ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- הנהגת ה' את העולם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
"נעשה אדם" (בראשית א' כו') אבל יש גם ממצאים של "הומונידים"! (סוגים שונים של יצורים שנחשבים אצל המדענים "אדם". האדם הניאנדרטלי- אנטומית הוא אדם, וכן ביציבה, בכישרון הפעלת הידי'ים וביצוע מגוון תנועות, וכן מוחו כשל אדם. טרינקהאוס והוולס עמ' 99, 97.)
תורת התפתחות האדם (נקראה גם בשם "המין היחיד של האדם")- אין.
[יעוין סי' ה' סעיף ב' המאמרים שם. וב- נ. אלדרינג' וי. טטרסל, 1982, The Myths of Haman Evolution (בהוצאת אוניברסיטת קולומבי'ה) עמ' 120, ועמ' 2. ובשאר המאמרים שהביא ב"בראשית ברא" עמ' 106.]
בסנהדרין קט. "דור הפלגה... נעשו קופים ורוחות ושדים ולילין." חלק מבוני
מגדל בבל הפכו לקופים. יש להעיר שכאן יש הרבה לתהות אם יש קשר לעיני'יננו. מאחר שכוונתם ז"ל היתה לעונש של הפסקת חי'יהם כאנשים והפיכתם לרוחות (ללא גוף) שדים ולילין (גוף עם כנפי'ים) נראה שאין כוונה שם ללידתו של זן חדש- קופים- מבני האדם, אלא מכוון הדבר לעונש לאותם אנשים ותו לא.
בבראשית פ"ה פס' ג': "ויהי אדם שלושים ומאת שנה ויולד בדמותו בצלמו,
ויקרא שמו שת." ב"ר פר' כג' אות ו': "...אבא כהן ברדלא... אמר להם עד כאן בצלם ובדמות, מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קינטרין" הערוך פי' "חסרי תרבות" ובפרוש המילים המובא בילקוט בדה"י תרע"ב מסביר: "אנשים פראים".
איך שלא נבין המאמר- אין זה יכול להיות אבותם של האפריקאים,
האינדיאנים הסינים ההודים וכו'. וזאת מאחר שכל הדורות עד לנח, וכל דורו- "נימוחו" במבול. נשאר רק נח ובניו. מהם בלבד- יצאו כל השבטים והעמים. (גם קניבאלים: אוכלי אדם- גם הם בעלי תרבות ממש, אכילת האדם הוא פולחן דתי, עם תפיסה רוחנית. ולפני כעשרים שנה נתגלה שהם יודעים על התנ"ך ועל ישראל, עד כדי שלא פגעו באיזה יהודי ממדינת ישראל שהגיע אליהם.)
ומאחר ששבטים ועמים בעלי גוף שונה- מדברים שפות שונות- אפשר
להניח שכשם ששפתם נתבלבלה ונהיו שפות שונות- נהיו גם הם שונים. שכן אם ההבדל הי'ה נוצר במשך הדורות- לא היו כולם משתנים, והיו גם אותם אנשים בכל המקומות בעולם.
אלא שבהמשך המדרש שם- לימוד מפשט הפסוק: "ארבעה דברים נשתנו בימי אנוש בן שת... ונעשו פניהן כקופות..." בילקוט דה"י שם: "כקופין", כלומר: לעומת שת שנולד "בדמותו כצלמו" של אדם הראשון שנברא ב"צלם אלוקים" - אחרים באותו זמן נולדו שלא כן. ואין לפרש את פשט התורה, כלידה של אנשים בעלי "תאר פנים" קצת שונה, מכוער משל האדם הראשון, שהי'ה "בצלמנו כדמותינו" (פ"א פס' כו'). שכן "תאר פנים", לא מוזכר בכל התורה כולה, לשום דבר ועני'ין להבדיל בין סוגי אנשים. א"כ לא סביר שהתורה תזכיר דבר חסר משמעות אצלה. אלא ודאי מדובר על לידת אנשים שונים, (עם שנוי משמעותי מאדם, בצלמו ובדמותו) אלא שאינם מוזכרים יותר, מאחר שקיומם אינו רלוונטי יותר להמשך השתלשלותה. וזה הסיבה שחז"ל דברו על "פני קופים", להבדיל מר' אבא כהן ברדלא שפרש כחסרי תרבות. שכן "בצלם" ו"דמות" בהחלט מדגיש הבדל ממשי. והגם שבמדע אין אפשרות של התפתחות/ הולדת אדם את ה"הומיניד", כמו שלא הומיניד את האדם, (מאמרים בבראשית ברא עמ' 117, 4-1) אבל הם נמצאו, (כנ"ל) והתורה ברמיזה אמרה שנולדו כאלה. ואעפ"י שמבחינה ביולוגית זה "נס"- רואים שוב שהתורה מספרת על מציאות קי'ימת. ואם אומרת שנולדו- אז גם נולדו.
