ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לתת צדקה בחכמה ;">

בית מדרש מידות ובין אדם לחברו צדקה והלואה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תמוז תשס"ח

לתת צדקה בחכמה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל

גודל מצוות הצדקה
מצוות הצדקה היא מן המצוות הגדולות שבתורה, ואמרו עליה חכמים: "שקולה צדקה כנגד כל המצוות" (ב"ב ט, א). והנותן צדקה מתדבק במידתו של הקב"ה שמחיה ומפרנס את ברואיו. וכיוון שהצדקה מוסיפה חיים לעולם לכן היא מצילה מן המיתה, שנאמר: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י, ב; משלי יא, ד). וגדולה הצדקה שמקרבת את הגאולה (ב"ב י, א).

הצדקה המעולה - להעמיד אדם על רגליו
אלא שצריך לדעת למי לתת צדקה וכיצד לתת צדקה. שכן עיקר מגמת הצדקה לסייע לאחינו להתקיים בכבוד, ולכן המעלה הגדולה בצדקה היא לסייע לו באופן כזה שאחר כך שוב לא יהיה נזקק לצדקות אלא יוכל להתקיים בכוחות עצמו ואף לסייע לאחרים. למשל, המסייע לעני להקים עסק שעל ידו יוכל אחר כך להתפרנס בכבוד - מקיים את מצוות הצדקה המעולה ביותר (שו"ע יו"ד רמט, ו).

עזרה ללימוד מקצוע
כיום, רוב הפרנסות הטובות כרוכות בלימודים אקדמאים. בחורים ממשפחות עניות, שאין ביכולתם לממן לעצמם את לימודיהם, ימשיכו, על פי רוב, לחיות כהוריהם חיי דוחק ועוני. הם יעבדו בעבודות פשוטות, יקבלו שכר נמוך, וסכנת הפיטורים תמיד תרחף מעל ראשם, מפני שהמעסיקים אינם תלויים בעובדים הפשוטים, ועל כן אינם צריכים להבטיח את מקומם. נמצא אפוא, שהמסייע ביד בחורים עניים אלו ללמוד מקצוע טוב, כדי שיוכלו אחר כך לפרנס את משפחתם בכבוד - מקיים את מצוות הצדקה במדרגה הגבוהה ביותר.
חובה להוסיף, שעם כל הכבוד לחיי העולם הזה, חיי עולם הבא חשובים יותר. ולכן צריך להשתדל שנתינת העזרה ללימודים אקדמאים תהיה דרך מסגרת שמעודדת, בנוסף ללימודים האקדמאים, גם לימוד תורה, כדי שההתפתחות תהיה שלימה, בקודש ובחול. (יעויין בשו"ע יו"ד רנא, א-ב, שמי שעובר עבירות במזיד אין מצווה לתת לו צדקה, ואם עובר להכעיס אף יש איסור לתת לו).

צדקה לקיום על ידי גבאים הגונים וחכמים

יש אנשים שאי אפשר להעמידם על רגליהם. עקב בעיות גופניות או נפשיות הם אינם מסוגלים לפרנס את עצמם ואת משפחתם, וחובה עלינו לעזור להם להתקיים. אולם גם במקרים אלו, יש צורך להשגיח שכספי הצדקה ינוצלו כראוי, למזון ולבוש, וחינוך הילדים לתורה ודרך ארץ. ולא לקניית מותרות או הימורים או משקאות חריפים. במקרים שיש חשש שהכסף ילך לצרכים מיותרים או שליליים, אסור לתת להם כסף אלא רק מצרכים. כללו של דבר, הנותן את כספו לצדקה בלא לדעת כיצד ינוצל, יתכן מאוד שיטעה בעניים שאינם הגונים. והנכשל ונותן צדקה לעניים שאינם הגונים אין בידו שכר מצווה (ב"ק טז, ב).
לכן חשוב כל כך לתת צדקה דרך גבאי צדקה הגונים וחכמים. הגונים כדי שלא ימעלו בכספי הצדקה. אולם הצדיקות לבדה אינה מספיקה, הגבאים צריכים להיות גם חכמים ופקחים. חכמים שמכירים היטב את המציאות, ופקחים להכיר רמאים.

