הלכות סליחות | הרב שמואל אליהו | בית המדרש

שבת ומועדים
סליחות

קטגוריה משנית

מדורים
קול צופיך - הרב שמואל אליהו

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

14 דק' קריאה

חשיבות הסליחות

"ענין הסליחות של בני ספרד באשמורת הבוקר ליל חדש אלול עד יום הכיפורים. העיד לי כבוד הרב יוסף סאגי"ש ז"ל שהוא ראה למורינו ז"ל שהיה אומר מלה במלה עם הצבור". (דרושי ראש השנה הקדמה)

הכוונה של רבי חיים ויטאל היא כמובן לרבינו האר"י ז"ל שמצד אביו היה אשכנזי ומצד אימו ספרדי, והיה מתפלל לפעמים אצל האשכנזים ולפעמים אצל הספרדים. ובימי הסליחות היה מתפלל עם הספרדים.
דברים אלו הם תוכחת נסתרת של רבי חיים ויטאל זיע"א לכמה אנשים שעסקים ביותר בלימוד תורה או בעיסוקים אחרים לומר להם כי בודאי היה לרבינו האר"י ז"ל הרבה דברים אחרים חשובים מאוד לעשות. ללמוד או ללמד. שהרי היה בצפת פחות משנתיים וזמנו דחוק ביותר, אף על פי כן היה קם בכל חודש אלול באשמורת עם הספרדים לסליחות. כי הן חשובות ביותר. ואם לא יכול לקום מוקדם כפי שנהגו הספרדים לעשות מדורי דורות – יתפלל סליחות בשעה יותר מאוחרת, אבל אם לא קם לסליחות במשך חודש אלול, איך יגיע לראש השנה בתשובה? איך יתעורר ליבו?
גם מורים ומלמדים צריכים להתאמץ לומר סליחות עם הציבור, וראוי להם לישון מוקדם על מנת שיוכלו לעושת מלאכת ה' נאמנה. ולא יבוא לעבודתם כשהם עייפים. (רמ"א יו"ד רמה סע' יז). וכתב החיד"א: "וראיתי כמה ת"ח בימים האלה מפסיקים ללמוד שאלות ותשובות, לפלפל, ואומרים סליחות תפילות ותחנונים. ועוסקים בספרי מוסר. (ברכ"י שם אות ו').
מילה במילה. עוד יש ללמוד ממה שהביא שהיה האר"י ז"ל "אומר מילה במילה עם הציבור". ובפרי עץ חיים כותב "יאמר מילה במילה עם הציבור". ודבר זה מנוסה ביותר למי שקם לסליחות ורוצה להרגיש התעוררות גדולה, שיאמר את המילים ביחד עם השליח ציבור בשקט שלא יפריע לאחרים. וינסה בכל כוחו לכוון את ליבו למילים שאומר, לרצות אותם בכל לב.
בעמידה – מחמת החשיבות של הסליחות יש מהאשכנזים שנוהגים לעמוד כל הסליחות כמו שעשה משה ארבעים יום כדכתיב (דברים י י) "וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה". ומי שקשה לו יעמוד רק בוידוי, אל מלך וי"ג מידות. (מטה אפרים תקפא יח). הספרדים נוהגים לעמוד מהפיוט "שבט יהודה" עד "אחד הוא אלקינו". מי שקשה לו – יעמוד רק בוידוי וב"ויעבור". ואם יש לו עוד קצת כוח יעמוד גם ב"אל מלך".
שני וחמישי - עת רצון
אומרים התוס' (בבא קמא פב.): "אמר במדרש: משה רבינו עליו השלום עלה בחמישי לקבל לוחות האחרונות וירד בשני ונתרצה לו המקום. ולפי שהיה עת רצון באותה עלייה וירידה קבעו בשני וחמישי. ולכך נמי נהגו להתענות בשני וחמישי. ואף על פי שעלה בהשכמה כדכתיב "ועלית בבקר" שדומה שכל העליות היו בבקר ולא בלילה ולא תמצא כי אם מ' יום חסירים לילה אחד - אין להקפיד בכך".
מכאן למד הרב לומר למי שלא יכול לקום כל ימי הסליחות מסיבות שונות שלא יאמר אם אני לא יכול לקום את כל הארבעים יום – לא אקום כלל. לא ולא. אם קשה לך לקום את כל הימים לפחות תקום בשני וחמישי בכל שבוע.
את התשובה הזאת נתן הרב גם לבתי ספר שהיו מתקשים לעשות סליחות בסדר הלימוד שלהם. ואמר להם הרב לפחות בשני וחמישי תעשו סליחות. כדי שהתלמידים יתרגלו לשמוע ולהיות בסליחות. כי אם לא תעשו כן – יתרגלו התלמידים שתמיד יש דברים יותר חשובים מהסליחות. מבחנים וציונים ושאר דברים שתמיד נראים כאילו יותר חשובים וכל חייהם לא יהיו בסליחות.

