכל הזוגות המצויים במצב הנידון להיכנס לסחרור של הבאת הוכחות לכך שבן הזוג השני הוא שגרם למשבר. לא רק כדי להינצל מהקנס, אלא גם כדי להוכיח לעצמו ולבני משפחתו ולכל הקרובים אליו שהוא לא אשם. מצב זה מקשה כל כך על כל המשפחה שהתלבטנו הרבה זמן מה עדיף - הכנסת הסעיף או ויתור עליו. בסופו של דבר סיכמנו עם הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט''א, עמו התייעצנו רבות בעת ניסוח ההסכם, שנדפיס את ההסכם בשתי וריאציות, וכל אחד יבחר לעצמו את הנוסח המתאים לו. הרב גולדברג רוצה שהסעיף יופיע בהסכם.
לסיכום, ההסכם מנסה להכין את בני הזוג למצב שאנו מתפללים שלא יקרה, אך לדאבוננו הוא מצוי היום בכל החברה בישראל, באחוזים שהולכים וגדלים. ברור שזוג שמגיע לשעת משבר ויש בידו הסכם כזה, יצליח להתנהל בדרך מכובדת ונעימה יותר מאשר בלעדיו. האם זמן הנישואין מתאים לעסוק בנושא כזה? חז''ל חשבו שכן, ולכן תקנו לחתום על הכתובה לפני החופה. גם הכתובה עוסקת בנושא הנידון. ומתחום אחר - בעלותי לרכב אני חוגר את עצמי למרות שאני מקווה להגיע בשלום למחוז חפצי, אך אין זה מונע ממני להתכונן לאפשרות שאני מאד מקווה שלא תקרה.

מענה לתגובה
אמנם נכון שאת הגט מסדר רק בית הדין, אבל השאלה היא היכן יערכו הדיונים על ענייני הממון ומשמורת הילדים. פעמים רבות הצד הרוצה להתגרש, כמו ששלמות המשפחה אינה יקרה בעיניו, גם כבוד התורה ובית הדין אינו יקר בעיניו. והוא מכריח את בן זוגו להתדיין בבית משפט אזרחי ולהיות שותף בהרמת יד על תורת משה, כדברי הרמב"ם (הל' סנהדרין כו, ז). ועל כן, אם כבר עושים הסכם, חובה לכתוב בו באופן הברור והמוחלט ביותר, שכל סוגי הדיונים המשפטיים יערכו אך ורק בבית הדין.
מתוך כך, אפשר לקבוע בחוזה שהצד המוסרי יבוא לידי ביטוי, וכאשר ישנו צד שאשם בפירוק הנישואין, הוא ישלם על כך את המחיר. ואמנם זאת הערה נכונה, שלא תמיד יש אשם, אולם פעמים רבות על פי ההלכה ישנו אשם, כגון שאחד מסרב למלא את תפקידו הזוגי בחיי האישות, או כשהבעל אינו מוכן לפרנס. בלא קביעה שהאשם צריך לשאת במחיר הגירושין, נותנים ביד הרוצה להתגרש נשק רב עוצמה, ולצד המתגונן, שחייו נחרבו, אין דרך לתבוע פיצויים ממוניים על כך. ושמחתי לשמוע שכיוונתי לדבריו של חבר בית הדין העליון, הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א.

זה שיש איזו גרסה אחרת, טובה יותר, השמורה באיזה מקום, אינו מועיל. בפועל ההסכם המופץ על ידי הארגונים הפמיניסטיים פגום, והחותם עליו בלא לעגן את שני היסודות הללו באופן מוחלט, מקלקל יותר מאשר מתקן. לאחר ששני היסודות הללו יעוגנו בבסיס ההסכם יש מקום לשקול חתימה עליו, מתוך ביטחון שבית הדין ידע להיעזר בהסכם הנ"ל כדי לקצר ולזרז תהליכים.

