בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בחוקותי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

גליון מס' 23

שבת הראי"ה פרשת בחוקותי

undefined

רבנים שונים

תשס"ח
8 דק' קריאה
מספר הרה"צ ר' יוסף ליב זוסמאן זצ"ל:
"שמעתי ממורי ורבי זצוק"ל (הגרי"מ חרל"פ), כי מרן הרב קוק זצוק"ל עסק בתיקוני נשמות, והרבה פעמים היה משוחח אודות אנשים גדולים מעולם האמת, שנכשלו באיזה עניין ועניינים, וזקוקים לתיקון, ומרן הרב זצ"ל היה מצביע עליהם שהרי הם נמצאים פה בחדר. ואופן התיקון היה על ידי שהיה מגלה את השורש הפנימי שבקדושה שהיה לאותו כשלון, ובזה היה מתקן אותם. כך שמעתי בפירוש מפה קודשו.
ידוע גם כן מהצדיק הקדוש ר' מרדכי מאשמינא זצ"ל (מגדולי המקובלים בדורו) ששמע דרשותיו של הרב בחו"ל, ושאל אותו האם יש לו איזה גילוי מן השמים, שכן דברים אלו שאומר הרב, אי אפשר להגיד כי אם על ידי גילוי מילין מן השמים, ומרן הרב קוק השיב אז בענוות קודשו, מדברי ה'תיקוני זוהר': "אנת אליהו עתיד לאיתגליא בסוף יומיא, אית מאן דעתיד לאתגלויי ליה אפין באפין, ואית מאן דעתיד לאיתגליא ליה טמירו מסיטרא דנשמתיה בשכל דיליה" [הקדמת תיקונים מזוהר חדש], והוסיף עוד לומר, כי ראה את דוד המלך בחלום, ואמרו חז"ל: "הרואה את דוד בחלום יצפה לחסידות ולרוח הקודש, שכן כתוב 'אז דיברת בחזון לחסידיך'". גם בהיותו בהר הכרמל אמר שראה שם את אליהו הנביא בחלום, ואין ספק שרוח הקודש הייתה שורה עליו". ['מבחירי צדיקיא' עמ' קמט].

אורות הצדיק
"סיפור שבחי עצמו ומעלותיו, בין בענייני תורה וחכמה, ובכל מעלה טובה – אסור מצד איסור גאווה, ולא הותר הדבר כי אם לחסיד גדול במקום צורך גדול, וכמו שמצינו כמה דברים שהותרו לקדושים לצורך שעה, ואין מקום להשתמש בהם כי אם מי שראוי לכך ובשעה הראויה לכך. דבריו של רבי שמעון בר יוחאי: "ראיתי בני עליה והן מועטין, אם שנים הם – אני ובני", ו"יכולני לפטור כל העולם מן הדין", גופי תורה הם (כי כמה גופי תורה ישנם בענייני נשמות, קישוריהן ומעלותיהן) וידיעת מעלתו של רשב"י היא בעצמה הלכה. ומצינו שהראה הקב"ה למשה רבינו ע"ה דור דור וחכמיו וכו', משמע שידיעת דבר זה מכלל התורה הוא, והשלים הקב"ה למשה רבינו גם חלק תורה זה" ['מוסר אביך' עמ' ע"ב].

מועדי ראי"ה – ל"ג בעומר
ל"ג בעומר תרפ"ה – יום חג היה בבני ברק. מייסדו הנאמן של ישוב חדש זה, רב הפעלים רבי יצחק גרשטנקורן זצ"ל, מספר בזכרונותיו על עיצומו של יום:
"ביקורו של מרן הגאון, הרב הראשי לארץ ישראל, היה מאורע שראינוהו כשיא בחיי ישובנו.
הגאון היה למאור עיני ולמורה דרכי באמונה שלמה בכל זמן ועידן, בהתקשרותו לבני ברק. בימים הכי קשים והכי נוראים, כשנסעתי לירושלים לשפוך נפשי אצל הכותל המערבי, לא החסרתי אף פעם מלבקרו בהיכל קודשו. והחיזוק והעידוד שקבלתי ממנו, היו לי למרפא נפש. בכליון עיניים חיכינו ליום ביקורו אצלנו, יום בואו לראות את בני ברק ובוניה בעיניו.
והנה ביום ל"ג בעומר, הגיע הרב הראשי זצ"ל עם מלויו הרבנים הראשיים מתל אביב – יפו, הגר"ש אהרונסון זצ"ל והגרב"צ עוזיאל זצ"ל, ועוד רבנים ובעלי בתים חשובים מת"א.
החגיגה התחילה עם סיום כתיבת ספר תורה, ובלילה סידרנו 'הדלקה' על אחד ההרים הגבוהים. השמחה הקיפה את כל הקהל. למחרת בבוקר קיימנו מסיבה בבית הועד, בהשתתפות זקני העדה, ולפני הפרדו מאיתנו רשם הרב הראשי בספר הזכרון של בני ברק את דברים נרגשים, ואף נתן להם ברכה המיוחדת ליום הזה: "ואור הקודש של התנא הקדוש רבי עקיבא יאיר עליהם ועל כל ישראל לראות מהרה בגאולה שלימה, בבנין ציון ועריה"". ['מועדי ראי"ה' עמ' תכט].

אורות הנסתר
הראי"ה קוק והרה"צ בעל ה'לשם'
ידיעתו העמוקה של הראי"ה בתורת הקבלה, קרבה אותו לגדול המקובלים בדורו, הלא הוא הגאון רבי שלמה עליאשאוו בעל 'לשם שבו ואחלמה'.
רבי שלמה עליאשאוו, מגזע האר"י הקדוש, למד בישיבת טלז ולאחר שרכש בקיאות וחריפות בספרות התלמוד, בבלי וירושלמי, וספרי ההלכה הראשונים והאחרונים, התחיל קובע עתים בלילה לתורת חכמת הנסתר ובמשך הזמן היה לאחד מגדולי מסביריה של קבלת האר"י. בהיותו בעיר שוול התוודע לראי"ה, אשר באותה שעה שימש כרב בזוימל, ומעת לעת נפגשו, והיו רגילים להיות נעורים לילות שלמים ולעסוק בכתבי האר"י.

כשנתמנה הראי"ה לרבה של ירושלים, כתב לו הגר"ש:
"כבוד ידידי מאז, הרב הגאון, המאור הגדול, שמו נודע לתהילה ולתפארת, כש"ת מוהרא"י הכהן קוק שליט"א, רב הכולל בירושלים עיה"ק תוב"ב. אחדשה"ט כמשפט.
הגד הוגד לי כי רום מעלתו נתמנה לרב הכולל בירושלים ושמחתי מאוד על זה, והנני מתכבד לברך את כבוד רומ"ל כי יאריך ימים על כסא הרבנות הזאת, וינוב שמו הטוב למרחוק, ויעלה מעלה מעלה אכי"ר. [...] ובזה אסיים בשים שלום, יתן ד' וירום קרנו בכבוד עד זקנה ושיבה, כאוות נפש ידידו ומכירו משכבר הימים. יתן ד' ויזכו גם אותנו לעלות לארה"ק בקרוב, לחון את עפר ארצנו, וגם לחדות בשמחה את פני רום מעלתו. מלב ונפש ידידו עוז באהבת עולם, שלמה עליאשו, בעהמ"ח ספר 'לשם שבו ואחלמה'".

לעת זקנתו, פעל הראי"ה שתתאפשר עלייתו לארץ, לו ולמשפחתו – בתו, חתנו ובנם (הוא הגאון הרב יוסף שלום אלישיב שליט"א, שהראי"ה היה מעורב בשידוכו עם בתו של רבי אריה לוין זצ"ל, ואף ערך את נישואיו), ובשנת תרפ"ב עלה רבי שלמה עליאשוו והתיישב בירושלים, ועד יום פטירתו (כ"ז אדר תרפ"ו) הייתה אהבת אחים שרויה בינו לבין הראי"ה.
כאשר עלה אותו גאון וצדיק רבי שלמה עליאשאוו ירושלימה, היה הראי"ה סר לביתו אחרי חצות הלילה ובמשך שעות למדו יחדיו עניינים שבסוד. הראי"ה כה התפעל ממורו ורעו לתורת הנסתר, עד שאמר פעם לרבי יעקב משה חרל"פ: "מה יש לנו לומר על רבי שלמה? הרי הוא מטייל בגן עדן העליון בעולם הזה, והוא עובר מעולם לעולם בעולמות העליונים, כפי שאנו עוברים מחדר לחדר".
סיפר הצדיק ר' אריה לוין: באחד מביקורי אצל המקובל האלוקי רבי שלמה עליאשוו (בעל 'לשם שבו ואחלמה'), נתגלגלה שיחה על הרב קוק, ואמר לי המקובל: "רבי אברהם יצחק הוא כליל השלימות: שלמות בגאונות, שלמות בצדקות, שלמות במחשבה, ושלמות בהנהגה". והוסיף ואמר: "כשם שישנן שיטות שונות בהלכה, כן ישנן שיטות גם בקבלה. דרך מיוחדת להראב"ד ודרך מיוחדת לרמב"ן, ושיטת האר"י הקדוש שונה משיטת הר"מ קורדבירו, וכיוצא בזה בהמשך הדורות, אצל הרמ"ע מפאנו, הרמח"ל, הגר"א. ואילו הראי"ה קוק, ידע והקיף את השיטות כולן ועליו ניתן לומר: 'כל רז לא אניס ליה'".
מספר הרה"צ הגרי"ל זוסמאן זצ"ל:
"ה'לשם' התנגד מאוד לשיטת הרמח"ל זצ"ל, למרות שהעריך אותו הרבה, בכל זאת הוא כותב בספרו שדבריו אינם נראים לו כלל, בענין שהוא ז"ל כתב שכל דברי הזוהר הקדוש והאריז"ל בבחינת 'ביד הנביאים אדמה', וה'לשם' ממאן בזה מאוד, שבפירוש כתוב בזוהר הקדוש על הרשב"י שעליו נאמר פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות", וכן הוא גם האריז"ל. ושמעתי מפה קודשו של מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, שבזמן שה'לשם' כתב כל זה על הרמח"ל, אז נזדמן הראי"ה זצ"ל בביתו של ה'לשם', וראה מה שכתב, והתפתח ביניהם ויכוח חריף בענין זה, וה'לשם' הושפע מדברי הראי"ה זצ"ל, וקצת המתיק את לשון ההתנגדות, וכתב שאינו מתכוון בעיקר עליו, אלא על אלו שהולכים בדרכיו, יעויין שם, והדברים ארוכים.
גם שמעתי מנכדו של ר' אריה לוין, בנו של הרב אלישיב שליט"א, שהיה ת"ח גדול שהשפיע בהתחלה על ה'לשם' וכמעט שיצא בגלוי נגד הראי"ה, ואז נזדמן רבי אריה לוין בביתו, וה'לשם' שוחח איתו בענין זה, ורבי אריה הסביר לו את הענין, ואז ה'לשם' חרה לו מאוד על זה שרצו להוליך אותו שולל, ומטעם זה ביטל את השיעור שהיה לו עם הת"ח הנ"ל .
ושמעתי מפה קודשו של מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, כי אחרי שנפטר ה'לשם' זצ"ל, בא אצלו הראי"ה זצ"ל, ואמר לו שעתה, אחרי שה'לשם' נלב"ע, חסר הרבה מלימוד הקבלה, שה'לשם' היה לומד ושקוע בזה הרבה, וצריכים להשלים מה שחסר מלימודו, ולכן הוא קיבל על עצמו ללמוד יותר בחכמת הקבלה, ומבקש ממנו שגם הוא יעשה ככה, להתמסר יותר ללמוד זה כדי להשלים מה שחסר מלימוד ה'לשם' ז"ל" [דברי הרב זוסמאן זצ"ל מופיעים בספר 'מבחירי צדיקיא' עמ' קעב].

וכשעלה המקובל האלוקי הר"ש עליאשוו למרום (כ"ז אדר תרפ"ו), נערכה הלוויתו במוצאי שבת. הראי"ה קוק השתתף בלוויה ופרץ בבכי בהספדו ובין היתר אמר: "אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו, אילו זכינו, היינו רואים במו עינינו את עמוד האש ("עמודא דנהורא") המפסיק בינו לבינינו". ומוסיף הצדיק ר' אריה לוין: "כשהעלו המלווים את הארון במעלה הר הזיתים והתחילו לעסוק בקבורתו, זכו כל המשתתפים שמה, לראות במו עיניהם את "עמודא דנהורא", כעין הבהק אור, מראה הקשת בענן תחת כיפת השמיים ממזרח למערב, עד סתימת הגולל, ויהי לנס".

כשקיבל הראי"ה את ספרו של רבי שלמה, כתב לו מכתב נרגש ביותר:
"ב"ה עה"ק יפו ת"ו, ך"ד טבת תרס"ט.
יצוה צור חסדו ובריתו שלו', לנופך ספיר ויהלום, הרב הגאון, מאור גדול וקדוש, מוהר"ר שלמה עליאשוו שליט"א.
שלו' רב באה"ר וחמדת נפש רוח ונשמה מארץ עיני ד' שמה.
נתמלא הבית אורה, בהופיע ספרו הקדוש דהדרת גאון כת"ר לידי. ולא אעצר כוח לגלות לפני כבוד קדושת מר ידיד נפשי את רגשי שמחתי הפנימית, מהאור כי טוב. וב"ה אשר יראה לנו אורו וישעו בקץ מגולה של התישבות ארץ חמדה, כדחז"ל הק' [ע' משלי יא כו, סנהדרין צא:] מצד אחד, ושל התפשטות אור פנימיות תוה"ק מצד השני, אחרון חביב.
לעת עתה בעוד ספרו הקדוש בכפי בלעתי כמה וכמה דפים, טרם נכרך, מרוב חבת הקודש, ויהי בפי כדבש למתוק. ברוך הוא וברוך טעמו. כן יוסיף המוסיף ב"ה ממקור החיים חיים ארוכים ושנים של טובה ובריות גופא ונהורא מעליא על כתר"ק ידי"נ שליט"א, להוציא אל הפועל כל אשר ברוח ד' עמו, והדברים יתעלו בעילוי אחר עילוי, בבואם אל קודש ד' וחבל נחלתו, כד' הגאון החתם סופר ז"ל [בתשובה רל"ג בחלק יו"ד]. ואם בפשטי תורה כך, ברזין קדישין על אחת כמה וכמה. ומה מאד תשתוקק נפשי לראות את מכמני כי"ק דמר גאון קדשו שי'. ואם הי' אפשר הדבר להמציא לי ע"י סופר העתקת קונטרסיו החמודים, לא הייתי חס על ההוצאה, רק כדי להקדים לי את קרני אורם להרנין לב על ארץ רבה ת"ו.
רבו עלי טרדותי ממשא עם ד' שאר ישוב, יברכם עליון. ע"כ הנני זקוק ומוכרח לקצר במקום שאמר לי לבי להאריך, כדי להסתכל ביופיו של זיו כ"ק כתר"ה בעיני רוח, בעת אשר הדברים מכוונים להגיע אל מול אור פני מנורת זהב טהור, כת"ר שליט"א, אשר בנפתולי אלוקים נפתלנו, במעמקי לבב.
ואחתום בכל חותמי ברכות מהררי קודש, כנה"ר ונפש ידי"ע דושתה"ק באה"ר וברית שלו' אמת בכל לונ"ח,
הק' אברהם יצחק ה"ק
[הראי"ה קוק, 'אגרות הראי"ה' ח"א אגרת קפא].

על הופעת ספר קדוש זה ('לשם שבו ואחלמה') אמר מרן הראי"ה זצ"ל: "מזמן רבינו רבי משה קורדבירו ז"ל, לא יצא לאור ספר בחכמת האמת, בהרחבת הביאור ובתפיסת העניינים, כמו הספר הקדוש 'לשם שבו ואחלמה' של רבי שלמה ז"ל" ['שיחות הראי"ה' עמ' קסב].
ובמכתב להרב אליעזר נפתלי באומן ז"ל מאסטראחאן – (י"ז כסלו תרע"ג) – כותב הרב: "חיבורו של הגדול שבמקובלי הדור, הרב ר' שלמה (עליאשוב) משאויל נ"י, יש בו דברים חשובים נוגעים לדרושי שיעור קומה!" ['אגרות הראי"ה, ח"ב עמ' קיד].

פעם הרשה לעצמו אחד מגדולי הקנאים בירושלים להשמיע בפני ה'לשם' דברי קטרוג על הראי"ה, הפסיקו ה'לשם' ואמר: "לי לא תספרו מי זה הראי"ה ומה טיבו. מה אתם יודעים מי הוא, הלא לילות ישבנו יחד!".
[מקורות: 'שיחות הראי"ה' עמ' קסד, 'מלאכים כבני אדם' עמ' 55, 'לקוטי ראי"ה' ח"א עמ' 122 וח"ב עמ' 304, 'ט"ל ראי"ה' עמ' קכג].

בסוד שיח
לֹא מִקְרֶה הוּא, כִּי-אִם עַצְמוּת טֶבַע נַפְשִׁי, מַה שֶּׁאֲנִי מַרְגִּישׁ עֹנֶג וְנַחַת-רוּחַ בְּעֵסֶק הַנִסְתָּרוֹת הָאֱלֹהִיּוֹת בְּהַרְחָבָה וָחֹפֶשׁ. זֹאת הִיא עִקָּר מַטְרָתִי. כָּל הַתַּפְקִידִים שֶׁל יֶתֶר הַכִּשְׁרוֹנוֹת, הַמַּעֲשִׂיִּים וְהַשִּׂכְלִיִּים, אֵינָם כִּי-אִם טְפֵלִים לְמַהוּתִי.וּמַה שֶּׁאֲנִי הוֹמֶה אַחַר הָרָזִים, הֲיֵשׁ בָּזֶה אֵיזֶה נִדְנוּד שֶׁל צְבִיעוּת אוֹ שֶׁל שֶׁקֶר? הֲלֹא אֵשׁ בּוֹעֶרֶת בְּקִרְבִּי בַּעֲרִיגָה אֶל הַצָּפוּן. וְאִלְמָלֵא שֶׁגָּדַרְתִּי תָּמִיד בְּעַד הַנְּטִיָּה הַטִּבְעִית הַזֹּאת שֶׁבְּרוּחִי, לִנְטוֹת אַחֲרֵי שְׁבִילִים אֲחֵרִים, אָז הָיִיתִי בֶּאֱמֶת הוֹלֵךְ וּמִתְעַלֶּה, הָיִיתִי הוֹלֵךְ וּמִתְעַלֶּה וְכֹחִי הַחֶזְיוֹנִי הָיָה מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה לְטוֹבַת כָּל שׁוֹקְקֵי רֶגֶשׁ וְרַעְיוֹן שֶׁבָּעוֹלָם [הראי"ה קוק, 'חדריו' (פרקים מיומנו האישי)].


יוצא לאור ע"י ארגון אור האורות. לפרטים והערות: reiyyaa@gmail.com.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il