ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

התיקון שבתשובה ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש דברים וילך Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (30 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (30 ד')

תשרי תשע"ז

התיקון שבתשובה


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן שמחה

התשובה – תיקון הרצון
אנו נמצאים בימי התשובה. יש לשאול: כיצד ניתן לעשות תשובה הרי החטא הוא "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן" (קהלת א, טו)? הרב כותב שהביצוע של המעשה הוא ביד ריבונו של עולם כיוון ש"הכל צפוי והרשות נתונה" (אבות ג, טו). הרצון לעשות מצווה או עבירה הוא ביד האדם, אך הביצוע, כיצד הוא עושה זאת, זה קשור כבר עם ההשגחה האלוקית. דבר זה אינו מובן לגמרי, ואין הסבר בשכל האנושי לכלל שהכל צפוי והרשות נתונה. אך זה סוד האמונה שיש בחירה חופשית ולכן יש גם שכר ועונש ויש השגחה מלאה על כל מה שקורה ו"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" (חולין ז:). שום תנועה אינה נעשית אלא בהשגחה אלוקית. והקב"ה אפשר לנו להיות מעורבים מבחינת הבחירה החופשית ולהיות כביכול שותפים עמו בקיומו של עולם. אנו בוחרים וזה מתקיים כמו שהקב"ה רוצה, ואנו אחראים על בחירתנו לטוב - ומקבלים על זה שכר, ולמוטב – ומקבלים להיפך.
לכן אנו יכולים לחזור בתשובה, כי אנו צריכים לחזור בתשובה רק על הרצון ולא על התוצאות. אפילו אם התוצאות שליליות, כך הן היו צריכות להיות, והם לכתחילה. לא חטא דוד אלא ללמד דרך תשובה ליחיד, כלומר הקב"ה כאילו גרם לו לחטוא כדי שיעשה תשובה ומזה ילמדו ישראל שניתן לעשות תשובה אפילו אחר חטא איום ונורא. וכן לא חטאו ישראל בחטא העגל אלא כדי ללמד דרך תשובה לרבים. היה אפשר לחשוב שכאשר ציבור גדול חוטא אין דרך תיקון. אבל הקב"ה כאילו גלגל את הדבר שיחטאו בעגל, שהרי אמרו חז"ל מה הפלא שישראל חטאו הרי הקב"ה הושיבם כמאתיים שנה במצרים בין עובדי אלילים והם התרגלו לכך, והקב"ה נתן להם כסף וזהב שגרם שעשו את העגל (ברכות לב.) והכול כדי שיעשו תשובה ומכאן ילמדו דרך תשובה של רבים.

מה האדם בוחר?
לא רק שהקב"ה מעורב בביצוע הדברים, אלא שהוא יכול להתערב גם בבחירה של האדם והוא כביכול מטה את לבבו לעשות מעשה שדרוש שיעשה. אך דבר זה לא משחרר את האדם מאחריות. אדם אחראי גם כאשר קשה לו ויצרו תוקפו מאוד, והוא חייב לנצחו ולא להיכשל. אך בדיעבד קל לו לתקן אם חטא, כיוון שיש לו במה לבוא ולהתנצל לפני ריבונו של עולם ולומר שיצרו תקפו. אך עיקר הסיבה שניתן לתקן היא בגלל שהתיקון הוא של הרצון. ואם אדם לא הצליח לשלוט ברצונו, הוא צריך לחזור ולתקן את הרצון שיהיה במצב של שליטה עצמית ולא לאבד שליטה גם כשזה קשה לו מאד. התשובה אינה פשוטה, היא דורשת לפתח כוחות גדולים - כוח רצון, שעושים רק מה שנכון ולא נכשלים יותר. וכאשר עושים תיקון זה הוא תיקון שלם ומוחלט.