כבוד בית הדין הוא כבוד שמים
בנוסף לסכנה שבית המשפט ישתמש בהסכם זה באופן המנוגד למוסר ולהלכה, יש כאן בעיה כללית, שחומרתה עולה על הבעיה ההלכתית המקומית.
מוסכם להלכה, שגם כאשר הדיינים יהודים, אם כללי פסיקתם אינם לפי התורה, דינם כדין ערכאות של גויים, והתורה ציוותה (שמות כא, א): "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" - לפניהם ולא לפני ערכאות. וכפי שכתב הרמב"ם (הל' סנהדרין כו, ז): "כל הדן בדייני גויים ובערכאות שלהן, אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל, הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבנו, שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני גויים, לפניהם ולא לפני הדיוטות". וכן כתב ב'שולחן-ערוך' (חו"מ כו, א).
לדאבון לבנו נושא זה פרוץ אצל רבים, וכאשר כותבים חוזה ולא מעגנים כראוי את ההליכה לבית הדין, דומה הדבר לאדם שחולה בסרטן וסובל מנזלת, והולך לבקש רפואה לנזלת ומתעלם מהסרטן. אמנם בהווה הנזלת מטרידה יותר, אבל מה יהיה על העתיד. אמנם יש חושבים שעדיף להם כשהם נמצאים בפרוזדור, שהוא עולם הזה, ללכת לבית המשפט, אבל כשיגיעו לטרקלין, הוא עולם האמת, מה יענו כשיאמרו להם: אתם הרמתם יד על תורת משה.

כיוון שכבר יושבים לחתום על הסכם, איך לא מעגנים את הדבר היסודי הזה? וכי לא תעלה מאליה השאלה: לכבוד עצמכם דאגתם ולכבוד שמים לא דאגתם?!
שלא יהיה ספק, ברור שגם הרב קנוהל מסכים שחובה להתדיין בפני בית הדין בלבד. אלא שהוא סבר שאפשר לכתוב חוזה בלא להכניס את היסוד הזה. ולדעתי כתיבת חוזה שאין בו התייחסות לשאלה המרכזית הזאת, פוגמת את החוזה מיסודו.

תיקון המצב
ההסכם המדובר, לאחר שיתוקן, אולי ימעט את הקשיים. דבר זה צריך להיבחן בשטח. אולם ניתן לעשות כמה תיקונים שבוודאי יפחיתו מהקשיים המיותרים המלווים כיום את המתגרשים, וזאת על ידי חיזוק בתי הדין - נתינת כלים ביד בתי הדין להעמיד את הדין על תילו ולהעניש את אלה שאינם מצייתים לדין.
כאן המקום לשבח את חה"כ גילה פינקלשטיין על החוק שקידמה, לפיו יוכל בית הדין להעניש בחומרה סרבני גט. פעולות כאלה יוכלו לרומם את מעמד בתי הדין, ולהרים את קרן תורת ישראל.
כמו כן יש לפעול למען הגדלת מספר הדיינים, כדי שיוכלו להתמודד עם העומס ולתת טיפול אישי משופר לכל זוג. אמנם, גם כיום, פעמים רבות, משך ההמתנה לקביעת דיון בבית הדין קצר מאשר ההמתנה לבית משפט. אלא שמתנהלת הסתה מכוונת כנגד בתי הדין, שמציירת לציבור, ובעיקר לנשים, מציאות שקרית. ההסתה נובעת בבסיסה מעמדות אנטי דתיות, אולם מצטרפים אליה שיקולים כספיים של עורכי דין, שמרוויחים יותר כאשר הדיונים מתנהלים בבתי המשפט.

