ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

היתכנו עצמים לפני בריאת העולם? ;">

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות הנהגת ה' את העולם Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אלול תשס"ח

היתכנו עצמים לפני בריאת העולם?

מתוך הבריאה לאור המדע סעיף ב'



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אסתר בת רחל

"והארץ היתה תוהו ובוהו וחשך על פני תהום... ויאמר אלקים יהי אור" (פס' ב',ג') בקריאת הפסוקים משתמע שלפני שה' אמר את מאמרו הראשון בבריאה: "יהי אור" כבר היו שמים וארץ תהום ומים. והגם שבקרב ישראל מחשבה כזו נחשבת "כפירה" - כבר פילוסופי אחד הביא פסוקים אלו לראיה, לפני רבן גמליאל, שאף בתורה ישנה התפיסה ה"נכונה" של מלומדי יוון, שהעולם קדמון. (ב"ר פר' א' אות ט'. דבריו מכוונים לדעה של אפלטון שב" לטימאוס" כ"ח ואריסטו מביאו בספר ח' פ'א' מובאים במו"נ של הרב קפאח, ח"ב פי"ג. ושם הביא גם את הדעה השניה בזה- של אריסטו ותלמידיו, שהיקום, כפי שהוא כעת - קיים מעולם וסיבתו: הגיון שאומר שאין רצון האלוקים יכול להשתנות. ושאם כעת יש עולם - משמע שתמיד היה. אבל בתוה"ק כתוב בכ"ז אחרת. היינו: בריאת שמים ביום השני וכוכבים ושמש ביום רביעי, וכו', לפני 5768 שנים בלבד. זה כמובן בלתי קשור למציאות ה'. שהיא תמיד. ולכן הסיק הר"מ, שאין השקפתו אפשרית על פי התורה.)
אבל כשקוראים שוב את הפסוקים מההתחלה, ושמים לב לכל מילה - רואים ש"והארץ היתה" - אינו תיאור של מה שהיה קודם ל"בראשית ברא... את השמיים ואת הארץ..." שהרי אם הארץ היתה "חמרים מוקדמים טרם הבריאה, וכדברי הפילוסופי: "צייר גדול הוא אלוקיכם אלא שמצא סממנים טובים שיסיעו אותו: תוהו ובוהו..."

א"כ:
א. היכן היו המים טרם הבריאה, וכן התהומות? ולהניח שאין הגיון זה מחייב בסיפור הבריאה בתורה - זה בלתי אפשרי שהרי אפילו ישנה פרשה מיוחדת ביום שלישי המתארת את הקווי'ית הימים למקומם, מעל הארץ. היינו שברור שאין מים ללא איזה "ארץ". (גוף שמתחת, וכההבנה הפיסיקלית)
ב. אם כדבריו, שהארץ היתה רק חומרים, טרם הבריאה, א"כ ה"ארץ" כפי שהיא כיום- ג"כ נוצרה בבריאה. אך אין פרשה כזו בתורה, כמו שיש על יצירת השמים. ולמתן פיתרון לבעיה זו - נוכרח לומר שזה כבר נכתב במילים: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", עוד לפני כל ה"מאמרות". (זהו הכינוי בחז"ל לכל פרשה ופרשה בבריאת העולם שמתחילה במילים:"ויאמר אלקים". כאמרם ז"ל: ב"ר פר' י"ז אות א', ר"ה ל"ב. מגילה כ"א: ובפסיקתא - מובא ב"תורה שלמה" פ"א שנ"א ובפסיקתא רבתי פכ"א מובא בת"ש בהערה. היינו: "בעשרה מאמרות נברא העולם") היינו: הארץ נבראה בתיאור הראשון: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". ואחר כן: "והארץ היתה תוהו ובוהו...על פני המים".

