ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פועל איננו עבד

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה דיני ממונות וצדקה עובד ומעביד Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אלול תשס"ח

פועל איננו עבד


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל

בגליון הקודם הסברנו, שהמקבילה של מעשה קנין בהקשר של עיסקת שכירת פועל, שהתחלת המלאכה של הפועל נחשבת כמעשה קנין. השבוע נסייג את דברינו.
בברייתא בגמרא (בבא מציעא עט:) נאמר: 'תנו רבנן: השוכר את הספינה ופרקה לה בחצי הדרך - נותן לו שכרו של חצי הדרך, ואין לו עליו אלא תרעומת'. הגמרא מסבירה, שמדובר במקרה שבעל הספינה לא מפסיד הפסד כספי מסיום השכירות באמצע, אם כי תיגרם לו טירחה במציאת שוכר חדש לספינה.
דהיינו, שלמרות שאדם שכר ספינה למלאכה מסויימת, הוא רשאי לסיים את השכירות באמצע המלאכה, אם אינו גורם הפסד ממוני לבעל הספינה. הטור (חושן משפט סוף סימן שיא) מסיק מכאן, שכל אחד מהצדדים יכול לסיים עיסקת שכירות, אם אינו גורם הפסד ממוני לצד שכנגדו. אילו התחלת המלאכה היתה כקנין גמור, לא היתה אפשרות לחזור, ללא הסכמת הצד השני, וקנין מחודש, אף אם לא נגרם הפסד ממוני.
בגמרא מבואר, שלגבי חלק מעיסקאות השכירות, האבחנה בין התחלת מלאכה לקנין בחפץ חדה עוד יותר. הגמרא (שם עו: - עז.) מציינת, שישנו הבדל בין שכירת פועל שכיר ובין שכירת פועל קבלן. פועל קבלן רשאי לחזור בו, רק כאשר אינו גורם הפסד לצד השני. הדוגמא בגמרא היא של אדם ששכר פועלים לקצור את שדהו תמורת 8 סלעים. הפועלים חזרו בהם לאחר שעשו מחצית מן העבודה, ועלות השלמת העבודה היא 5 סלעים. נמצא, שאם בעל הבית ישלם לפועלים עבור חצי העבודה על פי השער שהבטיח להם, יגרם לו הפסד. שכן הוא ישלם להם 4 סלעים, ועבור יתרת העבודה יצטרך לשל ם עוד 5 סלעים - סה"כ 9, שזה יותר ממה שהתחייב מראש לשלם. כיוון שמדובר בפועלי ם שנשכרו לעבודה קבלנית, יהיה בעל הבית רשאי לנכות להם משכרם, כדי שלא יפסיד. יש לציין, שמדברי הטור בסימן שיא שהבאנו, משתמע שהפועלים רשאים לכתחילה לחזור בהם, אם הם מוכנים לשלם את ההפסד שנגרם לבעל הבית.
אולם, כל האמור הוא רק בפועל קבלן. פועל שכיר רשאי לחזור בו, מבלי להפסיד משכרו, גם אם הדבר גורם הפסד לבעל הבית. לכן, בדוגמא שהצגנו מקודם, אם מדובר בפועל שכיר, הוא יקבל שכר חצי העבודה - 4 סלעים - ובעל הבית יצטרך לשאת בהפסד. הגמרא (שם י.) מנמקת את הזכות של הפועל השכיר, על פי הפסוק בויקרא (כה, נה): 'כי לי בני ישראל עבדים' ודורשת הגמרא: 'עבדי הם, ולא עבדים לעבדים'.
משמעות דרשת הגמרא היא, שאילו דינו של הפועל השכיר היה כשל פועל קבלן, הרי הפועל השכיר היה נחשב 'עבד' של בעל הבית, ואסור ליהודי להיות עבד של איש, מלבד של הקב"ה. יש שתי אפשרויות להבין, כיצד שינוי דינו של השכיר, גורם לו להפסיק להיות עבד:
א. העובדה שהשכיר רשאי לחזור בו בחצי היום, נובעת מכך שעיסקת שכירות במהותה היא עבדות. לכן, כדי להימנע מהאיסור שבהיותו עבד של אדם, נתנה התורה רשות לפועל לחזור בו.
ב. העובדה שהשכיר רשאי לחזור בו בחצי היום היא סימן לכך, שבאופן מהותי, עיסקת שכירות מלכתחילה איננה עבדות.

לכל אחת מהאפשרויות בסיס בדברי הראשונים והאחרונים. ונציג כמה מן הנפקא מינות בין שתי האפשרויות:
האם אסור להיות פועל - המרדכי (בבא מציעא סימן שמו) כותב, שמותר לאדם להשכיר עצמו כשכיר, ואין בזה איסור משום 'כי לי בני ישראל עבדים'. אלא שכתב, שהחילוק בין שכיר ובין עבד הוא, ששכיר נשכר לשלוש שנים, ואילו עבד נשכר לשש שנים, וראיה לדבר, שעל העבד נאמר 'כי משנה שכר שכיר עבדך', ואם כן, כיוון שעבד עובד שש שנים, משמע ששכיר עובד ג' שנים. ולכן, שכירות יותר מג' שנים, אף שאינו עבד גמור לכל הלכותיו, יצא מתורת שכיר, ועובר על כי לי בני ישראל עבדים. כלומר, המרדכי אומר שביסודו של דבר, עיסקת שכירות יש לה פנים של איסור, אלא שאין זה בכל שכירות, אלא רק בשכירות ארוכת טווח - שלוש שנים לפחות. לעומת זאת, מדברי התוספות (בבא מציעא י. ד"ה כי) נראה, שעצם הרשות לחזור מנתקת כל קשר בין שכירות פעולים ובין המושג של עבד. עיינו בשו"ת במראה הבזק ח"א תשובה מ' ובהערה 4 שם.
המניע לחזרה - הטור (סימן שלג סעיף ב) מביא את דברי ר"י, שכתב שאם הפועל רוצה לחזור בו משום שהשכר עלה, וכעת אינו מוכן לעבוד בשכר הזול, אין שומעים לו. הב"ח כותב, שהסברא היא, שהרי פועל זה אינו מעוניין להפסיק להיות עבד, אלא רק לעבוד תמורת שכר גבוה יותר, והרשות שהעניקה התורה לפועל לחזור בו, היא רק בתנאי שהוא רוצה להפסיק להיות עבד.
בשו"ת חוות יאיר (סימן קו) דן במקרה דומה - אשה שעבדה כמשרתת, רוצה להפסיק לעבוד אצל בעל הבית, ולעבור לעבוד אצל אדם אחר. החוות יאיר נוקט, שהיות שישנו הדין של 'כי לי בני ישראל עבדים', אין למשרתת שום התחייבות, והרי היא רשאי לחזור בו בכל מקרה. בפת"ש (סק"ד) ציין, שלכאורה דברי החוות יאיר אינם מתאימים לשיטת ר"י.
עשו קנין על התחלת המלאכה - הנפק"מ השלישית שנדון בה, קשורה לדברים שפתחנו בהם - אחת הדרכים ליצור עיסקת שכירות פועלים היא ע"י קנין. הריטב"א (שו"ת סימן קיז) כותב, שאם שכיר נשתעבד בקנין, הוא אינו רשאי לחזור בו, והדין של 'כי לי בני ישראל עבדים' נאמר רק בפועל ששעבודו נובע רק מתחילת מלאכה.
הש"ך (חושן משפט סימן שלג סקי"ד) חולק על הריטב"א. הש"ך טוען, שכיוון שהתורה רצתה ששכיר לא יהיה עבד, היא נתנה לו את האפשרות לחזור. יצירת שכירות שבה הפועל אינו רשאי לחזור גורמת לפועל להיות עבד. ה'התנגדות' של התורה לכך ששכיר יהיה עבד גורמת לכך, שגם כאשר השכיר רוצה להיות כעבד דהיינו שעושה מעשה קנין על כך שלא יוכל לחזור, הוא אינו רשאי לעשות כן, וממילא הקנין לא מועיל.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il