בכל מצב צריך לעודד את העני לעבוד
גם כאשר אין סיכוי שהאדם יצליח לפרנס את משפחתו בלא עזרה, צריך לתת לו צדקה בדרך שתעודד אותו להמשיך לעבוד. בדרך שתגרום לו ולמשפחתו לכבד את עבודתו, ולדעת שיש לה ערך. בלא זאת, הוא עלול להעדיף את הכסף הקל שבא מהצדקה על פני הכסף הקשה שבא מעבודה. אבל באמת לא ייטב לו מכך, להיפך, הוא יהיה שפל בעיני עצמו ובעיני משפחתו. קיום שכזה ישפיע לרעה עליו, ועלול לפתח אצל ילדיו אופי מקולקל.
פעמים רבות גבאי צדקה חכמים צריכים להתנות את מתן הצדקה בזה שהמקבל יעבוד, ועל כל שקל שירוויח יוסיפו לו עוד שקל. לפעמים צריכים למצוא לו עבודה, שהמעסיק מוכן לשלם עבורה סך של אלפיים ש"ח לחודש, וגבאי הצדקה יוסיפו לו במשכורתו בלא שידע עוד אלפיים ש"ח, כדי שהוא ומשפחתו יחשבו שהוא זה שמפרנס בעבודתו המסורה את המשפחה. כך יעזרו גם לקיומו החומרי וגם למעמדו המוסרי בעיני עצמו ומשפחתו.
וכאשר העני אינו מסוגל כלל לעבוד, אזי צריכים לסייע בידו, ולפייסו בדברים, ולומר לו שהכל מן השמים, וגלגל חוזר בעולם, וגם אם הוא שסובל עתה מעניות היה עשיר, ודאי היה עוזר לחבריו, ועל כן כשהוא עני, עליו לקבל צדקה ולהתבונן בצדדים היפים שבחייו ולשמוח בהם, ולדעת שהכל לטובה.

כמה צדקה ראוי לתת לעני המחזר על הפתחים?
השאלה: כמה צדקה ראוי לתת לעני הדופק על דלת הבית ומבקש צדקה?
תשובה: לפי ההלכה אין לתת לעני המחזר על הפתחים או מקבץ נדבות ברחוב מתנה גדולה, ומאידך אין לפוטרו בלא כלום, אלא צריך לתת לו מתנה מועטת, כלומר כשיעור שניתן לקנות בו דבר מה לאכול. בימינו אפשר להעריך זאת בשקל או חצי שקל. ויש אומרים שדי בשיעור פרוטה, שהוא כחמש אגורות.
ואין לתת יותר מכך, שהואיל והתרגל לחזר על הפתחים, מי יודע כמה יאסוף, ואולי כבר אינו נזקק כל כך ואף על פי כן הוא ממשיך לאסוף צדקה ומכשיל אנשים בנתינת צדקה לעני שאינו הגון. ואף אם הוא נזקק לצדקה, לא ברור שצריך להקדימו, שהרי לפי כללי ההלכה יש להקדים את העניים הקרובים והשכנים, ומי יודע אם זה שמחזר על הפתחים נזקק לצדקה יותר מהם (ב"ב ט, א, שו"ע יו"ד רנ, ג).

היחס למכתבי רבנים
השאלה: האם על פי מכתב המלצה של רבנים צריך לתת יותר?
תשובה:נראה לעניות דעתי, שאין בכוחו של מכתב ההמלצה לשנות את מעמדו של המחזר על הפתחים, ודינו נשאר שנותנים לו מתנה מועטת בלבד. וזאת משום שהרב שכתב את מכתב ההמלצה לא קיבל על עצמו לעקוב אחר העני ולבדוק אם אסף כפי צורכו או שמא המשיך לקבץ נדבות לאחר מכן. בנוסף לכך, מכתב ההמלצה לא בא לקבוע שזה העני הנצרך ביותר, ושיש להקדימו לכל שאר העניים. לכן את מעשר הכספים צריך לתת לישיבות או גבאי צדקה הגונים, ואילו למחזרים על הפתחים צריכים לתת מתנה מועטת בלבד, כלומר: בין חמש אגורות לשקל.

