^ 1. ובתנאי שאין המאכל השני חשוב באופן משמעותי מהראשון, שאם השני חשוב יותר, אפילו היו שניהם לפניו בעת הברכה, אין הפחות חשוב יכול לפטור את היותר חשוב בלא כוונה מפורשת לכך (רשב"א, הובא בב"י רו, ורמ"א ריא, ה, ומ"ב לב, בא"ח בלק ט, ושלא ככה"ח רו, לט). ו'חשוב' הכוונה שהוא חביב מכל הבחינות, ולכל הדעות ראוי להקדימו לברכה. אבל אם יש ספק אם הפרי השני יותר חשוב, כגון שהוא אמנם משבעת המינים אבל פחות חביב, ולרמב"ם החביב עדיף, אזי מספק השני נפטר בברכת הראשון (עיין להלן הלכות ט-י). ואורח סומך דעתו על בעל הבית, ולכן גם כאשר בירך על הפחות חשוב כאילו כיוון במפורש לפטור את היותר חשוב אם בעל הבית יביאו (באו"ה ריא, ה).
^ 2. עיין בהרחבות בפרטי הספקות בזה. והעצה להימלט מהספק למי שלא כיוון לפטור הכל, לצאת מהבית לטיול קצרצר, וכיוון שיעקור ממקומו, כשיחזור יתחייב לכל הדעות לברך ברכה ראשונה על מה שירצה לאכול, וכמבואר בהלכה ז (ע' פס"ת רו, יט).
אם קבע עצמו לאכול פירות, אף שלא חשב במפורש על הפירות שנמצאים בארון, פטר בברכתו את כל הפירות שבביתו (מ"ב רו, כב, שעה"צ כה. ואמנם בשועה"ר רו, ט, הזכיר דעה שסוברת שאין קביעות לפירות, אלא שכתב למעשה, שספק ברכות להקל). וכן אם התכוון לאכול ארוחה, ובירך על דג, פטר את כל המאכלים והמשקים שבביתו שברכתם 'שהכל' (שעה"ב יג, לח). ומי שרגיל תמיד כשהוא אוכל פרי מסוים להמשיך אח"כ בעוד פירות, גם אם לא חשב על כך במפורש, פטר את כל מה שהוא רגיל (ערוה"ש רו, טו).
בירך על פרי ונפל מידו ונמאס עד שאינו ראוי לאכילה, יאכל מפירות אחרים שנמצאים לפניו, או פירות שנמצאים בארון וכיוון עליהם במפורש בברכתו (ואף שבשו"ע רו, ו, פסק כמחמירים, כ"כ למעשה בבאו"ה רו, ו, וילקוט יוסף רו, טז, שספק ברכות להקל).
^ 3. רוב ההלכות כאן מופיעות גם לעיל ג, י, 11, ונשנו כאן מפני הבדל עקרוני, שבאכילת ארעי, אם החליט לסיים וחזר בו, עליו לחזור ולברך ברכה ראשונה. אבל לגבי אכילת פת המבוארת שם, נחלקו הראשונים אם החלטה לסיים נחשבת כהיסח דעת גמור. וכדין סעודת פת, כך דין הקובע סעודה על מינים שאינם לחם, וכפי שכתב הפמ"ג והובא בבאו"ה קעט, א, 'אם'. ומי שיודע בעצמו שהוא נוטה להימלך בהחלטתו, גם באכילת ארעי הוא בספק 'היסח-דעת' (ואמנם ב'וזאת הברכה' ע' 189, כתב שכולם כיום נוטים להימלך, אולם למעשה נראה כפי שכתבתי בהלכה).
עסקנו כאן בדין ברכה ראשונה, שיכולה להועיל לכל היום, אמנם מצד ברכה אחרונה אם יפסיק יותר מדי, ברכתו לא תחול על מה שאכל, כמבואר להלן י, יב, 15-16.
^ 4. למדנו לעיל ג, יא, שנחלקו אמוראים וראשונים אם יציאה ממקומו במאכלים הטעונים ברכה אחרונה במקומם נחשבת הפסק (ע' שו"ע רמ"א קעח, א-ב). וכן נחלקו לגבי מזונות ופירות שבעת המינים אם טעונים ברכה במקומם (לעיל ד, יג). ומחמת ספק ברכות, היוצא ממקומו בכל המאכלים שמברך עליהם ברהמ"ז או 'מעין שלוש' ורצה להמשיך לאכול - לא יברך. ולכתחילה אין לשנות מקום בעת אכילת מאכלים אלו. ואם יצא ממקומו וחזר, נכון שיברך ברכה אחרונה, ואם ירצה אח"כ לאכול, ימתין כרבע שעה או יצא לטיול קצרצר, ואח"כ יברך ברכה ראשונה לכל הדעות. ומי שמתכוון לצאת ממקומו, מוטב שיברך ברכה אחרונה לפני שיצא, ואח"כ כשירצה להמשיך לאכול במקום החדש, יברך ברכה ראשונה. ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה, הואיל ומלכתחילה נכון לברך ברכה אחרונה במקום אכילתו, ועוד שהוא עושה זאת כדי לצאת מהספק (ועיין שערי הברכה פ"ט הערה ט, ופס"ת קעח, יח).