פרשת השבוע מתחילה תקופה של שבעה שבועות של נחמה, תקופה שמחברת בין תשעה באב לראש השנה. כדי להתכונן לקראת השנה הקרבה ואתגריה כראוי, אדם צריך תחילה למצוא נחמה בחזון שצפויים לנו ימים טובים יותר ובאמונה ביכולתו להתגבר על האתגרים שצצים בכל תחומי החיים. הריפוי מתרחש כשאדם מאמין שעוד יש עתיד. רופאים מסכימים שתקווה ואופטימיות של מטופלים מסייעות להם מאד בתהליך ההחלמה ממחלה או מפציעה. אם לא יהיו לנו זמן ונחמה שיסייעו לנו להתאושש מהעצבות לפני ראש השנה ויום כיפור, אזי השפעת הימים המשמעותיים ביותר האלה בשנה על נשמתנו ולבנו תפחת במידה רבה.
לכל אורך ספר דברים כאבו של משה על כך שאיננו מורשה להיכנס לארץ ישראל ניכר בברור. אך משה מוצא חיזוק ולעתים אפילו נחמה בידיעה שתלמידו ומשרתו הנאמן, יהושע, יירש את מקומו בהנהגת ישראל ובאמונה העזה שלו שבני ישראל יצליחו לכבוש את הארץ ולהתנחל בה.
לנחמה צורות רבות. מה שמנחם אדם אחד אולי לא יועיל לאדם אחר. אך גם כאן הכל מסכימים שנחמה היא מרכיב חיוני בהתאוששות ובשיקום של אנשים שהיו מדוכאים ועצובים. אין תחליף לנחמה ולריפוי. בלעדיהם אי אפשר להמשיך הלאה.
הפרשה עוסקת גם בעשרת הדברות שניתנו בהר סיני. לא פעם חשבתי שהחזרה על הנושא הזה, שנדמה שנדון מספיק בספר שמות, מלמדת אותנו לקח חשוב, שגם בו נוכל למצוא נחמה.
עשרת הדברות הראשונות, בספר שמות, ניתנו בתחילת המסע של בני ישראל במדבר. אז עוד לא היה עגל זהב, לא היו תלונות על המן, לא היו מרגלים, לא היו קרח ועדתו, לא היו נחשים - כל הדברים אלה עוד לא קרו ועוד לא הפחיתו מהאור וההילה של מעמד הר סיני. טוב, בחברה מושלמת כזאת אין סיבה שלא לראות את הערכים והחוקים של עשרת הדברות כתקפים ואפילו נחוצים הלכה למעשה.
אבל כעת, כשמשה עומד לפני העם 40 שנה אחרי כל האכזבות והמרידות, המעידות והמריבות הקטנוניות ואחרי מותו של דור שלם, הוא בעצם מבטיח לנו בעשרת הדיברות השניות שכל הערכים והחוקים האלה לא השתנו כלל ועיקר. לפיכך הלקח הזה, אי ההשתנות של התורה וההלכה, נחקק בלב היהודי ובתודעה היהודית.
הרבה קרה לעם היהודי מאז הנאום של משה לפני מותו. רבים חשבו בטעות שכל השינויים בטכנולוגיה, בכלכלה, בסדר העולמי ועוד, הפכו את עשרת הדיברות, את התורה ואת ההלכה לפחות רלוונטיים. משה עומד ומדבר אלינו כדי להזכיר לנו שהעוגן היסודי של החיים היהודיים ושל הציוויליזציה כולה, למעשה, טמון במילים ההן שנאמרו על הר סיני. הכול השתנה, אבל בני האדם לא השתנו, ומשום כך לא השתנו גם ההוראות שהא-ל נתן לנו.