בית המדרש

  • מוסר מלכים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצוק"ל

טהרת המשפחה

undefined

הרב מישאל דהאן זצוק"ל

אלול תשס"ח
6 דק' קריאה
יסודי הבנין ועמודי החצר אשר הבית היהודי נכון עליהם, הם החוקים האלהיים של טהרת המשפחה המיוחדים לעם ישראל והמבליטים ביתר שאת את טהרתו וקדושתו לעיני כל העמים. ונוסף לכך הם גם מחסנים אותו מבחינה נפשית וגופנית נגד הרבה מחלות ותופעות בלתי רצויות בהחלט ועל הרוב גם מזיקות ומסוכנות כמו שנבאר להלן בס"ד.
והנה ברור הדבר שכל עצם הענין של הטומאה והטהרה, הן מהדברים הנעלמים מעיני כל חי, כי הן מפלאי תמים דעים יתב"ש, והן בבחינת תעלומה שהיא למעלה מהשכל האנושי המוגבל, ובשום פנים אי אפשר להגיע לחקר תכליתה, או אפילו להבינה ולחשוף צפונותיה, לפי המושגים הגשמיים המקובלים והמורגשים, כי זה ענין רוחני נסתר מבינת אנוש. והרי דוגמא בולטת אחת מני רבות: אין בכל העולם מי שיכחיש מציאות הנשמה בגוף האדם, ובכל זאת אין בכל חכמי לב שבעולם היודע להסביר הקשר שיש ביניהם, או היודע לתאר את הכמות, האיכות, הצבע של הנשמה, ואיך היא נראית בכלל, ואיה משכן כבודה בגוף האדם, כי כל זה מתעלומות סתרי כל חי, שרק יוצר בראשית יתב"ש, אשר אין דבר נעלם ממנו, יודע מעשה ידיו, יסודם והרכבם, כי ממנו לא יפלא כל דבר.
וכשם שלא יעלה על לב החולה לשאול את רופאו למה נתן לו תרופה זו ולא אחרת, מפני שהוא בטוח כי התרופה שנתן לו היא המתאימה למחלתו והיא המסוגלת להבריאו ולהחזירו לאיתנו התקין, ולכן לא יעיז לשאול שאלה מוזרה כזאת, יותר מזה פי אלף אלפים, עלינו לסמוך על הרופא הנאמן יתב"ש, בכל החוקים שקבע לנו בתוה"ק בכלל, ובחוקי הטומאה והטהרה בפרט, כי רק הוא יתב"ש יודע השפעתם המזיקה והמבריאה על הגוף והנפש של האדם, ואין לנו כל ספק שכל מטרתם ותכליתם רק לטובת האדם ואושרו עלי אדמות, ולהתעלותו הרוחנית לזכות לחיים הנצחיים. ולכן עלינו לקיימם בתור גזרת מלך מלכו של עולם יתב"ש כפי אשר הורונו רבותינו הקדושים.
אולם למען ללמד תועים בינה, שכל דבר שאינו עולה בקנה אחד עם שכלם הקצר והמוגבל אינם מוכנים לקיימו, ובמיוחד הענין הזה של טהרת המשפחה שנדמה להם כדבר זר ורחוק מהשכל ואין בו תועלת, למרות שאין להם כל מושג ולו שטחי בזה כי לא למדו בספרי מדע ומחקר שחוברו בנושא זה מחכמים יהודים ומלא יהודים, שאחרי חקירות ונסיונות למכביר, הביעו את התפעלותם מהחכמה האלהית העליונה והנשגבה הטמונה בדיני הטומאה והטהרה הנהוגים בישראל. ותמצית דבריהם, שהשמירה הקפדנית בזה הנהוגה בישראל, מגינה על הגוף והנפש של האיש והאשה מפני מחלות קשות ומסובכות, והיא הערובה לחיי משפחה בריאים ומאושרים.
והרי דבריו של אחד המלומדים והמפורסמים בעולם המדע והרפואה, וכה דבריו: "אשה צעירה נשואה יכולה להעמיד שלש שאלות,א. מדוע אני נחשבת לטמאה בימי הנדה? האמנם אני חולה בימים האלה?.ב. מדוע עלי לספור שבעת ימי טהרה אחרי הפסקת דם הנדה והתחלת זוב הלובן?.ג. מדוע אני מחויבת לטבול דוקא במקוה שלא תמיד היא נקיה וסניטרית, בעת שיש לי אמבטיה נקיה בהחלט בבית? - והלא אני יכולה להשתמש גם במזלף?
התשובה על השאלה הראשונה היא: אמנם כן האשה בימי נדתה היא חולה באמת! כל אשה יודעת ומרגישה זאת בכל גופה. דם הנדה בא מהקרום הדק המכסה את הרחם, הקרום הזה יצבה וימלא דם מצד אל צד, הדם הזה בא מהקפילרים (קצות צנורי הדם, הדקים והממלאים את הקרום, המתפקעים ושופכים את דמם אל תוך הקרום. הקרום הזה משועבד לשינוי תמידי במשך ארבעה עשר יום בערך, שלשה ימים לצביה מוקדמת, כעין מבוא לימי הנדה האמתיים הנמשכים כארבעה או חמשה ימים, ושבעה ימי הטוהר להתחדשות הקרום והבראתו השלימה. במשך חמשת ימי הנדה, יחרב ויעבור כמעט כל הקרום העליון של הרחם או חלקים ממנו.
סימני הזהרה מקדימים לימי הנדה: הסימנים, המבשרים את הופעת זוב הנדה, מתבטאים בנוגע לכל גוף האשה כמעט בשלשת ימי הצביה וכוללים: מין משיכה בירכים, רגש של לחץ בלתי מסוים בחלק התחתון של האגן, הרגשה של קור וחום מתחלפים זה אחר זה המלווה לפעמים בעליה קלה של חום הגוף. לעתים לא רחוקות תבואנה גם הפרעות בהרקת המעים והשלחופית ובקבה והמעים. סימן רגיל הוא גם הגדלת גרוי העצבים, נטיה לעצבות (מלנכוליה) וחמדה (תשוקת אהבה) בלתי מסויגת. אפשריים גם מקרה התעלפות ופלצות. גם התרגשות עצבית בצורת כאב ראש, כעס, רוח נכאה, רגילים להתגלות לפני עת הנדה. אפשריים גם שנויים קלים במראה הפנים, כמו: עגולים שחורים מסביב לעינים, התאדמות פתאומית, גם חוסר תאבון, הרגשה של לחץ במעים, דפיקות הלב, סחרחורת, חולשה ברגלים ועוד. גם הקול והעינים ינוגעו לפעמים.
התקופה השניה היא זיבת הנדה, המכילה דם ריר - חרבות הקרום הנשחת.
שבעת ימי הטוהר: התקופה השלישית תסומן בהופעת הרירה הנקראת "זוב הלובן", המתחילה מיד אחר הפסקת דם הנדה ונמשכת שבעה ימים. במשך הימים האלה יגדל קרום חדש במקום הקרום הנשחת שהורחק מן הרחם. התקרבות מינית, במשך הימים האלה, תפריע בעד התחדשות הקרום ורפואתו, ותוכל לגרום דלקת הרחם, ושיבת זוב-הנדה וגם קטר (כרטם) לאברי הגבר.
כדי למנוע התקרבות הזוג במשך ימי הנדה, יש לנו חוקים קבועים בתורתנו הכתובה והמסורה ומנהגים מקובלים, איך להתנהג בכל הימים האלה. מהיום שהאשה תחיל להרגיש קרבת הוסת עד אחר טבילתה, אסור לבעלה אף לנגוע בה. ספרות הרפואה תלמדנו, שהזדווגות הזוגות צריכה להמנע בכל משך ימי הנדה. ראשית מפני שזה נגד חקי ההגיינה והמוסר, כי האשה חולה וגם טמאה בימים ההם, וההזדווגות קשה לה ונגד טבעה. ושנית מפני שזה יכול לגרום דלקת ומחלות שונות ואפילו מחלות הסרטן בכלי הלידה של האשה, וגם דלקת זיבות או קטר בכלי הלידה של האיש.
טבילה במקוה כשרה. השאלה השלישית היא: למה זה צריכה האשה טבילה במי מקוה (במעין, בנהר, בבור, וכו') דוקא ולא די בנקיון באמבטיא, מקלחת או מזלף? התשובה היא לא ולא! כמה נפלאים וצודקים ומחוכמים דברי תורתנו וחכמינו. מה גדלה ועמקה ידיעתם במבנה האנטומיה של גוף האשה בגזרם "מקוה" דוקא לטבילת טהרתה של האשה. כלי הלידה כפי שכתוב למעלה נמצאים במצב תלוי ורופף בתוך אגן הירכים, ביחוד הרחם עלולה לזוז לנטות לפניה ולהשען על השלחופית, שלחופית מלאה תדחוק אותה לאחור או למטה ואז נפילתה אפשרית, כל אשה יודעת זאת בעצמה או הרופא הגיד לה, צואר או פי הרחם יבוא אז אל תוך הפרוזדור - מצב אי-נורמלי.
לעתים קרובות תבוא אל הרופא אשה מלובשת בגדים יפים, למראה עין מנוקה ומטוהרה באמבטיא או במזלף, כדי שלא יהיה ריח רע נודף ממנה, היא בטוחה שהיא נקיה וטהורה בתכלית הנקיון, ובכ"ז היא מתאוננת על דבר מה. אולם הרופא אחרי בדיקתו בכלי ה"ספקיולום" יגלה שפי הרחם מלא ריר או דם קרוש, בהרחיקו זאת יורגש ריח רע ורקבון, ובלי ספק היו שם חידקים מכל המינים. לאיזה תועלת בא המזלף? הרבה אנשי הרפואה יודעים שכתלי הפרוזדור נוגעים זה בזה, והקרום הרירי מלא קמטים, דבר העושה את השטיפה הגמורה במזלף לבלתי אפשרית, עוד לא נוצר המזלף שיוכל לנקות את רחם האשה בשלימות.
תורתנו וחכמינו ז"ל ידעו את כל הדברים האלה. ידעו שבאופן אחר מלבד טבילה אין המים יכולים להגיע אל כלי הלידה של האשה ולטהרם. ידעו שגם המזלף לא יצליח בזה. ולכן חייבו לטבול, ושיערו את שיעור המקוה, כדי שהאשה תוכל להטבל בעמידה ולכסות את כל גופה בארבעים סאה. לפי חקי תורתנו צריכה האשה לעמוד ברגליה על קרקע המקוה בידים פתוחות ורגלים מפורדות מעט. בגחנה בכח בעת טבילתה תבלוט הרחם ותכריח (עפ"י חק הכבד) כמות מים לחדור אל תוך התעלה, המים אז מרחיבים ומישרים את כלי הלידה, ומנקים אותם בתכלית הנקיון דבר שאי אפשר באופן אחר. המים צריכים לכסות גם את שער הראש, כי רעל הנדה (בלשון התורה טומאה) נמצא גם בשער. למה הדבר דומה? לצלוחית טמאה ומסרחת, שהרחיצה לא תפיג את הריח עד שיעברו המים עפ"י הצלוחית במשך זמן ידוע (הועתק מחוברת ועד טהרת המשפחה, ירושלים, דף ל"ב ע"א).
תמצית הדברים בקצרה. א. כל אשה בימי הנדה נמצאת במצב מרוגז והתרגשות, התעייפות מהירה מעבודה רוחנית או גופנית, והיא חולה באמת, ודרוש לה מנוחת הגוף והנפש. ב. התקרבות מינית בתקופה זאת גורמת למחלות שונות כגון דלקת הרחם, שיבת זוב הנדה, ומחלות סרטן בכלי הלידה של האשה, ודלקת זיבות או קטר בכלי הלידה של האיש, והפרעות רציניות לגוף בכלל, ולפעולות מניות בפרט, ומעמיד בסכנה את שניהם, סכנת הדבקות מצד אחד וסכנת אביונה מצד השני. ג. רק מקוה טהרה של ארבעים סאה מסוגל לטהר האשה מהרעל (הטומאה) הדבוק בה, ולנקות כלי הלידה בתכלית הנקיון, ואין שום תחליף אחר בא במקום המקוה.
והוכחה לרעל הנדה שאשה מפיצה בימי טומאתה, המחקר הוכיח, שאם תגע הנדה בפרחים יבולו, פירות יתקלקלו, בצק נלש על ידה לא יעלה, נוכחותה במרתף מקלקל יין, שכר, חומץ, חלב, ז"א, כל החומרים שיש להם תכונת תסיסה. נוכחותה אצל חולים שעברו נתוח, מאריכה את זמן הרפאת הפצעים, ועוד הרבה דברים כאלה. ואין אלו אמונות תפלות ומשפטים קדומים, אלא דברים נכונים וברורים למעלה מכל ספק, שהוכחו על פי המדע והמחקר, והנסיון עד לעצמו.
והגם שבשביל היהודי המאמין, התגליות הנ"ל לא מעלות ולא מורידות כאמור, כי הוא מקיים חוקי הטומאה והטהרה כחוק אלהי עליון שאין להרהר אחריו, מ"מ הבאנו אותם רק כדי להורות שגם לפי המדע הרפואי הטהור, התברר שחוקי הטומאה והטהרה, שהוא יתב"ש בחכמתו העליונה והנשגבה מבינת אנוש קבע לנו בתוה"ק, הנם לטובת האדם ולאשרו. וכמו כן להוכיח לאלה שתעו מדרך השכל ובחשכה יתהלכו, שטח מראות עיניהם מהשכיל לבותם, לראות האור הבהיר והאושר הגנוז, החושף במדת מה את התעלומה הנפלאה הזאת של טומאה וטהרה, וזה מלבד האור הנעלם והנסתר הטמון בהם.
לפי האמור, על האיש והאשה הדואגים לבריאותם הנפשית והגופנית ולבריאות בניהם וצאצאיהם, לקיים באהבה רבה ובשמחת עולם את הצו האלקי העליון, הקובע, אין האשה עולה מטומאתה ויוצאה מידי ערוה עד שתטבול במי מקוה כשר, ולא יהיה דבר חוצץ בין בשרה ובין המים. אבל אם רחצה במרחץ, אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם, הרי היא אחר הרחיצה כמות שהיתה לפני הרחיצה בכרת, שאין לך דבר שמעלה מטומאה לטהרה אלא טבילה במי מקוה או במעיין, או בימים שהם כמעיין (הרמב"ם הלכות אסורי ביאה פי"א הט"ז). וכאמרם ז"ל עה"פ מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל (יומא פ"ה ע"ב).



אתר ישיבה מפעיל בית הוראה מיוחד לטהרת המשפחה הנותן מענה לשאלות הגולשים בתוך כ3 שעות.
לשליחת שאלה לבית ההוראה לחץ כאן.

גרפיקה לוח טהרה
לוח טהרה להורדה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il