זמן סליחות
רק אחרי חצות לילה - הקב"ה מנהיג את עולמו גם בחסד וברחמים וגם בצדק ובמשפט. ואמר דד המלך עליו השלם "ואני תפילתי לך ה' עת רצון" דהינו שיש לבקש סליחה בעת החסד והרחמים ולא בשעת הדין. על כן כתב האר"י ז"ל בשער הכוונות: "גם דע כי בחצות לילה הראשונה אין ראוי לומר כלל שום סליחות ולא להזכיר י"ג מדות ד"ויעבר" זולתי בליל יום הכפורים" "גם אין ראוי לומר שום קינה ולא לעורר שום בכיה על חורבן הבית רק אחר חצות כנזכר בזוהר פעמים רבות פ' ויקהל כי בחצות הלילה אז מתעוררת הבכיה למעלה על חורבן בית המקדש ואז זמנה האמיתית". (דרושי תפילת ערבית דרוש א). ואמר החיד"א ז"ל שעדיף לאדם לא לומר סליחות כלל מאשר לומר סליחות בשעה זו. ובלשונו: "ישתקע הדבר ולא יאמר".
על כגון זה אמרו חכמינו ז"ל: "אל תרצה את חברך בשעת כעסו". כי הריצוי בשעה זו עלול לפעול בדיוק הפוך. יאמרו כל המקטרגים של האדם : האדם הזה מבקש רחמים? אחרי כל ההבטחות שלו מקדם שלא קויימו. אסור להאמין לו לקבל תפילתו. אמנם אחרי חצות לילה מתחילים הרחמים להתעורר. ועיקר ההתעוררות שלהם היא לפנות בוקר. ולכן זה הזמן הטוב ביותר לסליחות כדלקמן.
הטוב ביותר, לפני עלות השחר - הזמן הטוב ביותר לסליחות הוא לפנות בוקר בשעה שהיא עת רצון קודם תפילת "ותיקין", עם הנץ החמה. חכמינו אמרו שבכל לילה הקב"ה שט בשמונה עשרה אלף עולמות (זוהר א כד) ובשלוש שעות האחרונות של הלילה הוא שט בעולמנו. ועל זה נאמר "קראוהו בהיותו קרוב" ולכן זה הזמן הטוב ביותר לקריאת הסליחות שהוא עת רצון. ובמיוחד לפי הזוהר דלעיל שאומר כי על שער "היכל קיבול התפילות" יש שומרים "וכל צלותא לא תיעול אלא במידה במשקל". (תרגום: כל תפילה לא תעלה אלא במידה ובמשקל) ומהם המידה והמשקל ש"שוקלים" בהם את התפילות אם להכניסם להיכל או לא? האם הם "ברחימו ודחילו" – האם התפילה והסליחות הם באהבה וביראה? כי התורה והמצווה. והתפילה בכללן עולות לפי האהבה והיראה שמושקעת בהן.
עד מתי? אם לא אמרו לפנות בוקר, אפשר לומר סליחות אחר כך במשך כל היום ובלבד שלא יאחרו את קריאת שמע של הבוקר שלא תתאחר בגלל הסליחות. ואם הזמן מאוחר, יאמרו סליחות אחרי שחרית, אם כי אינו מן המובחר. העיקר לא לומר סליחות אחרי שקיעת החמה.
מתי ברכות השחר? - כשאומרים את הסליחות לפנות בוקר, אומרים את ברכות השחר לפני הסליחות. אבל כשאומרים את הסליחות בחצות לילה ואחר כך הולכים לישון, אומרים את ברכות השחר בבוקר לפני התפילה. אם אמרו ברכות השחר בחצות לילה כי חשבו להישאר ערים עד הבוקר, וישנו אחר כך. כשקמים בבוקר - לא יחזרו על ברכות השחר שנית.

סליחות במניין
חז"ל אומרים (ראש השנה יז:) "שנתעטף הקב"ה כשליח צבור ואמר לו יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם". והכוונה שם היא לומר י"ג מידות של רחמים. מהגמרא הזו למדו שי"ג מידות צריך לומר רק כשיש ציבור. לכן צריך לומר סליחות במניין, כדי לומר י"ג מידות. כמו שכתב רב עמרם גאון בשם רב נתן גאון "שאין מנהג אצלנו לומר י"ג מדות אלא בציבור, ואין רשות ליחיד לאומרם בתפילתו אלא בציבור, וכבר כרת הקדוש-ברוך-הוא ברית עם משה ועם אבותינו שאין י"ג מדות חוזרות ריקם, שנאמר 'הנה אנכי כורת ברית'. לפיכך אין אומרים אותו אלא בציבור" (עיין סידור ר"ע גאון ב, עט ב).
הסיבה השניה היא כח תפילת הציבור. כשהציבור מתקבצים ומבקשים רחמים ומכוונים את לבם לאביהם שבשמים ומתענים ועושים צדקה הקדוש-ברוך-הוא מרחם עליהם ואינו מואס תפילתם, ועונה אותם, שנאמר: 'הן אל כביר ולא ימאס'. ובמיוחד בסליחות שהעיקר בהם הוא "לב נשבר ונדכא". וכשהציבור מתפללים, נשבר ליבו של אדם ביותר.
הסיבה השלישית היא בגלל התחינות בארמית שבסוף הסליחות "מחי ומסי" "מרנא דבשמיא וכו'", שיש אומרים שאין לאומרם ביחיד. ואע"פ שלהלכה הספרדים פוסקים שאפילו יחיד יכול לאומרם. עם זאת לכתחילה עדיף לחשוש לדעת המחמירים שאומרים שיש לאומרם רק בציבור. והאשכנזים אינם אומרים את הבקשות שבלשון ארמי אלא בעשרה. (עיין שו"ת תורה לשמה סי' מט. כה"ח שם).
מי שאיחר לסליחות, או שקשה לו לאדם לומר סליחות על-פי קצב הצבור, כגון שרוצה לכוון, יכול לומר סליחות על-פי הקצב שלו, אך כאשר הצבור אומרים י"ג מידות, יפסיק מתחינותיו ויאמר עימהם י"ג מידות.
אם התחיל "וידוי" או "אל מלך" עם הציבור ולפני שהגיע לי"ג מידות הם כבר סיימו אותם - יאמר י"ג מידות בטעמים ולא בדרך תפלה, או שיהרהר י"ג מידות בלבו. אם התחיל "ויעבור" עם הציבור והם ממהרים או שהוא קורא לאט - יכול להמשיך ולומר י"ג מידות לבדו. (עיין כה"ח קלא ס"ק כג).
כשאדם אומר סליחות לעצמו – אינו רשאי לומר י"ג מידות בדרך תפילה, שהם "דבר שבקדושה", וכל דבר שבקדושה נאמר בעשרה. אבל יכול לומר אותם כדרך שקוראים אותם בתורה בניגון ובטעמים. (כה"ח תקפא ס"ק כו. ומשנ"ב תקסה ס"ק יב).
כשהתחילו סליחות בלי מנין - אם אין מניין בשעה שמתחילים את הסליחות יתפללו כסדר. וכשיאמרו "אל מלך" יאמרו עד "וכן כתוב בתורתך" ויאמרו י"ג מידות כדרך שקוראים אותם בתורה בניגון ובטעמים. כאשר יתאסף מניין - יאמרו ג' פסוקים וחצי קדיש ואחר כך ימשיכו ממקום שפסקו, ואינם צריכים לחזור. (עיין שו"ע תקסה סע' ה לבוש, א"ר תקפא, עיין לכה"ח ס"ק כו ומשנ"ב ס"ק ד, ותול"ש).
יצאו חלק ואין מניין - אם התחילו אמירת סליחות במניין ויצאו מקצתם ואין כעת מנין - לא יכול שליח ציבור לומר קדיש "תענו ותעתרו" שאחרי הסליחות אף על פי שהוא המשך הסליחות. וכל שכן שלא יאמר קדיש "יהא שלמא" שאחרי "שיר המעלות". ולדעת הרמ"א אומרים קדיש "תתקבל" שאחרי הסליחות. (עיין שו"ע סימן נה סע' ג).

חזן לסליחות
הכי הגון - יבחרו שליח ציבור הגון וגדול בתורה ובמעשים טובים כפי מה שאפשר למצוא, ואיזהו הגון? שיהא ריקן מעבירות ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו ושיהיה עניו ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים" (שו"ע או"ח נג ד')
איזה גיל? אין ממנים אלא מי שנתמלא זקנו מפני כבוד הציבור, או שראוי זקנו להיות מלא כשהוא בן עשרים שנה. הטוב ביותר שיהיה לפחות בן שלושים שנה ויותר שאז כבר נכנע לבו. וגם כדאי שיהא נשוי ושיהיו לו ילדים, כיון שאז הוא שופך לבו בתפילה ומתחנן מקירות ליבו. אבל אם אינו בן תורה, טוב להעדיף שליח ציבור שהוא בן תורה, אף על פי שאינו נשוי בן שלושים וכדו'. אם אין מוצאין מי שיהיה בו כל המדות האלו - יבחרו הטוב שבצבור בחכמה ובמעשים טובים.
היודע בעצמו שאינו ראוי - אין לו להציע את עצמו שיהיה שליח ציבור, אלא אם כן הציבור מפציר בו מאוד. אדם שראוי להיות שליח ציבור ורואה שיש מחלוקת בגלל שהוא עולה להתפלל, לא יעלה להיות שליח ציבור אף על פי שיעלה במקומו אחר שאינו הגון. (כה"ח שם ס"ק לח).
לא בולע מילים - "אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין מפני שקורין לאלפין – עיינין, ולעיינין – אלפין". (מגילה כד:) בימיהם היו אנשי בית שאן חיפה וקרית טבעון ידועים בכך שלא מדברים נכון. בימינו אין דרכם של אנשי המקומות הללו להתפלל שלא כראוי. אבל העקרון נשאר וכל מי שלא אומר את המלים כראוי, מבליעם או שקולו חלש ולא נשמע לכל המתפללים – לא יעלה. (שו"ע או"ח נג ס"ע יב' ונו"כ שם).
כל מי שמעמיד ש"ץ שאינו הגון הריהו כאילו גזל את הציבור ומונע ממנו דבר טוב שהיה ראוי להם. ומכל מקום כל ישראל כשרים הם. (רמ"א תקפ"א סע' א). ודבר זה נכון לסליחות ונכון לכל השנה כולה, אלא שבעת הסליחות מקפידים על כך יותר.
ילדים בסליחות – אין מעלים ילדים להיות חזנים ושליחי ציבור מפני כבוד הציבור, אפילו הם בני י"ג שנה אלא אם כן אין אחרים. ונוהגים לתת לקטנים לקרוא כמה קטעים מהסליחות בכדי לעוררם ולהרגילם במצוות. כן בשבת נוהגים לתת להם לקרוא כמה קטעים מפסוקי דזמרא חוץ מפסוקי ה' מלך. וצריך להיזהר בזה שלא יהפכו הסליחות והזמירות לתחרות של מי שמרים קולו ביותר ומי מסלסל יותר. אלא מי נכנע ליבו ביותר שזה עיקר הסליחות והתחנונים. וכל שליח ציבור "שמאריך בתפלתו - לא טוב עושה מפני טורח הצבור" (נג ס"ע י' יא').
כשאדם באבלות תוך שלושים או י"ב חודש - מותר לו להיות שליח ציבור (עיין כה"ח שם ס"ק לג) ולדעת המשנ"ב (שם ס"ק ז) נהגו להתיר כן רק אם אין אחר ראוי כמותו.

