- ספריה
- מוסר מלכים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
והנה בעצם נתברך החג הקדוש הזה בהרבה מצוות מיוחדות, שמטרתן להרבות שמחה רוחנית והתרוממות הנפש, ותכליתן להודות לו יתברך ולברך בשמו על כל הטובה אשר השפיע עלינו בחסדו הגדול ואהבתו אותנו, והן, ניסוך המים, שמחת בית השואבה, חיבוט ערבה, שהיא מנהג עתיק מימי הנביאים (סוכה מ"ד ע"ב), ועוד. וכל זה נעשה ברוב עם ובחדות לבב, בהיותנו יושבים על אדמתנו שקטים ושאננים מקול נוגש, ורק חדות ה' היא מעוזנו, ובית מקדשנו ותפארתנו מתנוסס בראש הרים, יה"ר מלפניו יתברך שיבנה בב"א. ואולם כיום נשארו בידנו רק שלש מצוות, שתים מעשיות, ואחת רוחנית פנימית,א. מצות ישיבה בסוכה.ב. מצות נטילת לולב ומיניו.ג. מצות שמחה. ננסה בס"ד לעמוד על כל אחת מהן, ולהסבירה בקצרה.
א. מצות ישיבה בסוכה. צונו יתברך, בסוכות תשבו שבעת ימים, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים (שם מ"ב מ"ג). בארו רבותינו הקדושים (סוכה י"א ע"ב) שהענני כבוד הקיפם בהם למסתור ולמחסה משרב ושמש, ולזכר הנס הזה צוונו יתברך לשבת בסוכה שבעת ימים.
והיסוד הראשוני הוא, שתהיה הסוכה כשרה כהלכתה, אחרת, לא רק שלא קיים המצוה, אלא גם הברכות שהוא מברך "לישב בסוכה" הן ברכות לבטלה ח"ו. ואם יש לו אפשרות, שחנן אותו ה' בהון ועושר, יעשה סוכה מפוארת ברוב פאר והדר, בבחינת זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה (שבת קל"ג ע"ב). ולמען יהיה לבו נכון ובטוח שהסוכה כשרה, יעשה שלש דפנות שלימות, והדופן הרביעית לכניסה, אם לא, יתייעץ עם רב מורה הוראה, ויעשה לפי הוראתו.
היסוד השני, שפרט לעצם קיום גוף המצוה שאנחנו מקיימים בזה מצותו יתברך, הננו מסתופפים בצל קורתו ונמצאים תחת חסותו יתברך, משך כל זמן ישיבתנו בסוכה. ואם נתעמק במחשבה טהורה זאת, היא לבד דיה לגרש מלב האדם כל רוח עועים, ולזרוע אור יקרות וזוהר עילאי בלב האיש היהודי, ולהביא ארוכה ומרפא לנפשו העגומה והדואבת, ולשמחו כשמחה בקציר, בהיותו מאמין באמונה שלימה שהוא יושב בבית אל, ושכינתו יתברך מרחפת עליו מלמעלה, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף. האם לא ירהב וירחב לבבו כמוצא שלל רב?
ב. מצות נטילת לולב ומיניו. צונו יתברך ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים (ויקרא כ"ג מ'). ובארו רבותינו הקדושים, פרי עץ הדר זה אתרוג, כפת תמרים זה לולב, ענף עץ עבות זה הדס, וערבי נחל זה ערבה (סוכה ל"ד). ולכן האיש הירא את ה' יתעלה וחרד על דברו, יעשה כל אשר ביכולתו ובאפשרותו לקנות לו אתרוג כשר ומהודר בלתי מורכב, כי לדעת רבותינו הפוסקים ז"ל אשר מימיהם אנו שותים, הברכה על אתרוג מורכב היא ברכה לבטלה, ח"ו. וכן הדס משולש, לולב ישר, ערבה כשרה, בקיצור, שהלולב ומיניו יהיו כשרים בתכלית בלי פקפוק (ראה מ"ש בספה"ק קרית מלכים הלכות לולב שיש לשלם דמי האתרוג ומיניו לפני החג, לצאת יד"ח מדאורייתא ומדרבנן, ע"ש).
