ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שמחת חתנים ;">

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share



גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשס"ח

שמחת חתנים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל

מצוות השמחה בשבעת ימי המשתה
שאלה: האם מותר לחתן לעבוד בשבעת הימים שאחר חתונתו?
תשובה: מצווה על החתן שישמח עם כלתו שבעה ימים, ולא יעשה מלאכה ולא ישא וייתן בשוק אלא אוכל ושותה ושמח עם כלתו (שו"ע אה"ע ס"ד, א'). ודבר זה נתקן על ידי משה רבנו (ירושלמי מו"ק י, ז).
כפי הנראה מנהג זה היה קיים בין נכבדי האומות עוד לפני מתן תורה, וכפי שמצינו שאמר לבן הארמי ליעקב אבינו ע"ה: "מלא שבוע זאת", ומשה רבנו ראה שהוא מנהג נכון שישמח החתן עם הכלה שבעה ימים, ועל כן תיקן זאת לישראל (רמב"ן שם).

באיזו סעודה מברכים שבע ברכות?
בשבעת ימי המשתה עושים סעודות לשמחה. ואם משתתפים בסעודה עשרה אנשים, ואחד מהם לא השתתף עדיין בשמחת החתן והכלה, והרי הוא 'פנים חדשות', שבזכותו השמחה מתגברת, ומוסיפים עבורו דבר מאכל, מברכים לאחר ברכת המזון שבע ברכות על כוס יין. ויש אומרים שצריך שיהיו שני אנשים חדשים כדי לברך שבע ברכות (ר' אברהם בשם אביו הרמב"ם). ומנהג אשכנזים וחלק מהספרדים להסתפק באחד שהוא 'פנים חדשות', וחלק מהספרדים מחמירים להצריך שני 'פנים חדשות' (עיין אוצה"פ ס"ב, ל"ג, ב').
בשבת וביום טוב מברכים שבע ברכות גם ללא 'פנים חדשות', מפני ששמחת היום מהווה תחליף לפנים החדשות.

כמה צריכים לאכול בסעודת שבע ברכות?
שאלה: האם אפשר לברך שבע ברכות כאשר לא כל העשרה אכלו לחם?
תשובה: לכל הדעות צריך שיהיו שם עשרה. השאלה כמה מתוכם צריכים לאכול ומה? ויש בזה ארבע דעות באחרונים, ונוהגים כדעה המחמירה. ונמנה את הדעות מהמקילה עד המחמירה. א) לדעה המקלה ביותר מספיק ששלושה מתוך העשרה יאכלו לחם (האלף לך שלמה או"ח צג). ב) צריך שלפחות שלושה יאכלו פת ושלושה משאר מאכלים אפילו בלא פת (מנחת פיתים סב, ה). ג) צריך ששה שיאכלו פת (זכור לאברהם). ד) צריך שבעה שיאכלו פת, ועוד שלושה שיאכלו לכל הפחות פירות. וכך המנהג (עיין בספר הנישואין כהלכתם יד, מא).

האם מי שלא אכל לחם יכול לברך?
שאלה: האם אפשר לכבד מי שלא אכל פת או פירות לברך אחת משבע הברכות?
תשובה: נחלקו בזה האחרונים. יש אומרים שאפשר לכבד בברכה גם את מי שלא אכל בעצמו. ויש אומרים שרק מי שאכל פת יכול לברך אחת משבע ברכות, וכך ראוי לנהוג. ואין למחות ביד המקלים, שיש להם על מי לסמוך (עיין בנישואין כהלכתם יד, צה).

