^ 1. סוכה ט.
^ 2. "גדילים תעשה לך", "ועשו להם ציצית".
^ 3. כל זאת ע"פ רש"י שלא גורס את המילה 'אלמא'. הריטב"א גורס "אלמא דבעינן טויה לשמה" והקושיא היא רק משמואל ולא מרב, כיון שסובר בדעת רב לגבי ציצית שאפילו עשייה לא בעינן לשמה. כמו כן הסביר הריטב"א שאין הקושיא משמואל על בית הלל, אלא מבית הלל על שמואל.
^ 4. בדף לא.
^ 5. פשיטא שעובר על 'לא תגזול', אך האיסור חל על האדם ולא על הקרקע.
^ 6. תקנת מריש: חז"ל תקנו שגזלן אינו חייב להחזיר קורה שגזל אם היא בתוך בנין אלא רק את שוויה, כדי שהגזלן לא יצטרך לפרק את כל ביתו, וימנע מלעשות תשובה.
^ 7. מציאות כזו יכולה להיות בסוכה שהיא ז' על ז' בגובה י', שניתן לטלטלה.
^ 8. ט. ד"ה "ההוא.
^ 9. כבר מצינו שיש כח ביד חכמים להפקיע מצוה מאדם, כדאיתא בתוס' דף ג. ד"ה 'דאמר', לגבי אדם שיושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, לדעת ב"ש לא יצא י"ח אף אם לא נמשך אחר שולחנו, מכוח גזירת חכמים. וכן אם קרא ק"ש בעמידה דווקא, לא יצא י"ח כיון שחכמים הפקיעו ממנו את המצווה.
^ 10. דף נה.
^ 11. ד"ה ההוא מבעי ליה.
^ 12. 'מרומי שדה' סוכה ט. ד"ה שם. וב"ה לית להו.
^ 13. דף לה.
^ 14. שם.
^ 15. דף מז:
^ 16. ד"ה 'משום'.
^ 17. ד"ה 'מתוך'.
^ 18. דף ל.
^ 19. ד"ה משום.
^ 20. בד"ה 'הא קנייה'.
^ 21. תמורה כח:
^ 22. לגבי 'כתותי מכתת שיעוריה', מאחר והתורה הצריכה את שריפת החפץ, נחשב כבר עכשיו כשרוף, אלא שאין הכוונה שאינו נמצא במציאות, אלא הוא קיים, רק שאין בו שיעור עומק, רוחב וגובה. לכן אם עשה קורת מבוי מאיסורי הנאה, המבוי פסול כיון שקורה צריכה שיעור של עובי מסויים. אך אם עשה לחי מאיסורי הנאה - המבוי כשר, כיון שלחי לא צריך שיעור.
^ 23. וכן כל חפץ של ישראל שעבדו לו, עדיין חל עליו שם עבירה. מה שהגמ' בדף לא: אומרת 'באשירה דמשה עסקינן', הכוונה לכל אשירה של ישראל, מאחר ואין לה ביטול אין יוצאים בה ידי חובת לולב, ומה שרבא אומר שבדיעבד יצא זה בלולב של עכו"ם שנעבד (מגיד משנה) מאחר ואפשר לבטל אותו אפשר בדיעבד לצאת בו, ויש הסוברים שרק אם ממש ביטלו אותו אפשר לצאת בו ידי חובה.
^ 24. סוכה פ"ג מ"א.
^ 25. סוכה לא.
^ 26. איסורי מזבח פ"ה הלכה ז'.
^ 27. ועיין עוד יישוב בדעת הרמב"ם בערוך לנר סוכה כז: