ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- הנהגת ה' את העולם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
אם נלך עם פרוש התושבע"פ,לפי סדר הדורות- עוד לפני אונקלוס הגר (שתרגם מפי רבי אליעזר הגדול ורבי יהושע- דור אחד אחרי הזוגות, יעוי' הקדמת הר"ם לי"ד, ומובא במגילה ג. שזה מעזרא ונחמי'ה) יש לנו לכאורה, שני פרושים שדויקו מישעי'ה:
האחד: מ רבן גמליאל , בדחי'ית טענת הפילוסופי, (ב"ר פר' א' אות ט') הביא שתהו ובהו הם השלום והרע (שם פ' מה' פס ז' שכתוב:"יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע" ומשמע שהפסוק מדבר על הבריאה. שהרי אור וחושך ודאי מהבריאה. ושם רק תהו ובהו אינם ברורים. ומצד שני: לא משמע שהפס' מדבר על תהו ובהו, אלא על אור וחשך במובנים רחבים יותר, אלא שהראיות שהביאו מהפסוקים היו במטרה לפרק דברי הכפירה. כמו גם גבי תהום-לא הביא ראי'ה לבריאתו, אלא רק לכך שהי'ה זמן שבו לא היו תהומות בכלל. ויש דוגמאות נוספות לכך שחכמי ישראל הכחישו ושינו פרוש תורה שבע"פ, למנוע דברי כפירה שנפוצו ממנה, או מפני שהגוי'ים השתמשו בדבר מתורה שבע"פ נגד ישראל. אבל אין זה נוגע לתחום דנן וכתבתי בהקדמה שאינני מביא כאן מתחומים אחרים.) אם כן אולי אין לנו לקחת מדחי'יתו את הפילוסופי, את ראי'יתו, אם יהי'ה בה לסתור את מה שיש בידינו בתושבע"פ.
השני: מובא בגמרא ובילקוט רמז ד'.מפ' לד' פס' יא' "...ונטה עלי'ה קו-תהו ואבני-בהו". ופרשו "קו תהו" כקו ירוק שמקיף את העולם שממנו יוצא חשך. שנאמר(תהילים יח' פס' יב') "ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו". ( ומאחר שכפי שידעו הם-החשך יוצא מקו,[ ואינני מתי'יחס לעני'ין הפיזיקלי בזה. מאחר שאין זה עני'ין החיבור הזה. החיבור הזה דן באמיתות מה שכתוב בתורה בלבד.] -א"כ מתאים ה"קו תהו" להיות הקו הזה שממנו החשך. [שכולם קרובים בתורה: התהו הבהו והחשך.] ואבני בהו שזה אבני התהום שהרי גם "אבני בהו" קשורים לאותו פסוק בתורה וא"כ הקישור הפשוט של האבנים-זה אל התהומות.)
אבל, האונקלוס תירגם "תהו ובהו" בעני'ין אחר לגמרי. וידון בהמשך: אי ך תרגם במשמעות השפה, במקום שמסור לנו מתורה שבע"פ פרושו. וגם מה שרבותינו הספרדים והצרפתים הגדולים, (יובאו להלן) לקחו דוקא את פרוש התרגום המילולי, ולא את הפרוש המסור לנו בגמרא?
האונקלוס כאן תרגם: "תהו ובהו": "צדיא ורֶקָניא". (כלומר "תהו"-צדיא, "בהו"-רקניא. וביונתן כתב: "תַהַיָ'יא ובַהַיָ'יא צַדְיָ'ה מבני נש ורקינא מן כל בעיר. וכן כתב בירושלמי.)
בירמי'ה ד' פס' כ"ג: כנ"ל
וכן כתב בישעי'ה כד' "תהו":"צְדִיאָת"
אבל בישעי'ה לד' פס' יא' כתב: "תהו"-"חוּרְבָּנָא" ("ובהו"-צַדְיוּתָא.) הי'ינו בדיוק להפך מהתרגום
בבראשית
וכן בפ' מה' פס' יח' יט': -"רִיקָנוֹ"
בפ' מ' פס' יז': -"שֶיְצָאה". (זה כִּלָיוֹן עפ"י ישעי'ה מט' ד' ש"כִילֶיְתי" תורגם ל"שֶיצֶיתִי")
ובפ' מא' פס' כט': -"תְבַרָא". (שבר, וכמו כּיליון)
בדברים לב' פס' י': -"בית צַחַוָנָא" (ביונתן כתב "בצְדִיוּת" ובירושלמי "ובּצָחוֹתָא")
היוצא לנו מזה, ש"תהו" תרגומו: צדיא, חורבנא, ריקנו (רש"י כתב ריקות) כּיליון, שבר וצחותא.
(בלשוננו: צחיחות)
ו"בהו" : רקינא (ריקות, כנ"ל) וצדיות.
אם נתרגם את ה"תרגום" ב"תרגום חופשי" יצא לנו ש"תהו ובהו" זה שוממות, ריקנות: וזה מובן ביותר מתוך תאור היונתן אצלינו.
