ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם שפירא זצ"ל
כתב ה"ילקוט יוסף" (ח"א, סי' ב', סע' י"ז, עמ' רלז - רלט) וזו לשונו: "מותר לילך בבית המרחץ בגילוי-ראש. וכן מותר מעיקר הדין לילך בחוף-הים בגילוי-ראש, לא רק כשהוא בתוך המים, אלא גם כשיוצא לחוף [ומן הדין אין צורך בכל פעם שיוצא מהמים לילך לחדר ההלבשה ולחבוש כיפה]. אך כאשר יושבים לאכול ולהינפש זמן מה בחוף-הים, מן הראוי והנכון לחבוש כיפה, ולא לשהות כך זמן ממושך בלא כיסוי-ראש [ובפרט שצריך לברך קודם אכילתו, ואין לברך בגילוי-ראש]. ומכל מקום אין לגעור במי שאינו עושה כן". עכ"ל.
עוד כתב [בהערתו (שם, עיי"ש)]: בשו"ת "זכור לאברהם" [אביגדור (סי' ג')] כתב: "ראיתי אנשים שמתנהגים בחסידות שנכנסים לבית-המרחץ עם הכובע שעל ראשם, כדי שלא ללכת ארבע אמות בגילוי-ראש, ואני אומר שדבר זה אין לו שחר להיזהר במרחץ במקום הטינופת, מקום שאסור בדברי תורה, ועוד, ואיך יושבים ערומים שהוא איסור חמור יותר מגילוי-ראש ..." (עיי"ש). וכן כתב ב"בכור שור" (שבת קיח:) שבמרחץ אין בזה אפילו ממידת חסידות, אלא שיש מדקדקים בזה גם בבית-המרחץ (עיי"ש). וכתב עליו מרן החיד"א (ב"ברכי יוסף" סי' ב', ס"ק ה'): "ונראה לי שאין להחמיר בזה כי היא חומרה יתירה הרבה". ע"כ.
ויתכן שיש לחלק בין בית-המרחץ שהוא מקום הטינופת, לשפת הבריכה, כשהוא מחוץ למים, שאפשר ששייך להחמיר לילך שם עם כיסוי-ראש, שאינו מקום הטינופת.
ומדברי המהריט"ץ [בתשובות החדשות, סי' ר' (עיי"ש באורך)] מבואר שכל מה שאמרו ממידת חסידות הוא דווקא במקומות המטונפים ובבית-המרחץ (עיי"ש). ולדבריו באמת אכן יש מידת חסידות בבית-המרחץ. וכנראה יש לחלק בין אם רוחץ ממש, לבין אם הולך לרחוץ.
ובבית החיצון של בית-המרחץ - הנה בספר "דברי מנחם" (לרבי מנחם מרדכי מסאלוניקי, סי' ב' ס"ק ב') כתב שבבית המרחץ - בבית האמצעי ובבית הפנימי - מותר לילך בגילוי ראש. אלא שהמקובל כהר"ר יעקב אשכנזי היה מכסה ראשו בסודר, ואולי היה לו טעם על-פי הקבלה (עיי"ש). וב"בן איש חי" כתב (פרשת וישלח, אות ט"ז) שיכסה ראשו עד שיכנס לבית הפנימי. וכתב בכה"ח (ס"ק י"ז) שעל-כל-פנים יכסה ראשו בידו כשהולך ארבע אמות, כיון שאין הפסד. וכן יש נוהגים. ע"כ.
