ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מתי יברך שוב ברכה ראשונה ;">

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה ברכות כללי ברכות Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשס"ט

מתי יברך שוב ברכה ראשונה

כללי ברכה ראשונה ב'



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

ה - עד כמה ברכה פוטרת
בירך על פרי "בורא פרי העץ" מתוך מחשבה שיתכן שירצה לאכול עוד פירות ממה שנמצא בביתו, פטר את כל הפירות שבביתו, ואף שאינם לפניו על השולחן, ואף שלא ידע במדויק אילו פירות נמצאים אצלו. וכן אם בירך 'שהכל' על דג, והתכוון לפטור בברכתו את כל מה שאולי ירצה לאכול או לשתות שברכתו 'שהכל', פטר את כל המאכלים והמשקים שיש בביתו. וכן מי שרגיל תמיד אחר שהוא אוכל פרי אחד ליטול עוד פירות ממינים שונים, גם אם לא חשב על כך במפורש בעת שבירך על הפרי הראשון, פטר את כל הפירות שהוא רגיל לאכול.
אבל אם כיוון לאכול רק פרי אחד ולא יותר, פטר אותו בלבד, ואם ירצה לאכול פירות נוספים, יצטרך לברך שוב. וכן אם בירך סתם, והביאו לו פרי שלא היה צפוי כלל שיביאו לו, כגון שהביאו אותו מבית אחר, צריך לברך עליו (שו"ע קעז, ה; רו, ה, מ"ב רו, כ).
ואם בירך סתם, היינו, בלא שהתכוון לפטור את כל סוגי המאכלים שנפטרים באותה ברכה, ומנגד גם בלא שהתכוון לאכול רק את המאכל שעליו בירך, ורצה אח"כ לאכול עוד מאכלים שנמצאים על שולחנו - אינו צריך לברך עליהם, שהואיל והם לפניו על שולחנו, נפטרו בברכה שבירך. ואפילו אם מדובר במינים שונים לגמרי, כגון שבירך 'שהכל' על דג ורוצה אח"כ לאכול מן השוקולד שלפניו (מ"ב רו, כא). 1
אבל לגבי מאכלים שבביתו ולא על שולחנו, נחלקו הפוסקים, יש אומרים שברכה סתמית חלה על כל המאכלים שבביתו, ויש אומרים שחלה רק על המאכלים שלפניו. וכיוון שספק ברכות להקל, לא יברך על המאכלים הנוספים שבביתו שברכתם זהה, ובתנאי שהם דומים, כגון ששניהם פירות. אבל אם בירך 'שהכל' על מאכל, גם לדעת המקילים, לא פטר משקה שאינו לפניו. וכן אם בירך 'שהכל' על דג לא פטר שוקולד שאינו לפניו.
ומלכתחילה נכון לכוון תמיד בכל ברכה שמברכים, לפטור את כל המאכלים והמשקים שנמצאים בבית וברכתם זהה. ומי שהתרגל לחשוב כך, גם בפעמים ששכח לכוון זאת במפורש, פטר את שאר המאכלים והמשקים שבבית שברכתם זהה, שמן הסתם לכך הוא מתכוון. 2

ו - היסח הדעת
בירך על מאכל מתוך מחשבה שאולי ירצה להמשיך לאכול ממנו וממאכלים הנפטרים בברכתו, כל זמן שהוא עדיין מתכוון להמשיך לאכול, אפילו אם הפסיק כל היום כולו, יכול להמשיך לאכול על סמך ברכתו הראשונה. אבל אם גמר בדעתו שלא לאכול יותר, הסיח דעתו מהאכילה, ואם אח"כ יחזור בו וירצה להמשיך לאכול, צריך לברך שוב ברכה ראשונה על מה שירצה לאכול. וכדין אכילה כך דין שתייה (רמב"ם ברכות ד, ז).
אורח שחשב שלא יביאו לו עוד דברי מאכל, וכבר הסכים בדעתו שלא לאכול עוד, והביאו לו אח"כ עוד מאכלים, כיוון שהוא סומך על דעתו של בעל הבית, יכול להמשיך לאכול בלא לברך. ואפילו אם גם בעל הבית גמר בליבו שלא לאכול עוד ונמלך והביא עוד מאכלים, למרות שבעל הבית צריך לברך על אכילתו החדשה, האורח אינו צריך לברך, שהואיל והוא אורח, אינו מחליט באופן סופי לסיים את הסעודה. ורק אם האורח הסכים בדעתו שגם אם יפצירו בו להמשיך לאכול לא יאכל, אם ירצה להמשיך לאכול, יצטרך לברך שוב ברכה ראשונה (שו"ע קעט, ב וה).
ופעמים שאדם נמצא במצב של ספק 'היסח-דעת', כגון מי שמכיר בעצמו, שגם לאחר שהוא מחליט שלא לאכול יותר, הוא עלול לחזור בו. וכן מי שקבע סעודתו על מיני מאכל שונים שאינם לחם, שגם אם יחליט לסיים סעודתו, הואיל ואנשים שקובעים סעודה נוטים להיגרר לאכול עוד, יש ספק אם הסיח דעתו לגמרי. ובמצב כזה של ספק 'היסח-דעת', אם יתעקש להמשיך לאכול, יאכל בלא ברכה, כי אולי הברכה שבירך בתחילה עדיין מועילה לו. אבל מלכתחילה עדיף שלא יאכל עוד, כדי לצאת מן הספק. ואם בכל זאת ירצה לאכול ולברך בלא ספקות, עדיף שיברך ברכה אחרונה על מה שאכל, ואח"כ יצא מביתו לטיול קצרצר, וכשיחזור, אם ירצה להמשיך לאכול, יברך ויאכל. 3
מי שהפסיק באמצע אכילתו להתפלל, כשחוזר לאכול אינו צריך לברך שוב, מפני שלא הסיח את דעתו מלהמשיך לאכול (שו"ע קעח, ו). וכן מי שהתנמנם, אפילו למשך שעה, אין זה נחשב להפסק, וכשימשיך לאכול לא יברך שוב. אבל אם הלך לישון שינת קבע על מיטתו, הרי זה כמי שהסיח דעתו מהאכילה, וכשיחזור לאכול יצטרך לברך לפני אכילתו (שו"ע קעח, ז, מ"ב מח).

