ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- אמונה
- מוסר מלכים
- משפחה חברה ומדינה
- כשרות
- דיני כשרות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל
וכבר עמדו ע"ז רבותינו הקדושים ז"ל, באומרם ברוח קדשם, עה"פ ונטמתם בם, אל תקרי ונטמתם בם אלא ונטמטם בם, שהעבירה מטמטמת לבו של אדם (יומא ט"ל ע"א). במשפט קצר זה כללו רז"ל תורה שלימה במניעת מחלות הנפש. שרצונם ז"ל בזה להורות, שהדברים הטמאים והאסורים הנכנסים בגוף האדם, הם מפעפעים בקרבו כרעל וארס, ומרדימים אותו לבל ירגיש בתועבותיו, כמו זריקת הרדמה לחולה שלא ירגיש בכאביו, וסופו להתדרדר תהומה מדחי אל דחי, עד כדי העדפת הדברים הטמאים והאסורים על פני הכשרים, בבחינת נפש רשע אותה רע (משלי כ"א יו"ד), וכמ"ש רז"ל אין היצר תאב אלא דבר שאסור לו (ירושלמי יומא פ"ו ה"ב).
והנה ברור הדבר ללא ספק, שכל מצוות התורה בכלל, ומצוות מאכלים אסורים וטמאים בפרט, אינם אלא לטובת האדם ולתועלתו הגשמית והרוחנית בזה ובבא. והגם שאין לשכל האנושי המוגבל ידיעה או אפילו מושג כל שהוא לסיבת האזהרה על מינים מסויימים דוקא ולא על זולתם, שרק הוא יתב"ש בחכמתו העליונה והנשגבה הנעלמה מעיני כל חי יודע הסוד הנפלא ותעלומות חכמה, וכן הטובה הגדולה והאושר הנצחי הנובע מההתרחקות וההמנעות מדברים אסורים וטמאים, והנזק הרוחני העצום הנגרם לאדם בעטים, וזה אומרו יתב"ש בענין זה, והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי (ויקרא כ' כ"ו), וכאומרם ז"ל וכי מה איכפת לו להקב"ה בין ששוחט את הבהמה ואוכל, או אם נוחר ואוכל, כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו? או מה איכפת לו בין אוכל טהורות או אוכל נבלות? אמר שלמה אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא (משלי ט' י"ב), הא לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות וישראל (תנחומא שמיני ח', ב"ר לך לך פרשה מ"ד), והיינו לטהר אותם ולהרחיקם מדברים המזיקים לגוף ולנפש, ולהדריכם בנתיבות היושר לקיים מצוותיו יתב"ש.
וכמו שהשיב רבינו יצחק אברבנאל זיע"א לאחד מחכמי אוה"ע, ששאלו למה מצוות טריפה ונבילה וכדומה נתנו רק ליהודים, והשיבו כי האלמוג הוא אמצעי בין הדומם והצומח, והאספוג הוא אמצעי בין הצומח והחי, שהרי יש לו חוש ההרגש, והקוף הוא אמצעי בין החי והאדם, והאדם הוא אמצעי בין הקוף והיהודי, והיהודי הוא אמצעי בין השמים והארץ, והשמים הם אמצעיים בין המלאכים והיהודים, ולכן מזון היהודי נבדל, כי הצומח ניזון מן העפר, והחי ניזון מן הצומח, וכל צמח יערב אל החי, והאדם שהוא במדריגה יותר מן החי, אינו ניזון מן העשבים כי אם מן הנאותים למזגו, וכן ניזון מן החי ולא מכל חי כי לא יזון מן הסוס ומן הפרד, והיהודי שהוא למעלה ממדריגת אדם אינו ניזון מן החי כי אם מבעלי חיים מיוחדים, ואפילו מאלה אחר תיקונים רבים, כמליחה והדחה והסרת חלבו ודמו, עד שישתנה הבשר ההוא ויהיה כאילו אינו בשר אלא מאכל אחר, אבל שאר העמים אוכלים כל חי בלי שום השתנות. לכן אמר הנביא, על ענין המאכלים, ואבדיל אתכם מן העמים, וכן בענין המצוות לא נתנו אלא למי שהוא למעלה ממדריגת אדם. לכן אמר עליהם. והייתם לי סגולה מכל העמים (שמות י"ט ה') ולכן לא נתנו אותן המצוות להם (ראה שבט יהודה למהר"ש אבן וירגא ז"ל, דף כ"ב ע"ב). מובן מדבריו הקדושים שמצוות התורה בכלל, ומצוות מאכלים טמאים ואסורים בפרט, נתנו רק ליהודים שהם למעלה ממדריגת אדם. ועיין בש"ס יבמות ס"א ע"א.