השתא דאתינן להכי אם ננסה להעמיד את פירושו של הפילוסופוס לומר שבפס' ב' מסופר על ה"סממנים" שהיו טרם הבריאה - הרי שמדובר בפס' ב' על "ארץ" במצב שלפני "...ברא את השמים ואת הארץ". ובכ"ז ממשיך הכתוב אחרי ברא ארץ- לומר:"והארץ היתה..." כהמשך תיאור ה"ארץ" - בא בזמן שהכוונה לתאר את המצב שלפני היותה.
(ואמנם לפי זה- היה צריך להיכתב בתורה "ותהיה הארץ..."! עיין בזה בהערה בסוף הסימן.) אבל עכ"פ, אם כוונת התורה היתה לתאר את המצב של טרם בריאת הארץ- ודאי היתה כותבת:"בראשית היתה ארץ תהו ובהו וחשך... על פני המים. ויאמר אלקים יהי שמים וארץ..." על כרחין - כדברינו. כעת מצאתי הרס"ג (בהוצ' הרב קפאח עמ' ס') שדייק זה להוכיח כדברינו. והשתוממתי למצוא את הדיון וההוכחות האלה בתקופתו. אכן לא מספיק נודעתי לגאונותם וההתמודדיות שהיו לפניהם,שלא נפלו ברמתן מההתמודדיות המצויות כיום.
אכן המסורת שבידינו - הביאה רבן גמליאל, שאין שום דבר בעולם בלתי נברא. וכל מה שנזכר בנביאים וכתובים, מהדברים המוזכרים בפס' ב' - צויינו בריאתם.
וזה בדיוק ההבנה במאמר בחגיגה וילקוט רמז ד', מרבי יהודה בשם רב:"עשרה דברים נבראו ביום ראשון..." (והביאו שם את כל מה שכתוב בפס' ב') וזה יוצא גם ממאמר "עשרה מאמרות", שבו המילה "בראשית" - ג"כ מאמר. (כמו שהוכח ר"ה לב. ומגילה כ"א: ומובא גם בב"ר פר' יז' א' ומוכרח כך שהרי יש בפרשה זו רק תשע פעמים "ויאמר אלקים") וא"כ כל הכתוב בפס' ב' - נברא.

בכ"ז יש כמה הערות על מאמר "עשרה מאמרות" כפי שהוא במקומות האחרים:
בפסיקתא, בפסיקתא רבתי, ובזוה"ק ויקרא י"א: מבואר ש"עשרה מאמרות" הם כנגד "עשרת הדברות". והמאמר:"יהי אור" הוא כנגד "אנכי ה'". הרי שלפי זה המאמר הראשון הוא כפי שכתוב בתורה "ויאמר אלקים יהי אור" שכן הוא כנגד "אנכי ה'" שגם הוא הדיבר הראשון. נמצא לכאור' שלא כדברינו. ומה שהיה לפני המאמר "יהי אור" משמע שכבר היה טרם תחילת הבריאה.
ואמנם בזוה"ק כתוב במפורש שהמאמר ממאמרם ז"ל. ובגמרא הרי ראינו שהמאמר הראשון הוא "בראשית". וא"כ אפשרי ש"יהי אור" שהוא כנגד "אנכי ה'" - הוא לא המאמר הראשון. ואין הכוונה שם לכוון סידרם.
ואמנם נראים דברינו כדיחוי'א בעלמה. שכן המאמר הראשון שהוא באמת "יהי אור", כפי שכתוב בתורה - היה כנגד הדיבר הראשון שהוא "אנכי ה'". ואנו- לשם ישוב, העמדנו שלא היה במאמרם ז"ל - סדר.

אך נביא כאן את המאמר מכתיבה קדומה, מדרשת רבי אליעזר הגדול: פרקי דר"א פ' שלישי, ז"ל:"בעשרה מאמרות נברא העולם ואילו הן: ויאמר אלקים יהי אור ויאמר אלקים יהי רקיע..." וממשיך בדיוק לפי סדר התורה. לכאורה נמצא סדר המאמרות בדרשת ר' אליעזר שלא כדברינו. ו"בראשית ברא" אינו מהבריאה.
אלא שאם נסתכל בתחילת הפרק יש גם הדרשה מחגיגה י"ב. גבי הדברים שנבראו ביום הראשון:"שמונה דברים נבראו ביום ראשון ואילו הן: שמים וארץ ואור וחשך ותהו ובהו ורוח ומים שנאמר... ויש אומרים אף יום ולילה..." הי'ינו: שאותו ר' אליעזר הגדול שדרש שהמאמר הראשון אינו בראשית - הוא גם דרש שכל מה שכתוב בפס' ב' - נברא.

