ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות יום הכפורים ;">

בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים יום כיפור הלכות יום הכיפורים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשרי תשס"ט

הלכות יום הכפורים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל

ערב יום הכפורים
מצוות האכילה בערב יוה"כ
"מצוה לאכול בערב יו"כ ולהרבות בסעודה" 1 . המגן אברהם ועוד אחרונים אומרים, שזו לא רק חומרה מדרבנן, אלא חיוב מפורש מן התורה 2 . חיוב זה הוא מבוקר ט' תשרי ולא מערב קודם. אם אכל אפילו סעודה אחת ביום, יצא ידי חובה. יש בתי-כנסת שהגבאים מחלקים לילדים סוכריות, כדי להרבות באכילה באותו יום.
החיוב חזק כל כך, עד שאסור להתענות בעיוה"כ אפילו תענית חלום 3 , למרות שמי שחלם חלום רע בשבת ונפשו עגומה עליו יכול לצום בשבת. ומי שנדר לצום, יש אומרים שהנדר לא חל כלל כי הוא נגד התורה, ויש אומרים שצריך להתיר את נדרו.
רבי עקיבא איגר 4 מסתפק לגבי חיוב נשים באכילה בערב יוה"כ. האם זו מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות, או שזו הכנה ליום הכיפורים, וכיון שהן חייבות בצום יום הכיפורים, חייבות גם באכילה בעיוה"כ, ונשאר בצ"ע. בכל אופן לא שמענו על אישה שצמה בערב יום כיפור.

מנהג כפרות
המחבר כותב 5 , שיש למנוע את מנהג הכפרות, ויש דעה בטור שזה דרכי האמורי, אך הרמ"א סובר שאין לשנות מפני שהוא מנהג ותיקין. היום רבים נוהגים לעשות כפרות בכסף במקום בתרנגולת, ואומרים 'אלו המעות ילכו לצדקה, ואנחנו ניכנס לחיים טובים'.

פיוס חבירו בעיוה"כ
"עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו" 6 . יש שמסבירים את מאמר חז"ל 'במידה שאדם מודד בה מודדים לו' 7 לעניין זה, שאם אדם מבקש סליחה מחברו בצורה אמיתית וחברו אינו מתפייס, כשהחבר יבקש סליחה ביום הכיפורים, גם הקדוש ברוך הוא לא יסלח לו.
והמוחל אסור שיהיה אכזרי מלמחול, רק אם חושש שהמבקש יחזור ויפגע בו אם יראה שהוא מוחל בקלות, מותר לא למחול ומ"מ בליבו ימחל לו. ר' יונתן אייבשיץ 8 כותב, שבברכת 'רפאנו' צריך להתפלל גם על עבריינים מעם ישראל, מפני שאם ימותו בעוונם, זה מכביד על המאזניים של כלל ישראל, ואולי יחזרו בתשובה. לא מדובר על אלו שנלחמים נגד עם ישראל, הפושעים והמלשינים, אלא על סתם עבריינים שאינם מקיימים תורה ומצוות, יש עניין לאפשר גם להם לחזור בתשובה.

טבילה בערב יוה"כ

נוהגים לטבול בעיוה"כ 9 משום טהרה ומשום טומאת קרי. מנהג זה מביא הרא"ש בשם רב סעדיה גאון, שאומר גם לברך על הטבילה. אך למעשה לא נוהגים לברך, מפני שענין זה לא מוזכר בגמרא ובמדרשים 10 . ניתן גם לשפוך ט' קבין מים שהם כעשרים ליטר ונחשב כטבילה. היום לא נוהגים ללקות, מפני שצרות העוה"ז הן במקום מלקות.

וידוי בעיוה"כ
בכל יום אנו אומרים וידוי, אך ביוה"כ יש מצוה מיוחדת של "לפני ה' תטהרו", כמו הוידוי של הכהן הגדול ביום הכיפורים; לכן במנחה שקודם סעודה מפסקת צריך לומר וידוי 11 , שמא ייחנק בסעודתו או יקרה לו אונס אחר ויכנס ליוה"כ בלא וידוי 12 . מהמחבר ומהרמב"ם משמע שוידוי זה במנחה מספיק, אך הרמב"ן 13 אומר שלא די בזה, אלא העיקר הוא לומר וידוי בכניסת יוה"כ, לכן נוהגים יהודי אשכנז לומר 'תפילה זכה' בכניסת יוה"כ לפני 'כל נדרי', ויהודי עדות המזרח אומרים את ה'וידוי הגדול' של רב ניסים גאון.