להיזהר מגזל שינה
כשהייתי ילד והיה מו"ר אבא לוקח אותי ואת אחי לסליחות היה מכין אותנו לילה קודם לכן להכין פנסים וכד' שנתרגל למחשבה של הסליחות כבר לפני השינה. ובבוקר היינו קמים באשמורת הבוקר ביתר קלות. וכשהיינו קמים היה מעיר אותנו בלחש כדי שהאמא לא תתעורר ולא יהיה גזל שינה חלילה ויצא שכרנו בהפסדנו.
וכך הייתה כל הדרך אל הסליחות בלחש גמור, לא לטרוק את הדלת של הבית שלא יתעוררו השכנים. ולא לדבר בקול בחדר מדרגות שלא להפריע את מנוחתם. וכך כל הדרך לבית הכנסת הכל כדי להזהר מגזל שינה. שלא ניתן להשבון.

האם ללבוש ציצית בסליחות?
חז"ל אומרים (ראש השנה יז:) "שנתעטף הקב"ה כשליח צבור ואמר לו יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם". מכאן נהגו שהש"ץ מתעטף בטלית בשעת אמירת הסליחות בגלל י"ג מידות שבה. ויש שאינם נוהגים כן כיון שבדרך כלל אומרים סליחות בלילה שאינו זמן ציצית. ולמעשה, אם אומרים סליחות בלילה לא ילבשו טלית, אך אם אומרים סליחות ביום יתעטף השליח ציבור בטלית. (עיין כה"ח תקפא ס"ק ל).
במקומות שנהגו להתעטף בטלית באמירת סליחות בלילה, יתעטפו ב"טלית שאולה" שהיא טלית שאין מברכים עליה ויתכוין הש"ץ שהוא לובש הטלית לכבוד בלבד. ולמה יעשו כן? כדי לא להכנס בספק ברכות האם לברך עליה בלילה שלילה לאו זמן ציצית הוא אבל הבגד הוא בגד של יום ואולי הוא חייב מצד עצמו. (עיין משנ"ב ס"ק ו).
והנה יש דעה בשולחן ערוך שכל הפטור של טלית שאולה הוא דוקא אם היא לא מצוייצת, אבל אם היא מצוייצת אין פטור. ומה הרווחנו בטלית שאולה? על זה כותב המ"ב שיאמר לו חברו שנותן לו את זה בהשאלה רק לכבוד ולא שיזכה בזה כלל. על כן אנחנו אומרים שלא יכנס לספקות כלל אלא הטוב שלא יתעטף בו כלל. אבל הדבר ברור שאם אומרים סליחות בשעה שהוא כבר יום, בודאי הטוב הוא שיקח את טליתו שלו ויברך עליו כדין.

