ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מחטא העגל עד לגאולה השלמה ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות כי תשא Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשס"ח

מחטא העגל עד לגאולה השלמה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם שפירא זצ"ל

מהו הדבר הבולט והמרכזי ביותר בפרשתנו? מעשה העגל. המעשה הנורא והאיום הזה הוא איזו התעכבות בדרך הא-לוהית שלנו ממצרים אל ארץ-ישראל. ומתי נעשתה ה"חטאה הגדולה" (שמות ל"ב, כ"ב - ל') הזאת? "'ביום חתונתו' - "מתן תורה" (שיה"ש ג', י"א וברש"י עיי"ש). היא נעשתה "עד שהמלך במסיבו" במעמד הר-סיני - "עלובה כלה מזנה בתוך חופתה" (שבת פח: עיי"ש). היה מצב של אני לדודי ודודי לי" (שם ו', ג'), "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ' , ט"ו). איזה אושר היה לנו, לכל האנושות כולה ולכל העולם כולו! ואחרי זמן קצר קרה בלבול נורא, ירידה, התבלבלות והתקטנות (- ולא משנה היאך נכנה זאת).
ידועים דברי קודשו של רבי יהודה הלוי [בספר "הכוזרי" א', צ"ז (עיי"ש)] שלא הייתה כאן עבודה-זרה ממש, וכן נמצא בעוד כמה מקומות [ברשב"ם, ברמב"ן, בספר החינוך, "אור החיים" הקדוש; ועי' "שם משמואל" (כי-תשא תרע"ג, עי"ש) שכתב: "שבפנימיות ישראל לא היה חטא כלל ... אלא לחיצוניותם"]. זה נראה כאילו עבודה-זרה אבל יש הבדל דק מאוד, דק מן הדק (ועי' רמב"ם הל' ע"ז פ"א). אבל אנחנו שייכים ל"ואתם הדבקים בד' א-לוהיכם" (דברים ד', ד') ולפי הערך שלנו זו חולשה נוראה, זו התעכבות בדרך. נשארנו תלויים באמצע. אנחנו איננו "שכחי א-לוהים" (תהילים ט', י"ח), אנו בעלי זיכרון ופה נעשינו מבולבלים, "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצריים לא ידענו מה היה לו" (שמות שם). מתוך הרגשה זאת והתבלבלות זאת צריך למצוא את "אשר ילכו לפנינו" (שם). רצו ממשות כדי להיאחז בה.
התקטנות זו, לפי ערך הגדולה של "עם זו יצרתי לי" (ישעיה מ"ג, כ"א), היא "חטאה גדולה" (שמות ל"ב, כ"ב - ל'), והתפוצצות לאותה שעה ולדורות עולם. מהכישלון הזה נמשכה חולשה לדורות "וביום פוקדי ופקדתי עליהם חטאתם" (שמות ל"ב, ל"ד) - "אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מ-24 בהכרע ליטרא של עגל הראשון" (סנהדרין קב.) - ניצוץ מחטא-העגל נשאר לדורות. בכל הדורות, יש משהו שצריך עוד להינקות מחטא-העגל. זה ענין מפורסם - דברים נגלים. מהתסבוכת הנוראה הזו, נגרמת התבלבלות בסדר ההיסטוריה שלנו, התעכבות בסדר אחיזתנו בארץ, כפי שנמצא בכתבי מרן הגה"צ החסיד וכו' רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצוקללה"ה ("אורות", המלחמה - פ"ד) - מה שכתב באמצע מלחמת העולם הראשונה ובאמצע אירופה המתייסרת בחורבותיה - וזו לשונו: "לולא חטא-העגל היו האומות יושבות ארץ-ישראל משלימות עם ישראל ומודות להם, כי שם ד' הנקרא עליהם היה מעורר בהן יראת הרוממות, ולא הייתה שום שיטת מלחמה נוהגת, וההשפעה הייתה הולכת בדרכי שלום כבימות-המשיח. רק החטא גרם ונתאחר הדבר אלפי שנים, וכל מסיבות העולם הינן אחוזות זו בזו להביא את אור ד' בעולם, וחטא-העגל ימחה לגמרי וממילא כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ד', והעולם יתוקן באורח שלום ורגשי אהבה, ונועם ד' יוחש בכל לבב, לענג רוח ולעדן נשמה ולכל בהם תחיה נפש כל חי". עכל"ק.
