ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- הנהגת ה' את העולם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
אם נלך עם פרוש התושבע"פ,לפי סדר הדורות- עוד לפני אונקלוס הגר (שתרגם מפי רבי אליעזר הגדול ורבי יהושע- דור אחד אחרי הזוגות, יעוי' הקדמת הר"ם לי"ד, ומובא במגילה ג. שזה מעזרא ונחמי'ה) יש לנו לכאורה, שני פרושים שדויקו מישעי'ה:
האחד: מ רבן גמליאל , בדחי'ית טענת הפילוסופי, (ב"ר פר' א' אות ט') הביא שתהו ובהו הם השלום והרע (שם פ' מה' פס ז' שכתוב:"יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע" ומשמע שהפסוק מדבר על הבריאה. שהרי אור וחושך ודאי מהבריאה. ושם רק תהו ובהו אינם ברורים. ומצד שני: לא משמע שהפס' מדבר על תהו ובהו, אלא על אור וחשך במובנים רחבים יותר, אלא שהראיות שהביאו מהפסוקים היו במטרה לפרק דברי הכפירה. כמו גם גבי תהום-לא הביא ראי'ה לבריאתו, אלא רק לכך שהי'ה זמן שבו לא היו תהומות בכלל. ויש דוגמאות נוספות לכך שחכמי ישראל הכחישו ושינו פרוש תורה שבע"פ, למנוע דברי כפירה שנפוצו ממנה, או מפני שהגוי'ים השתמשו בדבר מתורה שבע"פ נגד ישראל. אבל אין זה נוגע לתחום דנן וכתבתי בהקדמה שאינני מביא כאן מתחומים אחרים.) אם כן אולי אין לנו לקחת מדחי'יתו את הפילוסופי, את ראי'יתו, אם יהי'ה בה לסתור את מה שיש בידינו בתושבע"פ.
השני: מובא בגמרא ובילקוט רמז ד'.מפ' לד' פס' יא' "...ונטה עלי'ה קו-תהו ואבני-בהו". ופרשו "קו תהו" כקו ירוק שמקיף את העולם שממנו יוצא חשך. שנאמר(תהילים יח' פס' יב') "ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו". ( ומאחר שכפי שידעו הם-החשך יוצא מקו,[ ואינני מתי'יחס לעני'ין הפיזיקלי בזה. מאחר שאין זה עני'ין החיבור הזה. החיבור הזה דן באמיתות מה שכתוב בתורה בלבד.] -א"כ מתאים ה"קו תהו" להיות הקו הזה שממנו החשך. [שכולם קרובים בתורה: התהו הבהו והחשך.] ואבני בהו שזה אבני התהום שהרי גם "אבני בהו" קשורים לאותו פסוק בתורה וא"כ הקישור הפשוט של האבנים-זה אל התהומות.)
אבל, האונקלוס תירגם "תהו ובהו" בעני'ין אחר לגמרי. וידון בהמשך: אי ך תרגם במשמעות השפה, במקום שמסור לנו מתורה שבע"פ פרושו. וגם מה שרבותינו הספרדים והצרפתים הגדולים, (יובאו להלן) לקחו דוקא את פרוש התרגום המילולי, ולא את הפרוש המסור לנו בגמרא?
האונקלוס כאן תרגם: "תהו ובהו": "צדיא ורֶקָניא". (כלומר "תהו"-צדיא, "בהו"-רקניא. וביונתן כתב: "תַהַיָ'יא ובַהַיָ'יא צַדְיָ'ה מבני נש ורקינא מן כל בעיר. וכן כתב בירושלמי.)
בירמי'ה ד' פס' כ"ג: כנ"ל
וכן כתב בישעי'ה כד' "תהו":"צְדִיאָת"
אבל בישעי'ה לד' פס' יא' כתב: "תהו"-"חוּרְבָּנָא" ("ובהו"-צַדְיוּתָא.) הי'ינו בדיוק להפך מהתרגום
בבראשית
וכן בפ' מה' פס' יח' יט': -"רִיקָנוֹ"
בפ' מ' פס' יז': -"שֶיְצָאה". (זה כִּלָיוֹן עפ"י ישעי'ה מט' ד' ש"כִילֶיְתי" תורגם ל"שֶיצֶיתִי")
ובפ' מא' פס' כט': -"תְבַרָא". (שבר, וכמו כּיליון)
בדברים לב' פס' י': -"בית צַחַוָנָא" (ביונתן כתב "בצְדִיוּת" ובירושלמי "ובּצָחוֹתָא")
היוצא לנו מזה, ש"תהו" תרגומו: צדיא, חורבנא, ריקנו (רש"י כתב ריקות) כּיליון, שבר וצחותא.
(בלשוננו: צחיחות)
ו"בהו" : רקינא (ריקות, כנ"ל) וצדיות.
אם נתרגם את ה"תרגום" ב"תרגום חופשי" יצא לנו ש"תהו ובהו" זה שוממות, ריקנות: וזה מובן ביותר מתוך תאור היונתן אצלינו.