תה או קפה בסליחות
כבוד בית הכנסת - על פי ההלכה אסור לאכול ולשתות בבית הכנסת. כך כתוב בשו"ע (אורח חיים סימן קנא א) "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטילה ואין אוכלים ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ותלמידי חכמים ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהם מדוחק".
בימינו נהגו להתיר בזה כיוון שכשבונים את בית הכנסת על דעת כן בונים אותם. שלא יוקדשו לעניין זה. ולכן נוהגים לעשות בהם אזכרות ונוהגים להגיש קפה או תה בעת הסליחות כדי לסייע למשכימים קום שלא להיות רדומים בסליחות. וכיוון שההיתר הזה הוא דחוק, אין להגיש בסליחות עוגות וכד'. ומי שערני ויכול להימנע משתית קפה או תה בבית הכנסת – תבא עליו ברכה.
לא בזמן תפילה - עוד יש לעורר את הגבאים שלא יגישו קפה או תה בסוף הסליחות, כי כשמגיע זמן תפילה אסור לאכול או לשתות. אמנם מי שחושש שמא ירדם בתפילה יכול לשתות קפה עם סוכר גם בשעה זו, בצנעה, כדין חולה. (כה"ח תקפא ס"ק סט וסי' פ"ח ס"ק כ"ח, ל', ל"א).

נטילת ידים אחר סליחות
כותב על זה מרן בשולחן ערוך (סימן ד' סעיף יד) "השכים קודם עמוד השחר, ונטל ידיו, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום להעביר רוח רעה השורה על הידים. הגה - ויטלם בלא ברכה". כלומר שטוב ליטול את ידיו בבוקר לפני ברכות השחר ואפילו אם היה ניעור כבר מלפני עמוד השחר. ואומר על זה בעל ה'יין הטוב' (הראשון לציון הרב יצחק ניסים זצ"ל), שלא מצאנו בשום מקום שנוהגים לקום באמצע הסליחות וליטול ידיים כשיגיע עמוד השחר? אבל על כל פנים דין זה כתוב בשולחן ערוך מפורש.
בשם מהרח"ו חלקו השמועות, יש שאמרו בשמו שלא צריך ליטול את ידיו שוב פעם, ויש שלמדו שצריך לקום וליטול ידיים בעמוד השחר. ולמעשה, הדין שאם אדם קם ונטל את ידיו, ובא לומר סליחות או שיושב ללמוד תורה, כח התורה שומרת עליו שלא תשרה טומאה על ידיו. אבל אם לא למד ועסק בדברים שאין בהם קדושה, הדין הוא שצריך שוב ליטול את ידיו בעמוד השחר. שבלילה יש כחות וטומאה חזקה שולטת בו, ואם אין תורה - אין הגנה. וכן מי שקם לסליחות והיה עייף ונרדם – צריך ליטול ידיו אחרי הסליחות לפני התפילה. (עיין שו"ע סי' ד' סעי' י"ד, וכה"ח שם אות נ"ב, נ"ג).

