ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

עד דלא ידע ;">

בית מדרש חגים וזמנים פורים וחודש אדר שמחת פורים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשס"ח

עד דלא ידע


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב

מיוחדת היא מצוות השמחה בפורים, כבר מתחילת החודש יש מצווה מיוחד להרבות בשמחה וכך אמרו חז"ל (תענית דף כט עמוד א)
"אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה", שמחה זו היא חזרה על השמחה שזכו לה בימי מרדכי ואסתר כפי שנאמר (אסתר פרק ח) "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר", ולכן תקנו חכמי אותו דור (אסתר פרק ט) "וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה", וחזרו ושנו שם "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים".

והנה בכל החגים נצטווינו על השמחה, אולם מיוחד הוא פורים למרות שהוא יו"ט מדברי סופרים מרבים בו בשמחה יתרה יותר מכל יו"ט "עד דלא ידע" בלי גבולות, מה פשר הדבר?
יש גם הבדלים הלכתיים בין השמחה ברגלים לשמחה בפורים, השמחה בחג היא שמחה רוחנית יותר, עד שלדעת ר' אליעזר אפשר לקיים אותה "כולו לה' " בתלמוד תורה, ש"פקודי ה' ישרים משמחי לב", ולפי ר' יהושע שהלכה כמותו הדגש הוא על תורה ותפילה וז"ל (רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו הלכה יט) "אע"פ שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות עשה, לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו, אלא כך היא הדת, בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין, והולכין לבתי מדרשות קורין ושונין עד חצי היום, ואחר חצי היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהן לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה. הלכה כ כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר +דברים כ"ח+ תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב (מרב כל) הא למדת שהעבודה בשמחה, ואי אפשר לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות".
בפורים עיקר השמחה היא באכילה ושתיה, עד שיתבסם ביינו ואמרו חז"ל (מגילה דף ז עמוד ב) "אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". וכן נפסק בשו"ע ואף להחולקים ואוסרים להשתכר יש מצווה להרבות יותר מהרגלו (רמ"א שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצה סעיף ב) "הגה: וי"א דא"צ להשתכר כל כך, ג אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) (ה) [ב] וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. (מהרי"ל)". דברים אלו מבוססים על הרמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טו "כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות". נראה לבאר על פי המאירי שלא יחסר דבר.
חז"ל הפליגו שערך שמחת פורים עד שאמרו בתקוני זהר "פורים כפורים" ששמחת פורים עולה אף על יום הקדוש יום הכפורים מה הבסיס המחשבתי להפלגות אלו?
בחגים השמחה היא בישועות שעשה לנו הקב"ה בסוכות שהוא שיא שמחת החגים "למען ידעו דורותיכם" להגיע לכלל דעת ובזה לשמוח, יום הכפורים הוא זמן תשובה של "לבבו יבין ושב ורפא לו", בחגים עלינו להגביר את הרוח על הגוף, ובפרט ביום הכפורים שבו אסור לאכול ולשתות. מה שאין כן בפורים השמחה היא בגוף היהודי, שהקב"ה בחר בנו מכל העמים, ולא יחליפנו באומה אחרת, ו"ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא", אם ביום הכפורים אנו נאבקים ביצר הרע ומכניעים אותו בצום ובאי התחשבות בצורכי הגוף, בפורים אנו נלחמים בעמלק שרוצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, אף אלו שהתרחקו מתורה ומצוות, וכיצד אנו נלחמים בו בכך שאנו שמחים במציאות קיומינו, ובשמחה היא לא מרוב לימוד ודעת ולא מרוב קיום מצוות אלא עד דלא ידע, אפילו אם אנו לא יודעים ולא מקימים, אבל שמחים שלא עשני גוי, ומתוך זה קימו וקבלו היהודים בחינת נעשה ונשמע.
וכך אומר המהר"ל (אור חדש) "ומפני כך ימי הפורים הם ימי שמחה וזהו הנאת הגוף, וצאיך שיהיה השכרות כל כך עד שיסלק השכל, וכמו שאמרו צריך לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי... כי הגוף והשכל שני הפכים שאם אחד קם השני נופל. וכל אשר הוא נוטה אחר השכל הוא נגד הנאת גופו. לכך אמרו שצריך לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, שאז יסולק השכל לגמרי והאדם נעשה גופני לגמרי, ואפילו בין ארור המן לברוך מרדכי לא ידע, אף שבשביל ארור המן וברוך מרדכי הוא המשתה והשמחה בעצמו, ואפילו זה אינו יודע, כ"ש שלא ידע להבחין בין דבר לדבר בשאר דבר".
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יח עמוד א תנו רבנן: "כשחלה רבי יוסי בן קיסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. אמר לו: חנינא אחי, (אחי) אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה? שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו, והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך! אמר לו: מן השמים ירחמו. אמר לו: אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש! אמר לו: רבי, מה אני לחיי העולם הבא? אמר לו: כלום מעשה בא לידך? אמר לו: מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים, אמר לו: אם כן, מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא, והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול, ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בס"ת, והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו, כדי שלא תצא נשמתו מהרה. אמרה לו בתו: אבא, אראך בכך? אמר לה: אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי, מי שמבקש עלבונה של ס"ת הוא יבקש עלבוני. אמרו לו תלמידיו: רבי, מה אתה רואה? אמר להן: גליון נשרפין ואותיות פורחות. אף אתה פתח פיך ותכנס [בך] האש! אמר להן: מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו. אמר לו קלצטונירי: רבי, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי העולם הבא? אמר לו: הן. השבע לי! נשבע לו. מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו, יצאה נשמתו במהרה. אף הוא קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים".
