ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- הלכות ראש השנה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רחל רשלין בת אלגרה
המקור בגמרא
בגמרא בשני מקומות (הוריות יב. כריתות ה (:מבאר אביי שמכיוון שלסימנים יש
משמעות:
"יהא רגיל אדם לאכול בראש השנה קרא(דלעת), ורוביא (תלתן) כרתי סילקא(סלק) ותמרי (תמרים)".
הסיבה שאוכלים מאכלים אלו הם כדי לרמוז על כך שבשנה הבאה עלינו לטובה יקרו לנו דברים הרמוזים בירקות אלו:
שאוכלים קרא מבקשים שיקראו לפני ה' זכיותינו ושה' הטוב יקרע את רוע גזר דיננו.
כשאוכלים רוביא רומזים שירבו זכויותינו.
כשאוכלים כרתי אנו רומזים שיכרתו אויבנו.
ושאכולים סלק אנו רומזים שיסתלקו אויבנו.
כשאוכלים תמרים אנו רומזים שיתמו אויבנו.
מנהגים נוספים
מלבד הסימנים המובאים בגמרא, מביא הטור עוד מספר מנהגים שונים בעניין זה:
א. באשכנז ישנו מנהג לאכול בתחילת הסעודה תפוח מתוק בדבש לומר שתתחדש
עלינו שנה מתוקה, ובט"ז ביאר כי אוכלים דווקא תפוח לרמוז לחקל תפוחין קדישין המובא בזוהר .
ב. בפרובינציא נהגו להביא לשולחן כל מיני חידוש ואוכלים ראש כבש לומר שנהיה לראש ולא לזנב וריאה לפי שהיא קלה.
ג. מהר"מ מרוטנבורג היה רגיל לאכול ראש איל לזכר אילו של יצחק.
מהי משמעות הסימנים?
יש לבאר לעומק מהו עניין הסמנים הנ"ל מה מועיל בהם אכילתם או שמותם?
במאור ושמש מביא מקור מהתורה כי לסימנים יש משמעות:
בתורה נאמר כי לפני שיצחק רצה לברך את בניו, יעקב ועשיו, ביקש מהם שיכינו לו מאכל "כאשר אהבתי". ולכאורה יש לשאול, מה הקשר בין עניין הברכה לעניין המאכלים שיצחק אוהב? מבאר המאור ושמש:
"כי המשכת הברכות הוא לפי ענין המאכלים, ודברים מתוקים - הם ממדת חסד, והחמוצים - הם ממדת גבורה, לזה אוכלים בראש השנה דברים מתוקים ודבש".
כלומר המאכל הוא מעין כלי מחזיק ברכה ולכן כל מאכל ממשיך ברכה אחרת. מאכל חמוץ ממשיך דינים וגבורות:
"ויצחק אבינו היה מדתו מדת גבורה, אהב גם כן מאכלים עזים וחריפים, המעוררין מדתו, ולכן צוה לו להביא לו מטעמים 'כאשר אהב' היינו הרומזים למדתו, כדי לעורר סטרא דגבורה".
מאכל מתוק לעומתו ממשיך חסדים.
והמאור ושמש מבאר על פי הנחות אלו את כל פרשיית ברכות יעקב ועשיו, ולעניינו למדנו כי לסימנים שאוכלים יש משמעות והם ממשיכים ברכה לפי טעמם.
הפרי צדיק מבאר כי עיקר עניין הסימנים הוא השמות שלהם, המעידים על מהותם הפנימים וזה לשון קודשו:
"הענין הוא שהאכילות מורים לסימן טוב כפי שמותם. ...והשמות מכל דבר מורה על שורש החיים שיש בדבר זה. וכשאוכלים דבר שנקרא ראש וזה שורש החיים שלו מורה לסימן שנהיה לראש וכן רוביא שירבו זכויותינו וכדומה. ותפוח מתוק בדבש שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".
פסק מר"ן והרמ"א:
מר"ן פסק שצריך לאכול את הסימנים המובאים בגמרא (רובייא כרתי סילקא צמרי וקרא) ושאכולים ראש כבש לומר ב דברים: שנהיה לראש ולא לזנב ולזכר אילו של יצחק.
והרמ"א הביא את המנהג לאכול רימונים ולומר נרבה זכויות כרימון ואת המנהג לאכול בשר שמן ומיני מתיקה ובמשנה ברורה (תקפג,ס"ה) הביא מנהג לאכול דגים לסימן שיפרו וירבו כדגים.
ובבן איש חי (ש"ר ניצבים) הדגיש שאין לאכול דברים חמוצים: " לא יאכלו בראש השנה דבר חמוץ, ולא תבשיל מבושל בדבר חמוץ, וכן יזהרו מפירות חמוצים, הן רמונים הן ענבים הן אגסים, וכתב במטה אפרים, דהוא הדין שלא יאכל פרי שלא נגמר עדין בישולו".
לא לכעוס
הפוסקים השונים הביאו על פי האריז"ל שהסימן הכי שלילי לקראת השנה החדשה הוא הכעס.
המשנה ברורה כתב:
"והנה כל אלו הענינים עושין הכל לסימן טוב ולכן פשוט שיזהר מאד שלא יכעוס בימים האלו מלבד גודל האיסור (הכללי שאסור לכעוס, צריך להשתדל לא לכעוס) כדי שיהיה לסימן טוב"
ובבן איש חי הרחיב וכתב:
"אם נזדמן שבא ולא ראה השולחן ערוך, לא יתקוטט עם אשתו ויכעוס, דהכעס הוא סימן רע ביותר, אלא יסבול ולא יקפיד אפילו בלב".
