ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הכיפה - למה ומדוע? ;">

דף הבית ראשי בית מדרש הלכה ומנהג נושאים שונים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תמוז תשס"ח

הכיפה - למה ומדוע?

חלק ג – שאלות הלכתיות ביחס לכיפה



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם שפירא זצ"ל

לילך בגילוי-ראש בבית-המרחץ ובחוף-הים
כתב ה"ילקוט יוסף" (ח"א, סי' ב', סע' י"ז, עמ' רלז - רלט) וזו לשונו: "מותר לילך בבית המרחץ בגילוי-ראש. וכן מותר מעיקר הדין לילך בחוף-הים בגילוי-ראש, לא רק כשהוא בתוך המים, אלא גם כשיוצא לחוף [ומן הדין אין צורך בכל פעם שיוצא מהמים לילך לחדר ההלבשה ולחבוש כיפה]. אך כאשר יושבים לאכול ולהינפש זמן מה בחוף-הים, מן הראוי והנכון לחבוש כיפה, ולא לשהות כך זמן ממושך בלא כיסוי-ראש [ובפרט שצריך לברך קודם אכילתו, ואין לברך בגילוי-ראש]. ומכל מקום אין לגעור במי שאינו עושה כן". עכ"ל.

עוד כתב [בהערתו (שם, עיי"ש)]: בשו"ת "זכור לאברהם" [אביגדור (סי' ג')] כתב: "ראיתי אנשים שמתנהגים בחסידות שנכנסים לבית-המרחץ עם הכובע שעל ראשם, כדי שלא ללכת ארבע אמות בגילוי-ראש, ואני אומר שדבר זה אין לו שחר להיזהר במרחץ במקום הטינופת, מקום שאסור בדברי תורה, ועוד, ואיך יושבים ערומים שהוא איסור חמור יותר מגילוי-ראש ..." (עיי"ש). וכן כתב ב"בכור שור" (שבת קיח:) שבמרחץ אין בזה אפילו ממידת חסידות, אלא שיש מדקדקים בזה גם בבית-המרחץ (עיי"ש). וכתב עליו מרן החיד"א (ב"ברכי יוסף" סי' ב', ס"ק ה'): "ונראה לי שאין להחמיר בזה כי היא חומרה יתירה הרבה". ע"כ.
ויתכן שיש לחלק בין בית-המרחץ שהוא מקום הטינופת, לשפת הבריכה, כשהוא מחוץ למים, שאפשר ששייך להחמיר לילך שם עם כיסוי-ראש, שאינו מקום הטינופת.
ומדברי המהריט"ץ [בתשובות החדשות, סי' ר' (עיי"ש באורך)] מבואר שכל מה שאמרו ממידת חסידות הוא דווקא במקומות המטונפים ובבית-המרחץ (עיי"ש). ולדבריו באמת אכן יש מידת חסידות בבית-המרחץ. וכנראה יש לחלק בין אם רוחץ ממש, לבין אם הולך לרחוץ.
ובבית החיצון של בית-המרחץ - הנה בספר "דברי מנחם" (לרבי מנחם מרדכי מסאלוניקי, סי' ב' ס"ק ב') כתב שבבית המרחץ - בבית האמצעי ובבית הפנימי - מותר לילך בגילוי ראש. אלא שהמקובל כהר"ר יעקב אשכנזי היה מכסה ראשו בסודר, ואולי היה לו טעם על-פי הקבלה (עיי"ש). וב"בן איש חי" כתב (פרשת וישלח, אות ט"ז) שיכסה ראשו עד שיכנס לבית הפנימי. וכתב בכה"ח (ס"ק י"ז) שעל-כל-פנים יכסה ראשו בידו כשהולך ארבע אמות, כיון שאין הפסד. וכן יש נוהגים. ע"כ.
ומה שכתבנו לגבי חוף-הים, הנה מעיקר הדין מאחר שהוא מקום רחצה, מותר לילך שם בגילוי-הראש, ולא רק כשהוא נכנס למים - שזה פשוט שאין צריך שיהיה בכיסוי-ראש, אלא אף כשיוצא מן המים ושוהה בחוף כדי להינפש, אין צורך להטריחו בכל פעם שילך לחדר ההלבשה לחבוש כיפה, אחר שהוא מקום שבו רגילים הכל לילך כך, והוא כבית-המרחץ. ובפרט לפי מה שביארנו (שם, סע' ט"ו) בדעת מרן ה"שולחן ערוך" שעצם כיסוי הראש הוא ממידת חסידות ולא מעיקר הדין. ואף שהט"ז כתב שיש בזה משום חוקות הגויים, ועובר על "ובחוקותיהם לא תלכו", הנה מלבד שרבים חלקו על זה (כמבואר בשו"ת "יביע אומר" ח"ו, חאו"ח סי' ט"ו, אות ה'), ולדעתם אין בזה איסור משום "ובחוקותיהם לא תלכו", הנה גם לדעת הט"ז כל זה לא שייך בהולך על חוף-הים בגילוי-ראש, שכל מי שרואה אותו מהלך כך, יודע שאינו משום שרוצה להידמות לגויים, אלא שכך הדרך לילך בחוף-הים. שרק אם מהלך ברחוב בגילוי-ראש, או בביתו ובמשרדו, בזה דומה לחוקות הגויים לדעת הט"ז, מה שאין כן בנידון שלנו שגם ישראלים הולכים כך בחוף-הים.
ואומנם אזהרה שמענו משם הגר"ח קנייבסקי שלא לילך בחוף הים בגילוי-ראש, ורק בתוך המים מותר. ואכן כך ראינו להרבה תלמידי חכמים שמקפידים בזה. אך המיקילין בזה לילך על שפת הבריכה בלא כיסוי-ראש, יש ללמד עליהם זכות, שכיון שהוא מקום רחצה, והכל הולכים כן, אין בזה הסרת מורא שמיים.

