שנה לעלייתו לגנזי מרומים | הרב יהושע מגנס | בית המדרש

מדורים
מגד ירחים

קטגוריה משנית

מדורים
הרב אברהם שפירא

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם שפירא זצ"ל

4 דק' קריאה

דברים לזכר הרב שפירא זצ"ל

ירושלים אייר תרע"א - ירושלים ט"ו תשרי תשס"ח
כה קשה הדבר לכתוב על מרן הכהן הגדול, ראש הישיבה והרב הראשי לישראל, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצוק"ל. עדיין נראה שאפשר פשוט לדפוק על דלת ביתו, להפגש עם העינים החמות והפקחיות, עם האור שבפניו ולהתקשר על ידו לתורה כולה.
אזכיר סיפור קטן שהייתי לו עד, וממנו אולי נצליח, ולו במעט ללמוד איזו דרך והארה בעבודת ד'.
פעם ניגש רופא אחד לר' אברהם זצ"ל לשאול שאלה בהלכה. כיון שרצה להיות בטוח שיבין את תשובתו של הרב עד סופה, ביקש ממני שאגש איתו, וכך זכיתי לשמוע את הדברים הבאים:
הרופא שאל על חולה סופני מחוסר הכרה. שאלתו היתה באיזה מקרה מותר לנתק את החולה מהמכשירים שהם הם המחזיקים את החולה בחיים. בתחילה חשב הרב שהשאלה היא תאורטית בלבד, והתחיל לדון עם הרופא על המקרה. כשהבין הרב שמדובר בשאלה מעשית, החוויר ואמר – "אני כהן. אני לא אפסוק להפסיק חייו של יהודי!" הרופא חש בצערו של הרב שנגרם עקב שאלתו, ולא היה לו נוח, התחיל להתנצל ופנה ללכת. קרא לו הרב לשוב ושאל את הרופא: "האם זה נכון שהרפואה כיום מכירה בכך שאדם מחוסר הכרה אינו חסר אלא כלים להביע ולפעול, אבל המחשבה - וגם ההרגשות עדיין פועלות?" הרופא ענה לו בחיוב.
המשיך הרב ואמר: "אמרת שלחולה אין סיכוי לשוב להכרה. המשתמע מדבריך הוא שאין כל משמעות לחייו של החולה במצב זה. האמנם?" הרופא אישר את דבריו של הרב.
"אשאל אותך שאלה", אמר לו הרב בעודו נשען על הסטנדר כדרכו, ומדבר בשקט נפשי, "ואם זה היה החפץ חיים מאושפז במחלקה שלך, גם אז היית מתיחס אליו כך?" הרופא נרתע במקצת מהשאלה. "נכון", המשיך הרב, "אתה מבין שיש הבדל בין עולם עם החפץ חיים ובין עולם בלי החפץ חיים". הרופא שתק אבל הנהן בראשו. המשיך הרב את דבריו: "תדע לך שכל יהודי הוא 'חפץ חיים' קטן. ואולי בדיוק בשניה זו בה אתה מנתק אותו מהמכשיר הוא הרהר בתשובה?!"

זו דוגמא אחת מיני רבות המלמדות על דרכו של ר' אברהם זצ"ל. הוא לא רק שמע את השאלה, אלא גם את מה שמעבר לה, גם כל מה שעמד מאחוריה, מתוך תפיסתו והבנתו של השואל. תשובתו לא היתה צרה, ולא התייחסה רק לצד ההלכתי שעליו נשאל, אלא ר' אברהם בתשובתו הרחיב את היריעה, וחשף בפני השואל ראיה מוסרית ומקיפה שכל כולה תוצאה של תורה. 'כל יהודי הוא חפץ חיים קטן'. 'אולי היהודי מהרהר עכשיו בתשובה?' ולבסוף: האם אפשר לתאר את ההבדל בין עולם עם החפץ חיים לעולם בלי החפץ חיים?
נעמוד בקצרה על משמעותן של שתי נקודות אלו:
הראשונה, שכל יהודי, ובכל מקום שהוא, יש בו אמונה ורצון לשוב אל ד'. דבר זה היה כל כך פשוט וכל כך מובן לר' אברהם שלא היה מסוגל לחשוב אחרת.
פעם נשאל ר' אברהם זצ"ל על התנהגות רפואית עם חולה מסוכן, כלומר, האם מותר לתת לו תרופות שמטשטשות אותו. ר' אברהם ענה מה שענה והוסיף: אבל כמובן אסור לטשטש אותו עד כדי כך שלא יוכל להתוודות. אמר לו השואל: אבל הרב, אני מסופק אם חולה זה שומר את יום הכיפורים. ענה ר' אברהם לשואל בתקיפות: אם כן הוא ודאי צריך להתוודות! חשבת שרק ירא שמים חייב בוידוי?! אתה חייב למצוא דרך להציע לו להתפלל ולהתוודות.
אותו שואל היה קרוב משפחה של החולה, ואכן נהג כעצתו של ר' אברהם, ואותו חולה, שאפילו את דיני יום הכיפורים לא שמר כהלכה, כאשר רק דובר איתו על האפשרות להתפלל, אכן התפלל והתוודה מעומק הלב ממש לפני פטירתו.
והנקודה השניה בדברי תשובתו של ר' אברהם – היא הבנתו - על השפעתה של עוצמה רוחנית בעולם. ר' אברהם חזר והדגיש לנו שוב ושוב, שכל מציאות רוחנית משפיעה על אחרים על אף שהם רחוקים.
המשנה במסכת ברכות (פרק ט' משנה ה) אומרת:
"כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים 'מן העולם'. משקלקלו המינין ואמרו אין עולם אלא אחד - התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם." דהיינו לומר, שיש שני עולמות העולם הזה והעולם הבא. ומבואר שם שמטרת התקנה היתה להוציא מליבן של המינין. שאל ר' אברהם זצ"ל: כיצד יתכן שאמירה בבית המקדש מוציאה מליבן של המינין - הרי הדבר ודאי שאין המינין נמצאים בבית המקדש? וענה: אם ישנה מציאות רוחנית בבית המקדש הרי השפעתה ועוצמתה ניכרת גם מחוץ לבית המקדש.
ומכאן, שאם אדם מתמלא ברוחניות במקום אחד, ממילא יש לכך השפעה על העולם כולו.
בדרך זו ר' אברהם גם ביאר את תפילת האר"י ז"ל בשעת הוצאת ספר תורה בשלושת הרגלים:
"... ויתקיים בנו מקרא שכתוב: "ונחה עליו רוח ד', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ד' ". שאל ר' אברהם, הרי פסוק זה נאמר על מלך המשיח (ישעיהו יא, ב). אם כן מה פירוש 'יתקיים בנו' מקרא שכתוב בו, במלך המשיח?
ענה ר' אברהם: כי כיון שמלך המשיח מתמלא ברוח ד', ממילא משפיע הדבר עלינו.
זוהי כוונתו של ר' אברהם: עולם עם החפץ חיים, גם אם הוא מחוסר הכרה, הוא עולם אחר מאשר ללא החפץ חיים. החפץ חיים, בעצם הימצאותו בעולם משפיע עליו. וכשחסר החפץ חיים, גם העולם כולו חסר, ואינו אותו עולם.

עולם עם ר' אברהם הוא עולם אחד, ועולם בלי ר' אברהם זהו עולם אחר.
ואנו אין לנו אלא ללמוד ממה שהשאיר לנו מירושתו הרוחנית האדירה, כדי להמשיך ולו במקצת את דרכו.
לתגובות, הארות ופניות: [email protected].

הרב אברהם שפירא

מגד ירחים