ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- אמונה
- מוסר מלכים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
אבל רוב המון העם שדעתם קצרה, לא יכולים להבין הרעיון העמוק והנשגב הזה, מפאת עומק המושג וקוצר המשיג, ולכן המנעותם מהעבירות נובעת מיראת העונש, וקיומם את המצות מאהבת השכר, והגם שגם הם נקראים עובדי ה', בכל זאת רחוקים המה כרחוק מזרח ממערב ממעלת עובדי ה' מאהבה.
והנה ברור כשמש ללא צל של פקפוק, שיש שכר ועונש גשמי בעוה"ז, ויש שכר ועונש רוחני בעוה"ב. ביאור הדברים:
א. שכר ועונש גשמי. דבר ידוע שהוא יתב"ש נטע באדם את הבחירה החפשית, מעלה שאינה נמצאת בשום בע"ח, ואפילו במלאכים, והיא היסוד לשכר ועונש. ולכן אין לשאול מדוע לא נענש האדם תכף בעשותו איזה עבירה, או קבלת תגמול על המצוה, כי אז בטלה הבחירה, שכל אחד ימנע מעשות רע מיראת העונש, ויעשה טוב מאהבת השכר, ורצונו הפשוט יתב"ש, שהמניעה או העשיה, תהיה אך ורק לשמו יתברך, כלומר מפני שכך צוה, לא זולת זה.
וההוכחה הפשוטה והברורה שיש שכר ועונש גשמי, היא פרשת התוכחה, כי להבדיל כמה אלף הבדלות בין תוה"ק, תורת אל חי יתב"ש, ובין שיחה בטילה של עמים אחרים, שדתם אינה מבטיחה למאמינים בה, ואינה מענישה ללא מאמינים בה, שום שכר ועונש גשמי בעוה"ז, וכל יסודה בנוי רק על השכר והעונש הרוחניים, לעוה"ב, בבחינת הרוצה לשקר ירחיק את עדיו, הרי תוה"ק דוקא להפך, שאין בה שכר ועונש מפורש לעוה"ב כו"ע, וכל הבטחותיה ואזהרותיה רק לעוה"ז. והסיבה לכך היא:א. להורות שתוה"ק אמת, שכל אחד יכול להוכח בעצמו ובמו עיניו בשכר ועונש בעוה"ז.ב. מפני שאין השכל האנושי החומרי והמוגבל, יכול להכיל השכר והעונש הרוחניים של עוה"ב. ועכשיו אם נתבונן היטב בפרשת התוכחה (בחוקותי ויקרא כ"ו, כי תבא דברים כ"ח) נוכח בנקל, שכל העונשים שנאמרו בהן, התגשמו במלואם בפועל ממש במשך שנות נדודינו בגולה הארוכה והמרה, אחת מהנה לא נעדרה, וזה ברור מאד למודה על האמת. וא"כ כשם שהעונש התקיים עד תום, בודאי שגם השכר הנאמר שם בוא יבוא ויתקיים במלואו, שכל ההבטחות שהבטיחנו האל הנאמן יתב"ש יתגשמו במלואן בעוה"ז בלי ספק.
ב. שכר ועונש רוחני. האמונה הטהורה בהשארת הנפש, היא נחלת כל עם ישראל בכל הדורות, ביודעם שעיקר האדם היא הנשמה אשר בקרבו, והגוף אינו אלא כמלבוש לה. וגם בהפרדה מן הגוף, לא ישלוט בה הפסד כליון ואבדון, בהיותה עצם פשוט בלתי מורכב, והיא רק פושטת צורה ולובשת צורה. וההוכחה הפשוטה היא השאיפה שהאדם רוצה שיזכרו מעשיו הטובים, או שישאיר איזה דבר שיקרא שמו עליו ויזכר בו אחריו, וברור מאד שהשאיפה הזאת, אינה נובעת מהחומר הגשמי, אלא מהנשמה הרוחנית הדורשת את שלה. והאמונה בהשארת הנפש מביאה את האדם בהכרח אל האמונה בשכר ועונש רוחניים. והרוצה לדעת מהות ואיכות השכר והעונש הרוחניים, ילמד בספרים הקדושים המדברים על זה (ראה ספר העקרים מאמר רביעי פרק כ"ט, ובפרט בספר נשמת יוסף, להרב יוסף איסר המכונה גד הלוי, נדפס בירושלים תרצ"ו, שכולו סובב על ענין חשוב זה של השארת הנפש). אולם בכדי להבין במקצת את השכר והעונש הרוחניים, נציין בערך שלש דוגמאות:א. החלום.ב. החרטה.ג. הסיפוק.
א. החלום. כשהאדם ישן, קורה לפעמים שהוא חולם ורואה את עצמו שהוא נמצא במצוקה איומה ונוראה ללא כל אפשרות להחלץ ממנה, או תקוה שמי שהוא יציל אותו, צועק בכל כחו ואין מושיע לו, או שהוא נמצא במקום מפואר ומלא תענוגים ומענג בדשן נפשו. ורז"ל קבעו שהשינה היא אחד מששים במיתה (ברכות נ"ז ע"ב), וכידוע שהחלום הוא רק ע"י כח המדמה לבד, בלי כח המרגיש, כי הגוף לא מרגיש מאומה מיסורי החלום, לפי"ז יש להכפיל בששים פעמים את היסורים של החלום כאמור, ואז אפשר להבין בערך, השכר והעונש הרוחניים, ובפרט שאמונתנו בהשארת הנפש, שנשאר גם כח המרגיש, וא"כ הסבל הוא ללא נשוא רחמנא ליצלן, ואותו הדבר גם לגבי השכר.
ב. החרטה. אדם שעשה איזה מעשה רע בדרך כלל מתחרט אח"כ בלבו, ועל הרוב מתיסר גם ביסורי מצפון, וכמ"ש רז"ל הרשעים מלאים חרטה, (ראה נדרים ט' ע"ב).
ג. הסיפוק. אדם שעשה איזה מעשה טוב מרגיש סיפוק נפשי והנאה רוחנית. וברור שאין שום קשר ויחס לגוף הגשמי עם החרטה והסיפוק, ויסודם הוא בנשמה הרוחנית. מכאן אפשר לתאר איך הוא השכר והעונש הרוחניים שהוא בודאי גדול מזה באלף מונים ויותר.
המתעמק בדברים הנאמרים יגיע למסקנא, שיש שכר ועונש בעוה"ז ובעוה"ב. ואחד מי"ג עיקרי הדת, היא האמונה בשכר ועונש, שהקב"ה מעניש לרשעים ומשלם שכר לצדיקים. וכל השכר והעונש של העוה"ז, כאין וכאפס לעומת השכר והעונש של העוה"ב. ולכן אם אין לאדם ההכנה הנפשית הדרושה להגיע למעלה של עובד ה' מאהבה, לפחות יעבוד אותו יתב"ש מיראת העונש, ומאהבת השכר. וכמ"ש רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אעפ"י שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה (פסחים נ' ע"ב), כלומר עד שיזכה להיות נמנה בין עובדי ה' מאהבה, שזאת היא התכלית, וזה כל האדם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