לאכול ולברך בחוף-הים או בבריכה

בעת שמברך ברכת הנהנין יחבוש כיפה וכמו שכתב מרן ב"שולחן ערוך" (סי' צ"א, ס"ג) שאסור להוציא אזכרה מפיו בגילוי ראש (עיי"ש). וכן בשעת ברכת המזון יניח על גופו מגבת וכדומה. ועיין ב"שולחן ערוך" (סי' קפ"ג, סע' ט') שכתב שהמברך צריך לישב באימה וכו'. וכתב בב"ח (סי' קפ"ב ד"ה רב אשי) שבברכת המזון אף-על-פי שראשו מכוסה במצנפת קטנה, אפילו כך לא יברך בגילוי-ראש מפריסת סודר שפורסים על הראש לצניעות, לפי שכיסוי זה מכניע לב האדם ומביאו לידי כוונת הברכה וליראת שמיים. ולכן כל ירא שמיים יהא נזהר בשעת ברכה להתעטף במלבוש העליון וגם להשים הכובע על ראשו ולא יברך במצנפת קטנה, ואפילו כשהוא מברך ביחיד יהא כך. ע"כ. וכן כתב ב"בן איש חי" שצריך לישב בכבוד על השולחן הדור בלבושו, כמו שיושב לפני גדולי עם, ובפרט בשעת ברכת המזון.
ומעתה, אם פלג גופו העליון מגולה ולבוש בבגד-ים קצר, בוודאי שאין זה בכלל לישב באימה. ועל כן עדיף שיתלבש קודם ברכת המזון, ויברך כשהוא מלובש. ואם אי אפשר לו, לכל הפחות יכסה גופו במגבת עד כמה שאפשר, ויברך בכיסוי-ראש.

