בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • חגי תשרי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

בהלכות ר"ה, יוה"כ וסוכות.

דגשים ופסקים ייחודיים

undefined

הרה"ג דוב ליאור

תשרי תשס"ט
12 דק' קריאה
ראש השנה
א. ראוי לחוש למנהג התימנים באופן התרועה, שאינם קולות קטנים מחולקים אלא קול אחד רועד 1 , אנו נוהגים לעשות זאת בשלושים קולות האחרונים לאחר חזרת הש"ץ של מוסף 2 .
ב. על פי מנהג הרב קוק זצ"ל יש לברך איש את רעהו בלילה השני של ראש השנה ב'חג מבורך' ולא ב'חג שמח' 3 .
ג. טעה ולא אמר בעשרת ימי תשובה המלך הקדוש אלא האל הקדוש חוזר לראש. אולם בשאר ימות השנה טעה ואמר המלך הקדוש במקום האל הקדוש - אינו חוזר 4 .

יום הכיפורים
א. טוב לעמוד ב'תפילה זכה' כדרך שעומדים בשעת וידוי 5 .

חולה ביום הכיפורים
ב. שיעור אכילה בשיעורין לחולה שיש בו סכנה ע"פ הוראת רופא - פחות מכ'כותבת הגסה' בכדי אכילת פרס, דהיינו: פחות מ- 32 סמ"ק בהפסקות של 5 דקות.
שיעור שתייה בשיעורין - פחות ממלוא לוגמיו (צד אחד של פיו של אותו אדם, על החולה למדוד בערב יוה"כ את מלוא לוגמיו שלו, [כ-42 סמ"ק באדם בינוני]) בכדי אכילת פרס. ואם זקוק מבחינה רפואית לנוזלים בזמן קצר יותר ישתה בהפסקת זמן של שתיית רביעית 6 . דהיינו: פחות ממלוא לוגמיו בהפסקות של 5 דקות, ואם מוכרח לשתות בפסק זמן קצר יותר, בהפסקות של כ-5 שניות.
ג. חולה שהורה לו רופא לשתות או לאכול, אינו חייב לשתות רק מים אלא יכול לשתות מיץ בעל ערך תזונתי וכן באכילה יכול לאכול מאכל מזין 7 .
ד. חולה שיש בו סכנה והתירו לו ע"פ רופא לשתות, אינו חייב לקחת אינפוזיה ע"מ שלא ישתה 8 .
ה. מעוברות או מניקות חייבות לצום ביום הכיפורים, לכן ישתו הרבה בערב יוה"כ, ואם יש צורך - ינוחו כל היום בבית ולא ילכו לבית הכנסת; אא"כ יש הוראה מיוחדת מרופא, שאסור להן לצום.

חייל בפעילות מבצעית 9
ו. לגבי חיילים שנמצאים בבט"ש, בין רגלי ובין רכוב, שקיימת סבירות לגביהם שלא יוכלו למלא את תפקידם להבטחת הביטחון מבלי שתייה לפחות, נראה שיהיה מותר להם לשתות. אמנם, יש תמיד להקפיד לשתות בשיעורים, דהיינו פחות משיעור בכל פעם. סבורני שכל חייל ישער בנפשו באם הצום יגביל אותו, ואם אדם יודע שהוא בריא וחזק ובייחוד אם הוא בסיור רכוב, יש לו להימנע מלשתות, אלא אם כן מרגיש שהוא נחלש ועלול חלילה להתייבש.

ז. אם החיילים צריכים לשתות, לדעתי מספיקה שתייה, ואין צורך גם באכילה. ואם כבר שותים, אזי יכולים לשתות משקאות בעלי ערך תזונתי, כמו לדוגמה מיץ ענבים, ולאו דווקא מים. [עי' אור שמח, מאכלות אסורות, פי"ד הי"ד.]
ח. כדי שלא יצטרך לשתות מאוחר יותר כשיעור, עדיף שיתחיל כמה זמן לפני יציאתו לפעילות, בשתייה בפחות מכשיעור בכל פעם, היות שזה וודאי אצלו שיצטרך לאחר מכן לשתות. אולם אם הוא רק בכוננות ולא בפעילות ממש, נראה שימתין, והיה אם יצטרך, אזי ישתה לפני ביצוע המשימה, אפילו אם יצטרך לשתות למעלה משיעור. וזה על פי שיטת הנצי"ב שמבחין בין אם הפיקוח נפש הוא ודאי שיבוא, או שזה ספק. אני נוהג לפסוק בשיעורים כמו שיטת ר' חיים נאה (עיין לעיל סעיף ב'), ובעניין זמן אכילת פרס – כחמש דקות.
ט. חייל הנמצא בפעילות מבצעית אפילו בסיור רכוב, מותר בנעילת נעלים צבאיות, אך אם נמצא בעמדה סטטית יחלוץ את מנעליו 10 .

נעילת הסנדל
י.
אסור לנעול סנדל או מנעל של עור וראוי לבני אשכנז להחמיר שלא לילך עם נעל המגינה על הרגל כגון נעלי ספורט עם סוליה עבה, סנדלי שורש, קרוקס ועוד 11 .

סוכות
בניין הסוכה
א. בנה סוכה במקום בו ראויה לשינה אך לא לאכילה, או שראויה לאכילה אך לא לשינה, נחלקו האחרונים האם יוצא בסוכה זו ידי חובה. אך אם בכל האזור אין אפשרות לבנות סוכה הראויה לאכילה ולשינה, כגון באזור קר מאד שאי אפשר לישן בסוכה, או במקום חם מאד שמביא זבובים ואינו יכול לאכול שם, יוצא בה ידי חובה. 12
ב. אין צורך להתאמץ שלא להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, משום שערוך השולחן מיקל לכתחילה 13 .
ג. לכתחילה אין להשתמש (כגון: בטיול בחוה"מ) במכוניות כדפנות לסוכה, כיוון ששם שמים חל על הסוכה ויש שיטות שלא מועיל תנאי, ואין להשתמש שוב בדפנות לשימוש אחר 14 .
ישיבה בסוכה
א. מצווה לבטוח בה' ולישן בסוכה גם במקומות בהם יש סיכון בטחוני כגון ביש"ע או בעוטף עזה 15 .
ב. חתן בשנה ראשונה חייב בשינה בסוכה 16 .
ג. אין לישן שינת עראי חוץ לסוכה אפילו לא בנסיעה 17 .
ד. בקידוש ליל א' של סוכות יש לעמוד בכל הקידוש ולהתיישב לאחר ברכת 'לישב בסוכה' לחוש לדעת הרמב"ם 18 .
ה. הבדלה שאינה סמוכה לסעודה יש לברך על היין 'לישב בסוכה' 19 .

ארבעת המינים
א. בדיקת ארבעת המינים היא רק כפי הנראה בעין ואין להשתמש בזכוכית מגדלת או בשאר מדידות מיוחדות 20 .
ב. יש להעדיף וליטול אתרוג תימני 21 .
ג. ראוי ליטול ארבעת המינים בסוכה 22 .
ד. סדר הנענועים מתחיל לצד מזרח ואח"כ בסיבוב לימין ואח"כ מעלה ומטה 23 .

חול המועד
א. מי שמתגלח בכל יום ואם לא יתגלח בחול המועד יראה כמנוול יכול לסמוך על הפוסקים שהתירו להתגלח (בחוה"מ סוכות בלבד) 24 .
ב. אסור לכבס בחול המועד גם אם כיום אין בזה טרחה מרובה, כיוון שחכמים רצו שאדם יכין את עצמו לפני החג ולא תוך כדי החג 25 . אמנם מותר לגהץ לצורך הרגל. 26
ג. כתיבה במחשב מותרת בחוה"מ 27 . אולם אין להדפיס במדפסת.
ד. מקום שיש עליו הגבלות בנייה, ואם יקדימו לחול המועד, לא יחולו על מה שנבנה אותם גזירות, מותר לבנות, שזה כדבר האבד משום מצוות יישוב ארץ ישראל 28 .
ה. מי שיש לו כדי מחייתו ויכול שלא לעבוד, לא יעבוד בחוה"מ.