לפטר דיינים שאינם הגונים
מתוך עמדה כזו אפשר לבוא בתביעה לתקן חלאים מסוימים. ישנם דיינים בודדים שמאחרים, סוחבים תיקים ומחללים שם שמים. ואם על מי שהולך לבתי משפט אזרחיים אמרו שהוא כאילו מחרף ומגדף ומרים יד בתורה משה, הרי על אותם הדיינים אפשר לומר, שהם ממש מחרפים ומגדפים, ולא רק מרימים יד בתורת משה אלא אף מהרסים ומחריבים ומכים בתורה ומוציאים את דיבתה רעה, וגורמים לציבור הרחב להתרחק מאמונה ותורה.
ועל כמותם אמרו חז"ל (סנהדרין ז, א): "כל המעמיד דיין שאינו הגון - כאילו נוטע אשירה בישראל". "וכל המעמיד דיין שאינו הגון - גורם שממון לעולם" (מדרש תנאים לדברים א, יג). וכן כתבו הרמב"ם (הל' סנהדרין ג, ח), ו'שולחן-ערוך' (חו"מ ח, א), שהמעמיד דיין שאינו הגון עובר בלא תעשה, שנאמר: "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט". ואין לומר שכיוון שאותו דיין כבר נתמנה, אין עוברים באיסור כאשר משאירים אותו בתפקידו. אלא כל שעה נוספת שהוא יושב על כסאו מתרבה חילול ה' ועוברים עליו באיסור "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט".
מי שמכיר בערכו המקודש של בית הדין נתבע לפעול למען הסרת הדיינים שאינם הגונים. ומי יודע אם לא התרשלנו בזה. והוא רחום יכפר עוון. ומתוך שנפעל ונתקן את מה שבידינו, נתפלל למלך אוהב צדקה ומשפט - "השיבה שופטינו כבראשונה", ותפילתנו שכבר לא תהיה כצפצוף הזרזיר, תתקבל ותענה.

הרב זלמן נחמיה גולדברג מתנגד לנוסח "הסכם קדם נישואין" 5
לפני כחודשיים התייחסתי בשלילה ל"הסכם קדם נישואין" שפורסם לאחרונה. הערתי עליו שתי הערות עיקריות. א) אין מעגנים בו באופן מוחלט כי כל דיון בכל הכרוך לגירושין, מזונות, משמורת הילדים וכו' יערך בבית הדין. ב) לא נקבע כי הצד האשם בפירוד ישא בנזק הנגרם מהגירושין. לפיכך הסקתי שאין לחתום עליו כל זמן ששני עקרונות אלו אינם מתוקנים בו.

מחברי ההסכם, פרסמו כי ההסכם נכתב תוך התייעצויות מרובות עם חבר בית הדין הגדול, הרב הגאון זלמן נחמיה גולדברג שליט"א.
לאחר מכן הגיעה שמועה לאוזני כי באמת הרב גולדברג מתנגד להסכם שפורסם. נדהמתי. חשבתי לתומי שיש בי יותר פיקחות, והנה גם אני נפלתי בפח, ובלא לדקדק בדברים האמנתי כי הרב גולדברג, מגדולי הרבנים והדיינים בדורנו, תומך בהסכם הזה. כשחזרתי ודקדקתי במה שפורסם, מצאתי כי אכן נכתב שההסכם חובר תוך התייעצויות רבות עם הרב גולדברג, אבל לא נכתב שהרב הסכים בפועל להסכם. לא רק אני טעיתי בהבנת משמעות הדברים, גם רבנים אחרים הבינו שהרב גולדברג תומך בהסכם ועל כן אפשר לסמוך עליו.
כדי לברר את הדברים לאשורם, שוחחתי עם הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, והוא אמר לי במפורש כי הוא מתנגד להסכם שפורסם, וכי אין מקום לפרסם שהתייעצו איתו כאשר לבסוף לא עושים את מה שייעץ.

הסתה כנגד בתי הדין
בעקבות דברי אודות "הסכם קדם נישואין", הגיעו אלי כמה תגובות מנשים זועמות. כמה התרעמו על שאינני מבין את המצוקה הנוראה של נשים מוכות. כשתמהתי על הקשר בין בעלים מכים ל"הסכם קדם נישואין", התגובה המדהימה היתה: "נכון, אמנם זה נושא אחר, אבל מדוע לא התייחסת לבעיית הבעלים המכים?"
תגובות מסוג שונה התקבלו מנשים כואבות, שסיפרו על בעלים שהן עדיין אוהבות, אך הם בחרו לחיות עם נשים אחרות. במשך שנים הן מבקשות שלום בית ומסרבות לקבל גט, והבעלים אינם מוכנים לחזור הביתה. כאבתי מאוד את צערם. אך השתוממתי מההקשר. הלא אותו "הסכם קדם נישואין" לא היה תורם להן דבר. להיפך, מגמתו לזרז את תהליך הגירושין.
אין זאת אלא כי בעקבות הסתה ממושכת בכלי התקשורת החילוניים, נדמה כיום לנשים רבות, כי כל בעיה שבין אשה לבעלה נוצרת באשמת בתי הדין וההלכה.

