- פרשת שבוע ותנ"ך
- פנחס
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד
פעולת בזק
המקרים בהם יחיד יכול במעשה אחד להשפיע על העם הינם מקרים חריגים. היחיד צריך לחוש, כי הוא נקרא לדגל על ידי כל העם כולו, השרוי במצב של מבוכה. אולם כשהמבוכה היא מבוכה של אובדן דרך כללית, לא מועילים מבצעי בזק.
בימים אלו אנו נמצאים במצב של צפייה לבאות. להיות במצב של צפייה הוא דבר חיובי, כל עוד הצפייה אינה גורמת לדאגות ושיתוק מבחינה מעשית, אלא אדרבה, משמשת מנוף ליתר אמונה ועשייה בכל מה שאפשר. לא ביום אחד באה הגאולה. גאולתן של ישראל הינה מהלך ארוך וגדול שצריך לחולל מהפך בכל מערכות החיים. מחמת גדלותה ומעלתה של הגאולה, היא תובעת הכנות רבות.
בפרשה שלנו, כשאנו מתבוננים בדמותו של פנחס, אנו רואים שלפעמים יכול אפילו אדם בודד ליטול יוזמה ולעשות מעשה, ולהיות פותר את הבעיות ב"מבצע יחיד". ודאי צריך הכל להיעשות בגדרי ההלכה. מה שאין התורה מתירה לנו, אין אנו רשאים לעשותו, ואין המטרה מקדשת את האמצעים . רק התורה לבדה קובעת מה מותר לעשות, אפילו כאשר באים לעשות את הדבר שכולם מחכים לו - לגאול את עם ישראל. אולם בכל אופן, אנו רואים שיש לפעמים מצבים, בהם אדם בודד יכול לעשות מהפך גדול במעשה חד פעמי.
מתי נוצרת סיטואציה כזאת? במקרה של פנחס מדובר במצב מאד ייחודי. מתחיל להופיע הנגף בעם ישראל, זאת לאחר שנשיא שבט שמעון מעודד במעשהו תהליך התפרקות לאומית, על ידי לקיחת נשים מדייניות: "ויקרב אל אחיו את המדיינית לעיני משה לעיני כל עדת ישראל והמה בוכים". מתואר כאן מצב של אדם, הבא במצח נחושה להתגרות בכל הציבור. מול עזותו עומדים נבוכים ונדהמים גם מנהיגי הציבור וגם כל הקהל, ואינם יודעים כיצד להגיב. לכך מכוון התיאור: "והמה בוכים". כולם ביקשו פתרון - מה לעשות?!
כאשר נוצר חלל מנהיגותי בולט, במקרה כזה יתכן מצב, בו היחיד הבריא בנפשו, והפועל בטהרת הלב ובתוך גדריה של תורה - ייתן מענה לצורך לאומי. אמנם, או אז על היחיד לחוש בודאות, את אותה בקשה סמויה, כמעט גלויה, הקוראת לו לדגל: "קום ועשה מעשה, אנו לא ידענו מה נעשה, הצל את כבוד העדה, כבוד ישראל שנתחלל!".
אמנם לא כאז כן עתה. כאשר המבוכה היא מבוכה רוחנית, של אובדן דרך כללית, כאן לא יועילו מבצעי בזק, מבצעי ראוה של יחידים. כאן נחוץ חריש עמוק, איטי ויסודי בכדי לחולל מהפך. כל עוד ישנו ויכוח בעם בין זרמים רוחניים, לא תועיל כל פעולת בזק של יחיד. כאן אנו נדרשים להמשיך לנהל מלחמת תרבות בכליה הרגילים. ומלחמת תרבות אין נלחמים במבצעי בזק, אלא בעבודה מאומצת יום יומית, להוכיח את צדקת דרכנו.
אנו מתפללים ליום שבו יתקיים בנו: "הנה ימים באים …והשלחתי רעב בארץ… לשמוע את דברי ה'!" ישנו כאן תיאור מצב של מבוכה והתיאשות מכל הדרכים וכל השיטות של תיקון עולם, שאין בהם אמונה. באותה עת, כל מי שלמד אפילו מעט בישיבה, ייקרֵא לעזוב את כל עיסוקיו, להתפנות להסביר למיליוני יהודים בארץ ובעולם - אמונה מהי.
הננו נמצאים כבר בתהליך של התעוררות לצימאון רוחני זה. הלוואי ונזכה גם אנו להיות מאלו, היודעים להרוות צמאונו של עמנו. לשם כך אנו צריכים להכין עצמנו, ולעסוק רבות בבירורי אמונה. זמן הנעורים הוא זמן מיוחד, מסוגל ומתאים לבירורים אלו. על כן, אחי הצעירים, הָכינו עצמכם לבאות, לא ירחק היום ותִקראו לדגל!
