ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

עצבנות

דף הבית ספריה אמונה מוסר מלכים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשרי תשס"ט

עצבנות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מיאל דהאן זצ"ל

יודעי החכמה ואנשי הבינה אשר זרח עליהם אור התורה והיראה, ברוב חכמתם ובינתם העמוקה, יודעים כי מדה רעה זו שהיא בעצם תולדת הכעס והתגברות המרה השחורה גרועה ומזיקה בין בדברים שבין אדם לחבירו, ובין בדברים שבין אדם למקום. ולכן הם מתרחקים ממנה הרחק כמטחוי קשת, ומחסנים את עצמם ע"י לימוד ספרי היראה והמוסר החושפים את מגרעותיה, והמבליטים את הנזקים העלולים לצמוח ממנה.
בדברים שבין אדם לחבירו. הנה האדם העצבני, הנו בלתי נסבל גם בקרב ידידיו ובחוג משפחתו, וכולם מתרחקים ממנו, ובודאי שאינם מעוניינים בקרבתו, בגלל החשש של התפרצות מצדו. ובדברים שבין אדם למקום, הנה הוא עלול כל רגע לפרוק מעליו עול התורה והמצוה, ולסטות מן הדרך הישרה, ולהשליך אחרי גיוו כל הערכים החיוביים שהיה דוגל בהם. ובכלל, כל מעשיו בבלי דעת יציבה ורוח נכונה.
והנה היסוד הטבעי למדה גרועה זו, לאדם הבריא ברוחו ובגופו, נובע משני דברים:א. השאיפה.ב. ריקנות. להבהרת הענין, נסביר הדברים בקצרה, בעז"ה.
א. השאיפה. האדם מטבעו שואף תמיד להשגת דברים שהם למעלה מיכולתו האנושית והמוגבלת, והיא התקדמות בכל השטחים הגשמיים והרוחניים. וכאמרם ז"ל (קה"ר פ"ג פסוק י"ב) אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, יש לו מאה רוצה מאתים, ע"כ, כלומר חוץ ממאה שיש לו, ז"א אין גבול לשאיפות האדם. ולאו דווקא בשטח הגשמי, אלא גם בשטח הרוחני, בכדי להגיע לשאיפותיו, מפעיל ברציפות מתמדת את כל מרצו וכחו הגופני והרוחני יחד עם כל חושיו, ובזה לא מאפשר להם ההרגעה והמנוחה הדרושה להם. כתוצאה מכך, מאבד השליטה על כל חושיו, ונהפך למכונה מיכאנית הפועלת ללא רסן וללא מעצור. התוצאה בהכרח היא העצבנות, הבאה כאילו למלא החלל הריק הנוצר בעקבות העדר וחוסר יכולת המוגבלת להגיע לשאיפות ומאוויים בלתי ניתנים לו להשגה. ויותר מזה, העצבנות המופרזת מובילה את האדם אל סף השגעון, או אפילו אל תוך השגעון עצמו.
ב. ריקנות. אחת הסגולות הנפלאות שהטביע הבורא יתברך באדם היא, שהשכל האנושי, אי אפשר לו בשום פנים לנוח אפילו רגע אחד בלי שום מחשבה, גשמית או רוחנית, לרבות אפילו בזמן השינה, שגם אז השכל פועל בזה שהוא הוזה בחלומות דמיוניים. השכל הריק שאין לאדם במה להפעילו, הכוונה לפעולה מחשבתית, התוצאה בהכרח, היא העצבנות. רק אדם התמים מאד מטבעו הוא הניצול מזה.
העצה למנוע המחלה או לרפאותה. לסוג הראשון, על האדם הנבון לשקול בפלס ומאזני צדק באמצעות התרכזות מחשבתית עמוקה ותמידית, את מדת יכולתו, את גבול יכולתו, את ערכו האמיתי, וינסה לרסן עצמו לבל יעבור הגבול בשום פנים. וזה ע"י התרחקות מסויימת מהגבול המעשי או המחשבתי הנכון, ובהתאם לכך יכוון כל פעולותיו הגשמיים והרוחניים, בתבונה בשכל קר ושקט, ומחשבה בהירה.
לסוג השני, על האדם למלאות התוכן הריק, בשאיפה ללמוד תורה, קיום מצוות, ומעשים טובים. כי השאיפה לתורה וליראת ה' יתעלה, היא רפואה עצומה ובדוקה לכל מיני מחלות ונגעים. כי בלי ספק, ירגיש הרגשה נעימה ורעננות כללית מאין כמוה, וכדאי לנסותה. עצה זו, היא מתאימה גם לסוג הראשון.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il