לפי זה מובן החילוק ההלכתי בין המועדים לפורים בענין נשיאת נשים הלכה היא (מועד קטן דף ח עמוד ב) "משנה. אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות", ומבארת הגמרא "וכי שמחה היא לו מאי הוי? אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, ואמרי לה אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. רבה בר [רב] הונא אמר: מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו. אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרבה בר [רב] הונא - דרב הוא, דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מנין שאין נושאין נשים במועד - שנאמר +דברים ט"ז+ ושמחת בחגך, בחגך - ולא באשתך". בפורים נושאין נשים שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצו סעיף ח (כח) יח מותר [יב] לישא אשה בפורים. ברכי יוסף אורח חיים סימן תרצו ס"ק יב. דין ח. מותר לישא אשה בפורים. הרב פרי חדש חלק על זה, והעלה דאסור לישא אשה בפורים. וראיתי למורי הרב זלה"ה בתשובה כ"יד שכתב, הרב מופת דורנו כמהר"ר יצחק הכהן זלה"ה, עם היות שהיה תלמיד הרב פרי חדש, הורה הלכה למעשה לישא בפורים, כהוראת מרן.
במועד השמחה ממוקדת בישועות שעלינו לזכור אותם ולדעת אותם 1 , אבל בפורים עצם השמחה מכל מקום חשובה ואם נשיאת אשה תתרום לו לריבוי שמחה ישא אשה.
אם אדם שמח במצווה אפשר אם יחסר לו בקיום המצווה לא יוכל לשמוח בשלמות, אולם כאשר השמחה היא בעצם יהדותינו שנבחרנו לעם ה', בלא קשר למעשינו, אין דבר שיכול להעיב על שמחה זו. ולכן נצטווינו בפורים במצוות שלוח מנות ומתנות לאביונים,
נחמיה פרק ח וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם:
חידושי הריטב"א מסכת מגילה דף ז עמוד א גרסינן בגמרא דב"מ פרק השוכר את האומנין (ע"ח ב') מגבת פורים לפורים פירשו בירושלמי (פ"א ה"ד) שכל הפושט ידו ליטול יתנו לו, לומר שנותנין לכל אדם ואין מדקדקין אם הוא עני וראוי ליתן לו, שאין נתינה זו מדין צדקה גרידתא אלא מדין שמחה שהרי אף לעשירים יש לשלוח מנות, ולפיכך נהגו ליתן מעות פורים לגוים ואפילו עשירים, שכיון שאנו נותנים לכל אדם אם לא ניתן להם יהא שם איבה, וכדתנ' (גיטין ס"א א') מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום, ויש ג"כ בכלל אין מדקדקין בדבר שאין נותנים להם צורך סעודת פורים בדקדוק וצימצום אלא בהעדפה, וכמו ששנינו בתוספתא (שם) אין מדקדקין במגבת פורים אלא (שוחטין) [לוקחין] את העגלים לרוב ושוחטין אותם ואוכלין ואם יותר ימכר ויפול לקופה של צדקה.
מאירי לשתות עד שלא יחסר דבר.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ג עמוד א "והשתא דאמרת מדינה ומדינה, ועיר ועיר לדרשה, משפחה ומשפחה, למאי אתא? אמר רבי יוסי בר חנינא: להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. דאמר רב יהודה אמר רב: כהנים בעבודתן, ולוים בדוכנן וישראל במעמדן - כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, תניא נמי הכי: כהנים בעבודתן, ולוים בדוכנן, וישראל במעמדן - כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר מעבודה. ומה עבודה שהיא חמורה - מבטלינן, תלמוד תורה - לא כל שכן?"
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד ב "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, בגדי מלכות מיבעי ליה! אלא: שלבשתה רוח הקדש".
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצו סעיף ח "ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא; וכן בלבישת כלאים דרבנן. וי"א דאסור, אבל המנהג כסברא (ל) הראשונה. וכן בני אדם החוטפים זה מזה דרך שמחה, אין בזה (לא) משום לא תגזול (ויקרא יט, יג) (לב) ונהגו כך, ובלבד שלא יעשו דבר שלא כהוגן על פי טובי העיר (תשובת מהר"י מינץ סימן י"ז /ט"ו/)".
פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מט שנ' ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר, מה הוא לשון ויעבור מרדכי, מלמד שעבר יום ראשון של פסח בלא אכילה ושתיה,
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב עמוד ב רבא אמר: כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא: ראו מה עשה לי יהודי
ומה שילם לי ימיני, מה עשה לי יהודי – (דף יג עמוד א) דלא קטליה דוד לשמעי, דאיתיליד מיניה מרדכי, דמיקני ביה המן. ומה שילם לי ימיני - דלא קטליה שאול לאגג, דאיתיליד מיניה המן, דמצער לישראל. רבי יוחנן אמר: לעולם מבנימין קאתי, ואמאי קרי ליה יהודי - על שום שכפר בעבודה זרה. שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, כדכתיב +דניאל ג'+ איתי גברין יהודאין וגו'.
מאמרי ראי"ה מע' 157 פעם קם הרב קוק זצ"ל באמצע הסעודה ואמר את הדברים הבאים "ומתוך המעמד של "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" תבוא הכרה עליונה למצא את היהודי הבלתי ידוע שבתוכנו, ואח אל אח יתודע, ויד ליד תנתן, וקול גדול ישמע, "קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלוקינו", וכימי מור והדס יאמר גם היום ישנו עם אחד מאוגד וגבוש עומד בחוסנו, לבנות את כל הריסותיו מאוצרו הפנימי הסמוי מן העין אשר בו גנוזה היא הברכה של "לך כנוס את כל היהודים" ".


^ 1 שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א ד"ה ג דבר אחר נגילה ונשמחה בך, רבי אבין פתח זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו אמר רבי אבין אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך בהקב"ה, בך בישועתך, בך בתורתך, בך ביראתך,
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il