חג השבועות - יום הדין לקבלת תורה | הרב דוד דב לבנון | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
שבועות
מעמד הר סיני ומתן תורה

קטגוריה משנית

14832

6 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

חג השבועות זמן מתן תורתנו נחשב גם כראש השנה. מובא בגמ' מגילה לא:

"תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה. בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה, אלא שבתורת כהנים, אטו עצרת ראש השנה היא? - אין, עצרת נמי ראש השנה היא, דתנן: ובעצרת על פירות האילן".

צריך להבין וכי בגלל שבעצרת נידונין על פירות האילן הרי זה יום שאפשר להשוותו לר"ה, שהוא יום דין לאדם? אמנם האילן רומז לאדם, כפי שדרשו מהפסוק "וכי אדם עץ השדה הוא". שהוא מרמז לפרותיו הרוחניים של האדם. וכך נאמר בגמ' פח. "למה נמשלו ישראל לתפוח - לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל - הקדימו נעשה לנשמע".

העמקה
ידוע שתשרי וניסן הם שני ראשי שנים, בשני מרכזי השנה, שיש ביניהם הקבלה. ר' אליעזר אומר שהעולם נברא בתשרי, ור"י אומר שהעולם נברא בניסן. ור"ת הכריע ביניהם להלכה שעלה במחשבה לברוא את העולם בתשרי, ולמעשה נברא בניסן. ופירש ר' צדוק הכהן מלובלין זצ"ל (פרי צדיק שבועות) שבתשרי עלה במחשבה לברואתו במידת הדין, ונברא בתשרי במידת הרחמים.

כדי להבחין בין הזמנים הנ"ל נתבונן בהלכותיהם. א' בתשרי ר"ה לשנים, למלכי אומות העולם.
הגמ' אומרת (ביצה טז.) "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב, והוצאת בניו לתלמוד תורה. שאם פחת - פוחתין לו, ואם הוסיף - מוסיפין לו", כלומר ביום זה נידון האדם על מציאותו הטבעית, פרנסתו ובריאותו חייו ובניו. בו סופרים מחזור שנה של חמה. ולכן הוא מרמז לעולם הטבע. ולכן ר"ה למלכי אומות העולם.

ניסן ופסח ר"ה לגאולת ישראל ממצרים, ר"ה לחודשים, לבחירת ישראל מכל העמים. ר"ה למלכי ישראל. ובו מונים מחזורי חידוש הלבנה, ולכן הוא מרמז לישראל שמתחדשים כמותה.
ושבועות הוא החג המסיים את התהליך של יציאת מצרים בקבלת התורה, ולפי הרמב"ן הוא כשמיני עצרת של פסח. לפי כל זה נראה שבשבועות נידון האדם מישראל על הרוחניות, וכך מובא בשל"ה הקדוש שבו נדון האדם על חלקו בתורה.

בכל רגל יש ענין שאותו צריך לאמץ לכל השנה:
בפסח זמן חרותינו בו אנו מקיימים מצות ספור יציאת מצרים, מצוה שנמשכת כל השנה. שהרי אנו מצווים כל השנה לזכור את יציאת מצרים, אולם הרמב"ם כתב שיש רק מצוה אחת "למען תזכור יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" ומכאן למדו זכירת יציאת מצרים בליל הפסח, ומבאר הצל"ח שכל השנה הוא המשך אותה מצוה. ופרוש הדבר, שסיפור יציאת מצרים חייב להיות באיכות כזאת שיזכור זאת כל השנה. והזמן המתאים לכך ביותר הוא מועד צאתך מארץ מצרים, שאז חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים, וביום זה ישאב כוחות לזכור יציאת מצרים לכל ימי חייו.

וכן בר"ה אנו ממליכים עלינו את ה'. "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם… ובמה בשופר", זו היא מצות היום, ובאמצעותה אנו מקבלים עלינו את מלכותו יתברך. ובר"ה אדם נדון על כל השנה, כמה שפע יקבל, כפי קבלת עול מלכות שמים, וכפי התפילות שיתפלל. וזה צריך להשפיע לכל השנה את מידת קבלת עול מלכותו יתברך. ואין זמן מתאים יותר לכך מר"ה, שהקב"ה מחדש אז את עולמו, ויושב על כסא קדשו. והנה יש בגמ' דעות שאדם נידון בכל יום ובכל שעה, ובודאי לא פליגי על יחודו של ר"ה כיום הדין, אלא שלדעתם הדין של ר"ה הוא לכל השנה, ואח"כ יש דין זוטא בכל יום ויום, וכך השפעת ר"ה להמלכת ה', רישומה לכל השנה, ונראה שבק"ש שחרית וערבית זה הזמן לקבל מלכות שמים שבכל יום.
וכן בסוכות אנו יושבים בצילא דמהמנותא שהשריש בלבנו אמונה לכל השנה כולה.