וכאשר יתבונן האדם יראה, שכמה הוצאות וכמה כספים הוא מבזבז על צרכי הגוף החולף, ואפילו לקנות חולצה או נעליים, מכתת רגליו מחנות לחנות לחפש הסוג המובחר ביותר, וכ"ש על קיום מצות ה' יתעלה, אשר כל חפצינו לא ישוו בה, שיש לעשות כל המאמצים להשיג אתרוג ומיניו כשרים מהודרים ומפוארים, ואפילו יעלו במחיר רב ובדמים יקרים, כי הכל כאין וכאפס לעומת מצותו יתברך ויתעלה.
ובפרט לפי מ"ש רז"ל על זה, משל לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך, ולא היה אף אחד יודע מה ביניהם רק המלך בלבד, דן אותם המלך ויצאו, ולא היו האנשים יודעים מי נצח, אמר המלך, כל מי שיצא ובידו כידון, הוא שנצח, כך ישראל ועכו"מ נכנסים לדין ביוה"כ, ואין הבריות יודעים מי נצח, אמר הקב"ה, טלו לולביכם בידכם, שידעו הכל שאתם זכיתם בדין (מדרש תנחומא פרשת אמור סי' י"ח. וכ"ה במדרש רבה אמור פרשה למ"ד, אלא שבמקום יוה"כ כתוב ר"ה ע"ש, ועיין בעץ יוסף אות ב, ע"ש). המשל היקר והנחמד הזה מנחה אותנו בכיוון בהיר צח ופשוט, ומחדיר בלבנו רעיון עמוק, כי הלולב הוא דוגמא לנס ודגל, שיצאנו מהמערכה וזר הנצחון על ראשנו, וזכינו במשפט. המתעמק בזה יראה כזכות לעצמו, לשאת הדגל הקדוש הזה ברמה, מרהיב עין ביופיו והדרו, ושובה לב בקדושתו וטהרתו, נקי מכל רבב ומכל סיג וחלאה, דהיינו שיהיה כשר בתכלית הכשרות הפאר וההדר.
ג. מצות שמחה. צונו ה' יתעלה, ושמחת בחגך (דברים ט"ז י"ד). ואעפ"י שהכוונה בזה היא לקרבן שלמים, יש בכלל אותה השמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד הראוי לו (הרמב"ם הלכות יו"ט פ"ו הי"ז, החנוך מצוה תפ"ח). והנה ידוע שיש רק מרחק קצר בין שמחה להוללות. ואם לא יידע האדם להשמר ולכלכל מעשיו במשפט, עלול ליפול בנקל ברשת ההוללות ח"ו. כי ההוללות אינה אלא פורקן לעודף המרץ הרב שהצטבר בקרבו, והתפרקות יצרים שלוחת כל רסן, ולא רק שאין זו מצוה אלא היא עבירה גדולה רח"ל. והשמחה הרצויה ומקובלת לפניו יתברך, היא זו שתהיה בבחינת וגילו ברעדה, במקום גילה שם תהיה רעדה (ברכות ל' ע"ב).
ולכן כתב רבינו הרמב"ם זיע"א, שהשמחה שישמח האדם בעשיית המצוות ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא (סוף הלכות לולב פ"ח הט"ו). ביאור הדברים, שעל האדם לשמוח שזכה לעשות המצוה, ובזה מראה שאין המצוה לטורח ולמשא עליו. כמו כן מקיים המצוה מאהבת האל שצוה לעשות אותה מצוה, לא מפני קבלת שכר ולא מפני יראת העונש, אלא לעשות האמת מפני שהוא אמת. וזאת באמת עבודה גדולה עד מאד. וזה אומרם ז"ל עשה דברים לשם פעלם (נדרים ס"ב ע"א), יתברך שמו הנכבד והנורא לעולמי עד ולנצח נצחים.
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
איך המזוזה שומרת עלינו?
מהו הסוד הגדול של רחל אימנו?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך מתחברים לקב"ה דרך התורה?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו