ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

נטילת ידיים - חלק ב' ;">

בית מדרש הלכה ומנהג ברכות סעודה וברכות הנהנין Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (25 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (25 ד')

ד' אדר א' תשס"ח

נטילת ידיים - חלק ב'

פניני הלכה ברכות פרק ב "נטילת ידיים לסעודה"



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן

1 - דבר שטיבולו במשקה
שאלה מעשית קיימת בהלכה לגבי נטילת ידיים על דבר שטיבולו במשקה. למשל, אדם שטובל בסקוויט בכוס מיץ, הבסקוויט נחשב דבר שטבול במשקה. וכן תפוח או ענבים שנשטפו במים ונשארה עליהם לחלוחית, הרי הם דבר שטיבולו במשקה.
בזמן שבית המקדש היה קיים והיו נוהגים לאכול טהרות, היתה זהירות מיוחדת בעת אכילה של דברים שנטבלו במשקה. לא נכנס לפרטי הדינים כי הם מסובכים, רק נציין שהמים או משקים אחרים גורמים להעברת הטומאה והגברתה, ולכן תקנו חכמים שכל האוכל פרי או מאכל אחר שיש עליו רטיבות של אחד משבעת המשקים המעבירים את הטומאה, כגון מים, יין, חלב, חייב ליטול ידיו לפני אכילתו, כדי שהטומאה לא תעבור ותתגבר על ידי המשקים שעל המאכל.

לדעת רוב הפוסקים, גם היום צריכים ליטול ידיים לפני אכילת מאכל שיש עליו אחד מן המשקים. וכמו שדין נטילת ידיים לפני הסעודה שנתקן כדי לטהר את הידיים לא התבטל לאחר שהפסקנו לנהוג בדיני טומאה וטהרה, כך גם דין הנטילה לפני אכילת מאכל שטיבולו במשקה לא נתבטל. וכך היא דעת רש"י, רמב"ם, רבינו יונה, הרא"ש ועוד.
אבל לדעת התוספות, מאז שהפסקנו לנהוג דיני טהרה נתבטל דין נטילת ידיים לפני אכילת מאכל הרטוב ממשקה. וכן סוברים גם מהר"ם מרוטנבורג ובעל העיטור.
למעשה נפסק בשולחן ערוך (או"ח קנח, ד), שיש ליטול ידיים על מאכל שטיבולו במשקה, אלא שכיוון שיש מקלים, אין לברך על נטילה זו. ואף על פי שהמיקל שלא ליטול כלל על דבר שטיבולו במשקה יש לו על מי לסמוך, מכל מקום רוב הפוסקים האחרונים כתבו שראוי לנהוג ליטול ידיים לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה. וכן כתב בעל המשנה ברורה (קנח, כ).

אמנם למעשה רוב רובם של האנשים נוהגים לסמוך על דעות המקלים ואינם נוטלים ידיים לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה, ואף רבים מגדולי הרבנים נוהגים כן. וכנראה הטעם הוא, שהואיל ויסוד נטילת ידיים מדברי חכמים, הכלל הוא שבכל ספק ההלכה כמיקל, ולכן אין חובה ליטול ידיים על דבר שטיבולו במשקה. 1

2 - על איזו כמות צריך ליטול

תקנו חכמים ליטול ידיים רק לפני אכילת לחם, שהוא המאכל החשוב והעיקרי, אלא שיש לברר על איזה שיעור אכילת לחם צריך ליטול ידיים. שלוש דעות נאמרו בזה:
יש אומרים שנטילת ידיים נתקנה רק למי שמתכוון לאכול לחם בשיעור של כביצה, שיעור של כביצה הוא חמישה וששה סמ"ק.
ויש אומרים שגם המתכוון לאכול בשיעור של כזית צריך ליטול ידיים. מקובל היום לומר ששיעור כזית הוא כעשרים ותשעה סמ"ק. ולדעה זו דין נטילת ידיים מקביל לדין ברכת המזון, וכיוון שעל אכילה בשיעור של כזית מברכים ברכה אחרונה, ממילא המתכוון לאכול לחם בשיעור של כזית צריך ליטול ידיים לפני אכילתו.
ויש אומרים שעל כל אכילה של לחם צריכים ליטול ידיים, שכן לדעתם דין נטילת ידיים מקביל לברכת המוציא, וכשם שהאוכל אפילו חתיכה מזערית של לחם צריך לברך המוציא, ממילא הוא צריך גם ליטול ידיים לפני כן.

