ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"לא תאבה לו" ;">

בית מדרש הלכה ומנהג מצוה גדולה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אלול תשס"ח

"לא תאבה לו"


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

מצות לא תעשה שלא להסית שום אדם מישראל לעבוד עבודה זרה, שנאמר: "כי יסיתך... לאמר לכה ונעבדה... וכל ישראל ישמעו ויראון ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה".
מצות לא תעשה על המוסת שלא לאהוב את המסית, שנאמר: "לא תאבה לו".


סיפורה של מצוה
אנשי העיר שראו את העני פוסע אל עבר ביתו של העשיר נדו לו בראשם. קמצנותו של האיש היתה ידועה ומפורסמת. קמצן זה לא רק שהיה חס על ממונו, ידוע היה בהקפדתו היתרה בחינוך בני ביתו בתורת הקמצנות. אידיאולוגיות שלמות בנה האיש על מנת להצדיק את קמצנותו, ועל פיהם אף חינך את בני ביתו.
אולם עני זה התקבל דווקא בסבר פנים יפות, שכן היה תלמיד חכם, וקמצן זה מוקיר רבנן היה. לאחר שעה ארוכה של התפלפלות בדברי תורה, העשיר היסב לסעודתו הדשנה, כשלצידו עומד העני וממשיך לשאת ולתת איתו. עיני העני כלו בראותו את האוכל, שכן ימים רבים שלא בא אוכל לפיו, אולם הקמצן לא כיבדו במאומה. העני שהרגיש כי נפשו יוצאת מרוב רעב, ביקש את סליחת בעל הבית, ויצא לרחוב בתקווה למצוא משהו לאכול. הוא לא פסע אלא מספר צעדים עד שהתמוטט, נפל ארצה ונפח את נשמתו. העשיר שיצא לשמע החבטה, נבהל למראה עיניו, ונקיפת מצפון ראשונה נקפה בליבו. שטוף זיעה נכנס לביתו, התיישב על כסאו ונרדם. ובחלום, בא אליו העני הנפטר, ואמר לו כי בשמים נמתח עליו דין קשה ביותר שכן נמצא אשם במותו. מצבו החמור של העשיר, כך פירט הנפטר באוזניו, חמור כפל כפליים, היות ובנוסף למותו של העני תובעים אותו על מיתה רוחנית של בני ביתו, והיות ש"גדול המחטיאו יותר מההורגו", אזי חייב הוא מיתה כמה וכמה פעמים. העשיר המבוהל שאל את העני מהי תקנתו, ונענה כי תקנתו היא גלות קשה למשך שנה. אולם, לא סתם גלות, אלא צריך הוא בשנת הגלות לקבל על עצמו שאינו ניזון אלא מבני ביתו, אותם אומללים שהתחנכו על ידו שלא לתת פרוטה ומאכל לעני.
העשיר לא התמהמה רגע. מיד כשהתעורר, יצא מביתו, הלך לשוק הקרוב וקנה בגדים מרופטים בכמה פרוטות. לא היה זה קל עבורו, אולם ידע כי אין בידו שום אפשרות אחרת. הוא קנה כובע רחב שוליים על מנת שלא יזהו אותו, ופנה אל עבר ביתו. הוא דפק בדלת בתקווה לקבל דבר מאכל, או פרוטה לרכוש לעצמו משהו, שכן עברו כבר כמה שעות מאז שבא מאכל אל פיו. אולם לתדהמתו, בנו הצעיר, שלא הכירו בתחפושתו, גידפו ושילחו ריקם. ההלם היה מידי. כמו היכה בו ברק הבין עד כמה מעשיו בהחטיאו את בניו היו חמורים. הוא התיישב בחוץ, רעב, עייף ומתוסכל. עברו מספר שעות ובני הבית שמו לב כי אביהם נעלם. משעברו מספר שעות נוספות והאב לא שב, החלה דאגה רבה רובצת על האחוזה הגדולה. במהלך הימים הבאים החיפושים בכל רחבי העיר ומחוצה לה היו נרחבים ביותר, אולם אין, האב לא נמצא. ובמקביל, האב האומלל שהרעב כמעט שהכריעו, לא נואש, וביקש בביתו שלו שוב ושוב מעט מזון, ובכל פעם נענה על ידי בניו-תלמידיו בשלילה. משראה כי כלתה אליו הרעה החליט לנקוט בדרך אחרת, הוא פנה אל דלת המטבח והתחיל לעשות מופע ליצנות לנשות הבית, שלא זיהו אותו בגלל הכובע הרחב שכיסה את פניו ובגדיו המרופטים. משסיים את המופע, נזרקה לעברו חתיכת לחם יבשה, כשכר על הבידור והשעשוע. וכך יום אחרי יום - ניסיונות מייאשים לקבל משהו מאנשי הבית, ומופעי בידור שהניבו לעיתים משהו קטן שהשאיר את הנשמה בגוף. בכל יום שעבר ייסר את עצמו על העוול הרוחני הנוראי שגרם לבני ביתו, והתנחם בכך שכעת מתקן הוא את מעשיו הרעים. כעבור שנה של סבל אדיר, שלח מברק לבני ביתו שנילאו מלחפשו כי תיכף חוזר הוא לביתו. השמחה שפשתה בבית היתה רבה כל כך, עד שאיש לא שם לב אל העני המוזר שהחליט להיטפל כבר שנה שלמה דוקא לביתם שלהם. וכך נמצא כי כמעט שלושה ימים שלא בא אוכל לפיו. ביום סיום השנה, החליף את בגדיו, שכעת היו גדולים על מידותיו באופן בולט, ונכנס לביתו. את פניו קידמו הכל בשמחה עצומה ובברכת מחיה המתים. משישבו לסעוד סעודת הודיה, שאל את בניו כיצד החזיקו מעמד בזמן היעדרותו. הם פרטו באוזניו את כל מאמציהם לחפשו, ואף סיפרו לו על העני המוזר שהיה מבדר את רוחם בשנה קשה זו. בשלב זה האב יצא מהחדר, החליף את בגדיו בבגדי העני וחזר שוב פנימה. בני הבית רצו לגרשו, אולם אז הוריד את כובעו, ואל מול הנוכחים הנדהמים החל בתיאור המעשה מתחילתו. דמעות רבות נשפכו שם באותו יום, עד שברור היה לכל כי בית זה ייהפך מיום זה ואילך לבית המכניס אורחים וגומל חסדים באופן מופלג. רק אז נרגע העשיר מהמחשבה כי הוא במו ידיו הסית את בני ביתו אל הרשעה והחטא.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il