עקבתא דמשיחא

יודע העתידות ומגלה הנסתרות, המביט לסוף דבר בקדמותו יתב"ש, גילה מראש ליראיו וחסידיו את הסמנים שיהיו באחרית הימים, היא התקופה שלפני הופעת משיח צדקנו שיבוא בב"א, ונקראת בפי רז"ל "עקבתא דמשיחא". ורבותינו הקדושים הודיעונו אותם הסימנים כמבואר בסוף מסכת סוטה, שהמתבונן בהם יוכח שכולם ללא יוצא מן הכלל, מתגשמים לעינינו וכמ"ש בס"ד במערכת מ"ם אות משיח, עש"ב. וכונת רז"ל בזה, לעודד את האדם לבל יפול ברוחו ויתייאש ח"ו מן הגאולה ומן הצפיה לישועה, בראותו התדרדרות הדור שהגיעה בתקופתנו זו לממדים מבהילים, ובפרט ההפקרות המוחלטת השוררת בשטח הדת והאמונה. והוא עלול לחשוב שהעולם הפקר ולית דין ולית דיין ח"ו, ואיש הישר בעיניו יעשה. ולזה הודיעונו רבותינו הקדושים ברוח קדשם, את המצב הירוד שיהיה בעקבתא דמשיחא, למען יידע האדם שכך צריך להיות וכך קבע קורא הדורות מראש יתב"ש. ועי"ז ישאר האדם איתן באמונתו ותומתו, ויזהר לבל יפול ברשת היצה"ר המפתה ומתעה אותו להסחב עם הזרם העכור.
והגם שאין אנו רשאים לשאול מדוע דוקא צריך המצב להיות כך לפני ביאת המשיח, כי רק הוא יתב"ש יודע הסיבה האמיתית, ומי עמד בסוד ה', ואולי אפשר לומר שיש לזה שתי סיבות.א. הבטחתו יתב"ש באומרו ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (זכריה י"ג ב'), ולכן רוח הטומאה מפעילה את כל כחה לפני שתחוסל כליל, דוגמת נר של שמן הדולק, שלפני שיכבה מתגבר יותר וזה סימן שעוד מעט יכבה לגמרי.ב. כור המבחן לדעת מי איתן באמונתו ויראתו, ומי הולך בשרירות לבו (ראה זכריה שם באותו פרק ובפירוש הרד"ק ז"ל, ע"ש).
תכלית הדברים. על כל אחד ואחד לדעת ולהאמין שדברי הנביא ע"ה שנאמרו באותה נבואה מפיו יתב"ש, יתקיימו במוקדם או במאוחר כי דבר אלהינו יקום לעולם. ולא לחיות באשליה עצמית כאילו הדברים רחוקים מן השכל או מן המציאות, או שלא יתקיימו בימיו, וכדומה ממחשבות הבל כאלה, ולהמשיך לחיות חיים שגרתיים חסרי אמונה וקיום המצוות, כי בלי צל של ספק שדברי נביאינו נביאי האמת והצדק ע"ה, יתגשמו במלואם, בין אם הם דברי זעם, ובין אם הם דברי נועם. ולכן על האדם לשפר מעשיו, ולטהר מחשבותיו, ולשוב בתשובה שלימה לפניו יתב"ש, כי ימינו פשוטה לקבל שבים השבים אליו בכל לב, ולצפות כל רגע לבואו של מלכנו משיחנו שיבוא במהרה בימינו לגאול האנושות בכלל, ועם ישראל בפרט, גאולת עולמים ולתקן עולם במלכות שדי, ולהחזיר עטרת התורה כמקדם ומאז, ותפארת עם ישראל כבראשונה, להיות אור לגוים, ומלאה הארץ דעה את ה', יתב"ש הנכבד והנורא, לעולמי עד ולנצח נצחים.