עתה, לאחר כשנה של מאבק מתיש עם הערבים, הולכת ומתחזקת הודאות, שכל הנסיונות להציע פתרונות רחוקים מאמונה - הולכים ומתנפצים! הולך ומתברר, כי מי שאין עולמו מחובר עם שם ה', כהנהגה הלאומית שלנו, אפילו פתרונות לדברים היותר אלמנטריים של חיינו, כמו שאלת הביטחון האישי, לא יצלחו. עדיין לא נשמעת מקרבם הקריאה הברורה: "הרמנו ידיים - בואו, נסו אָתם!" איננו יודעים להעריך, כיצד ישפיע משבר זה על שאר תחומי חיינו. אולם יתכן שמשבר חריף זה יוליד מאיסה בכל מקסמי השוא. עוד עתיד עם ישראל לגלות, כי הדבר היחיד היכול להקים אותו מעפרו, זוהי השיבה אל עצמו, השיבה אל אמונתו. ולוואי ונדע אנו להרוות את עם ישראל באמונה גדולה בעת גאולתו.
בפרשה שלנו, כשאנו מתבוננים בדמותו של פנחס, אנו רואים שלפעמים יכול אפילו אדם בודד ליטול יוזמה ולעשות מעשה, ולהיות פותר את הבעיות ב"מבצע יחיד". ודאי צריך הכל להיעשות בגדרי ההלכה. מה שאין התורה מתירה לנו, אין אנו רשאים לעשותו, ואין המטרה מקדשת את האמצעים . רק התורה לבדה קובעת מה מותר לעשות, אפילו כאשר באים לעשות את הדבר שכולם מחכים לו - לגאול את עם ישראל. אולם בכל אופן, אנו רואים שיש לפעמים מצבים, בהם אדם בודד יכול לעשות מהפך גדול במעשה חד פעמי.
מתי נוצרת סיטואציה כזאת? במקרה של פנחס מדובר במצב מאד ייחודי. מתחיל להופיע הנגף בעם ישראל, זאת לאחר שנשיא שבט שמעון מעודד במעשהו תהליך התפרקות לאומית, על ידי לקיחת נשים מדייניות: "ויקרב אל אחיו את המדיינית לעיני משה לעיני כל עדת ישראל והמה בוכים". מתואר כאן מצב של אדם, הבא במצח נחושה להתגרות בכל הציבור. מול עזותו עומדים נבוכים ונדהמים גם מנהיגי הציבור וגם כל הקהל, ואינם יודעים כיצד להגיב. לכך מכוון התיאור: "והמה בוכים". כולם ביקשו פתרון - מה לעשות?!
כאשר נוצר חלל מנהיגותי בולט, במקרה כזה יתכן מצב, בו היחיד הבריא בנפשו, והפועל בטהרת הלב ובתוך גדריה של תורה - ייתן מענה לצורך לאומי. אמנם, או אז על היחיד לחוש בודאות, את אותה בקשה סמויה, כמעט גלויה, הקוראת לו לדגל: "קום ועשה מעשה, אנו לא ידענו מה נעשה, הצל את כבוד העדה, כבוד ישראל שנתחלל!".
אמנם לא כאז כן עתה. כאשר המבוכה היא מבוכה רוחנית, של אובדן דרך כללית, כאן לא יועילו מבצעי בזק, מבצעי ראוה של יחידים. כאן נחוץ חריש עמוק, איטי ויסודי בכדי לחולל מהפך. כל עוד ישנו ויכוח בעם בין זרמים רוחניים, לא תועיל כל פעולת בזק של יחיד. כאן אנו נדרשים להמשיך לנהל מלחמת תרבות בכליה הרגילים. ומלחמת תרבות אין נלחמים במבצעי בזק, אלא בעבודה מאומצת יום יומית, להוכיח את צדקת דרכנו.
אנו מתפללים ליום שבו יתקיים בנו: "הנה ימים באים …והשלחתי רעב בארץ… לשמוע את דברי ה'!" ישנו כאן תיאור מצב של מבוכה והתיאשות מכל הדרכים וכל השיטות של תיקון עולם, שאין בהם אמונה. באותה עת, כל מי שלמד אפילו מעט בישיבה, ייקרֵא לעזוב את כל עיסוקיו, להתפנות להסביר למיליוני יהודים בארץ ובעולם - אמונה מהי.
הננו נמצאים כבר בתהליך של התעוררות לצימאון רוחני זה. הלוואי ונזכה גם אנו להיות מאלו, היודעים להרוות צמאונו של עמנו. לשם כך אנו צריכים להכין עצמנו, ולעסוק רבות בבירורי אמונה. זמן הנעורים הוא זמן מיוחד, מסוגל ומתאים לבירורים אלו. על כן, אחי הצעירים, הָכינו עצמכם לבאות, לא ירחק היום ותִקראו לדגל!
עתה, לאחר כשנה של מאבק מתיש עם הערבים, הולכת ומתחזקת הודאות, שכל הנסיונות להציע פתרונות רחוקים מאמונה - הולכים ומתנפצים! הולך ומתברר, כי מי שאין עולמו מחובר עם שם ה', כהנהגה הלאומית שלנו, אפילו פתרונות לדברים היותר אלמנטריים של חיינו, כמו שאלת הביטחון האישי, לא יצלחו. עדיין לא נשמעת מקרבם הקריאה הברורה: "הרמנו ידיים - בואו, נסו אָתם!" איננו יודעים להעריך, כיצד ישפיע משבר זה על שאר תחומי חיינו. אולם יתכן שמשבר חריף זה יוליד מאיסה בכל מקסמי השוא. עוד עתיד עם ישראל לגלות, כי הדבר היחיד היכול להקים אותו מעפרו, זוהי השיבה אל עצמו, השיבה אל אמונתו. ולוואי ונדע אנו להרוות את עם ישראל באמונה גדולה בעת גאולתו.