ירידה לצורך עלייה

כל מצב שאדם נמצא בו, אפילו שהוא נראה מצב של בדיעבד, לדוגמה אדם התגלגל למצב שהוא נכשל פעם אחר פעם וקשה לו לנצח את יצרו, והוא נמצא במצוקה נפשית ובתחושה שמאוד קשה לו לתקן, הוא צריך לדעת שהקב"ה העמיד אותו במצב זה כי מצב זה יכול להוציא ממנו גדולות ונצורות. המצב בדיעבד הוא לכתחילה. המציאות תמיד מכוונת על ידי ריבונו של עולם, ואם הוא נמצא במצב כל כך מדולדל, אף שזה יוצא מהבחירה שלו, זה גם מושגח, ונמצא כאילו ריבונו של עולם רוצה במצב זה - וזה האידיאל של עכשיו. אחרי שאדם נפל הוא צריך לדעת שממצב זה הוא יכול להשיג גדולות, ודווקא ממצב זה של נפילה. ואם לא היה נופל לא היה מגיע להישגים כאלו.
זה עניינו של העולם הזה, ירידה לצורך עליה. לכתחילה אין לרדת, "האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (משנה יומא ח, ט). המחשבה לרדת היא הורסת את האפשרות לתקן, אבל אם בדיעבד אדם נכשל ונפל, וכח הרצון שלו מאוד נחלש, וכעת מהחולשה הזו הוא בונה כוחות, אז הכוחות יהיו חזקים כפל כפלים. מציאות זו הוא צריך לראות כלכתחילה, כל רגע נתון אדם נמצא במצב הלכתחילאי וממנו הוא צריך להוציא את הגודל הכי גדול שאפשר. אדם שמסתכל בצורה כזו הוא אף פעם לא מתוסכל הוא תמיד יודע שכעת המצב שבו הוא נמצא זה האתגר שלו וזה תפקידו, פה היכולת שלו לבנות כוחות ולעלות.
גם במצב הכללי של עם ישראל הקב"ה מעמיד אותנו בנסיונות. יש כאלו שמתבוננים במבט ביקורתי, פסימי, וחושבים באיזה מצב אנו נמצאים, איזו ממשלה, איזו התנהגות ציבורית, מדוע אנו במציאות כזו - יש לדעת שאנו במציאות שהקב"ה הביא אותנו אליה ויש לדעת שכל מה שהקב"ה עושה הכול לטובה. הוא רוצה שאנו נתמודד עם המורכבות של המציאות הזו ונוציא ממנה את כל המעלות הטובות. ויש הרבה דברים טובים גנוזים בתוך כל הקלקולים ויש להביא אותם מהכוח אל הפועל. ישנן הרבה מבוכות, אך הן נובעות מהתלבטויות בין השקפות גדולות ודרכים שונות ויש לדעת שבכל צד יש משהו שממנו אפשר לקחת ולבנות שלמות חדשה של התבוננות. וגם אם אנו לא מבינים, הקב"ה ממשיך לטוות את תהליך הגאולה, אך אם נבין ונהיה שותפים - הגאולה תתקדם מהר יותר, והיא תהיה גדולה יותר וקלה יותר. אין ספק שכל בקשותינו על הגאולה הן שהיא תהיה מהר וברחמים. בקשות אלו סותרות אחת את השניה שהרי אם התהליך מהיר אז הוא בכאבים, אך אנו מבקשים את שניהם כי הקב"ה הוא רב חסד. אנו מבקשים שלא יהיה על פי מדת הדין - וכאשר אנו מבקשים אנו מושכים חסדים.

מעלת הלימוד יחד
בפרשת וילך ישנן שתי מצוות: הקהל וכתיבת ספר תורה. מצוות הקהל היא מצווה מיוחדת שמקיימים אותה אחת לשבע שנים. זאת אומרת שמצווה זו משפיעה לשבע שנים, כל ישראל מתאספים פעם אחת בשבע שנים כפי שכתוב: "וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה'" (דברים לא, יב).
יש להבין מה היחד משפיע, מה ההבדל אם כולם לומדים יחד או שכל אחד יושב בביתו ולומד - בלימוד יחדיו ישנה הופעה מיוחדת של התורה, כל אחד מהשומעים יש לו אופי ואישיות והבנה מיוחדת, וכאשר כל אחד מהשומעים נותן דגש שונה לדברים - התורה נהיית עשירה מאוד. התורה מופיעה בכל גווניה על ידי התפיסות השונות של השומעים. בהקהל מתגלה תורה של כל ישראל. יחד כולם שומעים את התורה וכל אחד שומע אותה כפי שאוזנו יכולה לקלוט - וכך התורה מתגלה באופן שלם.
לא בכל מקום מבינים את החשיבות להתכנס יחד. בדרך כלל אברכים ובני תורה שנמצאים במקום שלא הם הדרשנים, הם חושבים: 'מה אני אלמד ממנו – עדיף לי ללמוד לבד', יש לדעת שללימוד יחד יש ערך עצום, ולכל אדם יש מה לשמוע מהשני, גם אם הוא תלמיד חכם גדול. ומי שהוא אדם גדול הוא יכול למצוא בדברים עומק ומבין דבר מתוך דבר. לכן כאשר תהיו תלמידי חכמים יש לזכור שיש חשיבות להשתתף ולשמוע את דרשות שבת הגדול ושבת שובה וכדומה.
מצוות הקהל עניינה להיקהל יחד ולדעת שכל אדם הוא חלק מהאומה הישראלית, הוא לא בודד, כל נשמות ישראל ארוגות יחד.

