ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שער לדין
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- שוכר ומשכיר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
המשנה (בבא מציעא קא:) אומרת: "המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים - אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח. בימות החמה - שלשים יום. ובכרכים, אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים - שנים עשר חדש. ובחנויות, אחד עיירות ואחד כרכים - שנים עשר חדש. רבן שמעון בן גמליאל אומר: חנות של נחתומים ושל צבעים - שלש שנים".
ואומרת הגמרא שם: "פשיטא, נפל ליה ביתא - אמר ליה: לא עדיפת מינאי. זבניה או אורתיה או יהביה במתנה - אמר ליה: לא עדיפת מגברא דאתית מיניה. כלליה לבריה, חזינן: אי הוה אפשר לאודועיה - איבעי ליה לאודועי, ואי לא - אמר ליה: לא עדיפת מינאי".
דהיינו, שכאשר המשכיר נקלע למצוקה, כגון כשביתו נפל ואין לו בית לגור, או כשהוא צריך את הבית המושכר עבור בנו שהתחתן, רשאי המשכיר להוציא את השוכר מביתו. הרא"ש (סימנים כד - כה) כותב, שדינים אלו אמורים דווקא בשכירות לא קצובה, אבל בשכירות לזמן קצוב, אין המשכיר יכול להוציא את השוכר באמצע, בשום נסיבות. מדברי הרא"ש למדנו, שישנו הבדל בין שכירות לזמן קצוב ובין שכירות לזמן שאינו קצוב.
כיצד נוצרת שכירות לזמן שאינו קצוב? הסמ"ע (סימן שיב סק"ו) כותב, שאם שכר השוכר בלי להזכיר זמן כלשהו, יכול המשכיר להוציאו מיד. והרי זה כמו שכתב הרמ"א (חושן משפט סימן ריב סעיף א) :"האומר 'ידור פלוני בביתי' ולא קצב לו זמן, אפילו שעה אחת במשמע". ולכן הסמ"ע מסביר, ששכירות שאינה קצובה בזמן פירושה, שהמשכיר והשוכר סיכמו מראש על תשלום חדשי למשל, אבל לא קבעו עד מתי ישלם. במקרה כזה, העובדה שהסכימו על תשלום חודשי, מעידה על כך שהמינימום של השכירות הוא לחודש.
לעומת זאת, הש"ך (שם סק"א) כתב, ששכירות שאינה קצובה בזמן, פירושה שלא דיברו על זמן כלל.
למחלוקת הש"ך והסמ"ע יש נפק"מ, גם במקרה שהשוכר שילם מראש. הרא"ש (בבא מציעא שם) כתב, שאם שילם השוכר מראש, אין המשכיר יכול להוציא את השוכר קודם הזמן. הבית יוסף (סימן שיב) הקשה, מה חידש הרא"ש? הרי גם אם לא שילם מראש, אם מדובר בשכירות לזמן קצוב אין המשכיר יכול להוציא את השוכר. הב"י מסביר, שהחידוש של הרא"ש הוא, שאפילו שלא הוגדר זמן שכירות, התשלום מראש הרי הופך את השכירות לשכירות לזמן קצוב, לזמן המתאים לסכום ששילם השוכר.
הסמ"ע (סק"ב) כותב, שאין זו פרשנות הכרחית בדעת הרא"ש, אך לדינא הסמ"ע מסכים עם הדין שחידש הבית יוסף. אבל הש"ך (סק"ד) חולק, וכותב שדברי הבית יוסף אינם נכונים. נימוקו של הש"ך מבוסס על מחלוקת תנאים במסכת בבא בתרא (עז:): "מכר את הצמד - לא מכר את הבקר, מכר את הבקר - לא מכר את הצמד. ר' יהודה אומר: הדמים מודיעין; כיצד? אמר לו: מכור לי צימדך במאתים זוז, הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז; וחכמים אומרים: אין הדמים ראיה".
דהיינו, שלדעת חכמים אדם שאמר שמוכר 'צמד' במאתים זוז, אפשר שכוונתו רק הכלי המצמיד את שני הפרים (-הצמד), בלי הפרים עצמם, אף שברור שהסכום שהוא דורש גבוה מדי בשביל צמד בלבד. כלל זה נקרא 'אין הדמים מודיעים'.