ומה שכתבנו לגבי חוף-הים, הנה מעיקר הדין מאחר שהוא מקום רחצה, מותר לילך שם בגילוי-הראש, ולא רק כשהוא נכנס למים - שזה פשוט שאין צריך שיהיה בכיסוי-ראש, אלא אף כשיוצא מן המים ושוהה בחוף כדי להינפש, אין צורך להטריחו בכל פעם שילך לחדר ההלבשה לחבוש כיפה, אחר שהוא מקום שבו רגילים הכל לילך כך, והוא כבית-המרחץ. ובפרט לפי מה שביארנו (שם, סע' ט"ו) בדעת מרן ה"שולחן ערוך" שעצם כיסוי הראש הוא ממידת חסידות ולא מעיקר הדין. ואף שהט"ז כתב שיש בזה משום חוקות הגויים, ועובר על "ובחוקותיהם לא תלכו", הנה מלבד שרבים חלקו על זה (כמבואר בשו"ת "יביע אומר" ח"ו, חאו"ח סי' ט"ו, אות ה'), ולדעתם אין בזה איסור משום "ובחוקותיהם לא תלכו", הנה גם לדעת הט"ז כל זה לא שייך בהולך על חוף-הים בגילוי-ראש, שכל מי שרואה אותו מהלך כך, יודע שאינו משום שרוצה להידמות לגויים, אלא שכך הדרך לילך בחוף-הים. שרק אם מהלך ברחוב בגילוי-ראש, או בביתו ובמשרדו, בזה דומה לחוקות הגויים לדעת הט"ז, מה שאין כן בנידון שלנו שגם ישראלים הולכים כך בחוף-הים.
ואומנם אזהרה שמענו משם הגר"ח קנייבסקי שלא לילך בחוף הים בגילוי-ראש, ורק בתוך המים מותר. ואכן כך ראינו להרבה תלמידי חכמים שמקפידים בזה. אך המיקילין בזה לילך על שפת הבריכה בלא כיסוי-ראש, יש ללמד עליהם זכות, שכיון שהוא מקום רחצה, והכל הולכים כן, אין בזה הסרת מורא שמיים.
לאכול ולברך בחוף-הים או בבריכה
בעת שמברך ברכת הנהנין יחבוש כיפה וכמו שכתב מרן ב"שולחן ערוך" (סי' צ"א, ס"ג) שאסור להוציא אזכרה מפיו בגילוי ראש (עיי"ש). וכן בשעת ברכת המזון יניח על גופו מגבת וכדומה. ועיין ב"שולחן ערוך" (סי' קפ"ג, סע' ט') שכתב שהמברך צריך לישב באימה וכו'. וכתב בב"ח (סי' קפ"ב ד"ה רב אשי) שבברכת המזון אף-על-פי שראשו מכוסה במצנפת קטנה, אפילו כך לא יברך בגילוי-ראש מפריסת סודר שפורסים על הראש לצניעות, לפי שכיסוי זה מכניע לב האדם ומביאו לידי כוונת הברכה וליראת שמיים. ולכן כל ירא שמיים יהא נזהר בשעת ברכה להתעטף במלבוש העליון וגם להשים הכובע על ראשו ולא יברך במצנפת קטנה, ואפילו כשהוא מברך ביחיד יהא כך. ע"כ. וכן כתב ב"בן איש חי" שצריך לישב בכבוד על השולחן הדור בלבושו, כמו שיושב לפני גדולי עם, ובפרט בשעת ברכת המזון.
ומעתה, אם פלג גופו העליון מגולה ולבוש בבגד-ים קצר, בוודאי שאין זה בכלל לישב באימה. ועל כן עדיף שיתלבש קודם ברכת המזון, ויברך כשהוא מלובש. ואם אי אפשר לו, לכל הפחות יכסה גופו במגבת עד כמה שאפשר, ויברך בכיסוי-ראש.
להרהר בדברי תורה בגילוי-ראש?
מי שמוכרח לשהות בגילוי-הראש, כגון בבית משפט של גויים, או בשעה שהוא מסתפר, מותר לו להרהר בדברי תורה [ואף שלאחר תספורת גם צריך ליטול ידיו, אין להחמיר בזה]. וכן הרוחץ בים והוא בגילוי-ראש, או בבית-מרחץ של יחיד [שאין בו בית כסא], מותר לו להרהר בדברי תורה אף שהוא בגילוי-ראש. ואין להחמיר שלא להרהר בדברי תורה בגילוי-ראש, ולגרום לביטול תורה ["ילקוט יוסף" שם, סע' כ"ב, עמ' רמב (ועיין בהערתו שם, עמ' רמג); ושם סע' כ"ו, עמ' רמח].