בעיית החיכוך שבין בתי הדין לבתי המשפט
כל גירושין הוא תהליך כואב. אולם המתח שבין בתי הדין לבתי המשפט מוסיף כאב על כאב. הרב שלמה דיכובסקי שליט"א, חבר בית הדין הגדול, כתב בכרך כ"ד של קובץ תחומין, מאמר מקיף על תחומי החיכוך שבין בתי הדין לבתי המשפט, ועל הצער הנגרם לזוגות עקב התארכות והסתבכות תהליך הגירושין מחיכוך הסמכויות.
ההגבלות שישנן על בתי הדין מצד החוק ומצד בתי המשפט, אינן מאפשרות לבתי הדין להביא לידי ביטוי את מלא הצדק והרחמים שבהלכה, בקניסת בעלים או נשים שמאמללים את בני זוגם, בהשכנת שלום בית כשאפשר, ובזירוז תהליך הגירושין כאשר אין סיכוי לשלום בית.

שלום הבית קשור לקודש
אשה אחת טענה, שבבית הדין הרגישה מושפלת. הדיינים לא התייחסו אליה כראוי. ודווקא בבית המשפט השופט הקשיב למצוקותיה. ואז היא חשבה בליבה מה שווה האמונה אם כך מתייחסים אליה נציגיה.
התשובה לכך, שאמנם את הרעיונות הגדולים של התורה מייצגים אנשים. ולעיתים מחמת פערי דורות, או מציאות מסובכת שלא כאן המקום לפרטה, ישנם בעיות וקשיים.
אף על פי כן, רק על ידי ההליכה לבתי הדין ועמידה תקיפה על קיום העקרונות ההלכתיים, על ידי הדיינים והנידונים, נוכל להתקרב לחזון תיקון העולם בצדק, בחסד וברחמים.
גם אם בתי המשפט וערכי התרבות המודרניים יקסימו ביופיים ונימוסיהם לעומת בתי הדין הישנים. וגם אם המוסר הטבעי יטה לכאורה לצידם. את הבעיה האמיתית בתי המשפט החילוניים לא יוכלו לפתור.
להיפך, ככל שהערכים החילוניים של בתי המשפט יהיו יותר פופולריים, כך תלך המשפחה ותתפורר. לעומת זאת, ככל שבית הדין יתחזק, כך יתעצם מעמד המשפחה. יסוד הקשר שבין איש לאשתו נעוץ בנשמה האלוקית, בשם ה' שביניהם. כשמתרחקים מהתורה ומבתי הדין הדנים על פי התורה, שם ה' ששורה בין בני הזוג נעלם והשלום מופר. וגם אם הכל יעשה בנימוס רב, האדם ישאר לבסוף גלמוד, ללא אהבה וללא אמונה.

חוזה קדם נישואין צריך להתבסס על הקודש
שמעתי שמחברי ההסכם אומרים שחתימה עליו תהיה כמין סגולה כנגד גירושין. זה יהיה נכון במידה והוא יבוסס על דעת חכמי ישראל. אבל כל זמן שלא תהיה בו הבעת נאמנות מוחלטת לבתי הדין ולצדק שההלכה כל כך טורחת להגן עליו, הוא יעקור את הקדושה מתהליך הנישואין, וממילא יגרום ליותר גירושין.
מי שרוצה יכול לעשות על כך מחקר. יבדוק מאה זוגות דתיים שחתמו עליו בלי לקבוע כי כל הדיונים יערכו בבית הדין, ולעומתם מאה זוגות דתיים שלא חתמו עליו, ויראה היכן יהיו יותר גירושין. אני מוכן להסתכן ולהעריך כי בקבוצת החותמים יהיו יותר גירושין.
יהיו שיכעסו על כך, ואני מתנצל מראש, אין כוונתי לפגוע בחותמים. אני מעריך את כוונתם הטובה. עם זאת אני חש חובה לומר את האמת שעם ליבי. אולי תצמח מזה תועלת לקוראים.
כדי להמתיק את הדברים אוסיף, כי אם כוונת החותמים היתה לשם שמים ולא שמו לב כי נשמט עניין בית הדין ממנו, יש לקוות כי חתימתם לא תפגע בקדושה שבנישואיהם.
המשך על בית משפט ובית דין 6
בית המשפט החילוני אינו דואג לעגונות
שנים רבות מתנהלת מתקפה קשה כנגד בתי הדין על שאינם פותרים את בעיית העגונות. מנגד נשמעת הטענה כי בית המשפט החילוני הוא אשר מפריע לבית הדין להפעיל את סמכותו ולמנוע עגינות.
זוג שהתחתן במונקו לפני עשרים ואחת שנה נפרד בגירושין אזרחיים לפני ארבע שנים, אבל הבעל לא הסכים לתת לאשתו גט. כיוון שהבעל מרבה לבקר בישראל, הגישה האשה בקשה לפני בית הדין, כי אחרי הביקור הבא של הבעל בארץ לא יתנו לו לצאת בלא שיתגרש ממנה כהלכה. בית הדין נענה לבקשתה, והוציא צו עיכוב כנגד הבעל.

אולם הלה פנה לבית המשפט העליון, שהכריע ברוב דעות של שני שופטים חילוניים - איילה פרוקצ'יה ויהונתן עדיאל, כי "דרך זו להפעלת סמכויות בית הדין אינה יכולה להתקבל", ו"סמכויות בתי הדין הרבניים בישראל בענייני נישואין וגירושין, אינן משתרעות על יהודי העולם כולו". האיש נסע לדרכו, והאשה נותרה בכבליה.
את דעת המיעוט כתב השופט הדתי אליקים רובינשטיין, אשר לדעתו יש לבית הדין סמכות לשלול את חירותו של הבעל אחר שהוא שלל את חירותה של אשתו.
לאחר שביקרתי בעבר את עמדותיו של מר אליקים רובינשטיין הנני שמח להזכירו לשבח.

מסקנה ושאלה
עוד עולה ממקרה כאוב זה, כי הטענות כאילו השופטים פוסקים לפי איזו אמת אובייקטיבית - משוללות יסוד. כל שופט פוסק על פי הערכים שלו. וכאשר בית המשפט מורכב מרוב חילוני שמאלני - החלטותיו בהתאם.
האם ארגוני הנשים יערכו כעת הפגנה כנגד בית המשפט העליון כפי שהם מקיימים תדיר מול בתי הדין?

^ 1. פורסם בתאריך כב אייר תשס"ד.
^ 2. הערת העורך: על פי אתר האינטרנט של 'האגודה הישראלית לטיפול במשפחה', מנוהלת האגודה על ידי נשים בלבד (15 חברות הנהלה), ופחות מ-15% מהמטפלים החברים בעמותה הם גברים. כידוע, מתח מגדרי חריף הוא מרכיב מובהק בקונפליקט הגירושין, ואך טבעי שגוף שבו הייצוג המגדרי הוא בלתי שוויוני בעליל ויראת שמים לא כלולה בכללי האתיקה שלו - יתקשה לתפקד כמגשר ולזכות באימון שני הצדדים.
^ 3. בינתיים חובר על ידי ידידי הרב בניהו ברונר שליט"א חוזה שמעניק סמכות רבה לבית הדין ואמור לענות על הבעיות שהצבתי. כמו כן יש הצעה של הרב ד"ר דוד מישלוב, שאף לה מעלות משלה (בעיקר כדי שלא יהיה גט מעושה), אבל אין בו מענה לבעיה המוסרית, לפיה מי שאשם בפירוק הנישואין אינו נושא באחריות לכך. ועדיין אנחנו ממתינים לבירור יסודי על ידי רבני ומנהיגי הציבור שבעקבותיו תצא הדרכה ברורה, איזה חוזה טוב לצרף לכתובה.
^ 4. פורסם בתאריך כט אייר תשס"ד.
^ 5. פורסם בתאריך יב תמוז תשס"ד.
^ 6. פורסם בתאריך כו כסליו תשס"ה.

גירושין

גירושין וקידושין