יו"ט ב' של גלויות בארץ ישראל
בן חו"ל שבא לביקור בארץ ודעתו לחזור, מכיון שיש מח' אחרונים אם הוא חייב ביו"ט שני או לא 29 , בעניינים הנוגעים לאיסור דאורייתא – אסור, ובענייני דרבנן – מותר 30 . (לכן בכל דין עליו לברר אם הוא דאורייתא או דרבנן).


^ 1. כך ניתן לדייק מאחד הראשונים. וכן מנהג התימנים מיוסד על מסורת מדויקת.
^ 2. אנו לא נוהגים לתקוע בלחש. ולכן אנו מוסיפים את אותם שלושים קולות לאחר חזרת הש"ץ, ובהם מריעים בקול רועד כמנהג התימנים.
^ 3. כי בלילה השני כבר לא שייך לאחל 'תכתב ותחתם' כי עיקר הכתיבה ביום הראשון. מאידך לאחל חג שמח כמו בשאר החגים ג"כ לא שייך, שהרי פסק השו"ע בס' תקפב סעיף ח, שאין אומרים מועדים לשמחה בתפילת ר"ה, (כרב האי גאון ולא כשיטות הגאונים האחרות המובאות ברא"ש סוף פרק ד' במסכת ר"ה, סי יב) כיון שר"ה הוא יום דין לא שייך המושג שמחה. ואף שבספר עזרא נאמר בר"ה 'לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים...כי חדוות ה' היא מעוזכם', יישב הרב קוק זצ"ל את הדברים (מובא במועדי ראי"ה עמוד עב), שהכוונה לחדווה פנימית עצורה, אולם עיקר ההנהגה של ר"ה צריכה להיות רצינית ונסוכת יראה, וכמו שנאמר באותו פסוק גופו 'כי קדוש היום לאדוננו', מאידך, זהו יו"ט ואף ר"ה נקרא חג 'שנאמר 'בכסה ליום חגנו', ואף נאמר בפסוק דלעיל "ואל תֵּעצבו כי חדות ה' היא מעֻזכם", לכן יש לברך איש את רעהו ב'חג מבורך' וכך נהג מרן הרב זצ"ל.
^ 4. דרך החיים הלכות תפילה בפרק 'דיני סמיכת גאולה לתפילה ותפילת שמונה עשרה והברכות בכלל' סעיף מו'. וההסבר הוא: שלא דמי למי שהזכיר ביום רגיל 'יעלה ויבוא' שזהו שקר גמור שהרי יום זה אינו ראש חודש. לעומת זאת, המלך הקדוש והמלך המשפט אלו דברים נכונים ואמיתיים כל השנה כולה, אלא שבעשי"ת זה לעיכובא, אך בשאר ימות השנה, בדיעבד אם טעה ואמר המלך הקדוש אינו חוזר.
^ 5. מקור מצוות הוידוי בעיוה"כ ביומא פז: שם שנינו "ת"ר מצוות וידוי ערב יוה"כ עם חשיכה אבל אמרו חכמים יתוודה קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו בסעודה ואע"פ שהתוודה קודם שאכל ושתה מתוודה לאחר שיאכל וישתה...". וכתב שם הרמב"ן, שהוידוי לאחר שיאכל וישתה אינו בתפילת ערבית אלא לאחר הסעודה לפני חשיכה, וחוזר ומתוודה בתפילת ערבית. וחלקו עליו הראשונים שלא מתוודים לאחר הסעודה אלא רק בתפילת ערבית. וכתב הב"י סימן תרז "והעולם לא נהגו כדברי הרמב"ן", אומנם השל"ה כתב "ראוי להתוודות אחר האכילה קודם חשיכה". וכתב המשנ"ב שראוי להחמיר כרמב"ן וכן נהגו בזמננו שאומרים אז 'תפילה זכה'. (סימן תרז ס"ק א). ומכאן שטוב לעמוד בזמן 'תפילה זכה' כי זהו הוידוי לאחר הסעודה לפי הרמב"ן.
^ 6. כי השו"ע בסימן תריב סעיף י, הביא את שתי הדעות, דעת הרמב"ם בדעה ראשונה (וכתב המשנ"ב שמשמע שזו עיקר דעת המחבר) שצירוף שתייה ביוה"כ בכדי שתיית רביעית, שלא כמו אכילה, ודעה שניה, דעת הראב"ד, (שהמשנ"ב מביא שהגר"א כתב שכן עיקר) שצירוף שתייה כצירוף אכילה, בכדי אכילת פרס. עיין לעיל בשיעור הלכה על יום הכיפורים, לגבי שיעור שתייה וזיקתו לחולה, עוד נ"מ בין שתי דעות אלו והרחבה בענין, וכן בשו"ע סי' תריח סעיפים ז-ח. לכן כשהדבר אפשרי - יש לשהות בכדי אכילת פרס אך אם זקוק החולה לרצף מהיר יותר אזי בכדי שתיית רביעית.
^ 7. 'אור שמח' הלכות מאכלות אסורות פרק יד הלכה יד, בתשובה לחכם אחד שרצה לחייב אדם שאמדוהו לאכול בכזית ויכול לאכול בשר כחוש ואכל בשר שמן, וכתב שם ה'אור שמח' שהחיוב הוא אם הרבה בכמות ולא באיכות. והוכיח מהגמרא יומא פ: - "מתקיף לה ר' זירא בשר שמן בככותבת ולולבי גפנים בככותבת, א"ל אביי קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה בציר מהכי לא מיתבא דעתיה", הרי שאין הבדל בין בשר שמן ללולבי גפנים והחיוב הוא על הכמות. ואע"פ שנאמר בפסוק "לא תעונה" אין הכוונה לסיגוף ולצער, ועיין לעיל בשיעור עיון בגדר עינויי יום הכיפורים. ולכן חולה שהתירו לו לאכול או לשתות, אין עניין שיצער עצמו.
^ 8. שו"ת 'אבני חפץ' לר' אהרון לוין תשובה מא, ושם מבואר שדיני התורה ניתנו לנו לפי החוקיות שהטביע הבורא בבריאה, ואדם אינו חייב להשתמש בתחבולות ובהמצאות.
^ 9. שלושת הפסקאות ו-ח מובאות מתוך תשובת הרב לשאלות הרב הררי שליט"א, שפורסמו ב"מקראי קודש" עמ' שי-שיב.
^ 10. חייל הנמצא בסיור רכוב מותר לו לנעול נעלים צבאיות אפילו שנמצא בנסיעה ולא בהליכה, כיוון שהוא צריך להיות בכוננות מיידית למרדף רגלי. אך אם נמצא בעמדה סטטית אין שום צורך מבצעי בנעליו. וכן בכל מציאות עליו לבחון האם צריך לנעול נעלים או שיכול בלעדיהם והחכם עיניו בראשו.
^ 11. זוהי שיטת הב"ח המובאת גם בסי' תריד וגם בסי' תקנד. וזה לשונו בס' תקנד 'ונכון להחמיר (בנעל של בגד) גם יש מהגאונים שסוברים דכל מידי דמיגן מנעל איקרי ואסור וכו' עכ"ל. וע' ב'שערי תשובה' סימן תקנ"ד. וראוי להחמיר כשיטת הב"ח שלא לנעול שום נעל המגינה על הרגל. אמנם אין צורך לילך יחף, היום יש נעלי בד
^ 12. שו"ת 'חכם צבי' סימן מד' כתב שיכול לבנות סוכה אחת לאכילה ואחת לשינה. (והוכיח זאת מסוכה שיש בה ז' טפחים על ז' טפחים שכשירה, אע"פ שאינה ראויה לשינה. וכן מובא בסוכה כז: שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת, ובודאי סוכה כזו ראויה רק לאכילה ולא לשינה). הביאו המשנ"ב סימן תר"מ ס"ק כ, ובשער הציון ס"ק כה. אמנם ברמ"א סימן תר"מ סעיף ד הביא את המרדכי שאינו יוצא בה ידי חובה, אך 'ערוך השולחן' כתב