ולפי זה בשבועות הזמן לקבל תורה לכל השנה כולה. לחזק את אהבתה, שתהיה לנו כחדשה. ואין זמן מתאים יותר לכך מזמן מתן תורתנו שאז מתחדש בפועל ממש קבלת התורה.
על יום שבועות אמרו חכמינו שהוא יום חתונתו של הקב"ה עם כנסת ישראל, (משנה תענית פ"ד משנה ח) "וכן הוא אומר (שיר ג') צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן". ומלשון המשנה משמע שעכשיו יכולות בנות ציון לראות במלך שלמה ביום חתונתו.

האריז"ל אומר "משה ידבר והאלקים יעננו בקול". לשון עתיד לומר לנו שמתן תורה לא היה אירוע חד פעמי אלא בכל שנה בשבועות מתחדש ענין מתן התורה.

מובא בגמרא פסחים סח: "רב יוסף ביומא דעצרתא אמר: עבדי לי עגלא תלתא. אמר: אי לא האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא?" ומדיוק הלשון "האי יומא" משמע שזה לשון הווה ומתייחס לשנה זו. בספר "מאור עינים" פר' מקץ "בשבועות הוא זמן קבלת התורה ללכת בה לעבוד את הקב"ה, וכן מקבל כל אחד את התורה, דהיינו באיזה שכל יעבוד את הקב"ה באותה שנה".
בספר עבודת הקודש להחיד"א (סימן כ"ב אות ז') "ישתדל מאד ללמוד בקבלת התורה, וגם בשעת סעודת יו"ט יהיה דעתו על התורה, וישתדל לחדש איזה חידוש תורה, והוא סימן טוב להתחיל לחדש ביום מתן תורה לכל השנה, ואם לא ניסה בכאלה ישתדל לידע איזה חידוש בתורה אשר לא ידעו מקודם".
הרוקח (רצ"ו) כתב על חשיבות קריאת התורה בשבועות והביא מפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה יב "אמר הקב"ה לישר' בניי, היו קורין את הפרשה הזאת בכל שנה ואני מעלה עליכם כאילו שאתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה. אימתי, בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים (שמות יט: א)", וראוי לכוון בקריאת התורה של שבועות כאילו מקבל מהר סיני.

קריאת התורה מעוררת את הזמן. כתב רמח"ל (דרך ה' ח"ד פ"ח) "צריך שתדע, שמהתיקונים הגדולים שבררו הנביאים לישראל הוא ענין קריאת התורה.וכו' לחזק הארת הימים ע"י כח התורה שהוא הכח היותר חזק שלנו".

מתן תורה ממשיך גם היום
נאמר בדברים (פרק ה,יח) "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי". ופירש רש"י: "ולא יסף - מתרגמינן ולא פסק כי קולו חזק וקיים לעולם. דבר אחר ולא יסף לא הוסיף להראות באותו פומבי".
שני פירושים ברש"י שנראים כהפוכים זה לזה באמת משלימים זה את זה. לומר שאע"פ שהמעמד הנשגב של גלוי שכינה היה חד פעמי ולא יוסיף עוד, הרי הדיו מממשיכים להדהד בעולם לנצח.

דוגמא לכך, במדרש (שמות רבה פרשה כח) "ולא כל הנביאים בלבד קבלו מסיני נבואתן, אלא אף החכמים העומדים בכל דור ודור כל אחד ואחד קבל את שלו מסיני, וכה"א (דברים ה) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם, קול גדול ולא יסף". כלומר כל הנביאים וגם החכמים מקבלים את השראתם מהקול של סיני שהם שומעים כי לא פסק.

