פתחי נדרים | הרב יצחק שטסמן | בית המדרש

משנה וגמרא
נדרים

קטגוריה משנית

שבת ומועדים
תפילות יום הכיפורים

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

2749

5 דק' קריאה

"מֵה' מִצְעֲדֵי גָבֶר, וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ.
מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ, וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר..."
[משלי פרק כ כד-כו]

א. שנו חכמים בלשון המשנה [חגיגה י א], "היתר נדרים פורחין באויר, ואין להם על מה שיסמכו", והיינו שפרשת התרת נדרים נכתבה בתורה רק ברמיזה, ועיקרה נמסרה לחכמים בתורה שבעל פה. ומטעם זה כתב הרמב"ם [בסוף הלכות שבועות, ובפיה"מ נדרים סוף פרק י] שמי שנדר וליבו נוקפו להישאל על הנדרים והשבועות משום שלא נתפרשו בתורה, יש בכך "שמץ מינות", שהרי הוא כאינו מאמין בתורה שבע"פ. וכבר העיד הרמב"ם [בפירוש המשניות שם] שבמקומותינו נוהגים לעשות התרת שבועות מעשים בכל יום, משום שאין נובעים במקומות אלו המים הרעים דהיינו המינות. ועד"ז כתב הכוזרי [מאמר שלישי סוף אות מט] שהקראים אינם מודים בהתרת נדרים.
ובשו"ת חוות יאיר [סימן טו, בתו"ד שם] הביא קבלה שקיבל שכיון שאין היתר נדרים מפורש במקרא, לכן הנמנעים מלהתיר נדרי רשות שנדרו, הרי הם כמחוסרי אמנה בקבלת חז"ל ח"ו. והצפנת פענח [בהערותיו על "זוהר הרקיע" להרשב"ץ, אזהרה עא, עמ' 283] כתב שזהו מקור המנהג שעושים התרת נדרים ביום הכיפורים בפרסום ובפומבי, שכיון שאין הצדוקים מודים בהתרת נדרים, לכן התקינו לעשותה בפומבי, כדוגמת שאר הדברים שהצדוקים אינם מודים בהם שעושים בפרהסיא, כדי להוציא מליבם של הצדוקים, כמו קצירת העומר [במנחות סה א], מצות ערבה [בסוכה מג ב] וניסוך המים [בירושלמי סוכה פ"ד ה"ו], עיי"ש. ועד"ז שמעתי טעם במנהג הקדמונים לאחוז בספר תורה בשעת אמירת "כל נדרי", [עי' מה שהובא בפרק פג סעיף ט והערה כט בנדון זה], שזהו כדי להורות ולהודיע ש"יש להן על מה שיסמוכו".

ב. ובטעם הדבר שלא נתפרשו בתורה היתר נדרים ושבועות, ועשאתם תורה כסתרי תורה שנכתבו רק ברמיזה, כתב הרמב"ן [ריש פרשת מטות] שאולי צריך להעלים אלה החוקים מבני ישראל כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים. ומטעם זה לא נאמרה פרשת התרת נדרים אלא ל"ראשי המטות" בלבד, ואמרה תורה ללמד משפט התרת והפרת נדרים רק לחכמי ישראל - ראשי שבטיהם. [ועמש"כ החת"ס ב"תורת משה" לפרש לפ"ז האמור במדרש במה שאמר נבוכדנצר לסנהדרין שהתירו לצדקיהו].
ועד"ז כתב האור החיים [שם] בטעם ש"היתר נדרים פורחים באויר" ולא נתפרשו דיני נדרים בתורה, שזהו משום שלא רצה השי"ת לפרש לעיני כל שנדרים ושבועות ישנם בהיתר, משום שיבואו עי"ז לזלזל בנדרים ובשבועות, ולכך העלים הכתוב הדבר, ומסר דבר זה רק לגדולי ישראל שהם ידעו ויבחנו חילוקי המשפטים שבהיתר. ואילו בפני כל ההמון יהיו דינים אלו נעולי דלת, לקיים כל נדר וכל שבועה, וכמו שאמור "לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה". וזה מה שאמר הכתוב, "וידבר משה אל ראשי המטות" - דהיינו גדולי ישראל - להם אמר המצוה בשלימות, ופירט בפניהם התרת נדרים ה"פורחים באויר" הנמסר בעל פה, ואילו לכל "בני ישראל", נאמר רק "זה הדבר אשר צוה ה'", עיי"ש עוד.

ג. ומטעם זה היו נמנעים בתקופת הגאונים מלשנות מסכת נדרים, וכמו שכתבו הראשונים: "ומשנות מר רב יהודאי לא נשנית נדרים בבית המדרש יותר ממאה שנה, ואין מי יודע לדקדק בה כראוי", [עי' בתשובה הנדפסת ברי"ף סוף נדרים, בסמ"ג ל"ת מצוה רמא בשם ספר העתים, וב"אוצר הגאונים", עמ' 19 ועמ' 23], ונימוקם עמם, שהרי אם יוודע לרבים שנדרים ישנם בשאלה, יבואו להקל ראש בנדרים, [עי' ב"הלכות פסוקות מן הגאונים" סימן קכ, ובמה שהביא ב"דורות ראשונים" ח"ג, רבנן סבוראי, עמ' 48-50], ויש שפירשו מטעם זה מה שאמרו הראשונים [עי' בפירוש הרא"ש נדרים ב: ובתוס' שם דף ז א ודף כ א, ועי' תפא"י אבות פ"ב ב"בועז" אות ב בסו"ד שם], "לשון נדרים משונה", [עי' ב"דורות ראשונים" הנ"ל והגרש"ז אויערבאך זצ"ל ב"מנחת שלמה נדרים עמ' קנ, וב"שלמי נדר" הערה כ שפירשו שזהו מטעם זה שנמנעו מלשנות מסכת נדרים], ואינה מתוקנת כשאר מסכתות, [עי' מה שהאריך לבאר בזה ב"דורות ראשונים" שם]. ומר יהודאי גאון אמר "אין בנו מי שיודע להתיר מחילת נדרים ושבועות, ואין בנו לשון מרפא". [עי' באוצר הגאונים, ברי"ף ובסמ"ג שם, ועוד]. והוסיפו הראשונים [שם] שהגאונים שאחריו נשאו קל וחומר בעצמן, ונמנעו מלהתיר נדרים בהתרת חכם זולת לדבר מצוה. [ורמז לזה הר"ן בנדרים כג ב].
וכך היה מנהג הישיבות בתקופת הגאונים להימנע מלומר "כל נדרי" בליל יום הכיפורים, כדי שלא יבואו להקל ראש ולזלזל בנדרים, וכמו שהביא המאירי, [ב"בחבור התשובה" עמ' 518]. וכן איתא בתשובת הגאונים [שערי תשובה, סימן לח] שרב האי גאון היה מוחה באותם האומרים "כל נדרי" כדי לבטל נדרים. ואמר: "חס ושלום, שאין לנו להתנהג בכך וכו'. ולא שמענו מרבותינו ז"ל שיהיו נוהגים מנהג זה כל עיקר ואל תתנהגו גם אתם במנהג זה וכו'. וכי דבר קל הוא בעיניכם לחטוא אדם בענין נדרים ושבועות, ויעשה זה בר"ה קודם או ביוה"כ ויכפר לו? ח"ו, כי לא אל חפץ רשע הוא ולא יגור עמו רע. אילו יהיו יודעים בני אדם ענין נדר וענין שבועה, לא יהיו מערימים עליהם כלל וכל המערים כאלו... לכן אתם החמירו כמותינו ואל תשנו ממנהג הישיבות". וכן הביא בשו"ת הריב"ש [סו"ס שצד] בשם הרי"ט שטוב שלא לומר "כל נדרי" כלל מפני שנותנים קלות ראש בנדרים בפני עמי הארץ ובפני כל מי שאינו תלמיד חכם, וגם בשו"ת הרדב"ז [ח"ד סימן לג] הביא שיש מי שסובר שאין ראוי לומר "כל נדרי" כלל כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, ויש נוהגים כן, עיי"ש, [וכדלהלן בפרק פב הערה י], עיי"ש.