מנהגנו שלא לתת מכתב המלצה בלא היכרות אישית
אבי מורי שליט"א, אינו נותן מכתב תמיכה לשום עני שאינו מתגורר בבית-אל או שהוא תלמיד אישי שלו. וכך גם אני נוהג. הסיבה לכך ברורה, רבים טועים לחשוב, שאם רב מוכר נותן מכתב תמיכה לעני המחזר על הפתחים, הרי שצריך לתת לו מתנה גדולה. אבל כאמור, אין נותן המכתב מסוגל לעקוב כראוי אחר מקבלי המכתבים.
ובכלל, כפי שלמדנו, דרכי העזרה לעני מורכבות. צריך להכיר אותו, את אופיו, את כישרונותיו. את ההיסטוריה שלו כעובד ומפרנס או כמובטל כרוני. האם הוא מסוגל לעבוד? האם יש לו משפחה שיכולה לסייע בידו? האם יש באפשרותו למכור את דירתו ולעבור למקום זול יותר? האם הוא מקבץ נדבות עבור טיפול רפואי בחוץ לארץ כאשר קופת חולים מוכנה לממן את הטיפול הרפואי שלו בארץ? ועוד שאלות רבות. בלא היכרות מעמיקה וארוכת שנים, לא בטוח שהכסף שניתן אכן יועיל לו באמת.
במשך מספר שנים עקבתי אחר מקבלי מכתבי ההמלצה, ועמדתי על עובדה מעניינת. יש להם מכתבים מכל מיני רבנים חשובים וטובים, אבל מכתב אחד, החשוב ביותר, חסר. המכתב מהרב המקומי. היינו מהרב שמתגורר בשכונתו של העני. הרי הוא זה שצריך להכירו היטב, ומדוע ממנו אין מכתב? הסיבה ברורה, הוא מכיר אותו יותר מדי טוב, וכנראה אינו ממליץ לתת לו צדקה.
ושלא נטעה, אין סיכוי לברר את האמת אודות עני המגיע לחזר על הפתחים. גם אם נתקשר לשכניו או מכריו, לא נדע את מידת אמינותם. גם אם נדבר עם העובד הסוציאלי המקומי, ברוב המקרים הוא אינו מכיר אותו היטב. הוא יודע רק את מה שדווח למחלקת הרווחה, וזה בדרך כלל מעט מאוד.

גבאי צדקה
הדרך הנכונה לעזור לנזקקים היא בפעילות מקומית של גבאי צדקה, וכפי שאמרו חז"ל: "עניי עירך קודמים". שני יסודות ישנם בדברי חז"ל: האחד, החובה המוסרית כלפי הקרובים קודמת. השני, הקרובים מוכרים, וניתן לעזור להם באופן נכון יותר. אם אפשר, טוב שגבאי הצדקה יעבדו יחד עם אנשי החינוך ועובדי מחלקת הרווחה.

