הקדמה לאורות התשובה

מרן הרב בספר אורות התשובה מאיר את התשובה באור חדש. חכמי ישראל ז"ל הראשונים והאחרונים שעסקו בענין התשובה, מגמתם היתה לעורר את האדם בתשובה ולהורות את דרכי התשובה. הרב בעוסק בתשובה במבט חדש. הרב עוסק בתיאור הופעתה של התשובה.

הרב אומר שהתשובה היא תופעה מציאותית עמוקה ורחבה, המקיפה את ההויה כולה. התשובה קדמה לעולם, "בטרם הרים יולדו... תשב אנוש עד דכא, ותאמר שובו בני אדם". מאז בריאתו של עולם, העולם נמצא בתהליך ארוך ומתמיד של תשובה, והוא מתקדם והולך למגמת שלמותו באחרית הימים. תהליך התשובה אינו מתחיל בבחירתו של האדם, אלא כמו שהקב"ה מחיה את העולם ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, כן הקב"ה מטיב את העולם ומשיב אותו אליו. כשם שהקב"ה מאיר את אור השמש, כך גם הוא מאיר לעולם את שמש התשובה. "טוב וישר ד' על כן יורה חטאים בדרך". רבש"ע הוא טוב לא רק בזה שהוא מטיב לבריות, אלא בעיקר בזה שהוא עושה אותם טובים יותר. רבש"ע ישר, והוא מיישר את הבריות ומורה להם את הדרך הישרה.

פרשת התשובה בתורה מלמדת אותנו שהתשובה מובטחת, אך היא גם מצוה. אף על פי שיש בחירה חופשית, והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, מובטחים אנו שאור התשובה יאיר בעולם בכל שלמותו. על זה נאמר, הכל צפוי והרשות נתונה. כלומר, יש תכנית אלוקית והיא מוכרחת להתקיים, ויחד עם זה, יש לאדם בחירה חופשית. אף אם אין אנו מבינים כיצד מתישבים שני הדברים, העובדות אינן משתנות. יש סדר אלוקי לעולם ויש בחירה חופשית לאדם.
מתוך נקודת מוצא זו, שהתשובה היא תופעה מציאותית יסודית בעולם, עומד הרב ומאיר באורות התשובה את מראה של התשובה מצדדיה השונים. כיצד היא מופיעה בעולם, באדם, בכלל ובפרט.

אורות התשובה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א (13)

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

add_alert

1 - הקדמה לאורות התשובה

2 - מבט על אורות התשובה

3 - התשובה כאחריות אישית

טען עוד

שמו של הספר "אורות התשובה" מעיד על יחודו. כל העוסקים בתשובה מדברים על התשובה כדבר של דיעבד. אם אדם נכשל בחטא, עליו לשוב בתשובה. לכתחילה מוטב שאדם לא יכשל, ולא יצטרך לשוב. כשם שאין לשאוף לקיים את מצוות עשה של השבת הגזילה, כך אין לשאוף לתשובה בכלל, אלא לשאוף שלא לחטוא. הרמב"ם פותח את הל' תשובה כך: "כל מצוות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון, בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, חייב להתוודות". כלומר, אם חטא עליו לשוב. אולם, הרב מדבר על אורות התשובה, ואור זה דבר של לכתחילה. ביסודו של עולם מונחת שאיפה להתקרב אל ד', לשוב אליו, להשתלם, להתקדם אל הטוב השלם, אל רבש"ע. במבט זה, גם מי שלא חטא, יכול להיות בעל תשובה. כל עליה ממדרגה למדרגה היא תהליך של תשובה. כל התפתחות רוחנית, כל השתלמות, זו תשובה אל ד'.

מכיוון שהתשובה היא המגמה האלוקית, הממלאת את הבריאה, כאשר היא מתגלה באדם, משמעותה גדולה עד מאוד. אז מתגלה באדם התוכן הפנימי ביותר שלו, ושל העולם כולו. מתגלה הנקודה האלוקית שבתוכו, וכל התעוררות של תשובה פועלת על העולם כולו, ומוחלין לו ולעולם כולו. לעומת זה, אם ח"ו אדם נכשל בעבירה, כשלון הוא בטוי לכוחות הנמוכים שבתוכו. אפילו אם נכשל אדם במזיד, הכשלון הוא דבר חיצוני, שטחי, שאינו מבטא את המהות האמיתית שלו, ועל כן אמרו "גדולה מידה טובה ממידת פורענות פי חמש מאות". למעשה טוב יש משמעות עליונה והוא עולה בערכו לפחות פי חמש מאות, מהמשמעות שיש למעשה עבירה.

במבט זה, התעוררות תשובה מחיה את הנפש ומאירה אותה, והשב בתשובה מיד נעשה מאושר ושמח ומנוחם.