ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שמחת התשובה

בית מדרש עבודת ה', מצוות ותשובה תשובה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשרי תשס"ט

שמחת התשובה

מתוך מגד ירחים גליון 108 בהוצאת "בית הרב"



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם שפירא זצ"ל

"כשמקמצים את הרצון, כשכופפים את עוז החיים על ידי הסלידה הפנימית והנטייה לשוב מכל חטא – מתקמץ גם כן הרצון של הטוב, ועוז החיים הטהורים מתחלש גם הוא. נמצא האדם סובל מטהרתו המוסרית... על כן ימים של שמחת קודש, של חדוות הנפש לקומם את הרצון הטוב ועוז החיים הטהור, אז תהיה התשובה שלימה" (אורות התשובה, פרק ט').

הראי"ה קוק חושף בדבריו אלו תופעה פסיכולוגית מורכבת שעיקרה החלשת הרצון הטוב ושמחת החיים כתוצאה ומתהליכים נפשיים העוברים על אדם המתקן את דרכיו. התוצאה המעשית במקרה זה היא "שנמצא האדם סובל מטהרתו המוסרית". כדי להתמודד עם מצב רוחני זה, שנוצר כתוצאה מתהליך התשובה, העניק לנו בורא עולם את חג הסוכות המהווה מקור לשמחה ולהתעלות הנפש. תכלית ימים אלו " של שמחת קודש, של חדוות הנפש לקומם את הרצון הטוב ", אמורה להביא את האדם אל התשובה השלימה המבוססת על שינוי פנימי מחד גיסא, ושמחה שלימה מאידך גיסא.
הצורך להיות נתון במצב נפשי של שמחה מתבטא בתחומים שונים בעולמה של היהדות. בחגים ובמועדים קיימת דרישה לשמחה מיוחדת "ושמחת בחגך" (דברים טז, יג-טו), בקיום המצוות מצווה על האדם לקיימן מתוך שמחת הנפש – "עבדו את ה' בשמחה" (תהילים ק'), ובשמחת חתן וכלה אנו קוראים על הצורך לשמח חתן וכלה כדברי המהר"ל: "אין לך מציאות יותר שלימה שישא אשה אליו... כי מצד הטבע הם מחולקים... כך ראויה השמחה כאשר יש מציאות שלם" (נצח ישראל, פרק ). השמחה מבטאת לפי דברים אלו את השלימות והיא חלק בלתי נפרד מתחושת השלימות של החוזר בתשובה.
שלושת המועדים המרכזיים בחודש תשרי: ראש השנה, יום הכיפורים וחג הסוכות מאופיינים בהדגשה מיוחדת של השמחה למרות שחלקם, במיוחד יום הכיפורים, אינם מהווים לכאורה, בהסתכלות שטחית, מקור לשמחה, שהרי ביום זה ניצב אדם מול כישלונותיו, חטאיו ומשבריו.
בהקשר לראש השנה נאמר "אכלו משמנים ושתו ממתקים... ואל תעצבו, כי חדוות ה' היא מעוזכם" (נחמיה, ח,י). בעניין יום הכיפורים נאמר: "לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים" (תענית, כו), ובתפילת חג הסוכות מוגדר החג כ"זמן שמחתנו". בסידור הגר"א אנו מוצאים כי הגאון "היה שמח מאוד בעת תקיעת שופר, וכן אמר שצריך להיות ברוב שמחה וחדווה, כדוגמת המדינה ביום שממליכים מלך ומעטרים אותו, כך אנחנו בתקיעת שופר ממליכים להקב"ה בכל העולמות שאנחנו עמו" (סידור הגר"א, אות קכא).
הרש"ר הירש בספרו "במעגלי השנה" מסביר כיצד מצוות סוכה מלמדת ומחזקת את האמונה ומביאה את האדם להסתכלות ערכית על החיים. הסתכלות זו מהווה חלק מתהליך התשובה ושאיפה לתיקון עצמי ושלימות: "מצוות הסוכה משרה את ברכת ה' בבית... דעו תמיד ואל תשכחו כי כל חומר עלי אדמות אינו מתקיים אלא זמן קצוב ומוגבל, בין אם הוא ארמון עשוי לתפארת ובין אם הוא צריף רעוע... בעיצומו של קיום מוגבל זה ייוודע לנו על חיינו הנצחיים. הדפנות המקיפות אותנו אינן אלא הקליפה, ואנשים היודעים ושמחים על חיינו הנצחיים הנם הגרעין שבתוכה... האמונה באמת זו היא חוכמת החיים, וזו החכמה שאנו למדים ממצוות הסוכה במשך ימי החג".
לכאורה קיימת סתירה בין תהליך התשובה, המבוסס במידה רבה על יראת ה', יראת החטא, ויראת העונש, לבין השמחה המבטאת עצמאות ועצמיות, חירות וסיפוק עצמי. אך גדולי ישראל לדורותיהם הדגישו כי אין סתירה בין התשובה והשמחה, ואדרבא תשובה אמיתית היא המובילה לשמחה ושלימות הנפש.
ר' נחמן מברסלב כותב בעניין זה: "ידוע שצריך האדם להיזהר מאוד להיות בשמחה תמיד ולהרחיק העצבות מאוד מאוד. ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב והוא מלא חטאים... אף על פי כן אסור לו ליפול מזה, רק צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצווה או דבר טוב... ועי"ז שמחפש ומוצא בעצמו עדיין מעט טוב על ידי זה הוא יוצא באמת מכף חובה לכף זכות" (ליקוטי מוהר"ן, רפב).
היראה והשמחה אינן סותרות אחת את רעותה אם משתמש האדם בצורה נכונה בכוחות נפש אלו. היראה איננה תכלית לעצמה וכל מטרתה לגרום לאדם לפעול להשגת שלימותו – "עבדו את ה' ביראה גילו ברעדה" (תהילים ב'). בהקשר זה כותב הרב קוק ב"אורות התשובה":
"לבאר איך שמחת אמת זאת ונועם זיו קודש זה אינו מפר יראה חלילה ואינו מגרע כחוט השערה מכל ההתעוררות הנפשית הנקנית בנפש... עוד הוא מרבה את הכח התמציתי של הזהירות והזריזות הנשמתית".

הרב סבור כי השמחה מביאה את האדם ל"זהירות וזריזות נשמתית" שעיקרן מתבטא בצלילות המחשבה ובהירות הנשמה. ראייה מאוזנת זו מביאה את האדם ליראת הרוממות המעצימה את דביקותו בבורא עולם ולא ל"יראה תחתונה" הגורמת לאדם לפחד מה' ולשקוע בעצבות.
חודש תשרי מתאפיין בשני מוטיבים שהזכרנו לעיל: התשובה והשמחה. התשובה מתבטאת לכאורה בימים הנוראים והשמחה בחג הסוכות. למעשה אין לנתק בין שני מוטיבים אלו. השמחה שרויה בעומק הימים הנוראים, והתשובה, שעיקרה חתירה לשלימות נפשית והשקפתית, נמצאת בעומק חג הסוכות. כדי להגיע להכרת אמת ולהפוך את הצער לכאורה לשמחה אמיתית צריך האדם להבין מהו מקור הצער.
מרן הרב קוק זצ"ל בספרו "ערפלי טוהר" מסביר את הדברים וכותב:
"מלא הוא צער העולם, ועל מה הוא מצטער? מפני שיש בנשמה הפנימית של האדם כל כך גודל ושיגוב, מה שאין העולם הולמו עדיין כעת, מפני שהוא שואב את גדלו, גדולת נשמתו, מעולם רחוק וגבוה מאוד... והמשכיל המבחין את המקור, מהיכן הצער בא, עד כמה חשוב ויקר הוא מקור חיי הצער הללו, מיד מתהפך אצלו הצער עצמו לעדן, והנגע לעונג" (ערפלי טוהר, עמ' קכו).

שמחת התשובה תלויה ביכולת האדם לזהות את גדלות נשמתו ומקורה העליון. כאשר יבין האדם את ערכה של נשמתו יקבל גם העולם החומרי את מקומו הנכון וחטאי האדם יהפכו למקור שמחה בתשובתו השלימה.
לתגובות, הארות ופניות: betharav@zahav.net.il.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il