בית המדרש

  • ספריה
  • מוסר מלכים
קטגוריה משנית
  • משפחה חברה ומדינה
  • אחדות ומחלוקות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצוק"ל

undefined
3 דק' קריאה
יהולל המתאפק ובולם הפה בשעת מריבה, המראים על גבורתו הנפשית שמרסן את עצמו וכובש את יצרו ושולט עליו, ולכל אשר יחפוץ יטנו. כי ברור הדבר שההתאפקות וקור הרוח הם היסוד הראשוני למניעת המחלוקת בכלל, או לפחות לצמצמה ולמנוע התפשטותה והתרחבותה לממדים גדולים במדה וכבר התלקחה, שאם לא עוצרים אותה בראשיתה בעודה באיבה סופה לכלות מגדיש ועד קמה ועד כרם זית. וכמ"ש רבותנו הקדושים ז"ל האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא, כיון דרוח רוח (סנהדרין ז' ע"א). ר"ל המחלוקת דומה לצינור קטן היוצא מן הנהר, כיון שמתרחב מתרחב, ולכן יש לסותמו לפני שיתרחב.
והנה כל אחד יודע את רעת המחלוקת כי רבה היא, ושום תועלת וטובה לא תצמח ממנה לעולם, ואעפ"כ נסחב האדם לתוך הזרם העכור של המחלוקת אם נדמה לו בצדק או לא בצדק שחבירו פגע בכבודו או בממונו. ולו היה מתאפק ועוצר במילים, בלי ספק היה מוצא פתרון לכל הדברים הנראים בעיניו קשים כגידים וכבדים מנטל החול ומסובכים כפקעת צמר. וכמאמר החכם: אם הדבור הכסף שתיקה זהב. ושמעתי רמז נאה בזה, כי האותיות של כס"ף, הולכות ועולות במספרן, ואותיות של זה"ב הולכות ויורדות במספרן, לומר אם בשעת מריבה משיב על דברי חבירו בגסות ובכעס, גם חבירו משיב לו עוד יותר, וכך נמשכת המריבה והשלהבת עולה עד לב השמים ואין מכבה, אבל אם הוא מתאפק ומשיב לו בענוה וברוח שקטה, גם חבירו נרגע, והמריבה תפסק, וכאמרם ז"ל מלה בסלע משתוקא בתרי (מגילה י"ח ע"א). וכן דרשו רז"ל עה"פ תולה ארץ על בלימה, אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם פיו בשעת מריבה (חולין פ"ט ע"א). ורצונם ז"ל להורות, שהמריבה הורסת ומחריבה את העולם, וזה שמתגבר על רגשותיו ובולם פיו בשעת מריבה, מקיים העולם.
והן בעון, רבים טועים ונפתים לעצת היצה"ר המסית ומדיח אותם, להחזיק במחלוקת אעפ"י שאינה נוגעת להם ולא פוגעת בהם, באמור להם שזו מחלוקת לשם שמים. ולו חכמו ישכילו שזאת עצת היצה"ר המוליכם שולל להפסידם שני עולמות העוה"ז והעוה"ב. כי מדברי רבותינו הקדושים אנו למדים שלא קיימת במציאות מחלוקת לשם שמים פרט לאחת והיא בדברי תורה, בין שני חכמים לבד, שזה אוסר וזה מתיר, זה מכשיר וזה מטריף, וחוץ מזה אין שום מחלוקת אחרת כלל ועיקר שהיא לשם שמים, וזה אומרם ז"ל איזו היא מחלוקת שהיא לש"ש זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לש"ש זו מחלוקת קרח וכל עדתו (אבות פ"ה י"ח). ורצונם ז"ל לומר שרק דוגמת מחלוקת של הלל ושמאי ששניהם כונתם לש"ש, היא הנקראת מחלוקת לש"ש, אבל מחלוקת אחרת כזו של קרח ועדתו, אעפ"י שאמרו כי כל העדה כולם קדושים וכו', אינה לש"ש, וההוכחה לכך, שנענשו בעונש קשה וגם טפם ניספו אתם רח"ל. ושמעתי מהרב אליהו כץ נ"י (רב העיר באר שבע) ששמע מהגרי"צ דושנסקי זצ"ל, שפירש הפסוק ממרים הייתם עם ה' (דברים ט' כ"ד ל"ב כ"ז), שהיה צריך לומר ממרים הייתם לה', אלא שבא לרמוז שיותר גרוע הוא אם מערבים השי"ת בהמרה שלהם שאומרים שהיא לש"ש, ודברי פי חכם חן. כל הרעיון הנ"ל, כללו אותו רז"ל במשפט קצר, באמרם סמא דכולא, משתוקא (מגילה י"ח ע"א).
כלל הדברים, על האדם לברוח מן המחלוקת בכל צורה שהיא, כבורח מן האש, וכ"ש שלא להחזיק בה. ויהיה מן הנעלבים ואינם עולבים, שעליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שבת פ"ח ע"ב). ויתגבר על רגשותיו לבל יבוא לידי כעס שהוא ענף מענפי הגאוה. וישתדל להיות שרוח הבריות ורוח המקום נוחה הימנו, ובזה ימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. יה"ר מלפני אבינו מלכנו יתב"ש, שנזכה במהרה בימינו להתגשמות יעוד הנביא באומרו וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך (ישעיה נ"ד י"ג), שהגם שיהיו למדנים וחכמים ישרור השלום אהבה וריעות ביניהם.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il