ב מדרשים (ב"ר פר' ב' וילקוט רמז ד' ד"ה "והארץ") הובאו משלים לתהי'ה על בריאת הארץ, אבל לא כתבו ענין: "ארץ צי'ה ושממה" כהתרגום. וגם לא את פרוש הגמרא. נמצא שזהו פרוש אחר ל"תהו ובהו" שמבטא תחושה רגשית ולא שום דבר מציאותי בבריאה.
ב ספר הבהיר (אות ב') "תהו" זה תאור מלפני הבריאה. ו"בהו" מתפרש כ"בו הוא". הי'ינו: מעבר לכך שהיום יש עולם קי'ים- תהו ובהו לא אומר כלום.
נמצא ש:
מישעי'ה: למדו במדרש שבגמרא, שזה הדברים שנבראו עם השמים והארץ: אבני תהום וקו
שממנו יוצא חשך.
אונקלוס: כתב מפי רבי אליעזר הגדול ומפי רבי יהושע: שזה תאור השיממון שבארץ.
במדרש: נתנו משלים לרגש השוממות. כלומר ש"תהו ובהו" מתאר את הבריאה ברגש אנושי.
ר' גמליאל: כראי'ה לדחות את דברי הפילוסופי-הראה שזה השלום והרע. וכפי שכבר הראינו אפשר שלא כוון בזה ללימוד תושבע"פ.
ובס' הבהיר: אין משמע משמעות של בריאה בפני עצמה.
ה אבן עזרא (אצלנו) ג"כ נקט כהתרגום.
ה רמב"ן (סוף פס' א') הביא את המדרשים על התהי'ה, וכן את הפס' בישעי'ה (שהגמרא למדה ממנו מהם תהו ובהו) והוא למד את "קו תהו" שלא כמשמעות הפסוק ולמוד הגמרא, הי'ינו: ש"קו תהו" הוא מלשון תקוה, ובעצם "אין ו"אפס". וכן את לשון ספר יצירה, וספר הבהיר (שהבאנו בסימן ב' אחר אמצאו) להראות שתפיסת הי'יונים בחומר ההיולי-נמצא במסורת חכמים. (וכבר הזכרנו באמצע שעור ג' את הפלסמה שלפי "הקהילה המדעית" היתה חומר ראשון ביקום, שהי'ה חלקיקים ולא אטומים. ושם בשעור ב' כבר כתבנו שאין זה משמעות ספר הבהיר. גם המדרש שבגמרא הביא "קו תהו" כקו שמקיף את העולם והביאו ראי'ה שממנו יוצא החשך, ולא לשון תקוה וכבר שם כתבנו שחומר היולי לא יכול להיות בנבואת ישעי'ה מאחר שגם לתאורי'ית היוונים-אין ולא י'הי'ה, חומר כזה.
יתירה מזו: הרמב"ן עצמו בדברים (לב' פס' י') פי' תהו: ארץ צי'ה ושממה- כהתרגום.
רש"י אצלינו (פס' ב' ד"ה "תהו ובהו") פי' בעני'ין תהי'ה ושממון. (משמע כהמדרש) אבל בד"ה "בהו" כתב מלשון התרגום. וגם בדברים (שם) כתב כן. (כלשון הרמב"ן שם).
רק שיש לשאול מה פרושו של רש"י, הרי כתב שני פרושים שונים!
והגם שברש"י עה"ת דבר רגיל הוא שמביא שני פרושים גם הפרוש שבגמרא וגם פרוש מהמדרש. אבל כאן, לא הוא ולא אף אחד מהראשונים לא פרשו בכלל פרוש הגמרא. רש"י והרמב"ן
בדברים ואבן עזרא בבראשית פרשו כהתרגום, רש"י בבראשית פרש כהמדרש עיקר, והביא גם התרגום. הרמב"ן בפס' א' הוכיח שבמדרשים יש מושג של חומר ההיולי.
א"כ, כיצד עזבו כולם פרוש הנקוט לנו מהגמרא? גם התרגום עצמו פירש מהלשון ולא פירש מהפרושים שבתורה שבע"פ. (גמרא ומדרשים).
אולי יש לומר, שמה שהביאו במדרש שבגמרא, אמנם מצאום בפסוקים בנ"ך. אבל גם אבני תהום,
וגם קו שממנו החשך אלו בסה"כ דברים שבשממה, בחורבן וכליון. ויתכן שהמסר הכללי בתרגום-הוא קיצור הכוונה שעולה מהפרוש הפרטני של אבני תהום ומקור החשך שבעצם אומר על השממון, שהיו אז רק האבנים שנבראו אז. (שוב להזכיר: זה לא נדון אצלנו פיסיקלית, מאחר שאינו מושג מהתורה שבכתב.) וזהו גם המדרש שהביא משלים על התהי'ה. וכל רבותינו הראשונים פירשו בקיצור את התרגום. והמדרש והגמרא- הם המקורות להבנה זו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