מנין שאב מרן הרב זצ"ל את הידיעה כי חטא-העגל הוא הגורם להמשך צחצוחי החרבות של העולם? מה עוד נושאים אנו בתוכנו גם היום מעוון העגל ומפרעונו המעכב גם בעדנו מלהביא את "האומות יושבות ארץ-ישראל" - להשלים עם ישראל ועם א-לוהי ישראל ולתקן עולם "באורח שלום ורגשי אהבה"? [עי' בחוברת "תכלת מרדכי" פר' כי-תשא ה'תשס"ב (לרב מרדכי אלון שליט"א)].
אלו דברים מפורשים בחז"ל (שמות רבה ל"ב, א'), שם כתובים המילים הללו: "אילו המתינו ישראל למשה ולא היו עושים אותו מעשה, לא היו הגלויות - עובדי כוכבים ומזלות ולא מלאך המוות שולט בהם".
יושבי הארץ, שמהם נלקחה ארץ-ישראל, לתתה לבעליה האמיתיים - ישראל, היו מעבירים את הארץ מתוך הסכמה והכנעה מלאה. אילו היו מכירים ברוממותם של ישראל מכוח מעלתם הרוחנית הטבועה בהם, שבאופן טבעי מגיעה להם זאת הארץ, כמו שנאמר: "ארץ-ישראל חביבה עלי ובני חביבים עלי, יבואו בני שהם חביבים עלי לארצי שהיא חביבה עלי". אך דא עקא, במה דברים אמורים? בשעה שישראל ראויים לארץ והארץ ראויה להם - כשהם עומדים ברמה רוחנית ונפשית נאותה. אולם כשגרם חטא-העגל להוריד את ישראל מדרגתם, לא נענו יושבי הארץ הגויים להכיר בישראל כבניה הבלעדיים של ארץ-ישראל, ואז החלו המלחמות. יעויין במסכת סנהדרין (צא.; ועי' ברש"י על בראשית א', א'), על הויכוח שהיה לבני ישמעאל ובני כנען עם ישראל: מדוע יושבים בה ישראל בלבד, הרי שייכת היא אף לישמעאל בנו של אברהם וכן לכנען? מדברי המהרש"א (שם, עיי"ש) עולה הביאור הברור, מה הייתה נקודת האחיזה של הגויים - בני אפריקא (כנען) או בני ישמעאל, לארץ הזאת. כיון שישראל לא שמרו על תעודתם הראויה, אין הם עדיפים יותר על פני הכנענים בני כנען, לכן באו ובאות המלחמות מן הרגע הראשון על אותה ארץ נחלת ישראל. אבל אילו היו הגויים רואים את גודל מעלתם וישרותם של ישראל, בכל המובנים והמישורים, לא היו מעלים טענות ועוררין והמלחמות היו נמנעות מלכתחילה. כל זה סובב ובא מחטא-העגל הראשון, שהוריד את ישראל מדרגתם. הווה אומר, כי המלחמה מתנהלת נגד ישראל מחוסר שם ד' [הוא התורה (עי' ברכות כא.)] הנקרא עליהם, המעורר את יראת-הרוממות.
החטא גרם לכך, כי הגאולה הישראלית לארץ תתאחר אלפי שנים עד אשר ינוקה העוון לגמרי וחטאתו תכופר. וכל המלחמות ועלילות הימים והשנים מסובבות כדי להביא לידי גילוי את אור ד' בעולם, שנעלם ונסתר בעטיו של החטא. החטא גרם את המלחמה האחת והשנייה והשלישית וכן הלאה. מצד שני המלחמות הן הגורמות לחטא להיעלם ולהתכפר. מתוך כל המלחמות הגדולות תצמח הישועה המטהרת לישראל, ובמילא יתגלה שורשם הגזעי המרומם והנישא מעבר לכל אומה ולשון. בעת הנכספת ההיא יכירו הכל כי זרע אחר המה, לא ככל העמים הסובבים אותם, ויודו בפה מלא על עליונותם המוחלטת של ישראל, זרע ברוך ד'.
הגאולה לעם ישראל תביא בכנפיה בשורת ישועה לעולם כולו, לא רק לישראל בלבד. כאשר הכל יכירו כוח מלכותו, הכל יבוא על תיקונו המלא והסופי, והעולם יתנהל בדרך ישרה ובאורח של שלום רגשות אהבה שבין איש לרעהו יצופו ויעלו בין כותלי הלב, והשכינה תנעים לאדם מזיוה וטובה, ברוח מלאה עונג ד', ונשמה המתעדנת והולכת, ונפש המלאה חיים מחי העולמים.

[נלקט ונערך מתוך "שיחות הרב צבי יהודה": שמות, עמ' 342-4;
אורות, עמ' 257-9, "נצנוצי אורות" ח"א, עמ' קטז-ח (עיי"ש)]
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il