ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תפלה

דף הבית בית מדרש תפילה ובית כנסת שיעורי אמונה נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשרי תשס"ט

תפלה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל

יעוד התפלה וערך השפעתה על נפש האדם גדולה ורבה היא עד מאד, ביודעו נאמנה שאינו עזוב לנפשו, ואינו בודד במערכת החיים והתמורות היום יומיים, וכי בעת צרתו, יש לו למי לפנות ויש לו על מי לסמוך, הוא אלקינו ואין עוד אחר, אמת מלכנו ואפס זולתו, יתב"ש לעולמי עד.
והנה בעצם, התפלה היא הגשר המקשר בין האדם לבין צור כל העולמים יתב"ש. והיא מתחלקת לשני סוגים, הקשורים זה בזה ושהם למעשה רק סוג אחד, והם:א. התפלה הרגילה בחול בשבתות ובחגים, שעל כל איש יהודי להתפלל ערב ובוקר וצהרים.ב. תפלה אישית המיוחדת לזמן מסויים בעת מצוקה, או דכאון נפשי רח"ל.
א. התפלה הרגילה. רבותינו הקדושים עמודי עולם אנשי כנסת הגדולה, המונים מאה ועשרים איש ובתוכם שלשה נביאים, חגי, זכריה, ומלאכי, אשר רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם, קבעו נוסח התפלות הנהוג עד ימינו אלה, ואין ספק שהכל נעשה בחכמה עליונה ונפלאה, בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. וכמ"ש רז"ל עה"פ כרום זלות לבני אדם, אלו דברים העומדים ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלים בהם (ברכות ואו' ע"ב). וסיבת הזלזול בתפלה, היא הדעה ההמונית המוטעית שהדבר התמידי יום יום ללא כל שינוי, גורם לאדם אי-התפעלות, כטבע העולם שההרגל נעשה טבע. אולם לו חכמו ישכילו שלא הרי התפלה כהרי הדברים האחרים שההרגל בהם גורם לאי-התבוננות, וכמ"ש המפרשים ז"ל עה"פ אוטם אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה (משלי כ"ח י"ט), שר"ל מי שאוטם אזנו משמוע תורה בטענה שהכל גלוי וידוע לו והכל מפורש כשמלה, ואין כל חדש אדם כזה, גם תפלתו תועבה, שהרי גם בתפלתו לא מחדש מאומה מיום ליום. והאמת היא, שגם בתורה וגם בתפלה, אם יתבונן בהם היטב, כל פעם ימצא דברים חדשים ויקרים, והיה טעמו כטעם לשד השמן, ומתוקים מדבש ונופת צופים. וא"כ הסיבה העיקרית והיסודית היא, שאין מתעמקים בתפלה כראוי, ולא יורדים חדרי בטנה לרוחבם ולעומקם של דברים, או לפחות להבנתם הפשוטה, כי אז היו מרגישים בנועם שיח תפארתה והדרת קדושתה, וכל דבריה כגחלי אש. ולכן התפלה הרצויה והמקובלת לפניו יתב"ש היא זאת היוצאת מעמקי הלב וטהרת המחשבה, המביאה את האדם לידי התעוררות כחותיו הנפשיים והרוחניים הרדומים, ולהתגלות האורות המאירים ומזהירים הגנוזים בתפלה. וכמ"ש רז"ל עה"פ ולעובדו בכל לבבכם, איזוהי עבודה שהיא בלב, הוי אומר זו תפלה (פ"ק דתענית ב' ע"א).
וכן ידוע שהתפלה יש בה שני חלקים. חלק אחד, מדבר בשבח ה' יתב"ש, וחלק שני בבקשת צרכיו החומריים והרוחניים של האדם. ושניהם קשורים זב"ז, כמ"ש רז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל (ברכות ל"ב ע"א). וכן ההגיון מחייב, כי כאשר יתעמק האדם בכמותו ובאיכותו האפסית, יווכח עד מהרה שאינו אלא כגרגיר של חול תוך הים הגדול במרחבי הבריאה האין סופית, ואז יגיע למסקנה שעליו להודות לו יתב"ש על החסד הגדול שהרשהו לשרתו ולברך בשמו הנקדש והנערץ בשמים ובארץ, ובפרט ביודעו ידיעה ברורה, שהוא זקוק אליו יתברך ולא להיפך. ידיעה כזאת בהכרח שתביא האדם להתפלל מתוך כוונה זכה וטהורה, נקיה וברה מכל סיג וחלאה של מחשבה זרה ופסולה ומכל מחשבת פיגול המטילה מום בקדשי התפלה.
והעצה לזה מפי סופרים ומפי ספרים, שירגיל האדם את עצמו מעט מעט, עד שבסופו של דבר במשך הזמן יעלה בידו שכל תפלתו תהיה בכוונה טובה ורצוייה בשמחת לבב וחדות הנפש, ולא תהיה עליו למעמסה ולמשא כבד ח"ו או כמתפלל מתוך שיגרה וכמצות אנשים מלומדה. וסגולה פשוטה ונפלאה מפי רבותינו הקדושים לאיש שמבלבלות אותו מחשבות זרות, או הרהורים רעים ומפריעים לו בתפלתו, יאמר בדיבור או במחשבה הפסוק הזה שבעה פעמים "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו' ו'), ובעז"ה המחשבות תפסקנה, וירגיש עצמו רגוע.
ב. תפלה אישית. האדם הרגיל להתפלל כראוי יום יום, מרגיש שיש לו קרבה וקשר בינו ובין צור כל העולמים יתב"ש, כאמור למעלה, ובעת מצוקתו ודכאונו, פונה אליו יתברך בתפלה ובתחנונים. וכבן המתחטא על אביו מתרפס בפניו ומבקש ממנו להעביר מעליו את רוע הגזירה, או לעזור לו להתגבר עליה ולעמוד בנסיון שלא ינותק הקשר ח"ו, ולהמשיך באמונתו ותומתו. אולם אם האדם רחוק מהתפילה הרגילה, ורק בעת שצרות רבות ורעות מרחפות עליו ויורדות על ראשו בלי הרף, רק אז מתעורר מתרדמתו העמוקה, ופונה אליו יתברך בתפלה לרחם עליו ולהקל מעליו את עול סבלו, הגם שהוא יתב"ש ימינו פשוטה לקבל שבים בכל עת וזמן, עכ"ז משקל התפלה ומדת ההענות לבקשה, בין שניהם רחוק הרבה, וכמ"ש רז"ל אוקיר לאסיך עד לא תצטרך ליה (ירושלמי תענית פ"ג ה"ו, תנחומא מקץ י"ד), ז"א כבד רופאך לפני שתצטרך אליו, וכך השכל הבריא מחייב. אמנם אם נפקחו עיניו לראות טוב, והמשיך בתשובתו, הנהו בעל תשובה, ותפלתו תתקבל ברצון כריח נחוח לפניו יתב"ש.
תכלית הדברים, שהוא יתב"ש הבוחן לב וחוקר כליות ויודע מחשבות אנוש, לא יתן לעולם מוט לצדיק הבוטח בו בכל לבבו ובכל נפשו, וכמ"ש כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כ"ד ט"ז). וכאומרם ז"ל אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך, כי דורשיך לעולם לא יכשלו, ולא תכלים לנצח כל החוסים בך (מוסף של ר"ה). וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.
* מתוך הספר "מוסר מלכים" בהוצאת משפחת הרב המחבר, להזמנות: 5244664 050.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il