מי היה צלפחד?
מתוך העלון "חמדת ימים"
הרב יוסף כרמל | תשס"ג
מנהיגות חדשה - איש הרוח ואיש המעשה
פרשת פנחס
הרב יצחק בן יוסף | כ"א תמוז תשפ"א

מנהיגות משה ומנהיגות יהושע
הרב משה ארנרייך | תמוז תשס"ח
מעשה הקנאות של פנחס וכהונתו
שיחת מוצ"ש פרשת פנחס תשפ"ג
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ' תמוז תשפ"ג

הרב ש. יוסף וייצן
רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל.
לתוקף קדושת יום עצמאותינו (2)
מאמר 'מנתיבות ישראל' לרצי"ה (2)
א' אייר תשע"ב
אהבת הדומה והשונה - הרחבת החיים והעשרתם
נתיב אהבת ה' למהר"ל, פרק א' (2)
ז' טבת תשע"ב
השפעת עם ישראל על התהליכים בעולם
אורות ישראל - פרק א' פסקה א'2
א' שבט תשפ"ב
מדרגת הנצר
ח' כסלו תשע"ה
כל ההתחלות קשות
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
דיני קדימה בברכות
האם מותר לפנות למקובלים?
דיני ברכות בתיקון ליל שבועות
שופר
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
למה משתכרים בפורים? איך עושים זאת נכון?
המהפך בחייו של התנא רבי שמעון בר יוחאי
איך ללמוד גמרא?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?

תפילות חג סוכות
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | התשס"ב

סדר הדלקת נרות ליום-טוב
הסידור המהיר
נטילת לולב
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשע"ח

הלכות סוכה
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | התשס"ב
חיים של קודש
פנינה לסוכה - היום השני
הרב יוחאי פרלמן | תשרי תשפ"ד
רבנות בקהילה בחינם ומשכורת ראויה למורים
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ד
