"שום תשים עליך מלך..." | הרב אברהם אבא וינגורט | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
מלוכה

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אסתר בת רחל

6 דק' קריאה

לתלמידי היקר הרב יואל קלינג שליט"א
ולאחינו הגבורים מגוש קטיף ומצפון השומרון
השלום והברכה!

אנו מתקרבים לשנה החדשה, שנת תשס"ט (ונקוה שתהיה לכם כשמה: תהא שנה זאת סוף לטרטורים...), ובאתי לברך אתכם בשנת גאולה וישועה, פרנסה וכלכלה.
נתתי לאחרונה שיעור בענייני מלך בפרשת שופטים, וכיון שראש השנה הוא המועד המובחר בו אנו מכתירים את הקב"ה כמלך, באתי לשתף אתכם במקצת, במחשבות שהעליתי.

ישנה קושיא גדולה, שמעלה אותה הרמב"ן (דברים י"ז ט"ו), על פרשת המלך. הפסוק אומר: "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ד' אלוקיך בו, מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכן לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא" (דברים י"ז, ט"ו).
אם הפסוק "אשר יבחר ד' אלוקיך בו" בא לציין שהשי"ת הוא הבוחר את המלך (על פי נביא או במשפט אורים ותומים), מה הטעם להזהיר לא לקחת איש נכרי, וכי יעלה על הדעת שהשם יבחר בנכרי להנהיג את ישראל, אתמהה?
והרמב"ן מביא ג' תשובות, ולכל אחת מהן, השלכות מרחיקות לכת למצבנו כאן ועכשיו... ונביא את תשובותיו, בשפתינו.

א. תשובה ראשונה, עפ"י דעת רבותנו, שהפסוק מדבר על שני מצבים. מצב אידיאלי, הוא המצב בו הקב"ה הוא הבוחר במלך. אך ישנה גם מציאות, בה לא זוכים שהבחירה באה "ישירות" מהשי"ת, והעם, או באי כוחו, הוא הבוחר, ואז מוזהרים אנו שלא לבחור לעולם באיש נכרי.

ב. "אשר יבחר ד'" אינו מצביע בהכרח על בחירה "ישירה" מאת ד' (על פי נביא או במשפט אורים ותומים), אלא בא להדגיש שהבחירה של העם צריכה להתאים למה שד' היה בוחר. וכשם שהקב"ה בחר בישראל, כן ישראל צריכים לבחור מלך ההולך בדרכו של השי"ת, כאילו השי"ת הוא שבחר בו, ולא ח"ו מלך השנאוי ע"י ד'. ומתוך כך עליהם להיזהר לא לבחור באיש נכרי. ואולי הדגש איננו רק על האיש, אלא על הדרך, שלא ינהיג את ישראל בדרך שמלכי אומות העולם מנהיגים את עמם ואת ארצם. ומתוך כך, המשך הפסוקים, המורים למלך כיצד להתנהג, ושיהיה בידו ספר תורה שהוא לו למדריך לכל ימי חייו.

ג. כל מלך, כל מנהיג בעם, הוא בעצם נבחר ע"י השי"ת. לא תיתכן שררה בעם, בלי שהקב"ה נותן את הגושפקנא. וכך אמרו חז"ל, שאפילו ריש גרגותא (רש"י: הממונה על החופרין חפירות למלאותן מים כדי להשקות בהן שדותיהן), מן שמיא מוקמי ליה (ברכות נ"ח,א). וזהו "אשר יבחר ד'", כי בעצם טבעו, שהוא בעל שררה, נבחר הוא בגזירת עליון. אך בפועל, ישראל הם הבוחרים בו, וע"כ הוזהרו שלא לבחור באיש נכרי.

ונחזור אל תשובותיו של הרמב"ן. ונקודת המוצא, שמבחינה מוסרית, ג' תשובות אלו, מצביעות על ג' הסתכלויות בהנהגת ישראל. ואולי אין אלו סותרות אחת את רעותה, אלא משלימות זו את זו.