ב מדרשים (ב"ר פר' ב' וילקוט רמז ד' ד"ה "והארץ") הובאו משלים לתהי'ה על בריאת הארץ, אבל לא כתבו ענין: "ארץ צי'ה ושממה" כהתרגום. וגם לא את פרוש הגמרא. נמצא שזהו פרוש אחר ל"תהו ובהו" שמבטא תחושה רגשית ולא שום דבר מציאותי בבריאה.
ב ספר הבהיר (אות ב') "תהו" זה תאור מלפני הבריאה. ו"בהו" מתפרש כ"בו הוא". הי'ינו: מעבר לכך שהיום יש עולם קי'ים- תהו ובהו לא אומר כלום.
נמצא ש:
מישעי'ה: למדו במדרש שבגמרא, שזה הדברים שנבראו עם השמים והארץ: אבני תהום וקו
שממנו יוצא חשך.
אונקלוס: כתב מפי רבי אליעזר הגדול ומפי רבי יהושע: שזה תאור השיממון שבארץ.
במדרש: נתנו משלים לרגש השוממות. כלומר ש"תהו ובהו" מתאר את הבריאה ברגש אנושי.
ר' גמליאל: כראי'ה לדחות את דברי הפילוסופי-הראה שזה השלום והרע. וכפי שכבר הראינו אפשר שלא כוון בזה ללימוד תושבע"פ.
ובס' הבהיר: אין משמע משמעות של בריאה בפני עצמה.
ה אבן עזרא (אצלנו) ג"כ נקט כהתרגום.
ה רמב"ן (סוף פס' א') הביא את המדרשים על התהי'ה, וכן את הפס' בישעי'ה (שהגמרא למדה ממנו מהם תהו ובהו) והוא למד את "קו תהו" שלא כמשמעות הפסוק ולמוד הגמרא, הי'ינו: ש"קו תהו" הוא מלשון תקוה, ובעצם "אין ו"אפס". וכן את לשון ספר יצירה, וספר הבהיר (שהבאנו בסימן ב' אחר אמצאו) להראות שתפיסת הי'יונים בחומר ההיולי-נמצא במסורת חכמים. (וכבר הזכרנו באמצע שעור ג' את הפלסמה שלפי "הקהילה המדעית" היתה חומר ראשון ביקום, שהי'ה חלקיקים ולא אטומים. ושם בשעור ב' כבר כתבנו שאין זה משמעות ספר הבהיר. גם המדרש שבגמרא הביא "קו תהו" כקו שמקיף את העולם והביאו ראי'ה שממנו יוצא החשך, ולא לשון תקוה וכבר שם כתבנו שחומר היולי לא יכול להיות בנבואת ישעי'ה מאחר שגם לתאורי'ית היוונים-אין ולא י'הי'ה, חומר כזה.
יתירה מזו: הרמב"ן עצמו בדברים (לב' פס' י') פי' תהו: ארץ צי'ה ושממה- כהתרגום.
רש"י אצלינו (פס' ב' ד"ה "תהו ובהו") פי' בעני'ין תהי'ה ושממון. (משמע כהמדרש) אבל בד"ה "בהו" כתב מלשון התרגום. וגם בדברים (שם) כתב כן. (כלשון הרמב"ן שם).
רק שיש לשאול מה פרושו של רש"י, הרי כתב שני פרושים שונים!
והגם שברש"י עה"ת דבר רגיל הוא שמביא שני פרושים גם הפרוש שבגמרא וגם פרוש מהמדרש. אבל כאן, לא הוא ולא אף אחד מהראשונים לא פרשו בכלל פרוש הגמרא. רש"י והרמב"ן
בדברים ואבן עזרא בבראשית פרשו כהתרגום, רש"י בבראשית פרש כהמדרש עיקר, והביא גם התרגום. הרמב"ן בפס' א' הוכיח שבמדרשים יש מושג של חומר ההיולי.
א"כ, כיצד עזבו כולם פרוש הנקוט לנו מהגמרא? גם התרגום עצמו פירש מהלשון ולא פירש מהפרושים שבתורה שבע"פ. (גמרא ומדרשים).
אולי יש לומר, שמה שהביאו במדרש שבגמרא, אמנם מצאום בפסוקים בנ"ך. אבל גם אבני תהום,
וגם קו שממנו החשך אלו בסה"כ דברים שבשממה, בחורבן וכליון. ויתכן שהמסר הכללי בתרגום-הוא קיצור הכוונה שעולה מהפרוש הפרטני של אבני תהום ומקור החשך שבעצם אומר על השממון, שהיו אז רק האבנים שנבראו אז. (שוב להזכיר: זה לא נדון אצלנו פיסיקלית, מאחר שאינו מושג מהתורה שבכתב.) וזהו גם המדרש שהביא משלים על התהי'ה. וכל רבותינו הראשונים פירשו בקיצור את התרגום. והמדרש והגמרא- הם המקורות להבנה זו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