מעשה נורא עם רבי יעקב בעל האהלים
במשך שנים רבות היה מו"ר אבא מתפלל בימים נוראים בסידורו של רבי יעקב מדרבנד "אהלי יעקב" שחיבר פירוש על התפילה ועל הסליחות בכללם בעומק גדול, על פי הקבלה ומדרשים ושמעתי ממנו כמה פעמים שמתוך פירושו של הרב ניכרת גדלותו העצומה בתורה בכל מקצועות התורה.
פעם שמעתי מהרב שליט"א מעשה שהיה לו עם הרב ז"ל. שבצעירותו היה מלמד הרב בשכונות הבוכרים והיו באים בעלי בתים לשיעור. תוך כדי הדברים הזכיר הרב כמה פירושים על התפילה של ימים נוראים מבעל אהלי יעקב. ראה הרב שאחד מהשומעים של השיעור הזדקף ונדרך לשמע שמו של רבי יעקב ז"ל. אחר השיעור ניגש אותו אדם לרב ואמר לו: רבינו! אני הכרתי את הרב רבי יעקב ז"ל. ויש לי גם מזכרת ממנו. הוא היה שכן שלי, והיה עני מרוד. ופעם ביקש ממני הלוואה נתתי לו והוא כתב לי שטר עליה, כי אסור לתת הלואה בלי שטר. לא עלינו נפטר אתו צדיק ולא הספיק לפרוע את השטר. ויש לי את השטר הזה למזכרת ממנו.
מו"ר אבא שמע את הדברים ושאל לאותו עשיר: "אני יכול לבקש ממך טובה? אמור בבקשה עכשיו שאתה מוחל לאותו צדיק על הלואתו זו. כשתגיע לבית תכתוב על השטר: "פרוע" או "מחול". אמר אותו עשיר לרב: "אקרע אותו לגמרי. האם אני צריך לספר על כך לאשתי?" אמר לו הרב: "אין צורך לצער אותה".
סיפר הרב שלמחרת בבוקר אחרי תפילת ותיקין הוא רואה את אשתו של אותו עשיר מחכה לו, עומדת בפתח בית הכנסת. כשיצא אמרה לו: חכם, יש לי בקשה קטנה. חלמתי את הרב רבי יעקב ז"ל בעל האהלים שהיה שכן שלנו ראיתי אותו בחלום ואמר לי שמאז פטירתו לא נותנים לו להכנס לגן עדן. רק בלילה זה זכה להיכנס בזכות הרב אבא שליט"א. והוא ביקש ממנה שתגיד תודה למו"ר אבא על החסד הגדול הזה. אמרה לו: חכם, אני לא יודעת האם החלום אמת או שקר. אני לא יודעת למה הוא אמר את זה דווקא לי. אני לא יודעת האם באמת הוא לא היה בגן עדן עשרות שנים, ולא יודעת למה היה לו צער כל כך גדול?. אבל הוא ביקש ממני וכך עשיתי.
בנתיים יצא הבעל של אותה אשה מבית הכנסת וכשראה את אשתו מדברת עם הרב, נעמד בצד כדי לא להפריע. סימן לו הרב שיתקרב. כשהתקרב אמר לרב כולו נרגש: רבינו, יש לי לספר לך חלום שחלמתי הלילה. סיפר אותו עשיר לרב שחלם את אותו החלום שחלמה אשתו עם הרב יעקב דרבנד ז"ל. אמר לו הרב: תספר לאשתך מה היה אתמול בלילה אחרי השיעור. סיפר העשיר לאשתו על שטר ההלואה שהוא קרע בליל אמש. התחילה אותה אשה לבכות ואמרה. אוי לנו שבגללנו היה אותו צדיק בצער כל כך גדול עשרות שנים.
אמר להם הרב: אשריכם. יש לכם זכות גדולה שהלוותם כסף לאותו צדיק בשעת דחקו. ועכשיו בזכותכם זכה להיכנס נקי לגן עדן. אשריכם ואשרי חלקכם. את הסיפור הזה שמעתי מהרב בעצמו. ויהי רצון שזכותו של אותו צדיק תעמוד לרב שיהיה בריא ושלם ויעמוד על רגליו להתפלל ולהגן גם על החיים וגם על המתים. אמן.