וכן מובא בתלמוד ירושלמי (מגילה פרק א דף ע עמוד ד):

"רב ורבי חנינה ורבי יונתן ובר קפרא ורבי יהושע בן לוי אמרו המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת ספרי תורה אינן עתידין ליבטל מה טעמא קול גדול ולא יסף רבי שמעון בן לקיש אמר אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל נאמר כאן קול גדול ולא יסף ונאמר להלן וזכרם לא יסוף מזרעם".

מובא במדרש (בראשית רבה פרשה א):

"רבי הושעיה רבה פתח (משלי ח) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו' …ד"א אמון אומן, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות, ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין, כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו".

וכתב השפת-אמת שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום תמיד ע"י שמביט בחידושי התורה המתחדשים בכל יום, ובהם בורא את העולם.
וצריך להבין, וכי מה שייך חידושי תורה אצל הקב"ה? אלא שהחידושים הם של ת"ח שבהם הקב"ה משתעשע בכל יום. הרי כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר בסיני? אלא שכל יום מגלה פן חדש בתורה וזה סוד קיומו ותכליתו, ובזה הקב"ה צופה ומחדשו בטובו.

מובא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד א:

"ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא, בא שטן ואמר לפניו: רבונו של עולם, תורה היכן היא? … אמר לו: לך אצל בן עמרם. הלך אצל משה, אמר לו: תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא היכן היא? אמר לו: וכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, בדאי אתה? - אמר לפניו: רבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום. אני אחזיק טובה לעצמי? - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ומיעטת עצמך - תקרא על שמך, שנאמר +מלאכי ג+ זכרו תורת משה עבדי וגו'".

הרי לנו שהתורה שהקב"ה משתעשע בה היא התורה הנמצאת אצל בן עמרם.

ולפי זה יובן האמור במדרש (שמות רבה פרשה מא) "א"ר יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק תדיר בתורה הרי זה נזוף להקב"ה שנא' והלוחות מעשה אלקים המה חרות על הלוחות".
כיון שכל יום ויום התורה ממשיכה להשמיע את קולה מסיני, מי שלא מטה אוזן לשמוע אותה, גולם לעלבונה של תורה. חרות על הלוחות - מלמד על נצחיותה של התורה.
וזהו מה שאומרת התורה פעמים רבות "אשר אנכי מצוך היום" - שיהיו בעיניכם כחדשות. שהתורה באמת הולכת ומתחדשת בכל יום, קול גדול ולא יסף.
למרות כל זאת יש יחוד ביום זה של שבועות זמן מתן תורתנו, שבו אפשר ביתר שאת לשמוע את הקולות מסיני, ולקבל עלינו ללמוד תורה, ומכח זה יזכה לשמוע את הקולות מסיני כל השנה.

מעמד הר סיני ומתן תורה

הרב דוד דב לבנון

ראש בית הדין הרבני באשקלון, רב בית הכנסת "קהילת נעם" בקרית משה, ירושלים.

שבת שובה
הקהל חזרה למעמד הר סיני
תשרי תשפ"ג
עיונים בעניני חנוכה
דיוקים ב'מגילת תענית'
כסלו ה'תשס"ב
ויגש
בין יוסף לאחיו
לפרשת ויגש
ויגש תשס"א
והגדת לבנך
ספור יציאת מצרים בליל הסדר
שבת הגדול תשנ"ח

מעמד הר סיני ומתן תורה

מעמד הר סיני ומתן תורה
מתן תורה באור החסידות
הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) זצ"ל | תשכ"ט
41 דק'
מעמד הר סיני ומתן תורה
תורת נצח
הרב אליהו ברין | ה' סיון תשפ"ה
מעמד הר סיני ומתן תורה
קבלת התורה - קבלת ה'אני העצמי'
הרב יוסף נווה | סיון תשפ"ב
45 דק'
מעמד הר סיני ומתן תורה
שבועות ומעמד הר סיני
הרב חיים בן שושן | ד' סיון תשפ"ג

מעמד הר סיני ומתן תורה

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

22 דק'
חקת
מדוע נענש משה שלא יכנס לארץ
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ה
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
38 דק'
חקת
פרשת חוקת – מי פה המציאותי
הרב יצחק חי זאגא | ו' תמוז תשפ"ה
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב ש. יוסף וייצן
הרב אליעזר מלמד
הרה"ג יעקב אריאל
הרב יהודה מלמד
הרב מרדכי הוכמן
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
הרב שמעון קליין
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרב יהודה לייב גרונר

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו