מעשה | הרב מישאל דהאן זצוק"ל | בית המדרש

ספריה
מוסר מלכים

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
לימודי אמונה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצ"ל

973

3 דק' קריאה

ידיעת התורה וצפונותיה הנפלאים, היא הערובה היחידה והבסיס האיתן והיסוד הראשוני לקיים מצוותיה הקדושים, בחיי יום יום. כי בראש וראשונה, תוה"ק היא תורת המעשה שמצוותיה מלוות האדם על כל צעד ושעל בכל שטחי החיים כל ימי חייו עלי אדמות, בשבתו ובלכתו בשכבו ובקומו. ומטרתן, לטהר האדם מחלאת החטא והפשע, ולרסנו מהתדרדרות מוסרית לבל יעבור הגבולות האנושיים המותרים לו באשר הוא אדם. ותכליתן, להנחיל לו אושר אמיתי גשמי ורוחני לטוב לו כל הימים בזה ובבא. ובתורתו המעשית ובמנהגיו הישרים המיוסדים על אדני פז, נבדל עם ישראל מכל עמי תבל, בבחינת כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' (ישעיה ס"א ט').
והנה ידוע שהאדם מורכב משני חלקים חומר ורוח, כמות ואיכות, והם הגוף והנשמה. ולכן בכל פעולה שהאדם עושה יש בה כמות ואיכות, ואין שום פעולה יוצאת מכלל זה לרבות המצוות והעבירות ח"ו. הכמות היא גוף הפעולה הגשמית, והאיכות היא התכלית. להבהרת הדברים, הנה דוגמאות אחדות:א. אדם בונה בית, הכמות היא הבנין, והאיכות היא לגור בו.ב. עושה שלחן, הכמות היא העץ, האיכות היא להשתמש בו לאכילה ללימוד וכיוצא.ג. מתעטף בציצית, הכמות היא הטלית, האיכות לזכור את מצוות ה', כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' (במדבר ט"ו ט"ל).ד. אוכל מצה בפסח, הכמות היא המצה, האיכות לזכור יציאת מצרים.
וכן בכל הפעולות והמצות תמצא כמות ואיכות. וכל זה בכדי לתת סיפוק והנאה לשני החלקים שבאדם שהם החומר והרוח, החומר נהנה מהכמות הגשמית, והרוח מהאיכות הרוחנית. ועל יסוד זה קבעו רבותינו הקדושים ברוח קדשם באמרם אונס רחמנא פטריה (ב"ק כ"ח ע"ב, וע"ז נ"ד ע"א). כי בהיותו אנוס עשה רק החלק הגשמי של העבירה שהוא החלק הכמותי, ולא החלק הרוחני שהוא החלק האיכותי, ונמצא שהעבירה היא חסרה ולא מלאה, ולכן פטור. יוצא מכלל זה, רק שלש עבירות החמורות, שהן: ע"ז ג"ע ושפ"ד, שעליהן יהרג ואל יעבור אפילו באונס, כי לרוב חומרתן מספיק אפילו חלק מהעבירה, אולם על יתר העבירות שבתורה, יעבור ואל יהרג (סנהדרין ע"ד ע"א). וההסבר הוא כאמור (ראה בספר הגיוני ירוחם, דרוש החומר והרוח דף ס"ח ע"א).
ורבותינו חכמי המוסר הודיעונו שעל האדם לעבוד ה' יתב"ש ולקיים מצוותיו, במחשבה בדיבור ובמעשה, דהיינו שכולם יהיו טהורים נקיים וברים. כי המחשבה היא המזון הרוחני לנשמת האדם, הדיבור הוא המזון הרוחני לנפשו, המעשה הוא המזון הגשמי לגופו. וזה אומרו יתב"ש ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך (דברים ו' ה'), בכל לבבך המחשבה, ובכל נפשך הדיבור, ובכל מאדך המעשה, להורות שעלינו לאהוב אותו יתב"ש במחשבה בדיבור ובמעשה.
והן רבים עתה עם הארץ החושבים שאפשר לקיים המצוות שבין אדם לחבירו ולהיות ישרים מבלי לקיים המצוות שבין אדם למקום. וטעות גלויה מוחלטת היא, כי שני חלקי התורה קשורים זב"ז קשר בל ינתק כגוף ונשמה, וא"א בשום פנים ואופן להפריד ביניהם. ומי שלא מקיים מצות שבין אדם למקום, אין ספק שלא יקיים גם המצות שבין אדם לחברו. והנסיון יעיד על כך, שכמה אנשים שהיו נחשבים כלפי חוץ כאנשים ישרים, נתפסו בקלקלתם במעילות וגניבות ובכל מיני תועבות אשר שנא ה'. ודבר זה מושכל ראשון, כי מי שלא מקיים מצוות התורה במלואם ולא מאמין בשכר ועונש, אין לו הרסן שיעצור בעדו, וכשיראה עצמו במצוקה אמיתית או מדומה לא יתחשב לא בטובת הכלל ולא בטובת הפרט.
לפי האמור, החובה הנדרשת מן האדם באשר הוא אדם, להגשים מצוות התורה הקדושה בחייו המעשיים ולקיימן במלואן, בין מצוות שבין אדם למקום ובין מצוות שבין אדם לחבירו. והיסוד לזה, למוד התורה והבנתה כפי דעת רבותינו בעלי הקבלה שקבלו איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה מפי הגבורה. וכאמרם ז"ל: תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה (קדושין מ"ט ע"ב). ובזה יזכה לאושר אמיתי גשמי ורוחני, כי זה כל האדם.

לימודי אמונה

מוסר מלכים