מפירושיו של רבי יעקב
אומרים בפיוט של רבי אמנון 'ותשובה ותפלה וצדקה' מעבירין את רוע הגזרה. ולכאורה רואים שצריך מלבד תשובה גם תפלה וצדקה, ולמה באמת צריך אותם. הרי ראינו שהקב"ה אומר שמספיק תשובה. מה יועיל שאומרים לאלוקים: "סלח לנו". אם תחזור בתשובה, אני סולח! למה צריך על זה בקשה?
ובאמת ראינו שעם ישראל לא יצא ממצרים בלי הצעקה, בלי הבקשה מאלוקים. "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה". כי התפילה ביחד עם התשובה פועלת באמת.
עוד אומר בספר אהלי יעקב, שבמקור המדרש אומר שצדקה ותפלה ותשובה מעבירין את רוע הגזרה. גם מי שרואה ב'למנצח' שעושים בצורת מנורה, שכתוב מסביב צו"ם קו"ל ממו"ן, שהם כנגד תשובה תפילה וצדקה. ומספרם של כל אחד ואחד כמנין קו"ל שזה 136. לומר שצריך גם ממון שזה צדקה, צריך אתו קול. וגם ממון צריך קול.
אומרים בדרך רמז כי זה מה שכתוב (תהלים צב, ז) 'איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת'. אם אדם לוקח רק את שני הדברים, כלומר צום וצדקה ללא תשובה, זה יוצא במניין בע"ר 272 שהם פעמיים 136, לרמוז שהוא ישאר בער ולא יבין את סוד התשובה. אבל אם לוקחים את שלושת הדברים יחד, זה כמניין זא"ת 408, לומר שאם שהוא כסיל הוא לא יעשה תשובה ולא יבין את סודה של "זאת".
וזהו מה שכתוב בעבודת יום הכיפורים של הכהן הגדול, (ויקרא פרק טז, ג) 'בזאת יבא אהרן אל הקדש' שאם קיימו את כל ה"זאת" שהם שלושת הדברים יחד כמניין "זאת", אז יש עת רצון וכפרה לעם ישראל.

כובש עוונות לובש צדקות
באדון הסליחות אנו אומרים "כובש עוונות לובש צדקות". כותב הרב בעל אהלי יעקב (מ"ו ע"ב) מה הקשר בין כבישת העוונות ללבישת הצדקות.
כתוב במדרש (ילקוט שמעוני במדבר לא תשפה) "בוא וראה כמה צדיקים וחסידים שפך עשו דמן ואף קבורה לא נתן להם. שנאמר "שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר". מה עשה הקב"ה? היה נוטל מדם כל נפש ונפש וטבל על פורפירון שלו (בגד מיוחד שלו) עד שצבעה דם. וכשיגיע ליום הדין לובש אותה פורפירא ומראה לו גופו של כל צדיק וצדיק רשום עליה. שנאמר "ידין בגוים מלא גויות". אמר לו הקב"ה: "לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' אלוקים כִּי לְדָם אֶעֶשְׂךָ וְדָם יִרְדֲּפֶךָ, אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדֲּפֶךָ"
זהו שאנו אומרים בסליחות "כובש עוונות לובש צדקות" לפעמים הקב"ה כובש את ענותיהם של ישראל כשהוא לובש את אותו בגד שמסומנים עליו כל אלה שנהרגו על קידוש ה'. אלו שנהרגו לכל אורך הגלויות. אלה שנהרגו בשואה. אלה שנהרגו בדורינו על ידי המחבלים הארורים, משפחות שלמות. אמהות וילדים. נדרסו על ידי טרקטורים ונשפך דמם כמים בחוצות ירושלים.
כשרוצה הקב"ה לכבוש את ענותיהם של ישראל הוא לובש את לבוש הצדקות הזה שבו מצויירים כל הרוגי מלכות וכל אותם שמסרו את נפשם על קידוש השם. ואם המקטרג רוצה לקטרג על על עוונתיהם של ישראל, הקב"ה מראה לו את הבגד הזה ומיד הוא יודע שהרבה מעונותיהם של ישראל הם בגלל הצרות שעשו האויבים לישראל ועכשיו הם מקטרגים. ועוד יאמר לו איך אתה מקטרג על עם שיצא כעת מהכבשנים של אשוויץ. ממש כמו שאמר ה' למקטרג. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן: יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ!!"
ויהי רצון שתתקיים בנו המשכה של אותה נבואה (זכריה ג ז) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר,,, הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי,,, וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד" אמן כן יהי רצון.

קול צופיך - הרב שמואל אליהו

סליחות