ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

גיור בדרכו של הלל ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה ציבור וחברה גרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אב תשס"ח

גיור בדרכו של הלל


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
נפתלי בן גילה

סיכום יסודות הגיור
כפי שכתבנו בשבוע הקודם, יסוד הגיור הוא קבלת מצוות. כמו שעם ישראל כולו התקשר אל הקב"ה באמירת "נעשה ונשמע", כך צריך כל גר וגר לקבל על עצמו את מצוות התורה.
אמנם אין הדרישה לקבלת מצוות כוללת את הכרת כל המצוות, אלא את מקצת המצוות הקלות ומקצת החמורות, כדי שלא להרתיע גרי צדק מלהתגייר (שו"ע רסח, ב, ש"ך שם). ועוד למדנו, שבדיעבד אם לא לימדו את הגר אפילו את עיקרי המצוות, עד שהמשיך לעבוד עבודה זרה, מכל מקום, אם בעקרון הסכים לקבל על עצמו את המצוות - הרי הוא גר.
ועוד למדנו, שלכתחילה אין מקבלים גויים הבאים להתגייר לשם משפחה, ממון או כבוד, משום שמסתבר שאין קבלת המצוות שלהם כנה, וכפי שמצינו אצל נשות שלמה ושמשון, שאף שהתגיירו - לבסוף חזרו לעבוד עבודה זרה. אבל בדיעבד אם קבלו גרים שבאו לשם משפחה, ממון או כבוד - גיורם גיור.

היחס לגויים המקושרים למשפחות ישראל
השאלה העיקרית כיום היא כיצד יש לנהוג כלפי גויים החיים כנשואים עם בני זוג יהודים. יש סוברים שיש להיצמד להוראה הראשונה, שאין לקבל גוי שהמניע הראשון לרצונו להתגייר הוא קשריו עם בן זוגו היהודי. ורבים הורו שהואיל והם כבר חיים ביחד, יש להתאמץ לגיירם, כדי למנוע מבן זוגם היהודי להתבולל בין העמים (ר"ש קלוגר, ר' חיים עוזר גורדז'ינסקי, תעלומות לב). וכן הורו לגבי מי שאביו יהודי ואמו גויה, שאם הוא חפץ להתגייר יש להשתדל לגיירו, כדי להחזיר את זרעם של ישראל לחיק אומתם.
ובמיוחד הדברים אמורים במציאות של ימינו במדינת ישראל, כאשר בפועל כמעט לא ניתנות הטבות נוספות למי שהתגייר, שכן גם מי שנשוי ליהודי או מצאצאי יהודי זכאי לכל ההטבות של עולה מכוח חוק השבות, ואם כן מי שרוצה דווקא להתגייר משמע ששאיפתו באה מתוך רצון עמוק יותר.

תהליך הגיור התארך כדי לבחון את הרצון לקיים מצוות
מעיקר הדין, תהליך קבלת הגר אמור להימשך ימים ספורים. וכך נהגו במשך כל הדורות. אך כיום, כשהמניע הראשון לבואם של מרבית הגרים הוא קשרי משפחה עם יהודים, יש צורך לברר יותר לעומק את הנכונות לקיים מצוות. לפיכך החליטה הרבנות הראשית (בעת כהונתם של הרב שלמה גורן זצ"ל והרב עובדיה יוסף יבדל"א) להאריך את תהליך הגיור למשך כשנה. במשך אותו הזמן לומד הבא להתגייר את יסודות אמונת ישראל ותורתו, הרבה מצוות קלות והרבה מצוות חמורות. כמו כן נקבע שכל אחד מהבאים להתגייר יתקשר למשפחה דתית כדי ללמוד את אורחות חייה. ולא זו בלבד, אלא שאם הבא להתגייר חי עם בן זוג יהודי - גם היהודי נתבע להשתתף בכל הלימודים לקראת הגיור. ואם יש להם ילדים, כבר במשך אותה שנה עליהם לצרפם לחינוך הדתי.
במשך שנה זו, רבים מהבאים להתגייר ובני זוגם מתרשמים לטובה מהיהדות, והרצון שלהם להתקשר לעם היהודי, לתורתו ומצוותיו גובר מאוד. לעומתם, אלה שמרגישים זרות לתורה פורשים מתהליך הגיור.
בסיום השנה מקבל בית הדין דיווח מהרבנים שלימדו את המתגיירים תורה באולפני הגיור ומן המשפחות הדתיות שליוו אותם, וכך יש בידו כלים טובים יותר כדי לקבוע את מידת רצינותם של הבאים להתגייר לקבל על עצמם עול תורה ומצוות.

הבעיה הניצבת בפני בית הדין לגיור

אלא שעדיין יש קושי רב בפני בית הדין, שכן הבאים להתגייר יודעים שההחלטה תלויה בהערכת בית הדין את רצונם לקיים את המצוות. וכך יש מהם שמצהירים ברוב רגש על רצונם העז להתקשר לתורה ולמצוות, אבל בליבם מתכוונים רק להשתדל לאכול מצות בפסח ולהימנע מאכילת חזיר, וכמו כן להדליק נרות שבת ואף להתפלל בעת צרה. ויש שאכן מתכוונים באותה שעה לשמור את כל מצוות התורה, אלא שהואיל ורצונם אינו חזק מספיק, הסביבה אח"כ תשפיע עליהם והם יפסיקו לקיים מצוות.
על בית הדין מוטל התפקיד הקשה, להעריך האם אכן הבא להתגייר ישמור באופן כללי את מצוות התורה, או שמא יחיה כחילוני. אם יחמיר בית הדין ולא יקבל גרי אמת, יחטא, והמחיר על כך כבד מנשוא (סנהדרין צט, ב). ואם יקל ויקבל גרים שלא ישמרו מצוות, גם אז יחטא (יבמות קט, ב).

הקביעה בפועל תלויה באופי הדיין
ישנם מקרים מובהקים שבהם ברור כי הגר מתכוון בכל מלוא הרצינות לקיים את המצוות, ויהיה מן הצדיקים. ויש מקרים שבהם ברור שאינו מתכוון לקיים מצוות. במקרים אלו אין לבית הדין ספק, והחלטתו קלה.
אולם ברוב המקרים עדיין נותר ספק, וההחלטה נתונה להערכת חברי בית הדין. וקביעתם תהיה תלויה במידה רבה באופיים וניסיונם של הדיינים. אם הם נוטים להאמין לאנשים או שנפגשו עם גרי צדק רבים, תהיה אצלם נטייה להאמין להצהרת הבאים להתגייר. ואם הם בעלי אופי חשדני או שכבר נפגשו עם גרים שנוהגים כחילונים, ייטו שלא להאמין להצהרות.

מעשה בהלל ושמאי
וכן למדנו במסכת שבת (לא, א): מעשה בנכרי שבא לפני שמאי, אמר לו: כמה תורות יש לכם? השיב לו שמאי: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו: שבכתב - אני מאמינך, ושבעל פה - איני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו שמאי והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל - גיירו. והתחיל ללמדו עד שקיבל על עצמו גם את התורה שבעל פה.
שוב מעשה בנכרי שבא לפני שמאי הזקן, וביקש להתגייר על מנת שילמד את כל התורה על רגל אחת. דחפו שמאי באמת הבניין שבידו, שהיאך יתכן ללמד את כל התורה על רגל אחת?! בא אותו הגוי לפני הלל הזקן, גיירו, ואמר לו: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זהו הרעיון המרכזי בתורה, וכל השאר פירוש לזה, וכדי להבינו - המשך ללמוד.
שוב מעשה בנוכרי אחד ששמע על בגדי הכהן הגדול, התפעל מיופיים והדרם, ונתמלא חשק להיות כהן גדול. בא אצל שמאי ואמר לו: רצוני שתגיירני על מנת שאהיה כהן גדול. דחפו שמאי באמת הבניין שבידו, שהרי מי שלא נולד כהן - לעולם לא יוכל להיות כהן גדול. בא אותו הגוי לפני הלל ואמר לו: רצוני שתגיירני על מנת שאלבש את בגדי הכהן הגדול. קבלו הלל הזקן וגיירו.
ולכאורה יש לשאול, הרי הלכה פסוקה היא, שאם הגר אינו מוכן לקבל על עצמו את עול המצוות כולן, אסור לגיירו. אם כן, איך גייר הלל את זה שהסכים לקיים את התורה שבכתב בלבד? ואיך גייר את זה שהסכים לקיים רק את מה שילמד על רגל אחת? ואיך גייר את זה שרצה להיות כהן, בניגוד להלכה? אלא שהלל הזקן הבחין בחכמתו שכוונתם של אותם הגויים טובה ואמיתית, ובאמת הם רוצים להידבק באמונת ישראל ותורתו, אלא שעדיין לא הבינו את ערכה השלם של התורה, ולכן אמרו את מה שאמרו. והיה הלל בטוח שאחרי שימשיכו ללמוד יקבלו על עצמם את כל מצוות התורה, ולכן קיבלם (תוספות יבמות קט, ב ד"ה 'רעה'. ב"י סו"ס רסח).

הלכה כהלל
אלו דיינים כדאי שיישבו בבית הדין, האם מפוקחים וחשדנים כתלמידי שמאי הזקן, וכדרישת רבנים מן הציבור הליטאי; או תמימים ומלמדי זכות כתלמידי הלל הזקן, וכעמדת רבנים רבים מן הציבור הדתי לאומי? תשובה לכך מצויה בסיכום הסוגיה. אמרו חכמים (שבת לא, א), לימים נזדווגו שלושת הגרים הללו למקום אחד, אמרו: "קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה".
ואף כי לשמאי הזקן היו טיעונים כבדי משקל, שכן לפי מיטב הערכתו הם לא התכוונו לקיים את המצוות, ומן הסתם היה לו על מה להסתמך, שכן פעמים רבות נמצאו דיינים שהלכו בשיטת בית הלל שקבלו גרים שלבסוף חזרו לסורם. ואע"פ כן מדברי הגמרא עולה שיש לנהוג בשיטת הלל.

קל וחומר כאשר מדובר בקרובי משפחה של יהודים
קל וחומר כאשר מדובר בצאצאי יהודים, לעיתים נכדים של רבנים ואדמו"רים, שאיך ננעל בפניהם את הדלת לחזור לדרך אבותיהם. וכן כאשר מדובר בבני זוג של יהודים שאף הם ממשפחות של צדיקים. ובעצם אין יהודי שאינו מצאצאי צדיקים וקדושים, שכמה ניסיונות עברו וכמה פעמים מסרו את נפשם ורכושם כדי להישאר יהודים, ועתה בעקבות השלטון הסובייטי וההתבוללות האיומה שבשאר הארצות נשמטו צאצאיהם מדרכי אבות - האם צריך להקשות את הלב בפני הרוצים לחזור לדרך ישראל סבא?

טוב שיישבו בבתי הדין דיינים שנוטים לחסד
לפיכך טוב שיישבו בבתי הדין לגיור רבנים שנוטים לצד החסד ומאמינים לבריות, שהם יוכלו להשתכנע יותר כי כוונת המתגייר לקיים את המצוות, ופעמים רבות מתברר שהם צודקים יותר מהנוטים לחשוד. ואחר שבית הדין השתכנע שהמתגייר מתכוון לקיים מצוות, חובה עליהם לגיירו, ואחר שהתגייר - הרי הוא כיהודי לכל דבר.
אמנם יש מקום לקבוע, כי בית דין שמתברר לאחר כחמש שנים כי רוב המתגיירים אצלו אינם שומרי שבת, יפסיק לעסוק בגיור. אמנם הגרים שכבר גייר הם יהודים לכל דבר, אבל כיוון שהתברר שהדיינים הצדיקים הללו נוטים להאמין למתגיירים יתר על המידה, נכון שיפרשו מבית הדין לגיור. אבל כל זמן שלא הוכח כך, עדיין טוב שהם ידונו ויגיירו את צאצאי היהודים ובני זוגם - על פי מיטב שיפוטם. ולא לחינם ברא הקב"ה את התמימות, שפעמים שרק על ידה ניתן להתמודד עם בעיות קשות.

***
אמנם תכננתי במאמר זה לנתח את שורשי הפרשה הכאובה, אבל בעקבות שאלות רבות נצרכתי להאריך עוד ביסודות ההלכתיים, ובעז"ה בפעם הבאה אשתדל לכתוב דברי אמת על השערורייה הציבורית שסביב עניין הגיור.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il