לומר שלום לחבירו ההולך בגילוי-ראש
מותר להקדים שלום לחבירו, גם כשחבירו בראש-מגולה, ואף-על-פי שאמרו חז"ל (שבת י:) ששמו של הקב"ה שלום, שנאמר (שופטים ו', כ"ד): 'ויקרא לו ה' שלום', מכל מקום אינו כנותן מכשול לחבירו במה שיצטרך לענות לו שלום בגילוי-הראש, שדווקא אזכרת ה' או א-לוהים אסור להזכיר בגילוי-הראש, אבל 'שלום' מותר מן הדין לומר בגילוי-הראש. וכן מותר לומר 'שבת שלום' למי שהוא בגילוי ראש. והיכן שאפשר נכון לומר בלשון אחר, כגון: בוקר טוב, או מה שלומך וכיוצא בזה [ודע, שבזמן הזה יש להקדים שלום לכל אדם, אפילו לרשע. וזו כוונת המשנה הוי מקדים שלום 'לכל' אדם. 'לכל' - לרבות רשע. שאף שאמרו (ישעיה מ"ח, כ"ב; ועיין שם נ"ז, כ"א): 'אין שלום אמר ה' לרשעים', היינו לעתיד לבוא, אבל כיום מצוה להקדים להם שלום כדי לחבב עליהם את לומדי התורה ויראי ה'] ["ילקוט יוסף" שם, סע' כ"ה, עמ' רמה - רמו (ועיין בהערתו שם)].
לומר שלום למי שיושב ומסתפר בגילוי-ראש
היושב לפני הספר להסתפר וראשו מגולה, ונתנו לו שלום, מותר להחזיר שלום. והיכן שאפשר נכון לפוטרו בלשון אחר, כגון: בוקר טוב, או מה שלומך וכיוצא בזה. ומותר לו להרהר בדברי תורה בעת שמסתפר, אף שהוא בגילוי-ראש, וגם צריך ליטול ידיו, ואין להחמיר בזה (שכבר נתבאר לעיל שמותר להרהר בדברי תורה בגילוי-ראש) ["ילקוט יוסף" שם, סע' כ"ו, עמ' רמח (ועיין בהערתו שם עמ' רמח - רמט)].
לחנך הקטנים בכיסוי-ראש
יש לחנך את הילדים הקטנים [מזמן שמתחילים ללכת, ולכל הפחות מגיל שלוש אחר התספורת] ולהרגילם שיהיה ראשם מכוסה בכיסוי-ראש (כדי שיהיה עליהם מורא שמיים. ואם הילד אינו רוצה בכך, יפתהו בממתקים וכדומה) ["ילקוט יוסף" שם, סע' י"ט, עמ' רמ (ובהערתו שם)].
האם מותר ללכת לישון בגילוי-ראש?
מעיקר הדין אין קפידא לישון בגילוי-ראש [ע"פ הב"י בסי' מ"ו (בביאורו לדברי חז"ל בברכות ס:); ובלקט יושר (עמ' מו) כתב בשם מהרא"י, שאין קפידא אם שוכב כל הלילה בגילוי ראש (עיי"ש)], אך מכל מקום ממידת חסידות טוב להקפיד 'היכן שאפשר' שיהיה ראשו מכוסה כל הלילה גם בעת השינה - כך כתב ה"אליה רבה" בשם השל"ה, שמידת חסידות שיהיה ראשו מכוסה בלילה כמו ביום ["ילקוט יוסף" שם, סע' י"ח, עמ' רלט - רמ (ובהערתו שם) ועיין בשו"ת "יביע אומר" ח"ו חאו"ח, סי' ט"ו, אות ב'].