להרהר בדברי תורה בגילוי-ראש?
מי שמוכרח לשהות בגילוי-הראש, כגון בבית משפט של גויים, או בשעה שהוא מסתפר, מותר לו להרהר בדברי תורה [ואף שלאחר תספורת גם צריך ליטול ידיו, אין להחמיר בזה]. וכן הרוחץ בים והוא בגילוי-ראש, או בבית-מרחץ של יחיד [שאין בו בית כסא], מותר לו להרהר בדברי תורה אף שהוא בגילוי-ראש. ואין להחמיר שלא להרהר בדברי תורה בגילוי-ראש, ולגרום לביטול תורה ["ילקוט יוסף" שם, סע' כ"ב, עמ' רמב (ועיין בהערתו שם, עמ' רמג); ושם סע' כ"ו, עמ' רמח].

לומר שלום לחבירו ההולך בגילוי-ראש
מותר להקדים שלום לחבירו, גם כשחבירו בראש-מגולה, ואף-על-פי שאמרו חז"ל (שבת י:) ששמו של הקב"ה שלום, שנאמר (שופטים ו', כ"ד): 'ויקרא לו ה' שלום', מכל מקום אינו כנותן מכשול לחבירו במה שיצטרך לענות לו שלום בגילוי-הראש, שדווקא אזכרת ה' או א-לוהים אסור להזכיר בגילוי-הראש, אבל 'שלום' מותר מן הדין לומר בגילוי-הראש. וכן מותר לומר 'שבת שלום' למי שהוא בגילוי ראש. והיכן שאפשר נכון לומר בלשון אחר, כגון: בוקר טוב, או מה שלומך וכיוצא בזה [ודע, שבזמן הזה יש להקדים שלום לכל אדם, אפילו לרשע. וזו כוונת המשנה הוי מקדים שלום 'לכל' אדם. 'לכל' - לרבות רשע. שאף שאמרו (ישעיה מ"ח, כ"ב; ועיין שם נ"ז, כ"א): 'אין שלום אמר ה' לרשעים', היינו לעתיד לבוא, אבל כיום מצוה להקדים להם שלום כדי לחבב עליהם את לומדי התורה ויראי ה'] ["ילקוט יוסף" שם, סע' כ"ה, עמ' רמה - רמו (ועיין בהערתו שם)].

לומר שלום למי שיושב ומסתפר בגילוי-ראש
היושב לפני הספר להסתפר וראשו מגולה, ונתנו לו שלום, מותר להחזיר שלום. והיכן שאפשר נכון לפוטרו בלשון אחר, כגון: בוקר טוב, או מה שלומך וכיוצא בזה. ומותר לו להרהר בדברי תורה בעת שמסתפר, אף שהוא בגילוי-ראש, וגם צריך ליטול ידיו, ואין להחמיר בזה (שכבר נתבאר לעיל שמותר להרהר בדברי תורה בגילוי-ראש) ["ילקוט יוסף" שם, סע' כ"ו, עמ' רמח (ועיין בהערתו שם עמ' רמח - רמט)].

לחנך הקטנים בכיסוי-ראש
יש לחנך את הילדים הקטנים [מזמן שמתחילים ללכת, ולכל הפחות מגיל שלוש אחר התספורת] ולהרגילם שיהיה ראשם מכוסה בכיסוי-ראש (כדי שיהיה עליהם מורא שמיים. ואם הילד אינו רוצה בכך, יפתהו בממתקים וכדומה) ["ילקוט יוסף" שם, סע' י"ט, עמ' רמ (ובהערתו שם)].

האם מותר ללכת לישון בגילוי-ראש?
מעיקר הדין אין קפידא לישון בגילוי-ראש [ע"פ הב"י בסי' מ"ו (בביאורו לדברי חז"ל בברכות ס:); ובלקט יושר (עמ' מו) כתב בשם מהרא"י, שאין קפידא אם שוכב כל הלילה בגילוי ראש (עיי"ש)], אך מכל מקום ממידת חסידות טוב להקפיד 'היכן שאפשר' שיהיה ראשו מכוסה כל הלילה גם בעת השינה - כך כתב ה"אליה רבה" בשם השל"ה, שמידת חסידות שיהיה ראשו מכוסה בלילה כמו ביום ["ילקוט יוסף" שם, סע' י"ח, עמ' רלט - רמ (ובהערתו שם) ועיין בשו"ת "יביע אומר" ח"ו חאו"ח, סי' ט"ו, אות ב'].