נמצא: בין למאמר הגמרא ש"בראשית"- מאמר, ובין לפדר"א ש"בראשית- לא מאמר- אין דבר שאינו מן הנבראים.]
רק שיש להביא עוד את ספר הבהיר (מרבי נחוניא בן הקנה) שרצה לומר ש"והארץ היתה" - שכבר היתה. ומסיק ש"תהו" - זה תיאור מלפני הבריאה, ו"בהו" - זה מאחריה. כאומר: בו הוא. היינו: שהוא בעולם. נמצא שיש מדרש שבו אפשרי פירוש של פרטים בפס' ב' - טרם ה"בריאה". הרמב"ן עה"ת סוף פס' א' מצא לפרשו בענין מיוחד שלא משמע ממנו. וגם שבישעי'ה לא אפשרי פירושו, מאחר שלתפיסתו שם, כבר נהיה חומר. ואין כבר ההיולי. אבל המעיין בפתיחתו יראה בסופה לאיזה ענין חיבר את חיבורו. ועל כן אפשר שימצא "פשט נעים" שלא נתפרש כלו.)
וכמו כן - יש מדרש מפורש (ב"ר פר' י"ב אות ב' ושמו"ר פר' א' אות ב') ש"תהו ובהו וחשך - הם ממה שהיה טרם הבריאה, ונפסלו בבריאה. אבל הרואה את אותו מאמר בשמו"ר פר' ל' - רואה שמדובר בבריאה ופסילה שלאחריה. וא"כ הביטוי:"פוסל את הראשונים"- כוונתו למה שברא אחרי שהחל לברא את העולם.
רק שבספר הבהיר, הגם שמשמע שהאפשרות שהביא לפרש את "והארץ היתה תהו..." בטלה- לא חזר מפרוש המילה תהו על מה ש"כבר היתה". וא"כ במדרש זה הניחו אפשרות למילה בתוך הבריאה להיות תאור טרם היותה. וזה הוכח שאינו משמע.
והגם שמצאנו פרוש אחד שנותן מקום לפרש דבר אחד מכל מה שהביא הפילוסופוס, כטרם בריאה - לא אמנע את עצמי ואת אחרים מללכת בדרך הישר והפשוט בתורה, בנביאים ובכתובים, בסברא (שהיא יותר בסיסית ממקרא. ב"ק מו:) במדרשים ובגמרא. ובהבנה זו הילכו קדמונים, כה"כוזרי" (ריה"ל מאמר ראשון אות ס"ז) רס"ג (שם) והרמב"ם (מו"נ שם)

עוד מדרש מגדולי התנאים, שמחוסר הבנתם של ת"ח העוסקים בהאדרת הספרים הקדושים - הוחשבו למסורסים.
"מדרש תמורה" (מר' עקיבא ור' ישמעאל, פ"ב מובא ב"תורה שלמה" פ"א ש"כ. והסיקו שם שהוא חסר, ושהוא אומר בעצם הפך מה שכתוב בו. אבל הוא נמצא בשלמות באוצר המדרשים, מיהודה דוד אייזענשטיין והודפס שוב בספר ילקוט מדרשים [זהלציב] הוצאת אור עולם צפת תשס"ג) שמסיק ש"רוח", שמיוחדת הופעתו בעולם, שאינו כלום שיכולים לחושו. וא"כ הפס' "רוח אלקים מרחפת על פני המים" היה - ואינו נברא. היינו- שמעולם היה, שלא כהיסוד המוסד שראינו עד כה. אלא, שאם נשים לב טוב נראה שכל המאמר מדבר על "רוח" ו"מים" במובנים שאינם גשמיים. (כל מאמרם עוסק רק להוכיח זאת. דעה זו של רבי עקיבא מפורשת בחגיגה י"ד: שהודיע שב"מים העליונים", [שהם השמים שאחרי הבריאה, נדון במאמרי בשעור ג'] - אין שם מים. גם הרמב"ם מו"נ ח"ב פ"ל פירש שאין שם מים גשמיים, כהנ"ל.)

הערה : השאלה שהועלתה בסוף הדיון בחלק הראשון במאמר: שלפי דברינו היה לתורה לכתוב "ותהי הארץ", כהמשך לבריאת שמים וארץ. ויש לציין שהלשון "והארץ היתה" גם כן אינו מופקע, מאחר שכל הבריאה מסופרת בלשון עבר. וא"כ אפשר גם זה ב"עבר פשוט" במיוחד שאין שום תאור בבריאה של הנבראים עצמם. אלא "ויהי כן". וכאן היה ענין לפרט. וגם בכל שאר הימים בכתיבת מה שנברא כתוב בעבר פשוט. רק ביום שלישי כתוב בלשון העבר המתמשך: (פ"א פס' י"ב) "ותוצא הארץ".
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il