שדברי הרמ"א שאינו יוצא ידי חובה מדובר שאם אפשר לו לעשות סוכה לאכילה ולשינה לא יוצא ידי חובה אם עשה רק לאכילה או רק לשינה, כיוון שציוותה תורה תשבו כעין תדורו ובודאי בדירה היה מחפש מקום אחר לדור. אבל אם כל המקומות הם כך יוצא ידי חובה כיוון שבמדינות החמות שמצויים שם זבובים ואי אפשר לאכול שם או במדינות הקרות שהקור גדול ואי אפשר לישן שם פשיטא שמחויב לעשות סוכה איך שיכול ולא פקעה מצות סוכה ('ערוך השולחן' סימן תרמ סעיף ט).
^ 13. 'ערוך השולחן' סימן תרכט הלכה יט הביא בשם הב"י שמותר לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבגדים בלויים המקבלים טומאה, וזו דעת רוב הפוסקים. בירושלמי פרק ב נדחה לגמרי איסור זה. ואף שהר"ן החמיר בדבר, אינו אלא מדרבנן, שמא יאמרו כשם שמותר להעמיד בהם סכך כך מותר לסכך בהם. וכיוון שאפילו להר"ן אינו אלא מדרבנן ורוב הפוסקים והירושלמי לא סבירא להו הכי למה לנו להחמיר, וכיון שכן הוא הכרעת רבותינו בעלי השו"ע והאחרונים, אין להחמיר בזה, עכת"ד.
^ 14. מקור הסוגייה של קדושת עצי סוכה בביצה ל: ובסוכה ט. - "אמר רב ששת משום ר' עקיבא מניין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה תלמוד לומר חג הסוכות שבעת ימים לה'. ותניא ר' יהודה בן בתירא אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה...". ופסק השו"ע בסי' תרלח סעיף א כמו הרמב"ם, ששם שמים חל גם על הדפנות, (שלא כרא"ש). ולא מהני תנאי בדבר זה לשיטת רש"י ותוס', לכן אין לעשות הדפנות ממכוניות כי שם שמים יחול עליהם ולא מהני תנאי, ויהיו אסורים בשימוש אחר המבטל את הסוכה, שלא כגירסת הרי"ף שם (יז. בדפי הרי"ף בביצה ע"ש). אמנם עיין בספר בנין של שמחה (לנכד הגרש"ז) בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל, סי' כג אות ג, שכתב סברא להיתר, באופן שיכוון מעיקרא שהסוכה היא רק לשם צל, כסוכת גנב"ך, ולא לשם סוכת מצווה, ואז קדושה לא חלה אבל יוצא ידי חובה, כי מצוות סוכה וקדושת סוכה אינן תלויין זה בזה כלל. ע"כ תוכן דבריו. אולם לכתחילה אין לבנות סוכה ולפרקה בחוה"מ.
^ 15. אך מי שמפחד דינו כמצטער שפטור מן הסוכה.
^ 16. אם אשתו אינה מסכימה יעשה מאמץ לפייסה, אך אם היא מצטערת בדבר, יישן בביתו משום 'תשבו כעין תדורו' וגדול השלום.
^ 17. אף שהולכי דרכים פטורים מן הסוכה מדובר בהולכי דרכים שלא יגיעו במשך כל היום כולו לסוכה.
^ 18. כי הרמב"ם סובר שהכוונה בבברכת 'לישב בסוכה' היא על עצם פעולת הישיבה גרידא, ולכן פסק בפ"ו מהל' סוכה הי"ב 'מקדש מעומד ומברך לישב ואחר כך יושב' כדי שתהיה הברכה 'עובר לעשייתן'. וכן פסק השו"ע בסי' תרמג ס"ב. אמנם הרא"ש בפרק לולב וערבה סי' ג סובר ש'לישב', הכוונה: להתעכב, כמו 'ותשבו בקדש', ועיקר הישיבה והמצווה היא האכילה, לכן ברכה לפני האכילה מקרי שפיר 'עובר לעשייתן' אף שמקדש מיושב, וכתב הרמ"א שאין נוהגים כהרמב"ם אלא כהרא"ש. אולם הביא הבאה"ל שם ד"ה 'להרמב"ם' שהגר"א מצדד כדעת הרמב"ם. לכן בקידוש בליל א' יש לחוש לדעת הרמב"ם ולעמוד בקידוש משום עובר לעשייתן, על אף שבדר"כ עדיף לשבת בברכות הקידוש (חוץ מאמירת 'ויכולו' בליל שבת שהיא עדות על בריאת שמים וארץ) משום קידוש במקום סעודה (כמבואר בסי' רעא ס"י ברמ"א ובמשנ"ב).
^ 19. אע"פ שאנו נוהגים לברך 'לישב' רק על מזונות, כאן מכח המצווה יש לשתיית היין קביעות ולכן יברך.
^ 20. כתב 'ערוך השולחן' יו"ד סימן פג הלכה טו לעניין סימני כשרות בדגים, שאם הקשקשים נראים לעין כשר ואם אינם נראים לעין פסול. והוסיף שם: "ודע שדבר פשוט הוא שבדבר שצריך ראית עין אינו מועיל אם רואין ע"י זכוכית המגדלת הראיה, וצריך לראות בעין עצמה וכן הוא בענינים שבכל התורה כולה במה שצריך ראית העין". וכן כתב 'ערוך השולחן' בסימן פד הלכה לו לגבי תולעים הנמצאים במים: "ובילדותי שמעתי מפי אחד שהיה במרחקים וראה דרך זכוכית המגדלת עד מאד כרבבות פעמים במים כל מיני ברואים ולפי זה איך אנו שותים מים... האמת הוא דלא אסרה תורה במה שאין העין שולטת בו, דלא ניתנה תורה למלאכים, דאל"כ כמה מהחוקרים כתבו שגם כל האויר מלא ברואים דקים מן הדקים וכשהאדם פותח את פיו בולע כמה מהם...".
^ 21. על אף שיש חזקת כשרות על אתרוגים אחרים, וח"ו להוציא לעז על הראשונים. מ"מ האתרוג התימני הוא וודאי כשר (בלי צורך להסתמך על חזקות) שהרי יש בו את כל הסימנים שמנה המשנ"ב בסי' תרמח ס"ק סה (ומקורו בתשובות רמ"א סי' קכו) גבשושיות מבחוץ, עוקצו שוקע, אין בו מוהל והוא יבש סביב חדרי הגרעינים, והגרעינים שלו עומדים (אם כי כתב על זה הביכורי יעקב שסימן זה לאו דווקא), ואף ראוי לאכילה כמות שהוא (שזהו הגדר הפשוט של פרי) ואף ריחו כאתרוג ולא כלימון, (אם כי סימן זה של ריח לא מובא בפוסקים), ויש עליו מסורת. משא"כ ברבים מהאתרוגים אם פותחים אותם רואים בפנים הרבה מוהל, חלק מהמבנה של הפרי כמו לימון (ואף הריח), אמנם יתכן ויש זן כזה של אתרוגים, אבל איכא למיחש להרכבה. ואתרוג המורכב הלוא פסול לגמרי להסכמת הפוסקים, הביא אותם שעה"צ שם אות עא, וכן פסקו הרב קוק זצ"ל ו'החזון-איש' זצ"ל, לכן יש להעדיף וליטול אתרוג תימני.
^ 22. מגן אברהם סימן תרנב ס"ק ג בשם השל"ה ע"פ הפנימיות. ואפילו לפני התפילה.
^ 23. שו"ע סימן תרנא סעיף י.
^ 24. כך הורה הרב פרנק זצ"ל רבה של ירושלים למו"ר הגר"ד ליאור שליט"א לפני כ-60 שנה. ולעניין הגילוח עצמו יבדוק שאין בעיה של תער במכונה. בחוה"מ פסח יש מניעה צדדית לגילוח משום התחלת ל"ג ימי האבילות על מותם של תלמידי ר"ע, אולם למנהג שמתחילים אותם מר"ח אייר, הרי דין חוה"מ פסח כדין חוה"מ סוכות לענין גילוח.