ייחודו של כל אחד
מצווה שניה שיש בפרשה היא מצוות כתיבת ספר תורה. כל אחד צריך לכתוב ספר, ואף על פי שאדם ירש מאבותיו ספר מצווה עליו לכתוב ספר תורה בעצמו. לכאורה עניינה של מצווה זו היא כדי שלכל אדם יהיה ממה ללמוד, אך אם הוא ירש מאביו מדוע צריך לכתוב? נראה שהטעם לכך הוא: שבכתיבה יש הבעה מיוחדת של התורה, לכתחילה המצווה שהאדם יכתוב בעצמו בכתב ידו ולא יקנה מן השוק, שאם קונה הרי הוא כחוטף מצווה מן השוק (מנחות ל.). לכל אדם יש כתב אחר, וישנם גרפולוגים שיכולים להגיד מה האופי של הכותב. לכל אדם יש אישיות מיוחדת וכאשר הוא כותב ספר תורה אישיותו מובעת בכתיבה. חשוב שיהיו ספרי תורה עם האופי של כל אחד. הכתיבה היא דוגמא לכל עבודת ה', כל אחד עובד את ה' באופן מיוחד. בחיצוניות הדברים נראים דומים אך הרגשות והתחושות אינם דומים. אינו דומה נטילת אתרוג של אחד לנטילת אתרוג של שני, כל אחד מביע צורה של עבודת ה' מיוחדת משלו, ואף אחד אחר לא יכול להביע זאת. וכאשר כלל ישראל מקיימים את המצוות אז זו עבודת ה' שלמה. כל אחד מופיע עם הגוון שלו. ריבונו של עולם ברא כל אחד בצורה מיוחדת כי כל אחד צריך לעבוד את ה' בצורה המיוחדת שלו, ואין לו תחליף.
מצוות ספר תורה לימדה אותנו את העבודה היחידנית של כל אחד, והקהל את היחד. ישראל הם עם אחד וכל אחד הוא חלק מהכלל, ומצד שני כל אחד יש לו יחודיות שלו. עניינו של דור הגאולה הוא להוציא את שני העניינים הללו לפועל, שלא יהיה טשטוש של הפרט אלא שלכל אחד יהיה את מקומו ומצד שני לבטא שעם ישראל חוזר לארצו להופעתו השלמה.
זה ענייננו בימים אלו שכל אחד צריך לעשות את חשבון הנפש הפרטי שלו ומצד שני לדעת שהוא ערב לכל פרט מעם ישראל. עליו להתפלל על עצמו ועל הכלל, ומשניהם בא התיקון השלם.

תשובה על חיסרון בשמחה
אחד הדברים שאנו צריכים לעשות עליהם תשובה הוא על זה שלא עבדנו את ה' אלוקינו "בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב" (דברים כח, מז). אפילו מי שעבד את ה' אך לא עבד בשמחה גדולה, יותר מכל שמחה אחרת מעניני העולם, אז הוא לא עבד את ה' בשלמות והוא צריך לעשות תשובה ולהגיד: 'על חטא שחטאנו לפניך בקיום מצוות שלא בשמחה מספיקה'. אך הווידוי לא מספיק. צריך גם לקבל לעתיד שכל מצווה שהוא יקיים הוא יעשה בשמחה גדולה. יש לשאוף לזה. אדם שעובד את ה' בשמחה הוא רוצה לקיים עוד מצוות כי הוא אוהב להיות שמח, וכך כל עבודת ה' שלו משתנה. עבודת ה' בשמחה מפני שזו זכות גדולה להיות עבד ה' ולעשות את רצונו ולגלות את אורו בעולם. אין דבר יותר משמח מזה. על אחת כמה וכמה, "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב" (תהלים יט, ט), יש ללמוד את התורה בשמחה גדולה מאוד. ויש להתוודות על זה ביום הכפורים, ולבקש סליחה על זה שלא למדנו בשמחה גדולה. ונקבל על עצמנו להשתדל להיות בשמחה, והקב"ה יעזור לנו לעבוד מכאן והלאה בשמחה.
שמחת תורה הוא אחד הימים בו אנו יכולים להביע את גודל שמחתנו בלימוד התורה. כל השנה אנו משקיעים בכל כוחנו בלימוד התורה והזמן לתת לזה את שיא הביטוי הוא שמחת תורה. אנו לומדים יחד כל השנה וצריך שנשמח יחד, והשמחה מאחדת את כולנו.
אנו בימי הדין, והיראה מתגברת, ולאחר שאנו מטהרים אנו מגיעים לימי השמחה בחג הסוכות ולשיא שבהם בשמחת תורה. ואחרי כן, מתוך כך, אנו ממשיכים הלאה כל השנה בהתעלות רוחנית. שיהיה לנו גמר חתימה טובה ונזכה לגאולה שלמה אנו וכל ישראל.




^ 1.. שנת תשס"ט.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il