בית המדרש

  • מדורים
  • בימה תורנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

נפתלי בן גילה

כיצד נשתמש נכון בטלפון הסלולארי?

הוא הפך כבר מזמן לסמל התרבות המערבית. הוא הולך איתנו לכל מקום כבן לוויה קבוע. לעיתים אף "מציל" אותנו מתקלות שונות ומשונות. ואולי, להיפך - הוא רודף אותנו לכל מקום? גוזל מאיתנו את השקט, השלווה, הפרטיות, הריכוז והקדושה. הגיע הזמן, שנברר מבחינה יהודית, כחלק מהבירור הכולל של יחסינו לתרבות המערבית - כיצד נשתמש נכון בטלפון הסלולארי?

undefined

רבנים שונים

תמוז תשס"ח
5 דק' קריאה
הוא הפך כבר מזמן לסמל התרבות המערבית.
הוא הולך איתנו לכל מקום כבן לוויה קבוע. לעיתים אף "מציל" אותנו מתקלות שונות ומשונות. ואולי, להיפך - הוא רודף אותנו לכל מקום? גוזל מאיתנו את השקט, השלווה, הפרטיות, הריכוז והקדושה.
הגיע הזמן, שנברר מבחינה יהודית, כחלק מהבירור הכולל של יחסינו לתרבות המערבית - כיצד נשתמש נכון בטלפון הסלולארי?


[אל ת]תן לאצבעות ללכת במקומך!
הרב יצחק הלוי שליט"א - רב המועצה המקומית קרני - שומרון
זוהי הכותרת המרכזית בנושא, וזוהי התשובה לשאלה שהוצבה מעל הכותרת.
תפעיל גם את הראש! לצערנו הרב, רובינו נוטים לנקוט את מדיניות העדר. אנחנו נגררים (רק בלי שלט סימון - "נגרר", עם המספר). אנחנו מושפעים מאוד ממה שרואות עינינו ושומעות אוזנינו, והחברות הסלולאריות וכלי התקשורת יודעים זאת היטב. אחרת, לא היו משקיעים מיליונים בפרסום. ומבחינתם - זה אכן מניב תוצאות. אני אקנה מחר שמפו מסוים רק מפני שאמש הוא פורסם על המסך בבית. ואני אפגע מאוד, אם יעירו לי: "אה, מהטלויזיה"! אבל זוהי עובדה מוכחת.
בכדי להשיב תשובה ממוקדת לשאלה שהוצבה, יש לנתח את שורש הבעיות המתעוררות בשימוש במכשיר זה. ישנן בעיות של בזבוז זמן, חוסר ריכוז משום שאני ממתין לשיחה שתכנס, לשון הרע והפרעה בתפילה. שימוש במכשיר במינון נכון יכול למזער השפעות שליליות אלו.
המשיכה לסלולארי נובעת מהסקרנות הטבעית המצויה באדם - הרצון לדעת, לראות, לשמוע, לקלוט. תכונה זו חיובית מאוד ביסודה, אך מי אמר שחייבים לעקוב אחר כל בדל של ידיעה? האם אי הידיעה גורם לנו ל"חור" בהשכלה?! לכן חשוב להפנים, שכל דקה שאני משקיע בעניין שולי, באה על חשבון דקה שדרושה לי כדי ללמוד ולדעת משהו חיוני בעבורי!
בתחום זה, האדם חייב לשלוט בעצמו. ונדגים - מתקיים "סדר" לימוד בבית המדרש. והנה, מישהו הפיל בטעות כוס על הרצפה וזו התנפצה לרסיסים. מיד ננעצות כל העיניים אל העבר ההוא. צריך כוחות נפש אדירים להמשיך הלאה בלימוד, מבלי להפנות מבט. מישהו נכנס לבית הכנסת במהלך התפילה, והוא מפשיל שרוול לקראת הנחת תפילין. ושוב, מבטים לעברו. מה יש? לא ראית הנחת תפילין?! סקרנות!! צריך כוחות נפש רבים בכדי להמשיך ולהתרכז בתפילה.
שליטה זו במידת הסקרנות היא מתכונותיו של ריבונו של עולם, כפי שאומרת התורה: "לא הביט אוון ביעקב, ולא ראה עמל בישראל!" (במדבר כ"ג). ובאר תכונה זו אור החיים הקדוש בסוף פרשת בראשית (ו', ה'): "ואשכילך, כי ה' יכול לשלול הידיעה המושגת בידיעתו, לבל ידענה... כשירצה ה' שלא לדעת - יושלל הידיעה, הגם שהידיעה ישנה מעצמה... כי הוא עצמו שלל ידיעה זו ממנו. ומי הוא זה שאיננו משתוקק להיות בבחינת `אדמה לעליון` (ישעיה י"ד)".
בשתי מילים: דרושה לנו - משמעת עצמית!
חשוב לקבוע קווים אדומים. לנצל את הזמן. לחשוב על כך, שהמונה פועם, וכל דקת שיחה יקרה מאוד, תרתי משמע!
ישנן ישיבות, שבהן אוסר ראש הישיבה על תלמידיו להיכנס עם מכשיר סלולארי לבית המדרש, גם כשהוא פועל במצב רוטט. והסיבה פשוטה: המכשיר גורם לחוסר ריכוז, משום שהלומד ממתין בתת הכרתו לשיחה הבאה שתכנס, והדבר מפריע לו להתרכז בלימוד.
ולסיום, חשוב לזכור שכל המכשירים הללו נועדו לשרת אותנו ולא לשעבר אותנו אליהם. תפקידם של אלו להעניק לנו איכות חיים ולא, חלילה, פיחות חיים. וכהגדרתו העמוקה של רבי יהודה הלוי בשירו הקצר - "עבדי הזמן - עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי".


מי תלוי במי - המכשיר באדם או להיפך
הרב חיים גרינשפן שליט"א - ר"מ בישיבה הגבוהה מצפה יריחו
הקידמה הטכנולוגית זימנה לידינו כלי עזר רבים, שתועלתם מרובה ובכללם - המכשיר הסלולארי. אך בצד התועלת שבסלולארי, יש בו גם צדדים בעיתיים. לכן חשוב לנסות להתוות דרך ממוצעת לשימוש בסלולארי - דרך המחוברת לחיים ואינה בורחת מהם, דרך המודעת לבעיות ומתמודדת איתן מתוך נאמנות לערכים שהם נר לרגלינו. ונפרט:
א. בסלולארי חסום בפני אינטרנט אנו עוסקים . מי שאינו נוהג כך - חוטא בנפשו ובנפש ילדיו, כעדות רבנים ואנשי חינוך המכירים את הנושא, וכקביעתם הברורה של חז"ל: "אין אפוטרופוס לעריות".
ב. עלות השיחות - ככלל צריך אדם לשקול את מעשיו על פי גדרי הנצרך והמיותר, ובפרט בנוגע להתנהלות כלכלית נכונה. כך הדריכונו חכמים: "מזונותיו של אדם קצובים מראש השנה ועד ראש השנה (ביצה ט"ז), "היזהר מלעשות יציאה מרובה" (רש"י), "וזהו תוכחת מרובה... להתנהג בהוצאות ביתם להרחיק דברים המותרים" (ביאור הלכה תקכ"ט, א').
במקרים רבים מתברר, שלאחר שיקול דעת והחלטה שלא להשתמש במכשיר מעבר לנצרך, פחתו ההוצאות עד כדי מחצית. עלינו לאמץ את ההכוונה התורנית של הסתפקות במועט, ולעמוד בגבורה פנימית מול תרבות הצריכה המערבית המוחצנת.
ג. על מה מדברים? החילוק בין נצרך למיותר נכון גם בנוגע לדיבורו של האדם. אין צריך לומר, שאסור לדבר דיבורים האסורים, אלא אף בנוגע לדיבורים המותרים הסתייגו רבותינו מריבוי דיבור ומלל, "לעולם ירבה אדם בשתיקה ולא ידבר מלבד בדבר חכמה או בדברים שצריך להם לחיי גופו" (רמב"ם דעות ב', ד').
בוודאי אמת המידה לקביעת הגבול שבין הנצרך למיותר היא אישית, וגם אין הכוונה שצריך האדם לדקדק על המידה כחוט השערה, ומכל מקום יש בדברים הצבת יעדים וקביעת דרך.
ד. הסלולארי עלול להקנות הרגלים שליליים : בזבוז זמן במשחקים, שיחות מזדמנות ושליחת הודעות. לפעמים הופכות השיחות בסלולארי תחליף לשיחה פנים אל פנים.
ככלל, חשוב לזכור- מכשיר עזר נועד לעזור לאדם, ולא לגרום לאדם להיות תלוי במכשיר . יש לבחון בכנות עד כמה משרת המכשיר את האדם, או שמא האדם הופך למשועבד למכשיר. לכן, חשוב להגביל את השימוש במכשיר - לגילאים, לזמנים ולמקומות שאפשר להסתדר גם בלעדיו.
ה. ישנם מקומות שצריכים להיות מחוץ לתחום לסלולארי :
בית כנסת - וכי יכול האדם לגשת ולעמוד בתפילה ובתחנונים לפני בוראו, כשלידו הסלולארי זמין בכל רגע לשיחה?! האין היסח דעת גדול מזה?! בודאי שחובה לכל הפחות להשתיק את הצלצול, כדי שלא יפריע לכל המתפללים.
בית המדרש - הכנסת סלולארי לבית המדרש בישיבה עומדת בסתירה לשאיפה הגדולה לצלול במימי התורה העמוקים מִיֵם ולגדול בתורה. גם בעלי בתים הקובעים עיתים לתורה, ראוי שאותה השעה הקבועה אצלם לעיסוק בקודש תהיה פנויה משאון החיים, כדי שאכן תביא להתעלות רוחנית.