מעשה באשה אחת
מעשה באשה אחת שהיתה באה לישובים רבים, ועומדת בפתח בית הכנסת, ומספרת לקהל שבעלה נכה, וגם לה יש בעיות רפואיות, ולכן לא שילמה את שכר הדירה שלה, ואם לא תשלם תוך יום כארבעת אלפים ש"ח עומדים לזרוק אותם מן הדירה. יהודים רבים וטובים העניקו לה נדבה הגונה.
בוקר אחד, בשעה חמש, הגיעה לישובנו ודפקה על דלת ביתי. היא רצתה שאעודד את הציבור לתמוך בה. אשתי קמה, ואחר שנתנה לה כוס תה, אמרה לה שאינני נוהג להמליץ בלי להכיר את המבקש היטב, ואם תרצה תוכל לדבר עימי יותר מאוחר בטלפון, בזמן שאוכל לברר את כל מה שצריך, אבל עתה אין טעם להעירני משנתי. האשה הביעה מורת רוח, התלוננה על רוע לב, אך כשהבינה שלא תוכל לגרום לאשתי להעירני משנתי, יצאה מהבית והורתה למונית שהביאה אותה לנסוע לישוב קדומים.
היא עמדה בפתח בית הכנסת ותינתה את צערה. היא סיפרה שנהג המונית עשה עמה חסד והביא אותה עד לקדומים. האנשים הרחמנים פתחו את ארנקם, והיא עשתה חיל וקבלה כאלף או אלפיים שקלים. עד שאחד המתפללים יצא החוצה לשאול את נהג המונית האם הוא אכן מסיע את האשה בהתנדבות. הנהג התרעם וענה "אוי ואבוי לה אם לא תשלם. כל יום אני מסיע אותה למקום אחר, ועלי היא לא תעשה הצגות כמו שהיא עושה עליכם..." לאחר שהתפשטה השמועה הלא נעימה, כי האשה הזו מספרת בכל יום במקום אחר שבדיוק ביום שלמחרת עומדים להוציא אותה מביתה, פחתו הכנסותיה. רק "הצדיקים המיוחדים" עוד התעקשו לתת לה צדקה שלא תתבייש.
באותו יום, הסיפור שנחשף בקדומים עוד לא נודע לי, ואותה אשה התקשרה אלי בצהריים, כדי לבקש לבוא למחרת. שאלתיה כדרכי היכן היא גרה, ענתה: בשכונה פלונית. שאלתי, הלא הרב פלוני, שהוא איש חיל וגם פעיל בעירייה גר בשכונתך, מדוע לא פנית אליו? ענתה באריכות דברים שלא כאן המקום לפרטם. אולם התעקשתי שעד שלא אקבל ממנו בקשה לעזור לה, לא אעזור. כדי לאמת את דבריי התקשרתי לאותו רב פלוני, ואכן הוא סיפר שכבר מזמן ניסה לעזור לה, ושלחו לביתה עובדת סוציאלית, והיא לא שיתפה עמה פעולה. ועיקר הבעיה שלה נפשית ולא כלכלית.
כללו של דבר, בלא שמכירים היטב את העני, קשה שלא לטעות בו. ולכן ראוי לתת את הצדקה דרך גבאי צדקה הגון ונבון, או לישיבה שמחנכת את חניכיה לתורה עם דרך ארץ ומסייעת בסתר לתלמידיה העניים לקיים את עצמם בכבוד ולסלול את דרכם לעתיד.

דוגמה חיובית
מנהל מחלקת רווחה במועצה מקומית אחת סיפר לי (בשנת תשס"ד), כי בשנים האחרונות (בהן המשק נכנס למיתון והאבטלה גברה) נתרבו מאוד הפניות לבקשת עזרה, ולא היתה באפשרותו להיענות לכולם. כדי להתמודד עם המצוקה הוא הקים ועדה של גבאי צדקה. בוועדה היו חברים מנהל סניף הבנק המקומי, נציג מבית הספר ועוד שני אנשים שמעורים מאוד בחברה.
התוצאות היו מפתיעות: נתמעטו מאוד הפניות. למשל, אלו שיש להם כסף רב בחשבון הבנק, לא באו לבקש תמיכות מפני שהתביישו ממנהל הבנק. אחרים התביישו לבוא כי ידעו שאחד הגבאים יודע שיש להם דירה נוספת, או שדרך בית הספר יודעים שילדיהם מבזבזים כסף רב עבור משחקים וממתקים. את כל המידע החשוב הזה העובדים הסוציאליים לא ידעו.

לאלו שפנו - הוא יכל לעזור יותר. לא רק בכסף, אלא גם במציאת פתרונות שלמים יותר למצוקתם. לעיתים על ידי מנהל הבנק ועוד חברים בעלי מעמד, הצליחו למצוא להם עבודה, לעיתים אחד הגבאים יכל לסייע בעצה טובה כיצד לנהל את משק הבית באופן חסכוני.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il