ז - איזה שינוי מקום מחייב ברכה חדשה

כפי שלמדנו, המברך על מאכל, כל זמן שהוא עדיין מתכוון לאכול ממנו, אפילו אם הפסיק כל היום כולו, יכול להמשיך לאכול על סמך ברכתו הראשונה. אבל אם שינה את מקומו, מתעוררת שאלה גדולה, האם עליו לברך שוב במקומו החדש. ובדין זה ישנו הבדל בין סוגי המאכלים.
לגבי מאכלים שמברכים עליהם ברכת המזון או 'מעין שלוש', כיוון שהם מאכלים חשובים, יש ספק אם שינוי מקום מפקיע את כוחה של הברכה הראשונה. ולכן לכתחילה, המעוניין להמשיך לאכול מהם לא ישנה את מקומו, ואם שינה, עדיף שלא ימשיך לאכול. אבל אם הוא מתעקש להמשיך לאכול, לא יברך, שספק ברכות להקל (ומהו שינוי מקום יבואר בהמשך לגבי סוג המאכלים השני). 4
אבל לגבי מאכלים שמברכים עליהם 'בורא נפשות', לכל הדעות, אם שינה את מקומו פקע כוחה של הברכה הראשונה, ואם ירצה להמשיך לאכול, יהיה חייב לברך שוב ברכה ראשונה. וכיוון שאין בדין זה ספק, כל שיש לו צורך לשנות את מקומו, רשאי לעשות זאת ולברך שוב ברכה ראשונה. אלא שיש לבאר מהו שינוי מקום המחייב ברכה חדשה:
האוכל בתוך ביתו בחדר אחד ורצה ללכת לחדר אחר, אם תכנן מתחילה לעבור לחדר השני, או שזה חדר שהוא רגיל ללכת אליו תוך אכילתו, רשאי לכתחילה ללכת אליו ולהמשיך לאכול בלא ברכה, מפני שאין זה נחשב אצלו שינוי מקום. אבל אם הוא חדר שאינו רגיל ללכת אליו בזמן שהוא אוכל או שותה, לכתחילה לא ילך אליו, ואם הלך, כיוון שהוא בתוך ביתו, אינו צריך לברך מחדש (באו"ה קעח, א, 'בבית אחד').
וכן הדין לגבי חדר מדרגות או מרפסת ביתו, לכתחילה לא ילך לשם באמצע אכילתו או שתייתו, ואם הלך, יכול להמשיך לאכול ולשתות בלא ברכה.
ואם יצא לחצרו או לרחוב או לבית אחר, כיוון ששינה את מקומו, אם ירצה להמשיך לאכול - עליו לברך. ואם בכל משך יציאתו יכל לראות את המקום שהתחיל לאכול בו - בדיעבד לא יברך. אבל אם היתה רשות הרבים מפסיקה בין המקום שהתחיל לאכול בו לבין המקום שיצא אליו, עליו לברך על המשך אכילתו (מ"ב קעח, יב).
ואם כשיצא, נשאר חבירו שאכל עמו במקום אכילתם או שתייתם, הרי שחבירו שמר על זיקתו למקום האכילה ולברכה הראשונה, וכשיחזור יוכל לאכול ולשתות בלא ברכה. ובשעת הצורך אפשר לנהוג כך לכתחילה (שו"ע קעח, ב).
מי שאכל בחוץ, כל זמן שהוא רואה את המקום שבו בירך בתחילה, עדיין נחשב שלא שינה את מקומו. ואם היה מהלך בדרך ובירך על אכילה או שתייה, אין שינוי מקום נחשב הפסק לגביו, שכל הדרך היא מקומו (שו"ע קעח, ד, מ"ב מב).