נספחים:
"עוטר ישראל בתפארה"
צא ולמד החשיבות של כיסוי-ראש האדם, ממה שאמרו בגמרא [ברכות ס: (מתורגם)]: "כשמכסה ראשו בסודר [והוא הדין לכובע ולכל כיסוי אחר (תוספות שם)] - יאמר: ברוך עוטר ישראל בתפארה". נמצא שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לכיסוי-ראש בברכות השחר. והזכירו 'ישראל' דווקא בברכה זו, שדווקא 'ישראל' התייחדו לפניו יתברך בכיסוי-ראש [ועיין בב"י ובביאור הגר"א (חאו"ח, סי' מ"ו)]. וכתב ב"עץ יוסף" (על התפילה) שזה שפירט בזו הברכה 'ישראל', מה שאין כן בשאר הברכות, חוץ מ'אוזר ישראל' (ועיין בפרישה חאו"ח סי' מ"ו, ס"ק ח'), והיינו משום ששאר העמים כוונתם בכיסוי להגן על הראש מפני הקור או החום, וכוונת ישראל כדי שיהא מורא של שמיים" (ע"פ "ילקוט יוסף" ח"א, סי' ב', סע' ט"ו, עמ' רלה).
וכתב ב"ערוך השולחן" (סי' ב', סע' י'): "והענין שהראש שבו המוח שהוא מקור החכמה והיראה, אין לו התגלות לפניו יתברך, ש'מלוא כל הארץ כבודו', כמו שאין לעמוד במקום קדוש בגילוי-ראש. ואם אינו עושה כן, עזות יצרו מתגבר עליו גם בלא הרגשה. ומי שרוצה לזכות ביראת ה' ישמור את עצמו. ודי למבין". עכ"ל.
כיסוי-הראש - האיבר השִׂכלי, מחשש שימוש בשׂכל של גנאי
"ואולי יסוד כיסוי-הראש לאימתא דשמיא (ליראת שמיים) הוא מפני שאיבר הראש הוא איבר השִׂכלי, ולפי שכל איבר שאפשר בו שימוש של גנאי ראוי הוא לכיסוי, להורות שיתבייש האדם בשימוש המגונה וישתמש בו רק לשבח, והשׂכל אף-על-פי שהוא לטוב נוצר מכל מקום כשישלח אדם חופשי מחשבותיו, לחשוב במופלא ממנו, ומכל שכן כשיחשוב בהירהורים אסורים, הרי יש שימוש בשׂכל של גנאי, ומשום הכי (כך) נכון לו הכיסוי על-על-פנים בחלק ממנו, להורות שעל-כל-פנים ראוי לחוש על עירום חלק הגנות שבו. ועל-פי זה אפשר שאין זה הזהירות שייך כי אם בקטן שיש לו קצת דעת, ואפשר לחנכו ביראת שמיים, שעם הפעולה של כיסוי-הראש מחזק כח החינוך שלא ילך אחר שִׂכלו ושרירות ליבו" ["מצות ראי"ה" חאו"ח, סי' ב', סע' ו', עמ' טו/א ד"ה ובעיקר (עיי"ש)].
מרן הגה"צ החסיד וכו' רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצוקללה"ה "היה קדוש מרחם. מיד כשנולד - שמו כיפה על ראשו, ואפילו בשעת שינה לא הסירו אותה, שלא יהיה אף רגע בגילוי-ראש. ואמא סיפרה דבר פלא, כי גם בשעת-שנתו כשהייתה הכיפה נופלת לפעמים מעל ראשו. היה הילד מרגיש בזה ומתעורר מן השינה" [מפי אחיו הג"ר שמואל הכהן קוק זצ"ל ("טל הראי"ה", עמ' מד)].
פסח שני- החיבור של תורה וישראל
איך ללמוד אמונה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
למה ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
