ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כשרות

דף הבית ספריה אמונה מוסר מלכים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אלול תשס"ח

כשרות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל

יסוד הקדושה ושורש הטהרה לעלות במסלה העולה בית אל ולהגיע למעלות רוחניות רמות ונשגבות, היא בראש וראשונה הזהירות המלאה והשמירה הקפדנית מכל מאכל מפוקפק שאין כשרותו ברורה בהחלט. ומכ"ש מדברים טמאים ואסורים, כגון בשר נבילה וטריפה, חזיר וחלב, וכדומה, או פירות וירקות שיש בהם תולעים שקצים ורמשים, שיש לברוח מהם כבורח מן האש ולהתרחק מהם הרחק כמטחוי קשת. כי הדברים הטמאים והאסורים, מטמאים את הגוף וכובלים את הנשמה לבל תשתחרר מכלאה ולצאת למרחב יה למלאת תפקידה וייעודה הרוחני בקיום מצוותיו יתב"ש כנדרש ממנה בחיי אנוש עלי אדמות, שהם כמסך שחור עב וגס העוטף את הנשמה הטהורה ומעיב על זוהרה לבל תפיץ אורה הבהיר.
וכבר עמדו ע"ז רבותינו הקדושים ז"ל, באומרם ברוח קדשם, עה"פ ונטמתם בם, אל תקרי ונטמתם בם אלא ונטמטם בם, שהעבירה מטמטמת לבו של אדם (יומא ט"ל ע"א). במשפט קצר זה כללו רז"ל תורה שלימה במניעת מחלות הנפש. שרצונם ז"ל בזה להורות, שהדברים הטמאים והאסורים הנכנסים בגוף האדם, הם מפעפעים בקרבו כרעל וארס, ומרדימים אותו לבל ירגיש בתועבותיו, כמו זריקת הרדמה לחולה שלא ירגיש בכאביו, וסופו להתדרדר תהומה מדחי אל דחי, עד כדי העדפת הדברים הטמאים והאסורים על פני הכשרים, בבחינת נפש רשע אותה רע (משלי כ"א יו"ד), וכמ"ש רז"ל אין היצר תאב אלא דבר שאסור לו (ירושלמי יומא פ"ו ה"ב).
והנה ברור הדבר ללא ספק, שכל מצוות התורה בכלל, ומצוות מאכלים אסורים וטמאים בפרט, אינם אלא לטובת האדם ולתועלתו הגשמית והרוחנית בזה ובבא. והגם שאין לשכל האנושי המוגבל ידיעה או אפילו מושג כל שהוא לסיבת האזהרה על מינים מסויימים דוקא ולא על זולתם, שרק הוא יתב"ש בחכמתו העליונה והנשגבה הנעלמה מעיני כל חי יודע הסוד הנפלא ותעלומות חכמה, וכן הטובה הגדולה והאושר הנצחי הנובע מההתרחקות וההמנעות מדברים אסורים וטמאים, והנזק הרוחני העצום הנגרם לאדם בעטים, וזה אומרו יתב"ש בענין זה, והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי (ויקרא כ' כ"ו), וכאומרם ז"ל וכי מה איכפת לו להקב"ה בין ששוחט את הבהמה ואוכל, או אם נוחר ואוכל, כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו? או מה איכפת לו בין אוכל טהורות או אוכל נבלות? אמר שלמה אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא (משלי ט' י"ב), הא לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות וישראל (תנחומא שמיני ח', ב"ר לך לך פרשה מ"ד), והיינו לטהר אותם ולהרחיקם מדברים המזיקים לגוף ולנפש, ולהדריכם בנתיבות היושר לקיים מצוותיו יתב"ש.
וכמו שהשיב רבינו יצחק אברבנאל זיע"א לאחד מחכמי אוה"ע, ששאלו למה מצוות טריפה ונבילה וכדומה נתנו רק ליהודים, והשיבו כי האלמוג הוא אמצעי בין הדומם והצומח, והאספוג הוא אמצעי בין הצומח והחי, שהרי יש לו חוש ההרגש, והקוף הוא אמצעי בין החי והאדם, והאדם הוא אמצעי בין הקוף והיהודי, והיהודי הוא אמצעי בין השמים והארץ, והשמים הם אמצעיים בין המלאכים והיהודים, ולכן מזון היהודי נבדל, כי הצומח ניזון מן העפר, והחי ניזון מן הצומח, וכל צמח יערב אל החי, והאדם שהוא במדריגה יותר מן החי, אינו ניזון מן העשבים כי אם מן הנאותים למזגו, וכן ניזון מן החי ולא מכל חי כי לא יזון מן הסוס ומן הפרד, והיהודי שהוא למעלה ממדריגת אדם אינו ניזון מן החי כי אם מבעלי חיים מיוחדים, ואפילו מאלה אחר תיקונים רבים, כמליחה והדחה והסרת חלבו ודמו, עד שישתנה הבשר ההוא ויהיה כאילו אינו בשר אלא מאכל אחר, אבל שאר העמים אוכלים כל חי בלי שום השתנות. לכן אמר הנביא, על ענין המאכלים, ואבדיל אתכם מן העמים, וכן בענין המצוות לא נתנו אלא למי שהוא למעלה ממדריגת אדם. לכן אמר עליהם. והייתם לי סגולה מכל העמים (שמות י"ט ה') ולכן לא נתנו אותן המצוות להם (ראה שבט יהודה למהר"ש אבן וירגא ז"ל, דף כ"ב ע"ב). מובן מדבריו הקדושים שמצוות התורה בכלל, ומצוות מאכלים טמאים ואסורים בפרט, נתנו רק ליהודים שהם למעלה ממדריגת אדם. ועיין בש"ס יבמות ס"א ע"א.
והגם שטבע האדם למאוס דבר שלא הורגל בו מילדותו ובפרט בדברי אוכל, עכ"ז הזהירונו רבותינו הקדושים שההמנעות וההתרחקות מדברים טמאים, עיקר הכונה בזה, רק בגלל שכך צוה ה' יתב"ש, ולא בגלל שנפש האדם קצה מהם. וזה אומרם ז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אבל אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך (ספרא סוף קדושים סי' קכ"ח). ורצונם ז"ל בזה, לנטוע בלב האדם, שעליו לקיים המצוות עשה ולא תעשה, לא מסיבה שהשכל מחייבן או מרחיקן, אלא בזה שהן גזרת המלך, הוא מלך הכבוד סלה יתב"ש.
והנה אמת נכון הדבר, שבמשך כל התקופות והזמנים ובכל הדורות שעברו, נזהרו בני ישראל מלהתגאל בטריפה ונבילה במסירות נפש ממש. וקדושי עליון היו גם מוכנים להשליך נפשם מנגד על קדושת שמו יתב"ש, ולא לטמא נפשם במאכלים ודברים אסורים (ראה תוספות ע"ז דף כ"ז ע"ב ד"ה יכול). אולם לדאבון לב, בזמן האחרון נפרצה חומת הכשרות, והפרצה התרחבה והגיעה לממדים מבהילים, והרבה נכשלים באכילת איסור וטריפה ונבילה חלב וחזיר רח"ל. והשלחן היהודי הכשר שהיה לתהלה לשם ולתפארת, בקדושתו ובטהרתו, הנהו מוצג כערום מבלי לבוש, בזה שהתרופפה ההקפדה בדבר חמור בענין מאכלים אסורים. ולו חכמו ישכילו כמה נזק עצום גורמים לעצמם ולבני ביתם החפים מפשע, והרעות שתצמחנה להם בעתיד מאכילת דברים טמאים, אין ספק שיאחזמו רעד וחלחלה, ויאמרו למלאך המשחית הרף. ומלבד הנ"ל, יש עוד שתים רעות. א. במקום לקנות הבשר הכשר קונים האסור בכסף מלא, ללא כל הכרח. ב. בזה שקונים האיסור, מחזיקים ידי עוברי עבירה, ה' הטוב יכפר בעדם, כי לכל העם בשגגה.
וראיתי באיזה ספר שפירש בדרך הלצה אומרו יתב"ש ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו (ויקרא כ"ו כ"ח), שר"ל שההורים המקפידים על הכשרות, יכולים לאכול בשר אצל בניהם ובנותיהם בלב שקט, ללא כל חשש ופקפוק של נבילה וטריפה, דהיינו שגם הבנים והבנות יקפידו על שמירת הכשרות, ע"כ.
ושומע לעצה חכם, שבתקופתנו זו שהפרוץ מרובה על העומד, והכשרות בכמה בתים מפוקפקת למדי, האיש הירא את דבר ה' יתב"ש, ובפרט אם הוא ת"ח, יעשה כל המאמצים להתרחק ככל האפשר מביקורים בבתים כאלה, וכמ"ש רז"ל כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושים, שלא היו נכנסים לסעודה אא"כ יודעים מי מיסב עמהם (סנהדרין כ"ג ע"א). ואם אין לו שום אפשרות להתחמק, כגון אם יש להם ברית מילה, או בר מצוה, או חתונה, והוא מוכרח להיות שם, ישים לפיו מחסום לבל יטעם מאומה מכל דברי מאכל המגישים לפניו, ולא ישים לב ללעג השאננים, כי מוטב להקרא שוטה כל ימיו ולא להיות שעה אחת רשע לפני המקום (עדיות פ"ה מ"ו).
המורם מכל האמור. א. דיני הכשרות במובנם המלא והרחב, מטהרים את הנשמה והגוף מחלאת החטאים והפשעים והצלתם מרדת שחת. ב. הם נחלתם הבלעדית של עם ישראל שהם למעלה ממדריגת אדם, ואין לזרים חלק ונחלה בהם. ג. עיקר העיקרים, שבזה מקיימים מצות המלך יתב"ש לעולמי עד ולנצח נצחים, ומרומם על כל ברכה ותהלה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il