משא ומתן באמונה

יושר המדות ואהבת הצדק הם היסוד הראשוני למשא ומתן באמונה, שמראים על ישרות האדם ואמונתו ובטחונו בו יתב"ש הזן ומפרנס את כל היקום אשר על פני האדמה. כי רק אדם חסר אמונה ובטחון, הוא שמשתמש באמצעים פסולים, להשגת מטרותיו האנוכיות הנפסדות. ואעפ"י שההגינות האנושית וההגיון הבריא מחייבים שעל האדם להביא טרף לביתו בהיתר ולא באיסור ולהיות איש ישר ונאמן בכל עסקיו ועניניו, אעפ"כ צונו יתב"ש בתוה"ק להזהר במדות ובמשקלות שתהיינה מדת צדק ומאזני צדק ללא כל רמאות וזיופים, לפי שהאדם בטבעו חומד כסף, וחמדה זו מטמטמת את לבו ומסנורת עיני שכלו לבל יראה התוצאות השליליות הצומחות מהרמאות והתככים, ושבלי ספק יתנקמו בו אח"כ.
וזה אומרו יתב"ש לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם, אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים (ויקרא י"ט ל"ה ל"ו. מדה, היא מדידת הקרקע. משקל, שלא יטמין משקלותיו במלח. משורה, שלא ירתיח והיא מדת הלח. כמבואר בב"מ ס"א ע"ב, ובב"ב פ"ט ע"ב, ע"ש. ובספרא פירשו ז"ל, במשקל, זה טרטני, והוא קנה המאזנים בלשון יון כמ"ש התוספות בסוטה ל"ד ע"א ד"ה טורטני בשם ר"ח ע"ש, וכ"כ הערוך, ע"ע, מאזני צדק, הן כפות המאזנים, אבני צדק, הן המשקלות ששוקלים בהן, איפה, היא מדת היבש, הין מדת הלח). להורות שעל האדם לרסן תאותו שלא יקח כסף לא לו, ולכבוש את יצרו המפתהו להשתמש בדרכים פסולות להתעשר שלא ביושר ובצדק.
ורבותינו הקדושים ז"ל הודיעונו ברוח קדשם, באמרם, בשעה שמכניסים אדם לדין אומרים לו, נשאת ונתת באמונה (שבת ל"א ע"א) שזה משקף נאמנה, את התנהגותו המוסרית, אמונתו ובטחונו בו יתב"ש, במשך חייו עלי אדמות. וכמ"ש רז"ל לא תעשו עול במשפט אם לדין כבר הדין אמור, א"כ למה נאמר לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שקר במדה, קרוי עול, שנאוי, משוקץ, חרם, תועבה, וגורם לחמשה דברים, מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק השכינה, ומפיל ישראל בחרב, ומגלה אותם מארצם (ספרא פר' קדושים, ורש"י בפסוק הנ"ל, ראה התוספות ז"ל בפ"ק דקידושין ל"ג ע"ב ד"ה ואימא, מ"ש בשם המדרש, ע"ש). וגם אם יתחרט על מעשיו ויחזור בתשובה, אין תשובתו שלימה, לפי שאינו יודע את מי גזל בכדי להחזיר לו הגזל שבידו (ראה יבמות כ"א ע"א מאמר קשה עונשין של מדות).
וברור הדבר, שהרוצה באמת ובתמים שלא להכשל ח"ו באיסורים החמורים של רמאות ואונאה גזל וגניבה, עליו ללמוד ולשנן היטב הדינים המדברים בזה, המרוכזים בש"ע חו"מ סי' רכ"ז ורכ"ח, ובלי זה יכשל ביודעין או בלי יודעין רח"ל. והרי אחדים מהם,א. שלא ימכור סחורה רעה במקום טובה, וכ"ש שלא ימכור סחורה טובה ויחליף אותה ברעה.ב. שלא יעלה את המחיר יותר מן המקובל בשוק.ג. אפילו מכר מסחורה רק בדיבור לבד, שלא קבל כסף תמורתה, ובנתים עלה מחירה, לא יבטל המכר, ולא יבקש מהקונה יותר ממה שמכר לו בדיבור, שלא יהיה בכלל מחוסרי אמנה, שאין רוח חכמים נוחה מהם.
כלל הדברים, הרוצה שממונו יתקיים בידו, יתנהג בעסקיו בצדק וביושר, ויתרחק מכל נדנוד של רמאות וזיופים, ויהיה הן ולאו שלו צדק. כי כן כל דבר שעומד על יסודות איתנים וחזקים, יעמוד ימים רבים. ומכלל הן אתה שומע לאו.