(דברים שאמרה התורה בפרוש לא באנו בכלל לבדוק, שהרי כל התורה מלאה בדברי ניסים: הבריאה, תיבת נח, יוסף מלך במצרים, עשרת המכות, יציאת מצרים, קריאת ים סוף ומתן תורה. כולם אינם בכלל הטבע וההסתברות אלא שמה שאמרה- ודאי מדובר גם בהבנה של "ניסים", וזה גלוי בה מ"בראשית" ועד "לעיני כל ישראל". כל מה שבאנו לבדוק זה פרטים שהיא כותבת שישנם במציאות, ובאופן מדעי- לכאורה ידוע שאינם. בזה- באנו להראות שבידע יותר מקיף בשני התחומים, להבדיל- הם דווקא ישנם, כפי שאמרה.)
ומה שבגאוכרונוגי'ה קודם הי'ה הHomoerctus ואחריו ה- Man Neandartal, ולבסוף אנחנו, ה-Homo Sapiens Sapiens גם זה כבר זכה להפרכה: "תגליות חדשות של מאובנים הגבירו את הבילבול עד כדי כך שלא ברור איזה הומוניד קדום ואיזה מאוחר יותר". ( מבראשית ברא עמ' 70 וצי'ין שם גם את:
א. וולקר ואחרים אוגוסט 1986 Nature כרך 322, עמודים 522-517.
ד.ס. יוהנסן ואחרים, מאי 1987, Nature, כרך 327 עמודים 209-205
ב. ווד, מאי 1987, Nature כרך 327 עמודים 188-187.)
א"כ זה לא כמו המקובל מהגאוכרונולגי'ה, אין אצל האדם שום עידנים, רק שנמצא שבתקופה קדומה היו אנשים שנולדו שלא בצלם ובדמות אדם. ושוב כבשעור ה' אפשר לראות כעת בכל הממצאים, נקודת בריאה אחת, שבה היו כל היצורים, כולל אדם (כפי שנחשף כעת, וברור שכשמדברים על הומיניד בתקופה הקמברית- לא מדובר על אחד ויחיד באותו זמן. אחד מאותו מין- לא שורד גם לא מוליד. אלא שפשוט היו אנשים בכל ה"עידנים"- ככתוב בתורה.) ומשם ואילך אם מוצאים בתקופה מסוימת יותר מסוג זה ופחות מסוג זה, או בכלל לא- אילו התרבויות והתמעטויות בטבע, ואין מן הנמנע גם הכחדות. (לפי הממצאים בשטח.)
מה שיש להדגיש שכל ה"הומונידים", שלא כשאר החיות, יכול שנכחדו במבול, שהרי היו "אדם", והקב"ה הציל רק משפחה אחת: נח ובניו, אלא שגם אינו מן הנמנע שנכחדו קודם לכן, (לא כתוב בתורה מתי.) אלא שאם מצאם במקומות מרוחקים, (כמו הודו אפריקה, ואפילו אם ימצאנו באוסטרלי'ה או בקוטב) יהי'ה זה כמו שהחיות פשטו ביבשות. אפשרי גם שהיבשות נותקו אחר התפשטות החיות והאדם בפנגיאה. (היבשת בראשותה לפני שנפרדה ליבשות. וכמובן שאין כוונתי לשום זמן שאינו במסגרת זמן התורה.