אימתי עורכים שבת חתן, לפני החתונה או אחריה?
נהגו לעשות לחתן שמחה וכבוד בשבת. למנהג אשכנז נוהגים לעשות כן הן בשבת שלפני החתונה,
והן בשבת שלאחר החתונה. וכך נהגו גם בספרד, וכפי שכתב הרשב"א (משמרת הבית): "מנהגן של ישראל בכל מקום ומקום תורה הוא, וכל מה שעושים במנהגיהם יסודותם בקודש. ובכל מקומותינו הנהיגו להכין סעודה ושמחה בשבת לפני שבת של נישואין". והטעם לכך, שכל הברכה של כל השבוע גנוזה ונובעת משבת, ולכן כבר בשבת ניכרת שמחת החתונה.
והטעם לשמחה שעושים בשבת שאחר החתונה, מפני שהיא בתוך שבעת ימי המשתה, ועל ידי קדושת השבת ניכרת עלייתו של החתן יותר, ומתוך כך הוא יכול לזכות לתורה במדרגה גבוהה יותר, ועל כן מעלים אותו לתורה.
וכיום עדות המזרח לא נהגו לעשות שמחה בשבת שלפני החתונה, אבל רבים נוהגים להעלות את החתן לתורה.

עליית החתן לתורה והולכתו לבית הכנסת
עליית החתן לתורה בשבת חתן דוחה את שאר החיובים, כמו 'יורצייט', ורק מי שיש לו בר מצווה באותו היום שווה במדרגתו לחתן. יש שנהגו להעלות את החתן למפטיר, ויש שנהגו לשלישי או אחרון. ולכתחילה מעלים לתורה גם את קרובי החתן, את אביו ואת אבי הכלה.
נהגו להוליך את החתן לבית הכנסת לתפילת שחרית בשירים, וגם היום רבים נוהגים כן. וטוב לנהוג כך, ובמיוחד כאשר החתן ישן בדירה לחוד, שאם לא יבואו ללוותו יש חשש שמחמת העייפות לא יתעורר בזמן לתפילה, ואח"כ יצטרכו להבהילו בחיפזון לבית הכנסת כדי שיספיק לעלות לתורה. ומכל מקום גם כשאין נוהגים להביאו בשירה, טוב שאחד מידידיו ידאג להעירו בזמן לתפילה.
ובמקומות רבים נהגו להושיב את החתן במקום מכובד, סמוך לארון הקודש (מחזור ויטרי).
וגם בשעת עליית החתן לתורה מזמרים לכבוד החתן. ונהגו לזרוק אז ממתקים לסימן טוב, ויש מקור לכך בגמרא, אלא שצריך להקפיד שלא לזרוק דברי מאכל שיימאסו על ידי כך (ברכות נ, ב). ובמקומות רבים נוהגים שהנשים זורקות את הממתקים.

האם ראוי לבן מאומץ לברר מי הוריו הביולוגיים?
לפני כשנה התייחסתי לשאלה האם נכון שבן מאומץ יברר מי הם הוריו הביולוגיים, וכתבתי שככלל ראוי שבן מאומץ יכיר את הוריו הביולוגיים ושאר בני משפחתו, הן מפני החשש שמא מתוך שלא יכירם יבוא להתחתן עם אחותו או דודתו, והן מצד כיבוד הורים.
וציינתי שאמנם בזה שההורים הביולוגיים הסכימו לוותר עליו ומסרוהו לאימוץ, ממילא ויתרו גם על כיבוד הורים, וההלכה היא שהורים שוויתרו על כבודם - כבודם מחול (שו"ע יו"ד רמ, יט), ולכן אין על בנם חובה לחפשם ולכבדם. ואף על פי כן אם יכירם ויכבדם - יקיים מצווה.

וכאשר יש חשש שהגילוי והחשיפה עלולים ליצור משבר בנפשו - עדיף שלא יחפשם. ומי שמסופק בזה, מוטב שיתייעץ עם אדם חכם, מנוסה וירא שמיים שמכיר אותו היטב.
עוד חשוב להוסיף, שאם ההורים המאמצים עלולים להצטער מזה, וקל וחומר כאשר הם מביעים חששות ודאגות כלפי הבירור הזה, עדיף לבן שלא לברר מי הוריו הביולוגיים. ראשית, יתכן מאוד שהוריו המאמצים יודעים שהדבר יגרום לו משבר. שנית, חובה על הבן המאומץ להכיר להוריו המאמצים תודה, ולנהוג כלפיהם במורא וכבוד, כמו שבן רגיל צריך לנהוג כלפי הוריו. וכיוון שאין על הבן המאומץ חובה לכבד את הוריו הביולוגיים, מצד המצווה עדיף שלא יצער את ההורים המאמצים מאשר שיחפש את הוריו הביולוגיים.
ואם הוא מעוניין מאוד למצוא את הוריו הביולוגיים, והדבר טורד את מנוחתו, ראוי שיתייעץ על כך עם תלמיד חכם שמכיר אותו היטב או שמצוי בתחומים הללו.