ולהלכה המתכוון לאכול לחם בשיעור של כביצה, שהוא מעט יותר מחצי פרוסה רגילה, צריך ליטול ידיים בברכה. ומי שמתכנן לאכול פחות משיעור כזה לחם, יטול ידיים בלא ברכה. וזאת כדי לצאת ידי כל השיטות, שמצד אחד יטול ידיו כדעת אלו הסוברים שגם על לחם בשיעור מזערי צריך ליטול ידיים, ומצד שני לא יברך על נטילה זו שכן יש אומרים שלא צריך ליטול ידיים על אכילת פחות מכביצה, ובכל ספק הנוגע לברכות, ההוראה שלא לברך. 2

עוד צריך לדעת, שאדם המתכוון לאכול עוגות בשיעור של ארבע ביצים, היינו עוגות בנפח של מאתיים ועשרים וארבעה סמ"ק, הדין הוא שעליו ליטול ידיים ולברך על העוגות הללו המוציא. והטעם, כיוון שהוא מתכוון לאכול כמות גדולה כל כך, המזונות מתעלים לדרגת החשיבות של לחם, ולכן נוטל לפניהם ידיים ומברך על העוגות המוציא, ולאחר סיום סעודתו מברך ברכת המזון שלימה (מ"ב קנח, ח; כה"ח קנח, ז).


3 - מקום הנטילה
לאחר שלמדנו שיש לטהר את הידיים במים לפני הסעודה, ראוי לדעת שישנן שתי דעות עיקריות עד היכן בדיוק צריכים ליטול את היד.
לדעת הרא"ש והטור ועוד הרבה פוסקים, מי הנטילה צריכים לשטוף את כל האצבעות עד מקום חיבורן לכף היד, אבל את כף היד אין צריכים לשטוף. ולעומת זאת לדעת הרי"ף והרמב"ם ועוד פוסקים, חיוב הנטילה כולל את כל כף היד, מקצות האצבעות ועד למקום חיבורה של כף היד לזרוע.
ואף על פי שבכל הנוגע להלכות נטילת ידיים הכלל הוא שהלכה כדברי המיקל, שכן מצוות הנטילה מדברי חכמים, וכידוע בכל ספק בדברי חכמים הלכה כמיקל. מכל מקום בדין זה נפסק בשולחן ערוך שראוי להחמיר וליטול את כל כף היד עד למקום חיבורה לזרוע. והטעם לכך, שמבואר בתלמוד (שבת סב, ב) שכל המזלזל בנטילת ידיים מגיע לידי עניות, ואמר רב חסדא על עצמו שהיה נוהג ליטול ידיו בשפע מים ובזכות זה זכה לעשירות. לפיכך ראוי להדר ולשפוך מים בשפע על כל כף היד, ולא לקמץ וליטול את האצבעות בלבד (ב"י ושו"ע קסא, ד).
אך בשעת הדחק, כאשר יש מעט מים, או כאשר ישנם פצעים בכף היד, ניתן לסמוך על הדעה המקילה ולצאת ידי חובה על ידי נטילת האצבעות בלבד (מ"ב קסא, כב).

מעניין לשים לב שלכל הדעות את האצבעות צריכים ליטול, והמחלוקת נסובה בשאלה האם גם את כף היד צריכים ליטול. הכלל הוא שהטומאה נדבקת יותר בקצה גופו של האדם, ולכן ברור שהטומאה שורה על האצבעות יותר מאשר על כף היד. הסיבה לכך, שפנימיותו של האדם טהורה, רצונו הפנימי מכוון לטוב, והטומאה והסיבוכים נובעים מהפגישה עם העולם החיצוני. ולכן הטומאה שורה יותר בקצה גופו של האדם, במקום המרוחק יחסית ממרכז גופו, מליבו, שרומז לפנימיות הטהורה שבו, כמו שנאמר: "לב טהור ברא לי אלקים".

ואמנם ברור שתפקידו של האדם להתמודד עם העולם החיצוני ולתקנו ולרוממו, ותפקיד זה מתבצע על ידי הידיים, שהן העושות ופועלות, ודרכם האדם נושא ונותן עם העולם החיצוני. אלא שתוך כדי יציאתו של האדם אל ההתמודדות החיצונית הוא עלול להפגם ולהטמא מן הזוהמא שבעולם. וטומאה זו נדבקת באצבעות שהן קצה הגוף והן העוסקות בענייני העולם. ורק נחלקו הפוסקים בשאלה, האם גם כף היד כלולה בקצה הגוף המקבל טומאה תוך כדי ההתעסקות בענייני העולם, או שמא רק האצבעות מקבלות טומאה. 3
בדומה לזה, מצינו שהכהנים היו צריכים לקדש את כפות ידיהם ורגליהם לפני כניסתם לעבודת בית המקדש, שכן קצות הידיים והרגלים הם הרחוקים ביותר ממרכז חיותו של האדם, וממילא הטומאה נדבקת בהם יותר, ולכן לפני עבודת הקודש צריכים לטהרם (מהר"ל נתיב העבודה ט"ז).

4 - סדר הנטילה
צריכים ליטול כל יד פעמיים, והטעם לכך, מפני שהמים הראשונים שבאים על היד מוציאים ממנה את הטומאה, אבל המים עצמם עדיין טמאים, ועל ידי שפיכת המים בפעם השנייה גם המים שעל הידיים נטהרים. וכל זה הוא רק כאשר שופכים מעט מים על כל יד, אבל אם שופכים בבת אחת שיעור של רביעית הלוג מים על כל יד, כבר בנטילה הראשונה הידיים נטהרות, וגם המים שעליהם טהורים. שיעור רביעית הוא שמונים וששה מיליליטר, שהוא מעט פחות מתכולת חצי כוס רגילה שמכילה יותר ממאתים מיליליטר. וכדי שלא להסתבך בכמה דינים הנובעים מהטומאה שיש במים הראשונים במידה ושופכים פחות מרביעית מים על כל יד, חשוב מאוד להקפיד לשפוך בכל פעם שיעור של שמונים וששה מיליליטר, כדי שכבר בשפיכה הראשונה תטהר היד.

ומצד הדין אם אכן שופכים כמות כזו של מים על היד, אין צורך ליטול אותה פעם נוספת (שכן דעת הרא"ש ורוב הפוסקים). אבל למעשה נוהגים להחמיר כדעת הראב"ד והרשב"א הסוברים שגם כאשר נטל מתחילה כל יד ברביעית, בכל זאת נוטלים את הידיים פעם שנייה (מ"ב קסב, מט).
לעניין סדר הנטילה, צריך לדעת שיש הבדל בין נטילת הידיים בבוקר לנטילה לסעודה. שבנטילת הידיים של הבוקר צריכים ליטול כל יד שלוש פעמים לסירוגין, היינו ימין ואח"כ שמאל וחוזר חלילה עד שלוש פעמים כל יד. והטעם מפני שלאחר השינה שורה רוח רעה על הידיים, ואמרו חז"ל שהדרך להסיר את אותה רוח רעה הוא דווקא בנטילה לסירוגין (שבת קט, א).

אבל בנטילה לסעודה לא רק שאין צורך ליטול לסירוגין אלא להיפך, כתבו הפוסקים שעדיף ליטול כל יד פעמיים ברציפות, קודם יטול פעמיים את יד ימין, ואח"כ פעמיים את יד שמאל. והטעם, מפני שיש חשש שמא בנטילה הראשונה לא ישפוך שמונים וששה מיליליטר על היד, ואז המים שעל היד יהיו טמאים, וכדי שלא להסתבך בכמה שאלות הלכתיות עדיף ליטול מיד את אותה היד בשנית כדי לטהר את המים שעל היד (מ"ב קסב, א, מט). ולמנהג האר"י ז"ל, נוטלים כל יד שלוש פעמים ברציפות, קודם את יד ימין ואח"כ את יד שמאל (כה"ח קסב, ב).

ראוי לציין שהנטלה המצויה ברוב הבתים מכילה למעלה מליטר מים, כלומר יותר מאלף מיליליטר. ומצד ההלכה די למלא אותה עד חציה כדי לצאת ידי מצוות הנטילה על פי כל ההידורים. שהרי כדי לקיים המצווה בהידור המירבי אנו צריכים לשפוך בפעם הראשונה על כל יד שיעור של למעלה מרביעית, היינו למעלה משמונים וששה מיליליטר. וכדי לצאת מהספק ולהחמיר כשיטת חזון איש נשפוך מאה וחמישים מיליליטר, ולנטילה השנייה מספיק שנשפוך חמישים מיליליטר לכל יד, וכדי ליטול בשפע נשפוך מאה מיליליטר. יוצא אם כן שכל הנטילות ביחד מצריכות חמש מאות מיליליטר בלבד. כלומר כדי לקיים את המצווה בהידור המירבי מספיק למלא את הנטלה עד חציה. ומצד הדין אפשר ליטול את הידיים בכוס רגילה.

5 - דקדוקים בעת הנטילה
בעת הנטילה צריך הנוטל להזהר שלא יגע בידו מי שידיו אינם נטולות, שאם יגע בידו, כיוון שידיו עדיין טמאות, יעביר את הטומאה לידיו הנטולות. וכיוון שהידיים נטמאו מטומאה של מישהו אחר, אי אפשר יותר לטהרם על ידי נטילה נוספת, אלא צריך הנוטל לנגב את ידיו, ולשוב וליטלם בשנית.
ולא רק זה, אלא אפילו אותו אדם, אם לאחר שנטל יד אחת, נגעה היד הלא נטולה בנטולה, היד שאינה נטולה תטמא את היד הנטולה, וכיוון שהטומאה באה ממקום אחר, צריך לנגב את ידו ולחזור בשנית על תהליך הנטילה מתחילתו.

לפי זה התעוררה שאלה, כאשר הכלי שנוטלים בו ידיים רטוב, לכאורה על ידי המגע הראשון של היד בכלי, יטמאו המים שעל הכלי, ואם כן לאחר שיטול את ידו הימנית, ויחזור לאחוז בה את הכלי כלי לשפוך על יד שמאל, תחזור היד הימנית ותטמא מן המים הטמאים שעל הכלי. והיו כאלו שמפני הבעיה הזו רצו לחייב את הנוטלים לייבש תחילה את ידיות הכלי, ורק אחר כך ליטול ידיים (שעה"צ קסב, מא, בשם פתחי תשובה ושלחן שלמה).

אבל למעשה דעת רוב הפוסקים, וכן כתב בעל המשנה ברורה, שאין צריך לייבש את הכלי לפני הנטילה. והטעם, שידיים סתם אינן מטמאות את המים. למשל אם אדם שלא נטל ידיו יגע במים שבכוס, ברור שהמים ישארו כשרים לנטילת ידיים. וכל הזהירות מטומאה היא רק בעת הנטילה, היינו מתחילת הנטילה ועד לניגוב הידיים, שאז צריך להזהר שאדם זר לא יגע בידיו, וכן שידו שאינה נטולה לא תגע ביד הנטולה. ומאחר שניגב את ידיו, שוב אינו צריך להזהר בזה. ולכן אם באמצע הסעודה ירטבו ידיו ויגע בהם אדם שלא נטל ידיו, אינו צריך לחזור וליטול ידיו, שהכלל הוא, שרק בעת תהליך הנטילה, הידיים עלולות להטמא מידי אחר. אבל לפני הנטילה או אחריה - אין חשש כזה.

ולכן הנגיעה המוקדמת בכלי הרטוב, בעת שממלאים את הכלי במים, אינה מטמאת את המים שעל הכלי, ולכן אין צורך לנגב את הכלי ממים. והרוצה להחמיר, ראוי שינגב את ידו לפני ששופך עליה מים, וישפוך עליה רביעית מים בבת אחת. אבל אין צורך לנגב את הכלי עצמו. 4

^ 1. חשוב לדעת שבכמה דברים נחלקו הפוסקים האם דין דבר שטיבולו במשקה חל, ובמקרים אלו נראה בפשטות שאפשר להקל, מטעם ספק ספיקא, א' ספק אם הלכה כדעת המחמירים ליטול ידיים לפני דבר שטיבולו במשקה, ב' גם אם ההלכה כמחמירים אולי אין זה דבר שטיבולו במשקה. לדוגמא, הטובל בסקוויט בתה, אמנם לדעת הב"י גם אם ידיו אינן נוגעות במשקה עצמו צריך ליטול ידיו, אולם לדעת מהריק"ש כיוון שאינו נוגע במשקה פטור מנטילה. בנוסף לכך יש סוברים שמשקה מבושל אין דינו כמשקה, וכן כתב בשו"ת מהרימ"ט ח"א ע"ו, ובשיירי כנה"ג קנח, ג. ועל פי זה פסק הבן איש חי תזריע ש"א י"ט, שהטובל בסקוויט בתה פטור מנטילה. אבל אם שטף ענבים ונשארה בהם רטיבות, ראוי להחמיר, כדין דבר שטיבולו במשקה כפי שנפסק בשו"ע ובמ"ב, שבדין זה אין אפשרות לצרף ספק נוסף כדי להקל.


