ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הותר הנדר

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים סיפורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשרי תשס"ט

הותר הנדר


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

ר' לייבלי איגר, נכדו של רבי עקיבא איגר - רבן של כל בני הגולה, השתדך עם בתו של הנגיד ר' עזריאל מאיר מלובלין. חותנו העשיר דרש להכניס בגיליון הכתובה סעיף מיוחד האוסר עליו לקיים מגע כלשהו עם חברי ה'כת', כלומר החסידים.
רבי מנדל מקוצק שוחח על כך עם אחד מתלמידיו בלובלין, ורמז כי ראוי לשים עין על האברך הצעיר, בעל הנשמה הגדולה. רמז זה המריץ את חסידי קוצק בלובלין לתחבל תחבולות כיצד למשוך את ר' לייבלי לחבורתם.
המשימה לא היתה פשוטה. החסידים ידעו את גודל דביקותו של ר' לייבלי בתורה, וניסו לעשותה קרש קפיצה להתקרבות. כאשר ישב בבית המדרש ימים ולילות, התפלפלו לידו אברכי קוצק החריפים. אחד היקשה והשני השיב, והכל בכוונה שר' לייבלי יתעניין בלימוד וכך יפתחו עמו בשיחה.
אבל ככל שניסו להתקרב אליו, כך הסב את פניו מהם. צו חותנו וחומרת הסעיף בגיליון הכתובה גברו על סקרנותו. הוא לא הקשיב למשאם ומתנם של החסידים בתורה ולא פתח עמם בשיחה. אבל הם לא וויתרו וציפו לשעת כושר מיוחדת.
בליל יום כיפור לאחר חצות, כמה שעות לאחר תפילת "כל נדרי", ישב ר' לייבלי יחידי על יד השולחן בבית המדרש ועיין בהלכות תשובה של הרמב"ם.
אז נכנס בחשאי לבית המדרש יהודי לבוש בבגדי חולין דהויים, והתקרב לשולחנו של האברך. ר' לייבלי נשא לרגע את עיניו והכירו: הלא הוא רבי אלעזר מביאליסטוק, החריף והממולח שבחסידי קוצק.
מיד השפיל את מבטו לעבר האותיות הקטנות שבספר. ר' אלעזר פתח אחד מהספרים שהיו מפוזרים על השולחן, עיין בו להרף עין, הניח על דפיו מטפחת אדומה, ואז השתרע מלוא קומתו על הספסל.
לאחר כמה רגעים ניסרו את חלל בית המדרש הריק קולות נחרותיו. ר' לייבלי הזדעזע: הכך נוהג יהודי בליל יום כיפור?! האם זו אימת הדין?! עודו משתאה על התנהגות מוזרה זו, נפתחה הדלת ברעש וכמה חסידי קוצק נכנסו בעליזות ושמחה. הם ניגשו לשולחן שלידו השתרע חברם אלעזר ונחר בקולות תרועה.
ר' לייבלי ניסה שלא לתת את דעתו עליהם. הם החלו לפזם ניגון קוצקאי ור' אלעזר התעורר משנתו, שפשף את עיניו, חכך את ידיו וציווה על אחד האברכים להביא לו מעט יי"ש. האברך שלף בקבוק מכיסו האחורי והעמידו על השולחן. מכיסו השני הוציא כוס, וללא שהיות מזג ר' אלעזר מעט יי"ש לתוך הכוס.
ר' לייבלי נדהם ונבהל ממה שהתרחש לנגד עיניו. לבו הלם בחזהו מפחד: האם הם שכחו חלילה את קדושת הלילה הזה? הוא רצה לנזוף בהם, אבל נזכר בהבטחתו לחותנו שלא לדבר כלל עם אנשי ה'כת'.
ר' אלעזר החל לקרב את הכוס לפיו.
"ברוך אתה..."
ר' לייבלי לא היה מסוגל להבליג יותר. מניעת איסור כרת ביום הקדוש דוחה הכל! הוא קפץ ממקומו וצעק לעבר ר' אלעזר:
"האם יצאת מדעתך?!"
חסידי קוצק חייכו בזוויות פיהם. הקרח נשבר...
ר' אלעזר לא התרגש מהצעקה. הוא הפסיק לברך, הרחיק מעט את הכוס מפיו, ושאל בהיתממות, כשידו אוחזת עדיין בכוס:
"מה קרה?"
"הלא יום כיפורים היום!", ענה ר' לייבלי בהתרגשות.
"ומה בכך?", ענה ר' אלעזר, "היכן כתוב שאסור לשתות מעט יי"ש ביום כיפורים?"
"איזו שאלה זו?! הלא התורה ציוותה לצום ולהתענות!"
"נו," המשיך החסיד הוותיק להיתמם, "ואם התורה אסרה, מה בכך?!"
"הלא התורה ניתנה על ידי הקדוש ברוך הוא!"
"ובכל זאת, מה בכך? וכי מי הוא הקדוש ברוך הוא שאפחד מפניו?..."
ר' לייבלי נדהם. הוא לא ידע מה לענות לר' אלעזר. כבר הכיר אלפי קושיות בלימודו ואלפי תירוצים, אבל קושיה שכזו טרם העלה בדעתו.
ר' אלעזר הניח את ידו על שכמו של ר' לייבלי, ונעץ בו שתי עיניים חודרות: "אם יש את נפשך לדעת מיהו בורא העולם, סע עמנו לקוצק! בערב יום כיפור הותרו הנדרים, ולכן האיסור שחותנך רשם בכתובה בטל ומבוטל כעפרא דארעא".
התחבולה הצליחה ור' לייבלי התפתה לנסוע עמם לקוצק. ברבות השנים הפך למנהיג עדה חסידית גדולה בלובלין, ועמד בראשה שנים רבות.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il