מדוע לא אומרים את ה 'יהי רצון' לפני הברכה על הסימן?
מנהג ישראל הוא לא לומר את ה 'יהי רצון' ואז לברך ולאכול, אלא מברכים על הסימן טועמים ממנו ואז אומרים את ה 'יהי רצון' ואוכלים שוב. ולכאורה היה יותר פשוט לומר את ה 'יהי רצון' לפני הברכה ואז לברך ולאכול.
הסיבה שלא אומרים את ה'יהי רצון' לפני הברכה, מובאת בזוהר הקדוש (ח"א רכח.) "בגין כך בכל אתר דברכאן אצטריכו לברכא, בעי קב"ה לאתברכא בקדמיתא, ולבתר אתברכו אחרנין"
תרגום: בכל מקום שצריך ברכה צריך לברך את הקב"ה קודם ואחר כך לברך דבר אחר.
ואם לא עשה כן, והקדים ברכת חבירו לברכת המקום, לא תתקיים אותה ברכה, וגם כאן לפני שאנו רוצים להמשיך ברכה עלינו באמירת ה 'יהי רצון' עלינו להקדים לברך את הקב"ה.
והזוהר הקדוש מביא מקור לדבר זה מדברי התורה עצמה: יצחק ברך את ה' לפני שברך את עשו באומרו "ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה'".
יעקב אף הוא הקדים את ברכת ה' לברכת בניו, ולכן כשבא יעקב לברך את בני יוסף הקדים שבחו של הקב"ה תחלה, כמו שנאמר: "האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה", ואח"כ סיים: "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים וכו', וידגו לרוב בקרב הארץ".
ובגמרא בנדרים לב: מבואר כי מכיוון שמלכי צדק הקדים את ברכת אברהם לברכת ה', באומרו : "ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, וברוך אל עליון" עברה הכהונה ממנו לאברהם שנאמר "והוא כהן לאל עליון, הוא כהן - ואין זרעו כהן".
ומכל הדוגמאות הללו אנו למדים כי אין להקדים את ה 'יהי רצון' לאכילה.
מתי אוכלים את הסימנים?
ישנם מספר מנהגים מתי אוכלים את הסימנים. יש שאוכלים את הסימנים לאחר הקידוש לפני נטילת הידיים. הבעיה במנהג זה הוא שנכנסים לספק ברכות לגבי ברכה אחרונה על סימנים אלו.
ויש שאוכלים אותם לאחר ברכת המוציא, ובכך יוצאים מהספק של הברכה האחרונה שברכת המזון שלאחר הסעודה פוטרת סימנים אלו.
המנהג השני הוא המומלץ יותר על ידי הפוסקים, דהיינו לברך המוציא ולאחר מכן לאכול את הסימנים.
ומכיוון שמר"ן בסימן קעז כתב שדברים שבאים בתוך הסעודה שרגילים ללפת בהם את הפת, כגון בשר דגים ירקות גבינה, לא מברכים עליהם - לכן לא צריך לברך על הירקות (כרתי סלק דלעת וכו'). והגרמ"א הביא מנהג: לקחת פרי האדמה שאינו חלק מהארוחה כגון אבטיח מלון בננה או בוטנים ולברך עליו. ויש שלא נוהגים כך.
לאכול בתחילה את התמר
כתב הגרע"י בשו"ת יחוה דעת (חלק א סימן נא):
"הואיל ומכלל הפירות המובאים על השלחן בלילי ראש השנה, תמרים, שנשתבחה בהם הארץ, והם קודמים לברכה לרמונים ולשאר פירות, לכן להם משפט הבכורה, ויברך בורא פרי העץ על תמרה ויאכל, ואח"כ יאמר יהי רצון על תמרה אחרת ויאכל. ובברכת בורא פרי העץ שאמר על התמרים, פטר כל פירות העץ שעל השלחן, וכן בברכת שהחיינו שבירך על התמרים (אם אוכל מהם בפעם ראשונה), פוטר כל מיני פירות חדשים שלפניו מברכת שהחיינו".
פרטים נוספים
ישנם עוד מספר פרטים בעניין אכילת הסימנים המובאים בהלכות חגים לגרמ"א:
א. כשאוכלים את התפוח לא יאמרו "שתהיה לנו שנה מתוקה כדבש" מפני שנאמר "דבש מצאת אכול דייך", ואנו רוצים ברכה בלי די.
ב. אם אין המאכלים ערבים לו יבקש את הבקשה בראייה בלבד.
ג. זוג שמתחתן ינהיג לאכול את הסימנים שמביתו ומביתה.
ד. יש הנוהגים להתחיל בתפוח בדבש, אך המנהג הנכון לאכול מהתמר שהוא ממין שבעה.
ה. נוהגים לעשות סדר זה בשני הלילות. ובכל מקרה לא יכינו מיום טוב אחד לשני כלום.
ו. בזמן הקידוש בלילה הראשון יסיר מעל השולחן את הפירות החדשים שלא יפטרו בברכת שהחיינו של הקידוש. ובלילה השני משאירים בכוונה פרי חדש על השולחן.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו יִמְלךְ ה' לְעולָם אֱלהַיִךְ צִיּון לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ
הדרך להמלכת ה'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
