מעשה ברבי עקיבא שהיה מהלך בבית הקברות ופגע בפחם אחד שהיה טעון עצים על כתפיו והיה מרהיט בהם כסוס, גזר עליו רבי עקיבא והעמידו, אמר לו בני מה לך בעבודה קשה כזאת, אם עבד אתה ואדוניך נותן עליך עול אני אפדך ממנו ואוציאך לחירות, ואם אתה עני אני אעשירך. אמר לו הניחני אדוני שאיני יכול לעמוד, אמר לו מבני אדם אתה או מן המזיקין אתה. אמר לו מת אותו האיש ובכל יום ויום מוסרין אותו לחטוב עצים ונותנין אותו באש. אמר לו מה היתה מלאכתך בחייך. אמר לו גבאי המס הייתי, והייתי נושא פנים לעשירים והורג את העניים, ולא עוד אלא שבעלתי נערה מאורסה ביום הכפורים. אמר לו בני שמעת מאותם הממונים עליך שיש לך תקנה. אמר לו אל תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי הפורענות, ולאותו האיש אין תקנה ולא שמעתי כלום פדיון, אלא שמעתי שהיו אומרים לי אלו היה לך בן שהיה עומד בצבור והיה אומר בצבור ברכו את ה' המבורך, היו מתירין אותך מן הפורענות, ולאותו האיש אין בן אלא שהניח אשתו מעוברת ואינו יודע אם ילדה זכר או נקבה, ואם ילדה זכר מי ילמדנו תורה. אמר לו מה שמך א"ל עקיבא, ושם אשתך, שושמירא, ושם עירך, אלדוקא. באותה שעה נצטער עליו רבי עקיבא, והיה הולך מעיר לעיר עד שהגיע לעירו ושאל היכן הוא וביתו, אמרו ישחקו עצמותיו בגיהנם, שאל על אשתו אמרו ימחה שמה וזכרה מן העולם, שאל על בנו אמרו הרי הוא ערל ואפילו במצות מילה לא עסקו. מיד תפס רבי עקיבא לבנו והושיבו לפניו ללמדו תורה, ולא היה לומד עד שישב עליו בתענית ארבעים יום, יצתה בת קול ואמרה על זה אתה מתענה, אמר הן, וקרא באל"ף בי"ת עד שהוליכו לביתו ולמדו ברכת המזון וק"ש ותפלה, והעמידו והתפלל ואמר ברכו את ה' המבורך. באותה שעה התירוהו מן הפורענות, ובא אותו האיש בחלום ואמר לרבי עקיבא, תנוח דעתך בגן עדן שהצלתני מדינה של גהינם. מיד פתח רבי עקיבא ואמר, ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור (תהלים קל"ה), עכ"ל. ועיין במסכת כלה רבתי פ"ב, ת"ש דרבי עקיבא נפק וכו', ע"ש, והזכירו ג"כ מנורת המאור שם, ועיין בסדר אליהו זוטא סוף פרק י"ז, מעשה דומה לזה של רבי עקיבא בשם ריב"ז ע"ש.