^ 25. משנה מועד קטן יג עמוד ב, וריטב"א שם. הכיבוס שאסרו חז"ל אינו בגלל המלאכה או הטירחה שבדבר אלא שלא יכנס מנוול לחג.
^ 26. סימן תקמא סעיף ג ברמ"א, ומשנ"ב ס"ק ט.
^ 27. רמב"ם הלכות שבת פרק יא הלכה טו. "אין הכותב חייב עד שיכתוב בדבר הרושם ועומד כגון דיו ושחור וסקרא וקומוס וקנקנתום וכיוצא בהם, ויכתוב על דבר שמתקיים הכתב עליו כגון עור וקלף ונייר ועץ וכיוצא בהם, אבל הכותב בדבר שאין רישומו עומד כגון משקין ומי פירות, או שכתב בדיו וכיוצא בו על עלי ירקות ועל כל דבר שאינו עומד פטור, אינו חייב עד שיכתוב בדבר העומד על דבר העומד". ובכתיבה על גבי מחשב אינו כותב והמחשב אינו דבר שכותבים עליו. אמנם בשבת אסור מדרבנן, אבל בחוה"מ אין זו כתיבה שאסרו חז"ל. צריבת דיסקים מותרת בחוה"מ כיוון שאיננה יצירת כלי, ואיננה כתיבה כי אינה ניכרת.
^ 28. כשם שהתיר המשנ"ב בסי' תקמד ס"ק ו, שבזמן הזה (בזמנו) הוי ביהכ"נ דבר האבד 'דחיישינן שאם ימתין עד אחר המועד יעכבו העכו"ם מלבנותו'.
^ 29. המחבר באו"ח סי' תצו לא התייחס למקרה זה, אלא רק למקרה ההפוך של בן א"י שבא לחו"ל. אולם שו"ע הרב לגר"ז מביא בסי' תצו סע' יא דעה ראשונה: 'בני חו"ל שבאו לא"י אע"פ שדעתן לחזור אין עושין אלא יום אחד כבני א"י, ויש חולקין'. הדעה הראשונה היא, למעשה, שיטת החכם צבי בתשובותיו סי' קסז, אמנם המשנ"ב שם סקי"ב נקט בפשטות שחייב ביו"ט ב' של גלויות. אך מביא הרב טוקצינסקי בלוח ארץ ישראל, בחוהמ"ס, בשם חותנו, הרב שמואל סלנט זצ"ל, רבה של ירושלים, שפסק כמו החכם צבי. לכן נראה להכריע להלכה במקרה זה, ע"פ הכלל שספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא. שמלאכות דאורייתא (האסורות ביו"ט) כגון: כתיבה ותפירה לא יעשה, וכן ימנע מאכילת חמץ באחרון של פסח, ובליל ב' של פסח יאכל כזית מצה (בלי ברכת המצוות). אולם בכל איסורי דרבנן מותר, כגון: נסיעה ברכב מותר. (ואפ' לנהוג מותר, משום שלרוב הפוסקים הבערה ביו""ט היא דרבנן, אלא א"כ יש איסור תחומין של י"ב מיל באותה הדרך [ודווקא במקום שיש רשות הרבים מהתורה, לפי דעת הרמב"ם בתשובות]. וכמובן יזהר שלא לברך שום ברכה, לא בקידוש, ולא בסדר שני בפסח, שהרי ברכה לבטלה, לדעת הרמב"ם זהו איסור דאורייתא של 'לא תשא'. ויתפלל תפילה של חול כבני א"י, וכן יניח תפילין, והבדלה במוצאי יו"ט א' ישמע מאחר.
אם בא לארץ לתקופה של שנה ומעלה דינו לגמרי כבן ארץ ישראל.
^ 30. עיין בהערה הקודמת דינים שיש להקפיד בהם וכן דוגמאות לדיני דאורייתא ודרבנן, ותן לחכם ויחכם עוד.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il