ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

איסור אונאת ממון

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה דיני ממונות וצדקה יסודות בדיני ממונות Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשס"ח

איסור אונאת ממון


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

סיימנו לסקור את נושא הקניינים, נעבור השבוע לדיני מקח וממכר. בתחום זה נעסוק בשני נושאים - איסור אונאה ומקח טעות.
התורה (ויקרא כה, יד-יז) מצווה אותנו על איסור אונאת ממון. המשמעות המקובלת כיום למונח 'אונאה' קשורה למושג הרמאות, דהיינו, שצד אחד במו"מ שלפני קניין מרמה את הצד השני, ומחמת זאת משלם הצד השני יותר או פחות משווי השוק של החפץ. אולם, מן הראשונים נראה שאיסור אונאה אינו קשור בהכרח לרמאות, כפי שיתבאר לקמן.

עיקרי הדינים באונאה
קודם שנוכל לדון במהותו של איסור אונאה, נעמוד על עיקרי הדינים באיסור זה.
ראשית, יש לדעת כי מלבד האיסור באונאה, ישנו גם היבט ממוני. כאשר אדם מאנה את חברו ומוכר או קונה חפץ ביותר משוויו, הרי הדין מבחינה ממונית נחלק לשלוש אפשרויות:
1. אם ההפרש קטן מ'שתות', דהיינו שישית שווי המקח, המקח חל, והמאנה אינו צריך להשיב את ההפרש משום שהמתאנה מוחל. 2 .אם ההפרש גדול משתות, הרי מקח בטל אם המתאנה רוצה בכך, והמאנה אינו יכול לדרוש לקיים את המקח ולהחזיר את ההפרש. 3. אם ההפרש הוא שתות בדיוק, המקח קיים, והמאנה צריך להחזיר את ההפרש במחיר.
חשוב לציין, שאין הבדל אם המאנה הוא המוכר, שמכר במחיר גבוה יותר מהמקובל בשוק, או שהמאנה הוא הקונה, שקנה במחיר נמוך מהמקובל בשוק. עוד יש לציין, שלגבי שאלת הדין הממוני, אין שום הבדל אם המוכר או הקונה ידעו שהם מאנים או מתאנים. דהיינו, גם במקום ששני הצדדים טעו במחיר, הרי זו אונאה.

מהי 'שתות' - בגמרא (בבא מציעא מט:) נחלקו אמוראים כיצד לחשב את 'שתות המקח'. להלכה, שתות המקח היא בין שתות במקח ובין שתות במעות. דהיינו, שבין אם המוכר מכר חפץ ששווה שישה שקלים בחמישה או בשבעה, הרי נתאנה בשתות, שהרי ביחס לשווי החפץ ההפרש הוא שתות - שקל אחד, ובין אם המוכר מכר חפץ ששווה חמישה או שבעה שקלים בשישה, יש כאן אונאה בשתות, שהרי ביחס למחיר ששולם, ההפרש הוא שתות - שקל אחד.
ברור, אם כן, ששתות אינו שישית שווי המקח בדיוק. שהרי אם מכר חפץ ששווה שישה שקלים בשבעה, ההפרש הוא 14%, ואם מכר חפץ ששווה שישה שקלים בחמישה, ההפרש הוא 20%.
המגיד משנה (הלכות מכירה פרק יב הלכה ב) כתב, ש'שתות' באמת אינו שישית בדיוק. כל טעות במחיר שהמוכר מפסיד ממנה 'שתות', דהיינו מכירה של דבר השווה שישה שקלים בחמישה או שווה שבעה בשישה, נחשבת שתות, דהיינו הפסד של 14%-16% נחשב כאונאת המוכר. וכל טעות שהקונה מפסיד ממנה 'שתות', דהיינו שווה שישה בשבעה או שווה חמישה בשישה, דהיינו הפסד של 16%-20% נחשבת כאונאת הקונה.