א. בהסתכלות הראשונה, ישנו מצב אידיאלי, שההנהגה נבחרת "ישירות" ע"י השי"ת, שהכל בא מלמעלה. אך לא כל דור זוכה להתערותא דלעילא כזו, ויש דור שההתערותא היא מלתתא, שעל העם מוטלת המשימה הכבדה לבחור במי שינהיג אותו. ועלינו לדעת שגם דרך זו משתלבת ברצון הבורא ית'. ומתוך כך, אין לנו לדחות מראש מנהיג שהעם בחר בו, לחשוב דכיון שבחירתו לא היתה ע"י נביא וכדומה, הוא לא שייך לנו. אדרבה, עלינו לפעול גם במישור הזה, ולדאוג שהמנהיג, בכל הליכותיו, יתאים לדרך שהשי"ת רוצה שיהיה מנהיג בישראל.
והיה אם אינו מתאים, עלינו להשתדל לתקנו, ואם לא שייך, עלינו לחפש מחליף...
ודומה שכיון שאיננו נמצאים כאן במצב האידיאלי, שהשי"ת הוא הבוחר, אלא שהעם הוא הבוחר, אין כאן מצב שהכל לבן או הכל שחור, יש מצבי ביניים, שבדברים מסויימים הוא מתאים, ובדברים אחרים איננו מתאים, ואזי עלינו לחתור עד שנביא הנהגה הראויה להשי"ת.
ושמעתי פעם סיפור מופלא ממורי ורבי הגאון הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל, בעל ה"שרידי אש", על רבי ישראל סלנטר. רבי ישראל טייל פעם בליל שבת והגיע לנמל, וראה שם עובדים יהודיים שעובדים במשמרת לילה. הוא ניגש אליהם ודיבר על לבם, שכשיחזרו הביתה, באמצע הלילה, יעשו קידוש, ולא הרפה מהם עד שהבטיחו לו. תלמידיו של רבי ישראל סלנטר תמהו והשתוממו. אלה יהודים המחללים שבת ברי גלי, כיצד יחזרו הביתה מעבודתם ויעשו קידוש? אמר להם רבי ישראל: דעו נא שישנם שני סוגים של פגיעה בשבת קודש: יש ביטול שבת, ויש חלול שבת. ביטול שבת, פירושו שהשבת כאילו לא קיימת, והיא כביכול יום חול לכל דבר. ויש חילול שבת, האדם מודע ששבת היום אך הוא מחללו. מי שאצלו השבת בטלה, אין סיכוי שיבוא היום ויקיים אותה. אך מי שאצלו השבת היא מחוללת, יש סיכוי שביום מן הימים, מתוך המודעות לקיומה, יחזור וישמרנה.
עובדי נמל אלו, הוסיף רבי ישראל, הם מבטלי שבת. השבת היא לדידם כיום חול לכל דבר. אני באתי להפוך אותם למחללי שבת...
וע"כ, כשהמנהיג אינו מתאים לציוני תורתנו הקדושה, עלינו להוכיחו, עלינו לחתור ולהשתדל לתקן את מנהיגותו, ואם נמנע הדבר, והוא סגור ומסוגר בתוככי השקפותיו, הוא שבוי בידי חברי מפלגתו, עלינו להשתדל, עד כמה שזה ניתן בידינו בדרכים המקובלות, להחליף את ההנהגה.

ב. עלינו לבחור מנהיג שניתן להצביע: זהו המנהיג שהשי"ת היה בוחר בו. ואנו זקוקים לחוש מיוחד בכדי להכיר בדבר, הן בשעת הבחירה, והן לאח"ז.
והנה התורה נתנה לנו ציונים והכוונות, ע"מ שנוכל לפתח בעצמנו את אותו חוש המיוחד. אלו הציויים השונים שישנם בפרשת המלך.
ודומה שבקוים כללים, ישנם שני ציוני דרך ברורים:
האחד, הוא מנהיג שטובת העם היא לנגד עיניו, ולא טובת עצמו. ומתוך כך מתבקש הוא לא להרבות סוסים, לא להרבות נשים, ולא להרבות כסף. כי ברגע שייכנס ל"סחרור" זה, עיניו יהיו נשואות ל"כיסו" הפרטי, וטובת העם, "כיסאו" שהושאל לו ע"י העם, יהיה משועבד ל"כיסו".
השני, הוא מנהיג שכל שאיפתו היא לקרב את העם לאבינו שבשמים, להחזיק בהגה של ספינה שהמצוות ממלאות את חללה.
והתנאי לקיום שתי תכונות אלו - שלא ירום לבבו, שיראה את עצמו כמשרת העם וכעבד ד'.
והנה לאורך ההיסטוריה, היו מנהיגים בעם, שלפחות המשאלה הראשונה התמלאה בחלקה. טובת העם היתה נר לרגלם, גם אם לא תמיד קלעו למטרה הרצויה. על מנהיג מסוג זה, ניתן לומר כביכול, שהוא ניחון במקצת ברוח ד'. אין הוא רק נבחר העם, אלא גם, במידה כלשהי, נבחר ד'.
אך היו וישנם מנהיגים, שדאגתם "לכיסם" היא המנחה את דאגתם ל"כיסאם". "כיסאם" הוא רק קרש קפיצה לצבור עוצמה וכוח, וכל מעשיהם, הנעשים כאילו לטובת העם, מונחים ע"י רום לבבם. כשנתקלים אנו במנהיגים כאלו, יכולים אנו לומר בביטחון שלא הוא המנהיג שד' היה בוחר בו, ועלינו להשתדל, עד כמה שידינו מגעת, להורידו מכיסאו. והיה אם אין בנו העוז והעוצמה או היכולת לעשות זאת בפועל, עלינו להתפלל שהשי"ת יעשה זאת במקומינו (עי' בספורנו מופלא על הפסוק "והיה כי יצעק אלי", שאם האדם אינו עושה מה שמוטל עליו, הוא אינו מפרנס את העני, השי"ת יעשה זאת במקומו, עם כל התוצאות המתבקשות – שמות כ"ב, כ"ו). ולא מעט חשנו בשלש שנים האחרונות, עד היום הזה ממש, בהשגחה המופלאה של השי"ת, שהשפיל את הגאים שחברו יחד להשפילכם, וד"ל.

ג. עפ"י הדרך השלישית של הרמב"ן, כל מי שיש לו הנהגה כלשהי בישראל, הרי זה בגזירת עליון, והשי"ת הוא שבחר בו. לפי דרך זו, עלינו לומר שכל מנהיג, בין אם הוא ממלא את דבר ד', בין אם אינו ממלא, לא יכול להיות מנהיג אילולא שהשי"ת היה מסכים שיהיה. והרי הדברים פשוטים וברורים למאמין בהשגחת ד' בעולם.
ודומה שבעיקר, זה בא ללמדנו על מידת האחריות של העם ביחס למי שמנהיג אותו. הקב"ה מעמיד פרנס על הציבור עפ"י מה שהציבור ראוי לו (ואמנם ישנם מצבים, שהעם זוכה ולא המנהיג, או המנהיג זוכה ולא העם, כפי שלמדונו חז"ל על מלכי יהודה האחרונים. אך אלו מצבים חריגים, ולעומק העיון הם גם לא סותרים את הנאמר כאן). וע"כ אם ישנו מנהיג שאינו נוהג לפי שאיפותנו, אל לנו רק לחפש "שעיר לעזאזל", בדמותו של המנהיג, אלא עלינו לתלות את הקולר בנו. כפי הנראה אנו, כלל ישראל, לא היינו ראויים למנהיג אחר [ויפה העיר לי הרב אהרן וקסלשטיין שליט"א, שישנם מנהיגים שהפכו את עורם, ועשו את ההיפוך ממה שהבטיחו קבל עם ועדה בשעה שהלכו להיבחר. ואז, במידה מסויימת, האחריות יותר רובצת על כתפי המנהיג. אך ישנם מצבים שהמנהיג עושה במדוייק מה שהבטיח, לפני שנבחר. וכך הוא עם מי שהנהיג בתקופה האחרונה, עד היום הזה. ואזי עלינו לבוא בראש וראשונה בטענות על עצמנו. הקולר תלוי בנו, שבחרנו בו, למרות שגילה בפרהסיא את תכניותיו...].
ע"כ התיקון הראשוני צריך להיות בנו, לתקן את מעשינו, הן בין אדם לחברו הן בין אדם למקום. וכיון שלקראת הימים הנוראים, עלינו לתקן בראש וראשונה את מעשינו או מחדלנו כלפי אחינו, עלינו לגלות בהרבה יתר שאת את הערבות ההדדית, לכאוב את הכאב של הזולת! וכמה הדברים נכונים ומכאיבים ביחסנו אליכם. לא עשינו את כל מה שהיה בידנו לעשות ע"מ למנוע את המעשה הנורא, גם לא חשפנו בכל עוצמתנו את גודל הצער, הן בשעה שגורשתם מארצכם- ארצנו, הן לאח"ז, כשאחינו הפכו אתכם ל"פליטי חרב", עד עצם היום הזה…
קשים הדברים לאומרם, ואי אפשר לפרשם, ואעפ"כ יש לנו לרומזם, ע"מ שח"ו מצבים כאלו לא יישנו בעתיד, וגם ע"מ שנשכיל לא להיכנס לשיגרה, אלא נשתדל בכל מאווינו להגביה שפלים ולהוציא אתכם מ"סוכתכם" שאנו במו ידינו הכנסנו אתכם, ונשכיל להעמיד עלינו פרנסים יראי ד' שהרמת קרן ישראל לנגד עיניהם כל הימים. ויה"ר שנזכה בקרוב בימנו להנהגת מלכות שמים.

בברכת שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה
אברהם אבא וינגורט

מלוכה