באותו אופן, אומר הש"ך, גם העובדה שהשוכר שילם סכום כסף מסויים, אינה יכולה להעיד עבור כמה זמן הוא שילם, אלא נאמר ששילם עבור ל' יום בלבד, כדין כל שכירות שאין זמנה קצוב.
קצות החושן (סק"ב) חולק על הש"ך. קצות החושן מסביר, שהשאלה אם הדמים מודיעים או לא, שבה נחלקו רבי יהודה וחכמים, היא במקרה שבו הלשון מפורשת, וסותרת את הדמים. כגון, אדם שקנה 'צמד' ושילם עליו כמו על צמד ובקר, שהיות שיש אנשים הקוראים רק לבקר בקר, ולא צמד, אם כן לשון 'צמד' אינה כוללת את הבקר, וממילא יש סתירה בין הדמים ובין הלשון. אבל במקום שבו הלשון אינה אומרת דבר, אם כן הדמים מודיעים. כדוגמא לדבר מביא קצות החושן את דברי הגמרא (בבא קמא מו.), שאדם שקנה שור, ואין ידוע אם התכוון דווקא לשור לחרישה, או שכוונתו היתה לקנות שור לאכילה, הרי אפשר לקבוע מה היתה כוונתו, על פי הסכום ששילם (וברור, ששור לחרישה עולה יותר מאשר שור לאכילה).
מדברי קצות החושן עולה, שהוא הבין שסתם שכירות איננה לטווח זמן מוגדר, כדברי הסמ"ע. ולכן, אפשר לקבוע מהו משך הזמן שכלול בשכירות, על פי סכום הכסף ששילם השוכר. אבל לשיטת הש"ך, סתם שכירות היא לל' יום, ואם כן, ישנה סתירה בין סכום הכסף ובין משך השכירות שהוגדר, ובמקרה כזה אין אומרים הדמים מודיעים, וכן כתב נתיבות המשפט (סק"ד).
כתבנו לעיל, שבשכירות לזמן שאינו קצוב, המשכיר רשאי להוציא את השוכר מביתו, כאשר למשכיר אין היכן לגור. זאת בניגוד לדין במקרה של שכירות לזמן קצוב. בגליונות קודמים הסברנו, ששכירות לזמן קצוב יכול שתחשב כקנין לזמן, ויכול שתחשב כהתקשרות חוזית בין המשכיר לשוכר בלבד. אולם, שכירות לזמן שאינו קצוב, מסתבר מאוד שהיא אינה יכולה להתפרש כקנין לזמן. שכן, אילו היה מדובר בקנין לזמן, היה השוכר אומר שקנה את הבית לזמן מסויים, ואין המשכיר רשאי להוציאו משום סיבה שהיא. לעומת זאת, אם מדובר בהתחייבות חוזית בין המשכיר לשוכר, מסתבר בהחלט לומר, שהתחייבות חוזית אין צורך לקיים באונס, ולכן אם המשכיר נאנס והוא צריך את הבית שהשכיר, הוא יכול להפר את התחייבותו לשוכר.
בשולי הדברים, נתייחס לחובת ההודעה. כאמור, במשנה נאמר שבמקרה של שכירות לזמן שאינו קצוב, המשכיר חייב להודיע לשוכר על כוונתו שלא להמשיך את השכירות. חובת ההודעה בימות הקיץ היא שלושים יום מראש, ובחורף אין המשכיר רשאי להוציא את השוכר. חובה זו אינה קיימת במקרה של שכירות לזמן קצוב, שאז אף אם תקופת השכירות מסתיימת באמצע החורף, יהיה המשכיר רשאי להוציא את השוכר.
האחרונים כותבים, שחובת ההודעה בימינו שונה (ראו למשל פסה"ד של הציץ אליעזר הלכה פסוקה גליון 12; פסה"ד של הרב שינקולבסקי הלכה פסוקה 37), והיא מושפעת ממנהג המדינה. בימינו אין כל כך הבדל בין ימות הגשמים לימות הקיץ, ואם כבר, ההבדל הוא בין חודשי החופש הגדול ושאר השנה. לכן, במקרה ששאלת מועד חובת ההודעה עולה לדיון, אין להסתמך על הזמנים המופיעים במשנה, אלא יש לבחון את המנהג בכל מקום.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.

בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות

עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.