לשמור על הקשר הנכון
הרב יעקב אנטמן שליט"א - יצהר
א. בדחילו ורחימו אני נוקש על הדלת.
הרבה השקעתי בנקישה זו. יצאתי מביתי, הלכתי לביתו, לחפש קשר לבקש קירבה, רציתי להתראות איתו, להחליף מילה. ציפיתי מאוד לסבר פנים יפות, לשמחה, חברות פשוטה.
- כן! אפשר להיכנס!
- שלום! הוא זורק לי, וממשיך לדבר אל עצמו בצוואר עקום (בעצם, המכשיר כבר לא בכתף אלא מונח אי שם בכיס והדיבורית טמונה במעמקי הזקן).
- תראה, אני מוכרח לקצר, נכנס אלי עכשיו מישהו. והוא מקצר לרבע שעה ומיד אחר כך עובר לממתינה (גם אני ממתין כאן...), ולבסוף נזכר שאני קיים.
- מה רצית?
מה באמת רציתי? כבר הספקתי לשכוח..

ב. אני הולך בשבילי הישוב, נהנה מהנוף, מהאוויר וגם נהנה לפגוש חברים. מרחוק אני רואה אותו. אני מכין כבר בליבי את ה... שלום הנלהב.
אבל, מה זה? הוא לא רואה אותי?
שוב הוא שקוע בשיחת פלסטיק דחופה.
אני מרים יד רפה לסמן לו שלום. והוא מגיב - זה דחוף?
- לא בטוח
- אז תסמס (sms) לי, אני באמצע עניין חשוב.

ג. הפלאפון נועד לספק תקשורת. אך האם הוא באמת משפר את התקשורת, כלומר - את הקשר בין האנשים?
אני סבור, שבדרך כלל עודף הקשר והזמינות שמספק לנו הפלאפון, עוטף את האדם בקשרים שטחיים ומדומים, שבאים על חשבון חברות אמיתית ועמוקה. במקרים מסוימים, יש אנשים שאפשר לראות אצלם ממש "מחלת נפש" של תלות בקבלת הודעות, שמיעת חדשות, להיות זמין, להיות בעניינים... והאדם עצמו נאבד.
חז"ל הדריכונו - "ומבשרך אל תתעלם", מכאן שמוטל על האדם להיות מקרב את קרוביו. אם הרחוק בא על חשבון הקרוב, הרי יש כאן שבר שיטתי. אז בואו לא ניתן לזה לקרות לנו.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il