אחר שבכל שעור נמצאו הממצאים- בתורה כה כתובים-אין זה כי אם מאת ה'.
אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים... (מתהילים קיא')
נספח: עולם הבא (הובא כאינדיקצי'ה לפרוש אור היום הראשון שבשעור ג')
שהעולם הבא רוחני - זה מאחר שמהותו: שכר שלאחר המות. (קידושין ל"ט: תוס' ר"ה ט"ז: ד"ה "ונחתמין") והוא לנפשות. ( ר"מ פ"ח תשובה ה"ב מדברי רב בברכות י"ז) על כן - רוחני. (שם)
אמנם ה ראב"ד מביא מכתובות קי"א: שבת קי"ד. מסנהד' צב. ומשם צ"א: שהעוה"ב גם לגוף. וכן רש"י ו תוס' ר"ה ט"ז: שיום הדין-לתחית המיתים. והתוס' מביא שזה מוכח מקרא. (שהרי יש שבע ראיות מן התוה"ק המובאות בסנהדרין :
חמש בדף צ: מבמדבר י"ח, שמות ו',דברים ל"א (באחרון באמת אין שום ראי'ה. זו היתה רק תשובה למינין. להם מביא ר"ג ראיות כל דהו. יעוי' תחילת סי' ד' ד"ה "האחד") דברים י"א ובמדבר ט"ו. אח' בד' צ"א: משמות ט"ו אח' בד' צ"ב. מדברים ל"ג ועוד ראי'ה אחת שהיא יסוד מוסד בש"ס (בחולין קמ"ב. וקידושין ל"ט:) מובא בראשונים (רמב"ן שער הגמול בעמ' 25 מתוך 31. (בדפוס הישן) ובל"מ פ"ח תשובה ה"א)
אכן יש 3 שיטות בדבר:
ה רמ' פ"ח תשובה ה"ב מדברי רב בברכות י"ז שהעוה"ב הוא רק לנפש בלבד.
ה רמב"ן שער הגמול במסקנתו עמ' 24 ו-25 מתוך 31 ד"ה "ועכשיו" וה ראב"ד שם מכתובות קי"א: שבת קי"ד. סנהד' צ"ב. וצ"א: ו רש"י ר"ה ט"ז: ד"ה "ליום הדין" שהוא לגוף ולנפש. (מסקנת הרמב"ן אפשר לראות גם בפירוש המודפס על הר"מ פ"ט ה"ב.)
ה תוס' : ר"ה שם ד"ה "ליום הדין"-שקודם שכר לנפש ואחר כן שכר בתחית המיתים.
ואמנם בסנהדרין (צ"א:) וברש"י ד"ה "כאן לימות"-רואים שהאור הזה שי'יך לימות המשיח. ושם הוא ודאי גשמי, לכ"ע. (יעוי'ין רמב"ן שער הגמול עמודה 25 שם שלעתיד לבא זה ימות המשיח ועמד שם שהוא גשמי. כן ברמ' פי"ב מלכים ה"ב. ש"ימות המשיח" - גשמי.)
השתא דאתינן להכי, מוכח לכאור' ללא שום צורך בשום פרוש, שהאור גשמי וכהוכחותינו באורך בסי' ג' בד"ה "לשאלה השני'ה".
אלא שהרמ' סבר כשמואל שאין בין העוה"ז לימות המשיח.... ולדעה זו-התפרש שם האור לעוה"ב. נמצא מעתה שלרמב"ם אותו אור הוא לעוה"ב שלשיטת' הוא רוחני.לא כדברינו.
אלא שהרמ' הלך גם אחר מאמר רבי חי'יא בר אבא (סנהד' צ"ט.) שכל הנבואות-לימות המשיח. ואמנם קיבל גם המאמר של שמואל: שאין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות, כניז'. וא"כ גם מאמר האור יתפרש כמשל כמו שנקט בה"א שם. אבל גשמי- י'הי'ה, שכן הוא לימות המשיח. א"כ הוא גם נברא גשמי.נמצא, שגם לרמ' האור גשמי כדהוכחנו מכל המאמרים בסי' ג' שם .
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
