נספחים:

"עוטר ישראל בתפארה"
צא ולמד החשיבות של כיסוי-ראש האדם, ממה שאמרו בגמרא [ברכות ס: (מתורגם)]: "כשמכסה ראשו בסודר [והוא הדין לכובע ולכל כיסוי אחר (תוספות שם)] - יאמר: ברוך עוטר ישראל בתפארה". נמצא שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לכיסוי-ראש בברכות השחר. והזכירו 'ישראל' דווקא בברכה זו, שדווקא 'ישראל' התייחדו לפניו יתברך בכיסוי-ראש [ועיין בב"י ובביאור הגר"א (חאו"ח, סי' מ"ו)]. וכתב ב"עץ יוסף" (על התפילה) שזה שפירט בזו הברכה 'ישראל', מה שאין כן בשאר הברכות, חוץ מ'אוזר ישראל' (ועיין בפרישה חאו"ח סי' מ"ו, ס"ק ח'), והיינו משום ששאר העמים כוונתם בכיסוי להגן על הראש מפני הקור או החום, וכוונת ישראל כדי שיהא מורא של שמיים" (ע"פ "ילקוט יוסף" ח"א, סי' ב', סע' ט"ו, עמ' רלה).
וכתב ב"ערוך השולחן" (סי' ב', סע' י'): "והענין שהראש שבו המוח שהוא מקור החכמה והיראה, אין לו התגלות לפניו יתברך, ש'מלוא כל הארץ כבודו', כמו שאין לעמוד במקום קדוש בגילוי-ראש. ואם אינו עושה כן, עזות יצרו מתגבר עליו גם בלא הרגשה. ומי שרוצה לזכות ביראת ה' ישמור את עצמו. ודי למבין". עכ"ל.


כיסוי-הראש - האיבר השִׂכלי, מחשש שימוש בשׂכל של גנאי
"ואולי יסוד כיסוי-הראש לאימתא דשמיא (ליראת שמיים) הוא מפני שאיבר הראש הוא איבר השִׂכלי, ולפי שכל איבר שאפשר בו שימוש של גנאי ראוי הוא לכיסוי, להורות שיתבייש האדם בשימוש המגונה וישתמש בו רק לשבח, והשׂכל אף-על-פי שהוא לטוב נוצר מכל מקום כשישלח אדם חופשי מחשבותיו, לחשוב במופלא ממנו, ומכל שכן כשיחשוב בהירהורים אסורים, הרי יש שימוש בשׂכל של גנאי, ומשום הכי (כך) נכון לו הכיסוי על-על-פנים בחלק ממנו, להורות שעל-כל-פנים ראוי לחוש על עירום חלק הגנות שבו. ועל-פי זה אפשר שאין זה הזהירות שייך כי אם בקטן שיש לו קצת דעת, ואפשר לחנכו ביראת שמיים, שעם הפעולה של כיסוי-הראש מחזק כח החינוך שלא ילך אחר שִׂכלו ושרירות ליבו" ["מצות ראי"ה" חאו"ח, סי' ב', סע' ו', עמ' טו/א ד"ה ובעיקר (עיי"ש)].
מרן הגה"צ החסיד וכו' רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצוקללה"ה "היה קדוש מרחם. מיד כשנולד - שמו כיפה על ראשו, ואפילו בשעת שינה לא הסירו אותה, שלא יהיה אף רגע בגילוי-ראש. ואמא סיפרה דבר פלא, כי גם בשעת-שנתו כשהייתה הכיפה נופלת לפעמים מעל ראשו. היה הילד מרגיש בזה ומתעורר מן השינה" [מפי אחיו הג"ר שמואל הכהן קוק זצ"ל ("טל הראי"ה", עמ' מד)].
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il