^ 2. הסברה שרק על כביצה יטול ידיים מבוססת על דברי הרוקח, ויסודה בדעת רש"י והרמב"ן והרשב"א הסוברים שרק אוכל בשיעור כביצה מקבל טומאה, וכיוון שתקנת נטילת ידיים נועדה כדי שהידיים לא יטמאו את הלחם, לכן לדעתם כאשר הלחם קטן מכביצה אין חשש ולא צריך ליטול ידיים.
לעומת זאת דעת המגן אברהם, הלחם חמודות א"ר ועוד, שהדין הוא כרמב"ם והתוס' שכל כמות של לחם מקבלת טומאה, ולכן חייבים ליטול ידיים לפני כל אכילה של לחם, אפילו אם הוא פחות מכזית.
ודעת השולחן ערוך והגר"א ועוד פוסקים, שתקנת חכמים שדין נטילת ידיים מקביל לברכת המזון, ורק על כזית צריך ליטול ידיים.
^ 3. אף שהאצבעות הן איבר חיצוני, כיוון שעל ידם אנו פועלים את כל הפעולות שבעולם, על כן בראם הקב"ה באופן מיוחד הרומז לכל הכוחות הפנימיים הגנוזים בנשמתו של האדם. ולכן מספר האצבעות הוא עשר כנגד עשר המאמרות שעל ידם נברא העולם, וכנגד עשרת הדברות, שבמספר עשר כלולים תמצית כל האידאלים האלוקיים שבעולם.
^ 4. כתב בעל המשנה ברורה בשער הציון קסב, מא, שהנגיעה במים שעל ידית הכלי לפני הנטילה אינה מטמאת את המים, מפני שעדיין הנטילה לא התחילה. ואמנם לאחר שנטל ידיו, צריך ליטול רצוף כל יד פעמיים, כדי שלא תשאר טומאה על הידיים, וכך כשיגע בידית הכלי לא ישאיר עליה מים טמאים שאחר כך יטמאו את היד השנייה. וכתב שכך סוברים גם מחצית השקל והגר"ז ועוד אחרונים. ונראה להוסיף שאם ינגב את ידו לפני שישפוך עליה מים, כמו שהמחמירים נוהגים אזי לא יצטרך לנגב את ידות הכלי. והטעם לכך, שאפילו אם נחשוש לדעת הפתחי תשובה והשלחן שלמה המובאים בשעה"צ קסב, מא, הסוברים שגם לפני הנטילה הידיים מטמאים את המים שעל הכלי, מכל מקום אם יטול ידו ברביעית בבת אחת, לדעת כמה פוסקים, וביניהם הח"א והגר"ז כבר נגמרה טהרתה של אותה היד, ושוב לא תקבל טומאה אפילו אם יגע בה אדם אחר (כמבואר בשו"ע הרב קסב, י, ובנשמת אדם מ, א). ואם כן אין לחשוש יותר שיגע בידית הכלי שיש עליה מים טמאים, שכן אחר שנגמרה טהרת היד לא תקבל יותר טומאה. ואף שהמ"א (קסב, יא) סובר שגם אם נטל ברביעית עדיין יכולה לקבל טומאה, מכל מקום הוי ספק ספיקא להיתר. א' דעת המשנה ברורה שהמים לא נטמאים כלל מהנגיעה שלפני הנטילה. ב' אף אם נאמר שנטמאים, אולי הלכה כסוברים שאם נטל ברביעית ידו טהורה ולא תוכל יותר להיטמא מאותם המים. ואמנם בכה"ח קסב, כז, החמיר לנגב ידית הכלי לפני הנטילה, מכל מקום כיוון שמדובר בנטילת ידיים דרבנן הכלל הוא שבכל ספק הלכה כמיקל כמבואר בשו"ע קס, יא. ועל אחת כמה וכמה כאשר ישנם כמה צדדים להקל, שאף בדין דאורייתא ההלכה כמיקל. ואף כה"ח עצמו הביא בסימן קנט, כא, בשם המאמר מרדכי שאין צריך לנגב את הידיים לפני הנטילה, עיין שם.
ואמנם בשו"ת ארץ צבי ל"ה כתב שבמקום שנוטלים בו הרבה אנשים יש לחשוש שמא אחד מהם לא נזהר ונטל ידו בפחות מרביעית לסירוגין, ונמצא שהשאיר על היד של הכלי את המים הטמאים, ולכן כתב שצריך לנגב את הידית לפני הנטילה. אלא שכפי שהזכרתי לדעת כמה וכמה פוסקים, מה שיגע באותם המים לפני הנטילה אינו מפריע, ומה שאחרי הנטילה יגע בהם, כבר למדנו שישנם כמה וכמה פוסקים הסוברים שאם יטול ידו ברביעית שלימה, שוב לא יטמאו. ועוד שיש להסתפק אם באמת ארע כך שמישהו נטל שלא כדין. ועוד יש להסתפק האם הטומאה שבנטילת אחד תעבור גם לשני. ולכן הדין שאין צורך לנגב את ידית הכלי, והרוצים להחמיר ינגבו את ידם מכל לחלוחית של מים לפני ששופכים עליה מים, כך יעשו תחילה בימין, וכך אחר כך בשמאל.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il