הוידוי
בתלמוד 14 יש שתי דעות, האם המתוודה צריך לפרט את חטאיו, או שמספיק שיאמר באופן כללי 'חטאתי, עוויתי, פשעתי'. הרמב"ם פוסק, שצריך לפרט את החטא, והמחבר 15 פוסק כמו הטור, שאין צריך לפרט את החטא.
הנוסח 'חטאתי, עוויתי, פשעתי' הוא מן הקל אל הכבד. חטא הוא בשוגג, שלא ידע שהדבר אסור. עוון הוא מזיד, שלא היה יכול לעמוד בפיתוי היצר. ופשע הוא להכעיס בכוונה תחילה. ראוי לחוש לשיטת הרמב"ם, וכל יחיד בתפילת הלחש יפרט את חטאיו שזוכר ויודע שעבר עליהם.

תוספת יוה"כ
יש מחלוקת ראשונים האם תוספת שבת לעניין איסור מלאכה היא מדאורייתא או מדרבנן. רוב הפוסקים סוברים שתוספת של שבתות וימים טובים לעניין איסור מלאכה היא מדאורייתא. הרמב"ם סובר שתוספת שבת היא מדרבנן, וכן ביום הכפורים התוספת היא מדרבנן לעניין איסור מלאכה, אך מודה הרמב"ם לעניין עינוי, שתוספת יוה"כ היא מדאורייתא, לכן צריך להקפיד לסיים לאכול לפני השקיעה 16 .
ראוי לכל אדם שכשמסיים סעודה מפסקת לפני הזמן, יכוין בליבו לפני ברכת המזון שאינו מקבל על עצמו תענית ויוכל לשתות ולאכול גם לאחר הסעודה עד קצת לפני השקיעה 17 .

'קיטל'
נוהגים ללבוש 'קיטל' לתפילות יוה"כ 18 , ויש לנהוג בו קדושה שלא להכנס בו לבית הכסא, מפני שהוא בגד המיוחד לתפילה. כמו טלית שמצד הדין היא תשמיש מצוה ולא תשמיש קדושה כתפילין, מ"מ אין להכנס לבית הכסא בטלית מפני שהיא מיוחדת לתפילה.

איסור אכילה ושתיה
יום הכפורים אסור באכילה, שתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המטה.
לענין אכילה ושתיה, בכדי להתחייב צריכים להתקיים שני תנאים:
א. האכילה או השתיה תהיה בכמות מסויימת.
ב. האכילה או השתיה תעשה תוך פרק זמן מסוים. מעבר לזמן זה לא יהיה קשר בין תחילת האכילה והשתיה לסופה ואפילו אכל או שתה כשיעור לא יתחייב.

שיעור חיוב אכילה וזיקתו לחולה
החיוב על אכילה ביוה"כ הוא בשיעור של כותבת הגסה 19 (תמרה גדולה). כידוע, בכל התורה איסורי אכילה הם בכזית, אך לענין יוה"כ כיון שלא כתוב 'לא תאכלו' אלא "תענו את נפשותכם" משמע שזה לא שיעור של אכילה אלא של עינוי, וקים להו לחז"ל שאין דעתו של אדם רעב מתיישבת אלא אם אוכל בנפח של כותבת הגסה שהיא כ-32 סמ"ק. שיעור זה הוא לכל אדם קטן או גדול. לעומת זאת, שיעור איסור שתיה הוא 'כמלוא לוגמיו' וזה תלוי בכל אדם לפי גודל פיו.
נוסף לשיעור האכילה, צריך שמשך זמן האכילה יהיה 'בכדי אכילת פרס'. הלכה למשה מסיני ששיעורי אכילה מצטרפין בכדי אכילת פרס. לדעת רוב הראשונים, כיכר לחם רגילה בזמן התלמוד היא בנפח של שמונה ביצים, ופרס הכוונה - חצי, דהיינו ארבעה ביצים. הדעה הבינונית ש'כדי אכילת פרס' היא כחמש דקות. שיעורין אלו הם לחיוב כרת או חטאת, אך איסור יש בכל שהוא 20 , שהרי חצי שיעור אסור מן התורה. הנפק"מ היא לענין חולה שחייב לאכול ויכול להאריך את אכילתו בזמן יותר מ'כדי אכילת פרס' שאז עדיף שיעבור על איסור קל יותר דהיינו פחות מכשיעור שאסור אך אין בו כרת, על פי הכלל בפיקוח נפש שמאכילים אותו הקל הקל תחילה 21 .
כתב הרמ"א 22 , שאסור ביוה"כ לטעום דבר להפליט אפילו עצי בשמים. מכאן אנו לומדים שאסור ללעוס ביוה"כ אפילו מסטיק הלעוס מערב יוה"כ, למרות שאינו בולע כלום, וכן אסור לשטוף את הפה.

שיעור חיוב שתיה וזיקתו לחולה
החיוב על שתיה ביום הכיפורים הוא בשיעור של 'מלא לוגמיו', ומשערים בכל אדם לפי פיו. 'מלא לוגמיו' הכוונה שצד אחד בפיו יהיה מלא, וכל המשקים מצטרפים לכשיעור 23 .
שתה מעט וחזר ושתה, דעת הרמב"ם היא, שאם יש מתחילת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית, מצטרפין לכשיעור, ומשמע שהמחבר מכריע כמוהו 24 . שיעור שתיית רביעית הוא כ-4 שניות. דעת הראב"ד היא ששיעור צירוף השתיות הוא כדי אכילת פרס, כמו צירוף אכילות 25 , והגר"א מכריע כמוהו. יש שתי נפק"מ בין הדעות. האחת לעניין חיוב חטאת, שלדעה הראשונה, אפילו אם שתה כשיעור אך במשך זמן של יותר משתיית רביעית יהיה פטור. ולפי הדעה השניה, אם שתה תוך כדי אכילת פרס (כחמש דקות) מצטרף ויתחייב חטאת. ונפק"מ שנייה, אם שותה פחות מכשיעור, לפי הדעה הראשונה, לאחר כדי שתיית רביעית יכול שוב לשתות פחות מכשיעור. ולדעה השניה יצטרך להמתין כדי אכילת פרס כדי לשתות שוב פחות מכשיעור.
חולה שחייב לשתות פחות פחות מכשיעור, כשהדבר אפשרי 26 - יחמיר כדעה השנייה, וימתין כ-5 דקות בין שתיה לשתיה.

עוד בעניין חולה שיש בו סכנה ביוה"כ
כמובן שהחולה צריך לברך על מה שאוכל ושותה, אך אינו צריך לקדש מפני שאין חיוב סעודה ביוה"כ. בברכת המזון יאמר יעלה ויבוא, אך אם שכח לא יחזור.
כתב ה'אור שמח' 27 שביום הכיפורים לא איכות האוכל והמשקה קובעת, אלא הכמות. דהיינו, אדם שמותר לו לאכול או לשתות ביוה"כ אין עניין שלא יאכל או ישתה דבר מזין וטעים.
ויֵדע החולה, שאם הוא חייב לאכול אז זו מצוותו, והרי קוראים במנחה של יוה"כ פרשת עריות שבתחילתה המקור לכך שפיקוח נפש דוחה כל התורה כולה, שנאמר: 'וחי בהם' ולא שימות בהם 28 , ורבש"ע שציוה להתענות ביוה"כ הוא זה שציוה על החולה המסוכן לאכול ביוה"כ.
חולה שחייב לבלוע תרופה, אם היא לא מתוקה (ולכן אינה ראויה לאכילה) ויש לו אפשרות לבלוע אותה כמות שהיא ללא מים - עדיף, אך אם חייב לבולעה עם מים, יפגום את המים במלח או תה מר שלא יהיו ראויים לשתיה וישתה.
מותר ביוה"כ לגעת באוכל ומשקה ולתת לקטנים, ולא חוששים שמא יאכל או ישתה מהם 29 , ולא דמי לחמץ בפסח שאסור לגעת מחשש שמא יאכל, מפני שביוה"כ אין חשש שיאכל שהרי בודל מכל מאכל, וכן אימת הדין עליו.

רחיצה
רחיצה האסורה ביוה"כ היא רק רחיצה של תענוג 30 , לכן מותר לשטוף לכלוך וכדו' או לעבור בתוך מים בדרך הליכתו. בבוקר יטול ידיו עד קשרי אצבעותיו שדי בזה להעביר רוח רעה מידיו. חשוב לדעת, שהחיוב ליטול ידיים שחרית משום רוח רעה הוא רק מגיל חינוך, כך מובא בשו"ע הרב בעל התניא 31 .
בזמננו, כלה גם בתוך שלושים יום אסורה לרחוץ פניה, כיון שרוב היום נמצאים בבית הכנסת אין בעלה רואה אותה 32 .

נעילת הסנדל
נעל שאינה עור
המחבר כותב 33 , שמנעל אף שרק חלקו עשוי עור, אסור בנעילה. הב"ח מחמיר וסובר שכל נעל מכל חומר שהוא, אם היא מגינה על הרגל מפני אבנים או חצץ - אסורה. לכן נעלי התעמלות שיש להם סוליה גבוהה יותר מסנטימטר אחד, אפילו שעשויה מגומי ולא מעור - אין לנעול אותה ביוה"כ. מי שלא צריך ללכת ברחוב כגון בחורי ישיבה שנמצאים כל היום בבנין הישיבה, ראוי שילכו רק עם גרביים.
יום הכיפורים אסור כמו שבת בעשיית מלאכה, ולכן במקום שאין עירוב אסור לצאת ולטלטל. לכן אם אדם 'ינעל' על רגליו ענפי דקל, בשבת יהיה אסור לצאת כך מפני שאינו מנעל, למרות שבדעתו להשתמש בזה כרגע לצורך מנעל. מחדש הר"ן ביומא 34 , שביום הכיפורים 'נעל ליומיה מקרי נעל', לכן מותר לצאת כך לרה"ר ביום הכיפורים.

חייל בפעילות מבצעית
חייל שנמצא בסיור מבצעי, לא מבעיא אם הסיור רגלי, אלא אפילו בסיור ממונע שצריך להיות בכוננות למרדף אחר המחבלים, מותר בנעילת נעלי עור. אך מי שנמצא בבסיס, אפילו בעמדת שמירה, לא ינעל נעלי עור.
לגבי אכילה ושתיה לחיילים בפעילות מבצעית, אם החייל מרגיש שאם לא ישתה תיפגע יכולתו המבצעית, ישתה לשיעורין אך לא יאכל.

חינוך קטנים לצום
לגבי חינוך ילדים לצום, עד גיל 9 אין צורך לחנך כלל ויכול לאכול כרגיל. מגיל 9 ואילך יחנכם לצום לשעות. שנה לפני גיל בר מצווה, אם הילד בריא לגמרי, יצום כל היום. (ואם מאד בריא אפילו שנתיים קודם רשאי לצום, אבל לפני כן - אסור לאפשר לו לצום.)


^ 1. שו"ע או"ח תרד, א.
^ 2. ראה יומא פא: "תני חייא בר רב מדפתי, 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה' וכי בתשעה מתענין והלוא בעשור מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".
^ 3. תרד, א ברמ"א.
^ 4. שו"ת רעק"א מהדו"ק סימן טז.
^ 5. תרה, א.
^ 6. תרו, א.
^ 7. סוטה ח:
^ 8. יערות דבש, דרשה ראשונה.
^ 9. תרו, ד.
^ 10. לעומת זאת, ברכת 'ברוך שפטרני מעונשו של זה' שמברך האב כשבנו נעשה בר-מצווה, אומר הגר"א, שכיון שהיא מוזכרת במדרש יברך בשם ובמלכות.
^ 11. תרז, א.
^ 12. יומא פז.
^ 13. הובא בר"ן יומא דף ו מדפי הרי"ף, ד"ה ת"ר מצות.
^ 14. יומא פו:
^ 15. תרז, ב.
^ 16. תרח, א.
^ 17. עיין תרח, ג.
^ 18. תרי, ד.
^ 19. שו"ע או"ח סימן תריב, א.
^ 20. תריב סעיף ה.
^ 21. יומא פג.
^ 22. תריב, ו.
^ 23. שם סעיף ט.
^ 24. שם סעיף י.
^ 25. שם.
^ 26. ליתר הבהרה והבנה בדין זה, עיין לקמן בפסקים ייחודיים הל' יוה"כ, סעיף ב.
^ 27. הלכות מאכלות אסורות, יד, יד.
^ 28. כך ביאר ה'נזיר' הירושלמי, הרב דוד כהן זצ"ל את הקשר בין 'וחי בהם' ולא שימות בהם, שבקריאת התורה, למנחה של יוה"כ, שעה בה עלולים להיות מסוכנים מחמת התענית, להוציא מדעת הקראים שטענו שאין פיקוח נפש דוחה יוה"כ.
^ 29. תריב, י ברמ"א.
^ 30. תריג, א.
^ 31. סימן ד סעיף ב. וכידוע הרב בעל התניא היה מקובל גדול, שהרי ספר התניא כולו חכמה פנימית, וכן בשו"ע עצמו מביא הרבה פעמים את דעת הזוהר, ולמרות זאת פסק כנ"ל.
^ 32. תריג, י ובמשנ"ב ס"ק כו.
^ 33. תריד, ב.
^ 34. פרק יוה"כ ב: בדפי הרי"ף, ד"ה 'ומיהו'.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il