"ולא תשמע אליו" | הרב שמואל הולשטיין | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מצוה גדולה

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

3 דק' קריאה

מצות לא תעשה שלא לעזוב שנאה מהמסית, שנאמר: "ולא תשמע אליו".
מצות לא תעשה שלא להציל את המסית כשרואהו בסכנת מות, שנאמר: "ולא תחוס עינך עליו" (דברים י"ג).

סיפורה של מצוה
התלמידים בישיבת ראדין לא האמינו למשמע אוזניהם, החפץ חיים, רבם הנערץ, הידוע כל כך בשמירה על לשונו, מתבטא על יהודי ואומר עליו "יימח שמו". אומנם הוא הזכיר זאת בצירוף לשמו של אחד ממנהיגי המשכילים שהתבולל, אך אף על פי כן, מהחפץ חיים, שהקפיד כל ימיו שלא להוציא מילה רעה מפיו על אף יהודי, שככה יאמר?!
בתום השיעור התקבצו סביב הרב כל התלמידים, ובדחילו ורחימו שאלוהו לפשר ההתבטאות החריפה. הרב סב על עקביו ועלה שוב לדוכן. "על מנת שלא יהיו כאן אי הבנות אבהיר מדוע בחרתי להשתמש בכינוי זה על אותו אדם", אמר לתלמידיו: "כשהייתי ילד קטן תנועת ההשכלה התפתחה ביותר. יום אחד שמע אחד מראשי המשכילים, אותו אדם שהזכרנו קודם, כי בעיירה קטנה ישנו ילד פלא, ישראל מאיר שמו, שכולם מדברים עליו שעתיד לצמוח לגדולות. האיש החליט לנסוע לשם ולנסות להטות את לב הילד לתנועת ההשכלה. ימים רבים נסע עד שהגיע לעיירתנו. בהגיעו, לא בזבז זמן, הוא פנה מיד אל בית המדרש והחל לחפשני. הוא בא אלי במסווה של למדן המתקשה בלימודו, ולאט לאט החל להרצות בפני את משנתו הכפרנית. עניתי לו בחריפות רבה, וכשהבנתי כי כל מטרתו הינה להחטיאני, עזבתי אותו במהירות וסירבתי להמשיך עימו בשיחה. הוא נשאר עוד מספר ימים בנסיון לחדש את הקשר אולם אני נשמרתי ממנו מאוד, עד שהתייאש ונסע".
המשיך החפץ חיים: "כעת נותר לדון מה היה האינטרס של אותו אדם. אדם שמנסה להחזיר את חברו בתשובה הרי הוא עושה זאת מתוך אמונה ברבש"ע ופועל בשליחותו. אולם איש זה שהצהיר על עצמו כי הוא כופר, ודאי לא עשה זאת מתוך שליחות כזו. רווח אישי, אין לו מכך שאפסיק לשמור תורה ומצוות, כך שלא נותרה שום אפשרות, אלא לומר כי עשה זאת מכח הסיטרא אחרא בעצמו, שרק לו יש עניין להכשיל את בני ישראל". סיים החפץ חיים: "מי ששם עצמו כשליח הסיטרא אחרא, ומנסה להחטיא את הרבים, עליו ניתן וצריך לומר 'ימח שמו' שכן כל כוחו הינו בשמו, ועל כך אמרו חז"ל: "גדול המחטיאו יותר מההורגו".
*
לא קל היה למשכילי העיר סלוצק. מולם עמד רב תקיף ונחרץ שללא מורא הצר את צעדיהם של כל ההולכים בדרך שונה מדרך התורה הקדושה. הרידב"ז זצ"ל, ידוע היה בתקיפותו הרבה אל מול כל שינוי במסורת, וכנגד כל הרוח החדשה שניסו המשכילים להכניס לעיר. הייתה זו מלאכה קשה שכן תקיפותו הרבה של הרב לא מצאה חן גם בעיני רבים מפרנסי העיר, וגם הם לא טמנו את ידם בצלחת כנגד הרב.
יום אחד שמע הרב כי חמישה מפרנסי העיר, בעידודם של מתנגדיו, מינו דיין חדש בעיר, בלא להיוועץ בו, וללא בחינה שלו האם הדיין אכן ראוי לתפקידו. בשבת הקרובה, לפני קריאת התורה עלה הרב אל הבמה. הוא פנה אל ריבונו של עולם ואמר: "האם רודפים אותי בגלל המראה שלי? האם יש בי משהו אישי שכנגדו פועלים? אלא מסתבר כי הם פועלים נגדי בגלל שאני המייצג את דעת התורה ולוחם עבורה, לכן, ריבונו של עולם המלחמה היא אינה שלי אלא שלך..." הרב שתק רגע ואז הוסיף: "לכן אני מודיע קבל עם ועולם, כי חמשת הפרנסים שמינו את הדיין, לא יוציאו את שנתם". זעזוע אדיר עבר בקהל. בשורה הראשונה ישב ראש הישיבה בעיר, הגאון הרב איסר זלמן מלצר, וחשב בליבו כי אכן עשו מעשה איום ונורא, אולם האם נכון היה לקללם עד כדי כך?! בעודו מתכוון ללכת לרידב"ז ולהעיר לו על כך, ראה כי רבי שלום מאיישישוק מבחירי תלמידי החפץ חיים, ששהה שם אף הוא, ניגש עליו, ולכן חזר למקומו מתוך הנחה כי רבי שלום כבר העיר על המעשה. אולם אז קם הרידב"ז ממקומו, עלה שוב לבמה ואמר: "היות ונאמר לי כי אם חמשת האנשים לא ימותו תוך שנה יהיה בדבר חילול ה', אני מודיע בזאת כי לא יהיה צורך להמתין שנה שלמה אלא הם ימותו בתוך חמישה חודשים". ביום מלאת חמישה חדשים בדיוק, נפטר הפרנס החמישי.