ד. ואמנם כבר נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לומר "כל נדרי" בצבור בפרסום רב, ברגשי קודש ובניגון מיוחד המתוקן ומקובל מימי קדם, אשר בכל הארץ יצא קוום ובקצה תבל מיליהם, [עי' בפרק פב הערה ו במקור נגון "כל נדרי"], וכפי שהעידו על כך בעל מטה אפרים [סימן תריט סעיף יא] ובעל ערוך השולחן [יו"ד סימן ריא סעיף י]. והוסיף הערוה"ש שכל תפלת ליל יוה"כ מכונה אצלנו בשם "תפלת כל נדרי". וכמו"כ מנהגנו לעשות בצבור התרת נדרים בערב ראש השנה. וצריך ליתן טעם מדוע איננו חוששים לחורבא דנפיק מיניה, כפי שחשו הראשונים הקדמונים מתקופת הגאונים שאם נפרסם ענין התרת נדרים ומסירת מודעא יבואו לזלזל בנדרים מחמת כך. ומה גם שהרי בגמרא [בנדרים כג ב] מצינו שכן חששו לכך, שאמרו שרב הונא בר חנינא סבר למדרשיה בפרקא [-למסירת מודעא לבטל נדרים], והשיב לו רבא "תנא מסתם לה סתומי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, ואת דרשת לה בפרקא".
ומצינו בראשונים שכתבו ליישב קושיה זו, ופירשו שלא הרי דורות ראשונים שגם לעמי הארצות היו נדרים חמורים, ולכך הקפידו שלא לדרוש בפירקא "מסירת מודעא", כדורות אחרונים שהוקל עוון נדרים בעיני ההמון רח"ל, וכמו שכבר אמרו בגמרא [בגיטין לה.] "בשני דרב קילי נדרי", ולכן בזמנינו אדרבה, עדיף לעשות זאת בפרסום. [עי' בריטב"א נדרים כג: ד"ה כתב, מאירי כ: סוד"ה ופירשו, ור"ת בספר הישר אות קמד, ולהלן פרק פד הערה י]. ופירש הגרש"ז אויערבאך זצ"ל [ב"מנחת שלמה נדרים עמ' קלו ועמ' קנ, וב"שלמי נדר" הערה כ] שמשום חומר נדרים חשו חכמי הדורות להציל את ההמון מעוון זה, ולכן הקילו מחמת כך ולא חשו לתקלה שיש בפרסום אמירת "כל נדרי" בפני כל, כדי שלא יתקיימו הנדרים, [ועי' להלן בפרק פ הערה ג ובפרק פד הערה יג אם ראוי לפרסם לנשים ענין מסירת מודעא]. והוסיף הגרש"ז אויערבאך זצ"ל [במנחת שלמה נדרים עמ' קנא, וב"שלמי נדר" אות כא] שכמו"כ לשיטת הסוברים שמסירת המודעא מועילה רק אם נזכר בה מיד אחרי הנדר, עיקר טעם תקנת "כל נדרי" היתה רק כדי להשריש בלבות בני אדם שהנדרים מגונים, וכמו שאמרו בגמרא [בנדרים כב א] שהנודר כאילו בנה במה. וע"י שיושרש הדבר בלב כל אחד, ממילא אם יארע שידור במשך ימות השנה, מיד יזכר בגנות הנדרים ויתחרט על כך. [אלא דעכ"פ בפועל מועילה המודעא רק לענין זה שלא יהיה צריך להוציא הביטול בשפתיו לאחר שידור].

מתוך ספר "כל נדרי" לרכישת הספר: 077-4300407

תפילות יום הכיפורים

נדרים