^ 1. ובתנאי שאין המאכל השני חשוב באופן משמעותי מהראשון, שאם השני חשוב יותר, אפילו היו שניהם לפניו בעת הברכה, אין הפחות חשוב יכול לפטור את היותר חשוב בלא כוונה מפורשת לכך (רשב"א, הובא בב"י רו, ורמ"א ריא, ה, ומ"ב לב, בא"ח בלק ט, ושלא ככה"ח רו, לט). ו'חשוב' הכוונה שהוא חביב מכל הבחינות, ולכל הדעות ראוי להקדימו לברכה. אבל אם יש ספק אם הפרי השני יותר חשוב, כגון שהוא אמנם משבעת המינים אבל פחות חביב, ולרמב"ם החביב עדיף, אזי מספק השני נפטר בברכת הראשון (עיין להלן הלכות ט-י). ואורח סומך דעתו על בעל הבית, ולכן גם כאשר בירך על הפחות חשוב כאילו כיוון במפורש לפטור את היותר חשוב אם בעל הבית יביאו (באו"ה ריא, ה).
^ 2. עיין בהרחבות בפרטי הספקות בזה. והעצה להימלט מהספק למי שלא כיוון לפטור הכל, לצאת מהבית לטיול קצרצר, וכיוון שיעקור ממקומו, כשיחזור יתחייב לכל הדעות לברך ברכה ראשונה על מה שירצה לאכול, וכמבואר בהלכה ז (ע' פס"ת רו, יט).
אם קבע עצמו לאכול פירות, אף שלא חשב במפורש על הפירות שנמצאים בארון, פטר בברכתו את כל הפירות שבביתו (מ"ב רו, כב, שעה"צ כה. ואמנם בשועה"ר רו, ט, הזכיר דעה שסוברת שאין קביעות לפירות, אלא שכתב למעשה, שספק ברכות להקל). וכן אם התכוון לאכול ארוחה, ובירך על דג, פטר את כל המאכלים והמשקים שבביתו שברכתם 'שהכל' (שעה"ב יג, לח). ומי שרגיל תמיד כשהוא אוכל פרי מסוים להמשיך אח"כ בעוד פירות, גם אם לא חשב על כך במפורש, פטר את כל מה שהוא רגיל (ערוה"ש רו, טו).
בירך על פרי ונפל מידו ונמאס עד שאינו ראוי לאכילה, יאכל מפירות אחרים שנמצאים לפניו, או פירות שנמצאים בארון וכיוון עליהם במפורש בברכתו (ואף שבשו"ע רו, ו, פסק כמחמירים, כ"כ למעשה בבאו"ה רו, ו, וילקוט יוסף רו, טז, שספק ברכות להקל).
^ 3. רוב ההלכות כאן מופיעות גם לעיל ג, י, 11, ונשנו כאן מפני הבדל עקרוני, שבאכילת ארעי, אם החליט לסיים וחזר בו, עליו לחזור ולברך ברכה ראשונה. אבל לגבי אכילת פת המבוארת שם, נחלקו הראשונים אם החלטה לסיים נחשבת כהיסח דעת גמור. וכדין סעודת פת, כך דין הקובע סעודה על מינים שאינם לחם, וכפי שכתב הפמ"ג והובא בבאו"ה קעט, א, 'אם'. ומי שיודע בעצמו שהוא נוטה להימלך בהחלטתו, גם באכילת ארעי הוא בספק 'היסח-דעת' (ואמנם ב'וזאת הברכה' ע' 189, כתב שכולם כיום נוטים להימלך, אולם למעשה נראה כפי שכתבתי בהלכה).
עסקנו כאן בדין ברכה ראשונה, שיכולה להועיל לכל היום, אמנם מצד ברכה אחרונה אם יפסיק יותר מדי, ברכתו לא תחול על מה שאכל, כמבואר להלן י, יב, 15-16.
^ 4. למדנו לעיל ג, יא, שנחלקו אמוראים וראשונים אם יציאה ממקומו במאכלים הטעונים ברכה אחרונה במקומם נחשבת הפסק (ע' שו"ע רמ"א קעח, א-ב). וכן נחלקו לגבי מזונות ופירות שבעת המינים אם טעונים ברכה במקומם (לעיל ד, יג). ומחמת ספק ברכות, היוצא ממקומו בכל המאכלים שמברך עליהם ברהמ"ז או 'מעין שלוש' ורצה להמשיך לאכול - לא יברך. ולכתחילה אין לשנות מקום בעת אכילת מאכלים אלו. ואם יצא ממקומו וחזר, נכון שיברך ברכה אחרונה, ואם ירצה אח"כ לאכול, ימתין כרבע שעה או יצא לטיול קצרצר, ואח"כ יברך ברכה ראשונה לכל הדעות. ומי שמתכוון לצאת ממקומו, מוטב שיברך ברכה אחרונה לפני שיצא, ואח"כ כשירצה להמשיך לאכול במקום החדש, יברך ברכה ראשונה. ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה, הואיל ומלכתחילה נכון לברך ברכה אחרונה במקום אכילתו, ועוד שהוא עושה זאת כדי לצאת מהספק (ועיין שערי הברכה פ"ט הערה ט, ופס"ת קעח, יח).

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il