הזמן הניתן לתביעת אונאה - המשנה (בבא מציעא מט:) אומרת, שניתן לתבוע אונאה 'עד כדי שיראה לתגר או לקרובו'. דהיינו, שלאחר שיעור זמן שבו הלוקח יכול לברר את שווי החפץ, אם לא בירר, הדבר מראה שמחל על ההפרש במחיר. בגמרא (שם נ:) מבואר, ששיעור זה הוא רק ביחס לקונה, שהחפץ נמצא בידו ויכול להראותו לתגר או לקרובו. אבל המוכר, כיוון שהחפץ אינו נמצא בידו, אינו יכול לברר את שוויו, ולכן המוכר יכול לתבוע אונאתו לעולם. כמובן, כל האמור הוא במקרה שמדובר בחפץ ייחודי, אבל אם למוכר יש חפצים זהים לזה שנמכר, כתב הרמב"ם (שם הלכה ו-ז) שגם אצלו השיעור הוא כדי שיראה לתגר או לקרובו.

אופן קביעת מחיר השוק של חפץ בימינו

איסור אונאה מניח שיש מחיר מסוים שהוא המחיר ה'נכון', וסטייה ממנו היא בגדר אונאה. סביר להניח, שאין דומה מחירו של מוצר הנמכר בעיר אחת למחירו בעיר אחרת, שבה יוקר המחיה שונה, וכן סביר להניח, שאין דומה מחירו של מוצר הנמכר במרכול נקי ומרווח לזה של מוצר הנמכר בשוק - ישנה תוספת מחיר עבור השירות. אולם, לעתים רבות ניתן למצוא מוצרים זהים בחנויות זהות פחות או יותר, במחיר שונה. אילו מהמחירים הוא המחיר ה'אמיתי'?
אפשרות אחת היא לומר, שמחיר השוק אינו קבוע בנקודה אחת, אלא נע בין שתי נקודות - המחיר התחתון בשוק הוא השער ביחס לקונים, וקנייה בפחות ממחיר זה היא אונאה, והמחיר העליון הוא השער ביחס למוכרים, והמעלה מעליו הרי זה אונאה. אלא שאפשרות זו אינה מסתברת כל כך מדברי הגמרא, כי בגמרא לא משמע שיש שני שיעורים שונים.
מסתבר, שקביעת המחיר 'האמיתי' היא ע"י ממוצע המחירים למוצר מסוים, בחנויות דומות. בדרך זו יש בעיה, משום שפערי המחירים בימינו עולים לעתים תכופות על שתות מהממוצע. בנימין פורת ('דין הונאת מחיר - יסודותיו עקרונותיו וערכיו', כת"ר כרך ד עמ' 457-458) מעלה אפשרות, שבימינו יש לקבוע יחס חדש במקום יחס 'שתות'. אולם, עמדתו אינה מקובלת בבתי הדין. ייתכן בהחלט, שהחלת דיני אונאה בימינו, תגרום לצמצום פערי המחירים בין חנויות שונות.
עוד ניתן לומר, שרוב הקונים מודע לכך שניתן לבדוק בחנויות אחרות, ולמצוא מחיר אחר. ואף על פי כן, הקונים בוחרים להשקיע רק זמן מסוים בחיפוש אחר מחיר זול, ולאחר מכן אינם מעוניינים להשקיע זמן נוסף. ולכן, בפועל, רוב הלקוחות מוחלים על אונאתם משום שעובר הזמן של 'כדי שיראה לתגר או לקרובו'.

יש לציין, שלגבי מסחר בכלי רכב, שבהם יש מחירון מפורסם, מקובל בבתי הדין, שמחיר המחירון נחשב למחיר ה'אמיתי' לצרכי אונאה. זאת למרות שישנם רבים הטוענים, שבדרך כלל, רכב אינו נמכר במחיר ה'מחירון'.

לקריאה נוספת:
1. ורהפטיג איתמר, שער מחירים ואונאה, כתר כרך ד.
2. פורת בנימין, דין הונאת מחיר - יסודותיו עקרונותיו וערכיו, שם.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il