ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

התבודדות

דף הבית ספריה אמונה מוסר מלכים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אלול תשס"ח

התבודדות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל

ימלט הפקח וינצל החכם ממלכודת יצר הרע ומרשתו אשר טומן לרגליו ללוכדו בפח יוקשים, אם יתבודד יום יום ברציפות מתמדת אפילו רק רגעים אחדים בכל יום ויתבונן במחשבתו, כי ע"י ההתבודדות ישקול במאזני שכלו את מעשיו ומחדליו, מה ייעודו בחיים, לאיזה מטרה ותכלית נברא, האם תפקידו הוא רק לעבוד בכדי לאכול, ולאכול בכדי לעבוד, או נועדו לו גם תפקידים נעלים אחרים, אין ספק אם האדם יתבודד ויתבונן במשך תקופה קצרה, יראה ברכה בעמלו, בשיפור המדות והמעשים ובמלוי חובותיו כלפי יוצר הכל יתב"ש. אלא שיצה"ר מערים בפני האדם כל מיני מכשולים לבל ימצא לו זמן ופנאי לחשוב על דרכו ועל תכליתו, והאדם נסחב בזרם הזמן, והולך ומתדרדר מדחי אל דחי ללא רסן ומעצור.
והנה כאשר נתבונן נמצא, שאחד משלשה דברים הבאים הוא הגורם העלול לגזול את כל זמנו של האדם מבלי שיהיה לו זמן למחשבה, והם:א. עושר.ב. עוני.ג. יופי. אלה הם הדברים הראשיים שכל היתר כלולים בהם ומסתעפים מהם. ננסה בס"ד להעבירם בכור המבחן לראות האם זה נכון שהם גוזלים את כל זמנו של האדם.
א. עושר. ברור הדבר שהנסיון של העושר גדול פי כמה מהנסיון של העוני. ואולי גם זה כלול במאמרם ז"ל מרבה נכסים מרבה דאגה (אבות פ"ב מ"ח), דאגה גשמית ודאגה רוחנית. אולם לעומת זאת, יש בעולם הרבה עשירים מופלגים שרואים בעושרם רק אמצעי לעשות מעשים טובים, לחונן דלים, ולגמול חסד לכל אדם, והם עצמם יושבים ועוסקים בתורה והוגים בה יומם ולילה, ומכירים תודה למי שהעושר והכבוד מלפניו יתב"ש, ואינם עבדים נרצעים לכספם.
ב. עוני. הנסיון של העוני פחות הרבה מהעושר כמ"ש. ורז"ל הודיעונו באמרם שחזר הקב"ה על כל מדות טובות ליתן לישראל ולא מצא אלא עניות, והיינו דאמרי אינשי יאה עניותא ליהודאי, כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא (יפה העניות ליהודי כרצועה אדומה לסוס לבן) (חגיגה ט' ע"ב). והכונה בזה, שלא יבעטו, כמ"ש וישמן ישורון ויבעט. וכן אמרו ג"כ כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן (אבות פ"ו מ"ד). כל זה מראה שהעניות לא רק שאינה גורם שלילי שבהכרח מפריע לעבודתו יתב"ש, אלא אדרבא היא גורם חיובי. ולכן רבותינו הקדושים דקדקו בלשונם הטהור באמרם דקדוקי עניות מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו (עירובין מ"א ע"ב), ולא אמרו העניות, כאמור.
ג. יופי. גם בזה ישנם הרבה אנשים שיופים לא מעבירם על דעת קונם. וכמ"ש רז"ל הנוי נאה לצדיקים ונאה לעולם (אבות פ"ו ה"ח), כי הם משתמשים בו לטובת ולהצלת הזולת, ולא לדברים בהמיים ומגושמים.
כל הדברים הנ"ל מבוארים היטב בדברי רבותינו הקדושים שאמרו ברוח קדשם הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף הצדיק מחייב את הרשעים (יומא ל"ה ע"ב).
כלל הדברים, שלא העושר או העוני או היופי הם המונעים את האדם מעבודתו יתב"ש, אלא אי-ההתבודדות ואי-ההתבוננות המחשבתית הם המונעים. כי אם יתבודד ויתבונן, יגיע למסקנא הנכונה ליראה את ה' הנכבד והנורא, לפי יכולתו האנושית האפשרית, ולשמור מצוותיו ולדבקה בו כל הימים, יתב"ש לעולמי עולמים.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il