האם מי שנוסע מביתו לכל הפסח חייב בבדיקת חמץ?
הנוסעים מביתם לכל ימי הפסח חייבים לקיים בדיקת חמץ, שהרי אם יישאר כזית חמץ ברשותם יעברו עליו בשני איסורי תורה: 'בל יראה' ו'בל יימצא'.
ואומנם כל ישראל מבטלים את החמץ בערב פסח באמירת נוסח "כל חמירא", שעניינו לומר שהחמץ נחשב עבורנו כעפר הארץ והפקר, וממילא גם אם יישאר בבית כזית חמץ, לא יעברו עליו בבל יראה ובל ימצא, שהרי הוא נחשב כעפר שאין עוברים עליו באיסור. אלא שחכמים תקנו שלא להסתפק בביטול החמץ, אלא הצריכו בנוסף לביטול גם לבדוק את החמץ ולבערו. כי חששו חכמים שמא יהיו אנשים שיאמרו את הביטול מן השפה ולחוץ, ובליבם יחשבו לאכול את החמץ אחר הפסח, ונמצא שעברו על איסור בל יראה ובל ימצא. לפיכך גם מי שאינו מתכוון לשהות בביתו בימי הפסח חייב לבדוק את החמץ ולבערו מביתו.

האם מכירת הבית לגוי תועיל לפטור מבדיקת חמץ?
נחלקו בזה הפוסקים. יש מקילים, שהואיל ובפועל הבית אינו ברשותו בערב פסח, שכן הוא נמכר או הושכר לגוי, אינו חייב לבודקו (חק יעקב והגר"א בדעת הטור והרמ"א). ורבים מחמירים, שהואיל והתגורר בבית הזה בתוך שלושים הימים שלפני הפסח, כבר חלה עליו חובת בדיקת חמץ, ורק אם יעבור לבית אחר שבו הוא יתחייב בבדיקת חמץ, יהיה פטור מלבדוק את הבית שמכר או השכיר לגוי (אבי העזרי, שו"ע תלו, ג, ומ"א והגר"ז בדעת הטור והרמ"א). בנוסף לכך, אין ראוי לאדם להשתמט מלקיים את מצוות בדיקת חמץ.
למעשה, כדי לצאת ידי כולם יש להשאיר חדר אחד ברשותו כל הפסח ובו יקיימו את מצוות בדיקת חמץ, ואילו את שאר חדרי הבית אפשר למכור או להשכיר עם החמץ שבתוכם, ואזי את אותם החדרים לא יצטרכו לבדוק (עיין פניני הלכה פסח ד, יא).

מה עושים עם התנור וכלי האוכל?
יש לנקותם לפני פסח מכל ממשות חמץ, שאם לא כן אחר הפסח יהיה צורך לנקותם כדי שלא לאכול חמץ שעבר עליו הפסח. ולמכור את הכלים לגוי לא כדאי, משום שאחרי הפסח יצטרכו להטבילם במקווה כדין כלים שנקנו מגוי.

האם מותר למכור את חדרי הבית לגוי?
בארץ ישראל אסור למכור בית לנוכרי (שו"ע יו"ד קנ"א, ח'), ועל כן צריך לציין בשטר מכירת החמץ שמדובר בהשכרה, ובנוסף לכך, יש למכור את החמץ שנמצא בכל החדרים המושכרים, ובזה ייפטרו מלבדוק את אותם החדרים.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il