והגם שטבע האדם למאוס דבר שלא הורגל בו מילדותו ובפרט בדברי אוכל, עכ"ז הזהירונו רבותינו הקדושים שההמנעות וההתרחקות מדברים טמאים, עיקר הכונה בזה, רק בגלל שכך צוה ה' יתב"ש, ולא בגלל שנפש האדם קצה מהם. וזה אומרם ז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אבל אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך (ספרא סוף קדושים סי' קכ"ח). ורצונם ז"ל בזה, לנטוע בלב האדם, שעליו לקיים המצוות עשה ולא תעשה, לא מסיבה שהשכל מחייבן או מרחיקן, אלא בזה שהן גזרת המלך, הוא מלך הכבוד סלה יתב"ש.
והנה אמת נכון הדבר, שבמשך כל התקופות והזמנים ובכל הדורות שעברו, נזהרו בני ישראל מלהתגאל בטריפה ונבילה במסירות נפש ממש. וקדושי עליון היו גם מוכנים להשליך נפשם מנגד על קדושת שמו יתב"ש, ולא לטמא נפשם במאכלים ודברים אסורים (ראה תוספות ע"ז דף כ"ז ע"ב ד"ה יכול). אולם לדאבון לב, בזמן האחרון נפרצה חומת הכשרות, והפרצה התרחבה והגיעה לממדים מבהילים, והרבה נכשלים באכילת איסור וטריפה ונבילה חלב וחזיר רח"ל. והשלחן היהודי הכשר שהיה לתהלה לשם ולתפארת, בקדושתו ובטהרתו, הנהו מוצג כערום מבלי לבוש, בזה שהתרופפה ההקפדה בדבר חמור בענין מאכלים אסורים. ולו חכמו ישכילו כמה נזק עצום גורמים לעצמם ולבני ביתם החפים מפשע, והרעות שתצמחנה להם בעתיד מאכילת דברים טמאים, אין ספק שיאחזמו רעד וחלחלה, ויאמרו למלאך המשחית הרף. ומלבד הנ"ל, יש עוד שתים רעות. א. במקום לקנות הבשר הכשר קונים האסור בכסף מלא, ללא כל הכרח. ב. בזה שקונים האיסור, מחזיקים ידי עוברי עבירה, ה' הטוב יכפר בעדם, כי לכל העם בשגגה.
וראיתי באיזה ספר שפירש בדרך הלצה אומרו יתב"ש ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו (ויקרא כ"ו כ"ח), שר"ל שההורים המקפידים על הכשרות, יכולים לאכול בשר אצל בניהם ובנותיהם בלב שקט, ללא כל חשש ופקפוק של נבילה וטריפה, דהיינו שגם הבנים והבנות יקפידו על שמירת הכשרות, ע"כ.
ושומע לעצה חכם, שבתקופתנו זו שהפרוץ מרובה על העומד, והכשרות בכמה בתים מפוקפקת למדי, האיש הירא את דבר ה' יתב"ש, ובפרט אם הוא ת"ח, יעשה כל המאמצים להתרחק ככל האפשר מביקורים בבתים כאלה, וכמ"ש רז"ל כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושים, שלא היו נכנסים לסעודה אא"כ יודעים מי מיסב עמהם (סנהדרין כ"ג ע"א). ואם אין לו שום אפשרות להתחמק, כגון אם יש להם ברית מילה, או בר מצוה, או חתונה, והוא מוכרח להיות שם, ישים לפיו מחסום לבל יטעם מאומה מכל דברי מאכל המגישים לפניו, ולא ישים לב ללעג השאננים, כי מוטב להקרא שוטה כל ימיו ולא להיות שעה אחת רשע לפני המקום (עדיות פ"ה מ"ו).
המורם מכל האמור. א. דיני הכשרות במובנם המלא והרחב, מטהרים את הנשמה והגוף מחלאת החטאים והפשעים והצלתם מרדת שחת. ב. הם נחלתם הבלעדית של עם ישראל שהם למעלה ממדריגת אדם, ואין לזרים חלק ונחלה בהם. ג. עיקר העיקרים, שבזה מקיימים מצות המלך יתב"ש לעולמי עד ולנצח נצחים, ומרומם על כל ברכה ותהלה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
